מה גילינו אחרי שהיא אמרה לי : "נראה לי שאני כבר לא אוהבת אותו... "

ככה היא התחילה את הפגישה שלנו :

"נראה לי שאני פשוט לא אוהבת אותו כבר..
אני לא מתגעגעת אליו,
כשהוא חוזר מאוחר אני די שמחה שכך,
כאילו יש לי יותר אוויר כשהוא לא נמצא..

את יודעת.. עם החברוֹת שלי אני כל כך חופשייה,
לידו אני 'הולכת על ביצים',
כאילו יש לי מסיכה שעוצרת אותי
אני לא אני כשאני אתו.. "

ככל שנכנסנו 'פנימה' זה נהיה יותר ויותר מעניין.. :
"בגוף זה מרגיש כמו קסדה שמונחת לי על הראש
כמו קסדה מזכוכית חלבית שלא מאפשרת מעבר
ובלב יש לבֵנָה קשה ומכבידה... "

והיא נושמת אל התחושות ומהם עולים הרגשות
" יש שם כעס, ועצב גדול, ופספוס... "

אני:
- "והתחושה הזו מוכרת לך מ... "

היא:
- "לא חושבת שאני מכירה אותה.."

אני:
- "בואי תני לגוף לדבר, לא מהראש, תהיי בתחושה,
אם לא יעלה - גם טוב, תני לגוף לדבר.."

היא- מחייכת פתאום ומספרת :
- " אני נזכרת שכשהייתי, בכתה א' וגם ב' וג'
היה בכתה שלי ילד שמאדדדד אהבתי
כל כך רציתי שגם הוא יתייחס אלי..
בכל פעם שהייתי מדברת אתו, כל כך רציתי למצוא חן בעיניו
שהייתי נכנסת למסיכה הזו ..
חשבתי שאני כמו שאני זה לא מספיק בשבילו.. "

היא המשיכה לספר,
ואט אט התברר איך היא שיכפלה את החוויה ההיא
שוב ושוב בחייה
בתוך מערכות יחסים מול בני זוג "ממש שווים"
בדיוק כמו מערכת היחסים שלה עם האיש שלה..
(מצחיק שהתחילה את השיחה עם "אני חושבת שאני לא אוהבת אותו..)

היא יכלה לראות איך הדגם המקובע ההוא
מצליח להערים עליה
הדגם שמספר לה שהיא לא מספיק טובה כמו שהיא
לכן היא 'חייבת' להתכסות במסיכה
ללכת על ביצים, להיות זהירה,

אלא שאז קורה בדיוק מה שהיא הכי חוששת ממנו -
כשהיא שומעת ממנו ש "היא משעממת אותו.."
מתייבשת,
ושוב מרגישה שהיא לא מספיק בשבילו ...

כן, ברור, כשהיא סגורה ככה, ולא נותנת דרור למי שהיא באמת..
גם את עצמה היא משעממת
ובכל זאת השיפוטיות שלו סוגרת אותה עוד יותר ועוד יותר..

(אגב, בו בזמן, ישנו קול נוסף שמתקומם בתוכה על הוויתור,
ו'מאזן את המצב' בכל מיני "דווקא" ים
דרכם היא 'מחזירה לו' כשהיא לא משתפת פעולה,
אבל מן הסתם שניהם נפגעים מכך
והאווירה ביניהם נהיית רק יותר עכורה)

הפעם, בתוך הסישיין שלנו,
הילדה שהיתה אז והרגישה שהיא לא מספיק,
עברה ריפוי אנרגטי ורגשי, ונזכרה בשלמה שהיא
בזה שהיא שווה בדיוק כמו שהיא,
שהיא כל כך יפה מבחוץ ומבפנים כשהיא היא,
וראויה ל א ה ב ה מעצם היותה 

כך יכלה לחזור הביתה בידיעה שאין זו אמת שהיא לא אוהבת,
האמת היא שהיא לא מרגישה את האהבה לאישהּ כיוון שסגרה את הלב,
מתוך כעס ומרמור על הויתור על עצמה.

"כאילו הפחתְ בי רוח חיים.. " היא כתבה לי אחר כך
והיום בבוקר סיפרה לי שהלילה שלהם היה הכי חופשי שהיא זוכרת ..

אלה הרגעים שאני נזכרת להודות על הזכות שנפלה בחלקי :-)
ומיד בודקת איך אני יכולה להעביר את התובנות הללו לכמה שיותר נשים
כדי שגם הן - ימצאו את התקווה...

כדי שדרך הסיפורים הללו יהיה ברור שמה שמעל פני השטח זהו קצה הקרחון,
והאמת שקוראת לנו לריפוי נמצאת מתחת לפני השטח,
אבל לא רחוק - בתוכנו פנימה
ואם רק יודעים להקשיב - יש לנו כל התשובות 
נצורות וממתינות לנו בציפייה ש'נחזור הביתה', נרפא ונכיל
את כל החלקים שלנו שמשתוקקים להכלה ולחיבוק.

תהליך אישי שכזה, בין אם הוא מתקיים מול בן הזוג ובין אם לא,
כמו פותח את הפלונטר
ומאפשר לנו איכות חיים, רווחה, שמחה וחיבור אל השלם שאני
וככזה - מקפיץ את הזוגיות שלנו לקשר מיטיב יותר
זוגיות שמורכבת משני שלמים ומלאים,
כשפנינו זה אל זו בלב פתוח
(זאת על פני זוגיות רעועה בה שנינו היינו תלויים, מסוגרים וכעוסים)

רגע לפני שאני מברכת בשבת שלום
חייבת לספר לך שאני שוקדת על סדנה לנשים
כדי שהשנה תהיה השנה הכי טובה שלכם ever עד כה

ניפגש אחת לשבועיים החל מינואר,
(אפשר בניר ישראל - בקליניקה הביתית שלי,
ואפשר גם בכפר הירוק - יש שתי קבוצות, איזה כיף !! )

יחד נמצא את הדרך לחולל את השינוי המיוחל
נחזור בשלום אל עצמנו, נחזק, נחבק ונכיל, נצמח להיות הגדולות שאנחנו,
ונוכל לקחת חלק בזוגיות הכי טובה שהיתה לנו ever עד כה,

אם זה מעניין אותך את יכולה כבר לכתוב לי
פרטים נוספים בקרוב,

להתראות,
שבת שלום

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן