"...בשבילי להגיע
באיחור זה פשוט לא בא בחשבון,
אין כזה דבר ! אומרים
לי 20:00, אגיע 2 דקות לפני,
אמתין,
ואדפוק על הדלת ב
20:00 בדיוק !
אבל בשבילה.. זה כבר
סיפור אחר לגמרי -
שעה זה לא שעה, על דקות
אני בכלל לא מדבר.. :
שאלתי אותה מתי היא
רוצה לצאת, אמרה לי ב 17:00.
הייתי מוכן, (ברור..)
ראיתי שהיא.. עוד לא בכיוון..
הלכתי בינתיים להסתפר,
חזרתי, גם עברתי בדרך
לקנות לי צמיג לאופניים,
הגעתי הביתה – ועוד
הייתי צריך להמתין לה חצי שעה עד שיצאנו..
אז הפעם – ניחא, זו
לא התחייבות שלי,
הייתי פחות כעוס,
ובכל זאת...
מצאתי את עצמי מתוח
כל הדרך
מתוך המקום הזה שחייב
להגיע .. בזמן ... "
כך סיפר בתסכול אחד
המשתתפים בסדנה שהתקיימה בסופ"ש..
על פניו - "המצב
קשה.." -
או כמו שהוא אומר –
"אין לי ברירה אלא לשתוק, לבלוע את הכעס ו.. להגיע באיחור .."
אך למעשה, יש דרך
אחרת להסתכל על הדברים,
ואני רוצה להראות לך
אותה, כדי שתוכלי להיעזר
בה בעת הצורך אם תרצי :
(אפילו אם נישאר במישור
של הצדק..) אם נחפש מי צודק פה..
נופתע לגלות ש..
הוא צודק : " אמרו 20:00, בטח התכוונו לכך,
ואם רוצים גם לקחת
2 דקות לנשום ולשתות משהו..
בהחלט יש להגיע בזמן
.."
ו.. גם היא צודקת..
" .. מהבוקר עבדה
כל כך קשה, הגיעה הביתה
ועוד היו לה חובות להשלים
מאתמול,
היא רצתה גם להספיק
לארגן קצת ולסדר לפני שהם יוצאים,
ואם לא תישן איזה חצי
שעה.. איך לה סיכוי להחזיק מעמד שם.
אז יאחרו בכמה דקות,
לא יקרה כלום..
מה זה מסדר המפקד
?? אפשר לחשוב.. "
הוא צודק מנקודת מבטו
(ובהתאם לבית ה'יקה' בו גדל)
וגם היא - צודקת מנקודת
מבטה, שמנסה להיות קצת רכה עם עצמה ולהקל כשאפשר..
(או ליתר דיוק לא מסוגלת
לשאת את הנוקשות של 'חוקים' ו 'כללים')
אבל לפעמים.. הסוד הוא..
ללכת צעד אחד אחורה,
ולא להישאב אל המישור
המפתה הזה –המישור של הצדק.
מישור שבו התרגלנו שרק
אחד יכול להיות צודק..
והשני - יכול לצאת אשם..
טועה.. או סתם 'פארש'
הורגלנו לחשוב ב 'או'
/ 'או',
הגישה הזו שמלמדת אותנו
מאבק כי אין מספיק לכולם,
כי רק אחד יכול להיות
צודק, כי אין 'גם וגם' .
הגישה הזו שאנחנו 'יונקים'
כבר מ 'משחק הכיסאות' בגן..
לא מאפשרת לנו לראות
שיש גם אפשרות אחרת..
נכון זוהי אפשרות במישור
אחר,
לא במישור של הצדק,
אין בה צודק וטועה,
אשם ומאשים,
יש בה 2 נקודות מבט
שונות -
כל אחת לגיטימית בדיוק
כמו השנייה,
יש בה 2 אמיתות שלכאורה
לא מסתדרות האחת עם השנייה,
ויוצרות מאבקים, כעסים
ומריבות,
וגם מסתירות מאיתנו משהו חשוב , בעיני את העיקר.. :
אבל כשלוקחים צעד אחד
אחורה
יש לנו סיכוי להבחין
– ולהבין את התמונה הרחבה יותר :
הרי אם נמשכו אחד אל
השני -
בעוד הוא לא מסוגל לשאת
איחור כאופציה
והיא לא מסוגלת להגיע
בזמן,
בעוד הוא חי על פי חוקים
ברורים ולא מעט נוקשים,
והיא – אין לה כלל בלכסיקון
מילה כמו 'חוקים'..
אם נמשכו זה לזה,
הרי שיש להם פה משהו
אחר לקחת חוץ מהמריבות,
ולכשיבינו אותו – במקום
המריבות..
יש פה אפשרות לכל אחד
מהם –בעבודה מודעת–
להגיע למצב מאוזן יותר .
בעבודה מודעת, (כמו
למשל בכלי האימגו הנפלאים)
הם יוכלו גם להבין
את זה ,
וגם לעשות דרך
-
כל אחד אל עבר מקום
מאוזן יותר,
שניהם "לכיוון
המרכז" שביניהם.
על פי האימגו, תת
המודע שלנו ימשוך אותנו
אל מי שנוטה לבטא בצורה
קיצונית את מה שאנחנו - לא(בצורה
קיצונית באותה המידה)
אם אני לא מרשה לעצמי
X אמשך אל מי שמרשה לעצמו יותר מידי X,
שנינו רחוקים אותו מרחק
מנקודת האיזון הבריאה לנו.
כל עוד אנחנו לא מודעים
לזה – זו תהיה אחת מהסיבות למאבקי הכוח בינינו.
אך לכשנבין – נוכל
בעבודה מודעת
לצעוד אל עבר אותו אני
מאוזן –
כך שהוא יוכל
להרשות לעצמו רכות וגמישות,
והיא תוכל להסכים להציב לעצמה גבולות וכללים במקומות
שבהם הם נכונים לה.
הללויה.
כפי שציינתי, זהו חלק
מהתהליכים שעוברים זוגות בסדנאות שאני מנחה,
כך שיוכלו להיות שלמים
ומאוזנים יותר בתוך הקשר הזוגי שלהם.
מזמינה אותך לקבל עודפרטים על הסדנה הבאה בלחיצה פה.
שלך,
גלית אליאס,
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה