" כן... אני עובדת רק עד 15:00 ...
כדי להספיק לקחת את הילדים מהגן ולבלות איתם אחה"צ...
ספורט ??? בינתיים לא.. אולי כשיגדלו,
אוכל בריא - את שואלת ?? משתדלת להכין לילדים עד כמה שאני מספיקה,
גם לעצמי .. מעדיפה לאכול בריא - לשמור על הגזרה ..
לפחות שיישאר משהו שהאיש שלי יחשוק בי בגללו..
אבל אני בסבבה.. זה מבחירה –
אני מקדישה את עצמי לילדים,
טוב.. זה תמיד די היה לי ברור מאליו..
האמת... לא ממש הייתי צריכה לבחור, זה היה טבעי ..
קודם כל הילדים ו... טוב נו.. גם האיש ,
כאילו, ברור שהוא עובד עד מתי שצריך..
ולא חושב פעמיים אם יש נסיעת עבודה לחו"ל,
(מה שאני בכלל לא יכולה להעלות על הדעת..)
אבל... אני מסודרת.. מצאתי מקום עבודה
שאני ממש מצליחה למצות את היכולות שלי.. חלק מהן לפחות,
לא רוצה לתת יותר האמת,
מעדיפה לחלק את האנרגיה שלי גם ל'עבודה השנייה' שלי.. בבית...
נכון... אם להודות באמת..
אז כשאני כבר מגיעה מרוטה אחרי המרתון -
של להספיק לסיים את המשרה המלאה שלי בעבודה הראשונה ב 2/3 מהזמן..
.. לא תמיד יש לי סבלנות..
לפעמים אני מתפרצת..
ולא תמיד יכולה לעזור ברוגע לילדים המקסימים שלי -
שבאו לעולם עם הפרעת קשב וריכוז..
(אולי בשביל שתהיה לי הזדמנות לעבוד על חוסר הסבלנות שלי.. )
חוץ מזה צריכה להספיק לקפל את הכביסה, לסדר,
לטאטא קצת את החול מהגן שנשפך מהנעליים
כשהקטנצ'יק חלץ – לבד !! איזה גדול הוא המתוק הזה.. "
כן... לא מעט נשים אני מכירה שאיכשהוא משהתחייבו לבית ולמשפחה..
מוצאות עצמן כשהן לא בחיבור לרצונות שלהן -
הן הקריבו את עצמן למה ש'צריך' ...
בכלל יש שלב שהשורש ר.צ.ה פשוט יצא מהלקסיקון ..
"מה אני רוצה ????
מה ז'תאמרת... ?? " היא עונה בבלבול..
אבל... גיליתי ש'היא' לא לבד..
ושזה לחלקנו יותר , לחלקנו פחות - אבל טבוע לנו בתאים...
יש שזה מעצבן אותן והן מתנגדות לזה, חלק פשוט מוותרות בהבנה,
וחלק - בכניעה..
כל אחת בדרכה..
אחרי דורות של הכנעה ודיכוי, זה לוקח זמן...
אפילו שאנחנו בעידן של הפמיניזם ופוסט פמיניזם...
ואמנם התהליך של השינוי של כל אחת מאיתנו קורה ומתהווה,
אבל בהחלט עוד ניכרת בנו השפעה של מה שהיה בבית אמא ואבא,
ומה שהיה אצל סבא וסבתא ..
עד כמה סבתא שלי ויתרה על עצמה בקשר עם סבא שלי ?
עד כמה אמא שלי מצליחה לממש את כל החלקים שלה ?
עד כמה כל אחת מהן עשתה ועושה בחייה את מה שהיא רוצה ??
רק היא .. רוצה.. כן !
המקום הזה שמוותר על עצמו –
אפילו כשהאמתלה היא הקרבה לטובת הילדים, לטובת הקשר, לטובת שלום הבית...
בעצם.. המשמעות שלו היא שאנחנו הולכות לאיבוד..
שוכחות מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו אוהבות, מה אנחנו רוצות..
עד כמה שאנחנו עצמאיות ואינדבידואליסטיות
וסופר מוכשרות ועושות ומנהלות את העניינים בבית, ובעבודה...
איכשהוא כשאנחנו בתוך הקשר הזוגי..
זולגים מאיתנו חלקים ואנחנו נותרות כשלא כל העוצמה שלנו איתנו....
ולא שזה עוזר למישהו.. הפרדוקס הוא שכווולם מפסידים..
אני - ברור .. כי לא מממשת את עצמי ואת כל היכולות שלי..
הילדים – גם הם זוכים באמא חלקית, לא חיונית כפי שהייתי יכולה להיות..
לפעמים כועסת יותר ומתוסכלת מחוסר המימוש שלי..
וגם האיש שלי – שלכאורה לטובתו ויתרתי..
הוא לא ממש מכיר את מי שאני כי אני כל כך עסוקה לעשות את מה שצריך..
והרי.. זה לא כל מה שאני ..
לכאורה אני נותנת לו את הכוח שלי..
אבל הוא לא באמת יכול להשתמש בו.. וכמובן שככה גם אני לא..
ו... אני לא אומרת שזה אומר בהכרח ששבוע אחרי הלידה
אני צריכה להשאיר אותם איפה שהוא... ולצאת לממש את עצמי,
כי למשל בתקופה של השנה שנתיים הראשונות
יכול להיות שהמימוש שנכון לי הוא להיות אמא במלואי..
כל אחת ומה שנכון לה...
אני רק אומרת – להיות קשובה, להיות מודעת, לא להזניח את עצמי,
גם אם אני צריכה להניח לחלקים שלי לנוח לתקופה..
כשאני עושה את זה במודע ומבחירה- הם שם , לא הולכים לשום מקום..
אולי ישתנו , אולי יתפתחו למקומות אחרים,
כל עוד אני קשובה לעצמי, אני יכולה לממש יותר ויותר חלקים שלי ,
ואני מדברת על מצב הוויה שלא בהכרח יתבטא תמיד בעשייה..
ובינינו .. הסוד של הקשר הזוגי המוצלח טמון בהיותנו 2 שלמים.
ככל שכל אחד מאיתנו שלם והווה יותר חלקים של עצמו,
ככל שאנחנו פחות מוותרים ומתפשרים על מי שאנחנו..
ככה הזוגיות שלנו תהיה בריאה יותר ואיתנה יותר,
כך נוכל לממש כל אחד את ייחודו ואיכויותיו,
וביחד- 1+1 = הרבה יותר מ 2 ....
ועכשיו.. מתנה לי אלייך..
לתהליך מדיטטיבי קצר (וחינמי) שייקח אותך צעד אחד לעבר החיבור שלך אל עצמך -
מומלץ למצוא לליווי התהליך קארנליאן – קריסטל כתום ארגמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה