כמה אכפת לי שלא אכפת לו ממני ??

לפני 3 שנים, כשהאיש שלי בחר לקום וללכת ממני,

בתוך המערבולת של הרגשות והתסכול..

היה דבר אחד שהכאיב לי הכי הרבה והוא - ההבנה שבאמת לא אכפת לו ממני .

למרות שהתחושה הזו הייתה שם כבר קודם,

(עוד לפני שבחר לעזוב)

כשקם והלך – הרגשתי כאילו זו ההוכחה-

באמת לא אכפת לו ממני, באמת - אני לא חשובה לו,

אני לגמרי לבד פה, לבד בעולם,

'כאילו' עם מישהו, אבל תכל'ס  לבד -  שלא לומר בודדה...

כי אם הוא – שאמור להיות מי שהכי אכפת לו ממני (לפחות על פי התפיסה הפנימית שלי אז)

אם לו לא אכפת... אז לא נשאר לי כלום !

אבל אז, מעצם זה שהסכמתי להרגיש את הקושי הגדול והבלתי נסבל הזה,

שהרשיתי לעצמי לכעוס, לבכות, להתאבל,

ואפילו לרחם על עצמי ..

התחילו להופיע גם תחושות אחרות –

הגיחה משומקום תחושה של שחרור וחופש (!!)

(גם אם הייתה מינורית בהתחלה- יכולתי לשים אליה לב ולתת גם לה מקום)

ואז פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת מוזיקה – ושמתי לי מוסיקה בקולי קולות,

פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת ללכת לים,

ונסעתי עם עצמי בכבודי, בחרתי לי מקום נעים לשבת על החוף,

ושם- בכלל לא הייתי לבד – היה שם הים - חבר ותיק שלי שזנחתי בכל שנות נישואי עד אז...

גם נזכרתי כמה בא לי לצייר, והנה- יש לי קיר בחצר ש'חיכה לי' שנים..

אז הגעתי, עם צבעים ורעיון, ולכמה שעות  

חזרתי להיות ילדה משוחררת ומלאת שמחת חיים

שקועה בצבעים ויצירה .

כאלה ועוד היזכרויות אחרות היו לי,

שלקחו אותי מהמקום שבו חיכיתי וציפיתי שהוא יַראֶה שאכפת לו ממני,

למקום שאני מראה לעצמי כמה אכפת לי ממני,

נזכרת כמה אוצרות חבויים בתוכי,

ומגלה איזה כיף זה כשאכפת לי ממני.

אז.. יכולתי לשים לב כמה זה הרבה יותר ממלא

לעומת אותו המקום שבו חיפשתי את האכפתיות מן החוץ.

בכל אחד מאתנו יש מקום פנימי (ילדי משהו) שמצפה שיראו אותו -

שלקרובים לנו יהיה אכפת מאתנו, מן אשליה שמשם תבוא ה'ישועה'.

אלא ש..  ככל שאני יותר תלויה באכפתיות 'שלו' –

היא פחות תמלא אותי ואת הצורך שיראו אותי.

עם זאת - ככל שאני פחות תלויה בו וקודם כל נמצאת שם בשביל עצמי –

תהיה שם שמחה ומלאות אמיתית,

וגם - אוכל יותר 'להתמלא' מן החוץ.

ככל שאני שלמה יותר - כך אני יכולה ליהנות יותר מהביחד.

ובכלל, כשנמצאים בסטייט אוף מיינד של תסכול –

זה כמו לצעוד אדמת בוץ טובענית

שמייצרת מזה עוד ועוד.

האנרגיה  של התסכול – אם לא מתעלים אותה לכיוון אחר – מייצרת עוד ועוד מהתסכול

עד שתוביל אותך ל dead-end.

אז איך מתעלים אותה למקום מיטיב ?

בכל פעם שהמקום הזה 'מדבר',

ויש שם עצב ש 'לא אכפת לו ממני' -

אני מציעה להיכנס פנימה, לנשום אל התחושות ולהיות בהקשבה.

להביא פנימה רוך וקבלה - לכל מה שעולה.

אם עולה צורך לבכות, לצעוק, לכעוס, לאפשר לו ביטוי .

(לא על מישהו אחר J, אם זה כעס ובא לצעוק – אז אפשר בחוץ, או לתוך כרית..)

כאן עשויה כבר להופיע תחושה שלמישהו אכפת ממך –

כן כן, בזכותך שהקשבת לעצמך, לצרכים שלך, לתחושות שחיכו .. לך !

וחוץ מזה, צפי להפתעות J הן מסכימות להגיע כשאנחנו פתוחות להקשיב.

עם כל זה, עדיין .. מאד כיף לנו לדעת שיש לצידנו מי שאכפת לו מאיתנו

ואכן, ישנה דרך להוביל את הקשר הזוגי לכזה

שבו יהיה לו אכפת ממך,

וכן – גם לך אכפת ממנו ,

וליצור לכם מרחב זוגי מוגן ובטוח מלא בחום ואהבה.

לפרטים נוספים על עבודה זוגית ייחודית יש ללחוץ כאן

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.