למה אנשים נואפים?
יותר מזה, למה אנשים מאושרים נואפים?
ובעצם מה נכנס תחת הכותרת של ניאוף?
סיפור אהבה ?
סטוץ?
סקס בתשלום?
למה אנחנו מאמינים שגברים נואפים
מתוך שיעמום ובריחה מאינטמיות
בעוד שנשים נואפות מתוך בדידות ורעב לאינטימיות הזו ?
האם רומן תמיד מוביל לקיצו של הקשר ?
כך פותחת את ההרצאה המעולה שלה אסתר פרל.
הנה ההרצאה במלואה בלחיצה פה:
למעדיפי הקריאה אני מביאה פה את עיקרי הדברים:
ישנו חטא אחד פשוט שיכול לחרב מערכת יחסית,
להרוס את השמחה ולערער את הזהות של בני הזוג -
רומן.
ועדיין החטא הכל כך נפוץ הזה, כל כך לא מובן.
הניאוף קיים מאז שהנישואין הומצאו
וכך גם האיסור עליו.
ועדיין, למרות שהאיסור עליו הוא בגדר טאבו,
הניאוף כל כך נפוץ ששווה לתת על כך את הדעת.
מונגמיה היתה בעבר בן זוג אחד לחיים
היום מונוגמיה משמעה - בן זוג אחד בתורו.
95% מאתנו יאמרו שזה לא מוסרי אם בן הזוג שלנו ישקר לגבי רומן,
אבל בערך אותו האחוז יאמרו בו זמנית
שזה בדיוק מה שהם היו עושים אם היתה להם הזדמנות כזו
בימינו, כשמוסד הנישואין הוא הסכם רומנטי,
הניאוף מסכן את הבטחון הרגשי שלנו,
בבואנו בברית הנישואין, כמו בחרנו את האידאל הרומנטי האחד שלנו
המאהב,
החבר הטוב ביותר,
איש סודנו,
ההורה הטוןב ביותר,
השותף הרגשי והאינטלקטואלי,
וזה אומר שאני - לכשנבחרתי, אני האחת,
ייחודית,
בלתי ניתנת להחלפה,
אי אפשר בלעדי...
כשהניאוף -
משמעו בעצם... שאני לא!
זוהי הבגידה האולטימטיבית,
היא מנפצת את האשליה הנשגבת לאהבה
לכן ניאוף היום נחווה טראומתי כל כך,
כיוון שוהא מאיים על תחושת האני,
ניאוף זורק למשבר זהות כמו גם למשבר אמון עמוק.
"האם אי פעם אוכל לסמוך עליך שוב?
האם אי פעם אוכל לסמוך על מישהו ?? "
זו התחושה של בן הזוג שמגלה את הרומן שניהל הצד השני.
מה שמאתגר עוד יותר בימינו,
הוא האופי של העידן הזה בו אנו חיים,
עידן שחרוט על דגלו ש"מגיע לנו להגשים את תאוותינו"
"מגיע לי להיות שמח"
אם בעבר זוגות נהגו להתגרש כי לא היו שמחים,
היום הם מתגרשים כי הם יכולים להיות שמחים יותר
אם פעם היה מבייש להתגרש,
היום לבחור להישאר כשאתה יכול לעזוב-
היא הבושה החדשה.
אז בעצם, אם אנחנו יכולים כל כך בקלות להתגרש...
למה אנחנו בוגדים??
ההנחה הטיפוסית היא ששאם מישהו בוגד,
משהו לא בסדר בזוגיות שלו או בו.
אבל לא יכול להיות שיש מליוני אנשים לא בסדר...
בלב ליבו של רומן תמצאו לרוב כמיהה והשתוקקות לקשר רגשי,
לחידוש, לרעננות, לחופש, לעצימות מינית
לא פעם בגידה איננה בריחה מבן הזוג שלנו,
אלא למעשה ניסיון להחיות בתוכנו חלקים שלנו
שהלכו לנו לאיבוד לאורך השנים,
וזה לא כל כך שאנחנו מחפשים אדם אחר,
כמו שאנחנו מחפשים את עצמנו מחדש,
בניסיון להתרחב אל חלקים שלנו שלאורך השנים שכחנו
להרגיש חיות,
למצות עוד יותר את החיים
רומן הוא הרבה פחות בעניין הסקס,
והרבה יותר בכיוון התשוקה.
תשוקה להרגיש מיוחדים, להיות נחשק,
עצם המבנה של הרומן -
הידיעה שמהאהב שלנו לעולם לא יהיה שלנו -
היא כשלעצמה מכונת תשוקה
האיסור גם הוא מזין את הריגוש והחיות אותם הרומן מאפשר,
ההוכחה לכך שגם במערכות יחסים פתוחות
נפוץ הניאןף...
ככל שנצליח להכניס לחיי הנישואין,
את הריגוש, הדמיון, הנועזות
כך לא נזדקק לרומן כדי להתמלא בהם
אז איך נרפאים מרומן ?
התשוקה מאד חזקה,
הבגידה משאירה משקעים עמוקים
אבל היא ניתנת לריפוי.
ישנם רומנים שהם מכות מוות למערכות יחסים שכבר גססו
אבל אחרים, יכולים להקפיץ אותנו לזוגיות ברמה אחרת.
האמת שמרבית הזוגות שחוו רומנים נשארים יחד.
חלקם רק ישרדו,
בעוד שאחרים יכולים להפוך את מהשבר העצום הזה להזדמנות
לחוויה יוצרת,
ליציאה מהסטטוס קוו
הכאוס שפירק את מה שהיה כהזדמנות למשהו חדש להיבנות
מאפשר לשיחות להיות עמוקות יותר,
לתשוקה ולתאווה גם אם היתה רדומה קודם להתעורר ברעבתנות
נפתח פה מקום לאמת חדשה לגמרי,
הזדמנות לייצב את הקשר ולבסס אותו מחדש
תנאי להמשך הוא כמובן הפסקת הרומן.
מה שיכול לעזור מאד לשני הצדדים הוא
אם מי שניהל את הרומן יהיה האחראי מעכשיו על הגבולות,
כי אם הוא יהיה זה שמעלה את הנושא,
זה עשוי לעזור לבן הזוג הנבגד להשתחרר מהאובססיה
ולבנות את האמון.
עבור בן הזוג הנבגד -
מה שיכול מאד לעזור, זה לעשות דברים שמחזירים את תחושת הערך העצמי
להקיף את עצמם באהבה, בחברים, בפעילויות
שמחזירות שמחה, ומשמעות וזהות,
ויחד עם זאת לרסן את החטטנות ההרסנית
והרצון לחפור בפרטים המלוכלכים,
ולעבור לשאלות לגבי המניע -
מה היה חסר לך ?
מה היתה המשמעות של הרומן עבורך ?
מה יכולת לבטא שם שאתה לא יכול לבטא אתי?
איך זה היה עבורך לחזור הביתה ?
מה יש בנו שאתה מעריך?
היום במערב לרובנו יהיו שתיים או שלוש מערכות יחסים.
כשרוצים לעבור ריפוי אחרי שרומן נחשף,
למעשה נגמרה מערכת היחסים הקודמת,
ואם יש רצון - יכולה להתחיל מערכת יחסים חדשה
(עם אותם בני זוג)
לסיכום אוסיף לדבריה הנפלאים של אסתר פרל ואומר
שאם נוכל להיות ערים לצורך שמסתתר
מעבר להזדמנות הזו שקורצת לנו לעבר הרומן,
ולהבין מהו הצורך הרגשי שלנו,
נוכל מבלי לחצות את הקווים,
להימנע מהפגיעה הכרוכה בכך
ולהישאר בקשר זוגי מזין וממלא
רגשית ופיזית.
טוב, אני יודעת, זו חכמה שלרוב אפשר להפנים אותה לאחר מעשה...
אז לפחות אז -
אחרי הפעם הראשונה שרומן חירב את הבית -
לפחות אז-
להבין מהו המקור,
על איזה צורך הרומן ענה
ולמצוא את הדרך למלא את הצורך הזה בתוך הבית
אמן !
יותר מזה, למה אנשים מאושרים נואפים?
ובעצם מה נכנס תחת הכותרת של ניאוף?
סיפור אהבה ?
סטוץ?
סקס בתשלום?
למה אנחנו מאמינים שגברים נואפים
מתוך שיעמום ובריחה מאינטמיות
בעוד שנשים נואפות מתוך בדידות ורעב לאינטימיות הזו ?
האם רומן תמיד מוביל לקיצו של הקשר ?
כך פותחת את ההרצאה המעולה שלה אסתר פרל.
הנה ההרצאה במלואה בלחיצה פה:
למעדיפי הקריאה אני מביאה פה את עיקרי הדברים:
ישנו חטא אחד פשוט שיכול לחרב מערכת יחסית,
להרוס את השמחה ולערער את הזהות של בני הזוג -
רומן.
ועדיין החטא הכל כך נפוץ הזה, כל כך לא מובן.
הניאוף קיים מאז שהנישואין הומצאו
וכך גם האיסור עליו.
ועדיין, למרות שהאיסור עליו הוא בגדר טאבו,
הניאוף כל כך נפוץ ששווה לתת על כך את הדעת.
מונגמיה היתה בעבר בן זוג אחד לחיים
היום מונוגמיה משמעה - בן זוג אחד בתורו.
95% מאתנו יאמרו שזה לא מוסרי אם בן הזוג שלנו ישקר לגבי רומן,
אבל בערך אותו האחוז יאמרו בו זמנית
שזה בדיוק מה שהם היו עושים אם היתה להם הזדמנות כזו
בימינו, כשמוסד הנישואין הוא הסכם רומנטי,
הניאוף מסכן את הבטחון הרגשי שלנו,
בבואנו בברית הנישואין, כמו בחרנו את האידאל הרומנטי האחד שלנו
המאהב,
החבר הטוב ביותר,
איש סודנו,
ההורה הטוןב ביותר,
השותף הרגשי והאינטלקטואלי,
וזה אומר שאני - לכשנבחרתי, אני האחת,
ייחודית,
בלתי ניתנת להחלפה,
אי אפשר בלעדי...
כשהניאוף -
משמעו בעצם... שאני לא!
זוהי הבגידה האולטימטיבית,
היא מנפצת את האשליה הנשגבת לאהבה
לכן ניאוף היום נחווה טראומתי כל כך,
כיוון שוהא מאיים על תחושת האני,
ניאוף זורק למשבר זהות כמו גם למשבר אמון עמוק.
"האם אי פעם אוכל לסמוך עליך שוב?
האם אי פעם אוכל לסמוך על מישהו ?? "
זו התחושה של בן הזוג שמגלה את הרומן שניהל הצד השני.
מה שמאתגר עוד יותר בימינו,
הוא האופי של העידן הזה בו אנו חיים,
עידן שחרוט על דגלו ש"מגיע לנו להגשים את תאוותינו"
"מגיע לי להיות שמח"
אם בעבר זוגות נהגו להתגרש כי לא היו שמחים,
היום הם מתגרשים כי הם יכולים להיות שמחים יותר
אם פעם היה מבייש להתגרש,
היום לבחור להישאר כשאתה יכול לעזוב-
היא הבושה החדשה.
אז בעצם, אם אנחנו יכולים כל כך בקלות להתגרש...
למה אנחנו בוגדים??
ההנחה הטיפוסית היא ששאם מישהו בוגד,
משהו לא בסדר בזוגיות שלו או בו.
אבל לא יכול להיות שיש מליוני אנשים לא בסדר...
בלב ליבו של רומן תמצאו לרוב כמיהה והשתוקקות לקשר רגשי,
לחידוש, לרעננות, לחופש, לעצימות מינית
לא פעם בגידה איננה בריחה מבן הזוג שלנו,
אלא למעשה ניסיון להחיות בתוכנו חלקים שלנו
שהלכו לנו לאיבוד לאורך השנים,
וזה לא כל כך שאנחנו מחפשים אדם אחר,
כמו שאנחנו מחפשים את עצמנו מחדש,
בניסיון להתרחב אל חלקים שלנו שלאורך השנים שכחנו
להרגיש חיות,
למצות עוד יותר את החיים
רומן הוא הרבה פחות בעניין הסקס,
והרבה יותר בכיוון התשוקה.
תשוקה להרגיש מיוחדים, להיות נחשק,
עצם המבנה של הרומן -
הידיעה שמהאהב שלנו לעולם לא יהיה שלנו -
היא כשלעצמה מכונת תשוקה
האיסור גם הוא מזין את הריגוש והחיות אותם הרומן מאפשר,
ההוכחה לכך שגם במערכות יחסים פתוחות
נפוץ הניאןף...
ככל שנצליח להכניס לחיי הנישואין,
את הריגוש, הדמיון, הנועזות
כך לא נזדקק לרומן כדי להתמלא בהם
אז איך נרפאים מרומן ?
התשוקה מאד חזקה,
הבגידה משאירה משקעים עמוקים
אבל היא ניתנת לריפוי.
ישנם רומנים שהם מכות מוות למערכות יחסים שכבר גססו
אבל אחרים, יכולים להקפיץ אותנו לזוגיות ברמה אחרת.
האמת שמרבית הזוגות שחוו רומנים נשארים יחד.
חלקם רק ישרדו,
בעוד שאחרים יכולים להפוך את מהשבר העצום הזה להזדמנות
לחוויה יוצרת,
ליציאה מהסטטוס קוו
הכאוס שפירק את מה שהיה כהזדמנות למשהו חדש להיבנות
מאפשר לשיחות להיות עמוקות יותר,
לתשוקה ולתאווה גם אם היתה רדומה קודם להתעורר ברעבתנות
נפתח פה מקום לאמת חדשה לגמרי,
הזדמנות לייצב את הקשר ולבסס אותו מחדש
תנאי להמשך הוא כמובן הפסקת הרומן.
מה שיכול לעזור מאד לשני הצדדים הוא
אם מי שניהל את הרומן יהיה האחראי מעכשיו על הגבולות,
כי אם הוא יהיה זה שמעלה את הנושא,
זה עשוי לעזור לבן הזוג הנבגד להשתחרר מהאובססיה
ולבנות את האמון.
עבור בן הזוג הנבגד -
מה שיכול מאד לעזור, זה לעשות דברים שמחזירים את תחושת הערך העצמי
להקיף את עצמם באהבה, בחברים, בפעילויות
שמחזירות שמחה, ומשמעות וזהות,
ויחד עם זאת לרסן את החטטנות ההרסנית
והרצון לחפור בפרטים המלוכלכים,
ולעבור לשאלות לגבי המניע -
מה היה חסר לך ?
מה היתה המשמעות של הרומן עבורך ?
מה יכולת לבטא שם שאתה לא יכול לבטא אתי?
איך זה היה עבורך לחזור הביתה ?
מה יש בנו שאתה מעריך?
היום במערב לרובנו יהיו שתיים או שלוש מערכות יחסים.
כשרוצים לעבור ריפוי אחרי שרומן נחשף,
למעשה נגמרה מערכת היחסים הקודמת,
ואם יש רצון - יכולה להתחיל מערכת יחסים חדשה
(עם אותם בני זוג)
לסיכום אוסיף לדבריה הנפלאים של אסתר פרל ואומר
שאם נוכל להיות ערים לצורך שמסתתר
מעבר להזדמנות הזו שקורצת לנו לעבר הרומן,
ולהבין מהו הצורך הרגשי שלנו,
נוכל מבלי לחצות את הקווים,
להימנע מהפגיעה הכרוכה בכך
ולהישאר בקשר זוגי מזין וממלא
רגשית ופיזית.
טוב, אני יודעת, זו חכמה שלרוב אפשר להפנים אותה לאחר מעשה...
אז לפחות אז -
אחרי הפעם הראשונה שרומן חירב את הבית -
לפחות אז-
להבין מהו המקור,
על איזה צורך הרומן ענה
ולמצוא את הדרך למלא את הצורך הזה בתוך הבית
אמן !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה