אפרופו חנוכה המתקרב.. איך להביא את האור ולהצית את אש האהבה בקשר הזוגי ?

זו שאלה שנהיית רלוונטית הרבה יותר לאורותיהם הדולקים של נרות חנוכה

שכאילו מבטיחים לנו חום, שמחה, משפחתיות..

אל מול החמימות שהחג הזה מייצג,

ככל שיש קרירות שנושבת בלבבות שלנו.. הא דוקרת הרבה יותר מאשר בימים אחרים..

איך נוכל ללמוד מן המהות  הזו שחנוכה מביא אתו,

וליצור לנו חמימות כנה ואותנטית בינינו בהשראת החג ?

חשוב לזכור לפני הכל, שהקושי קיים בתוכנו, עוד הרבה לפני שהכרנו את בן הזוג,

באיזה שהוא שלב.. הוא מתעורר בתוך הקשר הזוגי.

והוא מורגש כקושי, עד שאנחנו מודעים לכוונה שמאחוריו.

בהגדרה נימשך אל מי שיהיה לנו קשה לחיות אתו,

כן, כן, אל מי שילחץ לנו על הכפתורים, ויזרה לנו מלח על הפצעים

במקום למרוח לנו קרם עליהם.. (!?!)

אלא ש..

זה מרגיש ככה כל עוד אנחנו לא מודעים לכך שהקושי בתוכנו

ולכך שהאחר הוא למעשה מאמן הכושר שלנו,

זה שמזכיר לנו כל הזמן איזה 'שרירים' אנחנו עוד צריכים לחזק..

כדי שיחד נוכל לצמוח ולפרוח .

אמנם בהתחלה כמו בשלב הלא מודע, התזכורות יהיו לנו לא נעימות..

אך עם הזמן.. אנחנו פוסעים לתוך גן העדן.

טוב, אני זוכרת איך הרגשתי פעם, לפני שעברנו תהליך שכזה בעצמנו,

ומניחה שאם הייתי שומעת אז את הצירוף 'גן עדן' בהקשר של נישואין

זה היה במקרה הטוב מעורר בי גיחוך,

ובמקרה הפחות טוב חוסר אמון מוחלט..

אלא שמה שקורה כשאנחנו לוקחים אחריות על מה שקורה בינינו,

כל אחד על מה שהוא פוגש כקושי,

ומזכירים לעצמנו שגם אם זה לגמרי מרגיש כאילו הוא עושה לי דווקא,

(כי כבר אמרתי לו אלפי פעמים שאני לא אוהבת ש...)

וגם אם לפעמים אנחנו ממש מתייחסים אליו, והוא אלינו כאל אויב,

ככל שאנחנו לוקחים אחריות.. אנחנו בכיוון אל הפתרון.

כשאנחנו בודקים איך הוא כמאמן הכושר שלנו מקדם אותנו אל עבר שלב טוב יותר של עצמנו,

אנחנו מתקדמים לעבר גן העדן .

ואפילו יותר מזה – הרי תת המודע שלי משך אותי אליו כדי שזה מה שיקרה,

אז הוא פשוט נמצא שם לטובתי הגבוהה,

(גם אם זה לא מרגיש ככה לפעמים..)

כדי להזכיר לי את החלקים שמתעוררים בתוכי וקוראים לי שאהיה שם לרפא אותם.

אחרי הכל.. התסכול הוא לא אחר מאשר מתנת צמיחה עבורי..

למשל.. אם בכל פעם שהוא נכנס הביתה, הוא לא מסתכל לעברי,

ואני כל כך נעלבת ומרגישה דחויה..

האוטומט שלי ילך לכיוון של האשמה וכעס בחזרה על ההתנהגות שלו,

וכשאני אומרת 'לקחת אחריות על החלק שמתעורר בי', אני מתכוונת –

להיות עדה לעלבון, לכעס שעולה, לבדידות שמזדחלת בתוכי,

ובמקום לנטוש אותה ולצאת בהאשמות אליו..

להיכנס פנימה, ולהיות עם החלקים העצובים האלה,

לתת להם את מה שהם כל כך צריכים – חיבוק, אהבה, הבטחה..

ככל שאני אהיה שם בשבילי.. המציאות תוכיח לי שאני לא לבד גם מבחוץ,

אבל ראשונה צריכה להיות פה אני.

ומה זה אומר תכל'ס לקחת אחריות ? מה עושים ?

ערים לתחושות, נושמים פנימה,

מסכימים לתת להן להיות,

בתשומת לב לגוף ולמה שמתעורר בהיבט הפיזי (מועקה/ לחץ/ כאב..)

תשומת לב למה שמתעורר בהיבט הרגשי (צער/ עלבון/ קנאה ...)

תשומת לב למה שמתעורר בהיבט המנטלי  (מהן המחשבות והמילים שיש שם.. )

נשימה

חיבוק פנימה

ושהייה עד שמשהו משתחרר שם..

ככל  שאנחנו נוהגים כך, אנחנו צומחים להיות יותר ויותר שלמים,

יותר ויותר בוגרים, שמחים, אוהבים ומסופקים.

ואז גם בחנוכה לא תהיה סתירה פנימית בתוכנו

בין מה שהחג הזה מביא אתו עם הריחות של הסופגניות ואור הנרות,

לבין מה שקורה בינינו מתחת לפני השטח.

אגב, תהליך כזה לא חייב להיות ארוך,

לרוב מדובר בכמה שבועות שכבר בתחילתם מרגישים בשינוי,

ככל ששנינו מחויבים לעצמנו .. כך השינוי מראה את עצמו.

מן הסתם כשעוברים אותו בליווי ובהדרכה, זה קל יותר מחד

ומביא תוצאות מהירות יותר מאידך .

בלחיצה פה יש פרטים על אפשרות לעבור תהליך אינטנסיבי שכזה ביומיים

ולהקפיץ את הקשר הזוגי מקפצה משמעותית אל עבר גן העדן הפרטי שלכם,

גם כי ניקינו כמה וכמה עניינים שהיו תחת השטיח והעכירו את האווירה,

וגם כי התקרבתם, ונתתם לרכות הזדמנות פז להחליף ולו במעט את הנוקשות והקרירות..

לרגל חנוכה, הנרשמים (עד סוף דצמבר) לעבודה זוגית אתי (אינטנסיבית או במתכונת שבועית)

מקבלים את הערכה להתפתחות זוגית "מצד אחד ומצד שני" ב מ ת נ ה !

פה כדי להתרגש אתכם מהתפעמות הלבבות,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן