מה עשיתי כשהוא התלונן עליה שהיא כל הזמן מבזבזת ולא פירגן לה למרות ההכנסות הגבוהות שלה ???

לפעמים הם מגיעים טעונים מאד...

-          - ״שתביני, זה קרה אחרי שהיא אמרה ש..״

-          - ״רגע , גם אני רוצָה להוסיף משהו ..״

כל אחד מהם מוסיף עוד פרטים לתמונה

הוא - בתקווה שהצדק יצא לאור והיא תודה שזה הוא שצודק, 

היא מצדה מנסה להוכיח בדיוק את ההיפך..

הוא מתלונן בחוסר אונים שהיא מבזבזת

ולא נשאר להם כסף מכל הנכנסות שלה -

יהיו מפוארות באשר יהיו,

ובשם הבזבוז הזה לא מרשֶה לעצמו לפרגן ולו במילה טובה אחת

על פאר הכנסותיה, שכן הם לא זוכים ליהנות מהם (כך מנקודת מבטו)

היא מתלוננת שהוא לא מפרגן לה 

ולא סומך עליה

ולא רואה אותה

ולא משאיר לה ברירה אלא לפצות את עצמה בכסף

על המחנק שהיא חשה בבית שלה עצמה..

ובעצם מה שהכי קשה לה זה הריחוק שלו ממנה,

היא מרגישה שהיא מאבדת אותו, מאבדת שליטה, זה לא בידיים שלה

ואלה - מעלים תחושת חוסר אונים נוראית,

כזו שמערבלת לה את הבטן וחונקת לה בגרון

ואז כמו טובעת שעושה כל תנועה אפשרית כדי להינצל,

היא 'מתנועעת' בבזבוזים, בכעסים, בתלונות,

ואפילו.. היא לוחשת, היא ממש מרגישה שנאה כלפי כל מי שמייצג עבורה

את ההתרחקות שלו..

היא פשוט בחוסר בטחון .

האדמה רועדת לה תחת הרגליים.

והם יכלו להמשיך עוד ועוד

כל אחד מנקודת מבטו,

כל אחד עם הפרשנויות (המאד לא אובייקטיביות מן הסתם) שלו לסיטואציות

עד שהתחלנו להתבונן לעומק,

ואז הכל התבהר..

זה כבר לא היה במישור של הצדק

כי לגמרי שניהם צודקים כל אחד מנקודת מבטו ,

אך כאמור זה ממש לא העניין...

שנים שהיא הרגישה לא נראית בחברת הילדים בבית הספר, 

שנים שלא היה לה מקום,

שהייתה שם חוסר יציבות בסיסית בחוויה שלה,

כן.. בדיוק אותו חוסר היציבות שהיא מרגישה היום כשהוא מתרחק ממנה...

בשלב מסוים בהתבגרות שלה, בבת אחת עשתה מעשה

והפכה מ'לא נראית' ל 'מנהיגה'.

פתאום כולם ראו אותה.

בחוויה שלה אז – היא סוף סוף קיבלה את המקום שלה.

העניין הוא...

שעד היום, אלה הן שתי האפשרויות מבחינתה -

להיאלם ולחוות חוסר בטחון מוחלט,

כמו אין לה מקום,

או להתבלט, להשתלט ולהיות בקיצוניות ההפוכה – להוביל ולנהל את העניינים.

אלא שאף אחת משתי האפשרויות הללו, לא באמת מספקת.

אף אחת מהן לא מגיעה מתוך מקום שקט שבאמת יודע את מקומה ובטוח בו.

כל אחת מהן מגיעה אמנם מקצה אחר שלה,

ובכל זאת מתוך חווית הישרדות רעועה,

מחווית ה 'אין לי מקום בטוח' שמובילה לקיפאון והיאלמות מחד (freeze)

או למלחמה בכל הכלים מאידך (fight).

כך או כך, החוויה היא של כיווץ, של מגננה או מתקפה- של מלחמה.

ולא כפי שהיינו רוצים לחוות את חיינו –

מתוך שקט, בטחון ושלום.

לכן, זו לא האמת, או הצדק שישפרו את מצבם,

כי לא פה עניין, מה גם ששניהם צודקים –

כל אחד מנקודת מבטו,

ואפילו אפילו אם היא תגיד לו שהוא צודק, או הוא לה -

הם לא באמת יירגעו, זה לא מה שיביא להם מזור.

אז מה כן ?

(אתייחס כאן לצד שלה, אם כי לכל אחד מהם יש ריפוי להתרחש בעומקיו)

ככל שהיא תרפא את החלקים בתוכה שחוו אז (ועד היום) חוסר בטחון,

משמעו בעצם – 

ככל שתיווצר בתוכה הידיעה שיש לה מקום בטוח,

כך היא תוכל מתוך שקט להיות קשובה לרצונה, ולרצונו.

לא, לרוב אין באמת סתירות בין הרצונות שלהם,

למרות שככה זה אולי מרגיש כלפי חוץ,

לרוב האמוציות והמקומות הלא פתורים שלנו מייצרים מסך וערפל,

שבמקום שנצליח ללכת ביחד אל האור.. 

אנחנו מוצאים את עצמנו בחושך ועלטה..

כי כשהיא בידיעת המקום שלה, בכלל ובתוך הקשר הזוגי בפרט,

כשברור לה הערך שלה,

ככל שברור לה שהיא ראויה לאהבה, והיא מוערכת מעצם היותה,

אין היא חווה עוד סכנה כשהוא הולך לחברים למשל..

וזהו המזור שמאפשר גם חווית בטחון ושקט פנימית לשניהם

וגם פתרון ענייני לסוגיות שעולות.

(מן הסתם יש כמה וכמה אישויים כאלה)

בכלל, כשתשומת הלב מופנית פנימה

כל אווירת המלחמה - התקפה / הגנה

מתרככת ...

כשהתהליך הוא תהליך זוגי, (וגם אם לא – כשהדברים מדוברים,)

יכול להיות שהוא ימצא שהרבה פעמים בדיוק אותו דחק שיצרה מולו -

גרם לו ללכת עוד יותר לחברים ממה שהוא רצה, כמקום מפלט.

ומתוך החיבור שהיא מייצרת אל השקט שבתוכה,

תוך שהוא יכול לחוש אמפטיה אליה לכשהבין את ליבה,

ומתוך החיבור שנוצר בינו לבינו בתהליכי הריפוי שלו,

יוכלו לפתור את הסוגיות הענייניות לשביעות רצונם

וגם - ובעיקר - 

לחוות שיתוף וחברות, בטחון ו א ה ב ה.

אמן ואמן

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.