רומן באמצע החיים - המשך

בהמשך ישיר למה שכתבתי בשבוע שעבר,
"הגיעה" אלי כתבה מהארץ
שכתבה איילת שני 
בה היא מראיינת את אלן וואלאס
תלמידו של הדלאי למה.

בכתבה וואלאס מתייחס לנטייה הנפוצה
לחפש את האושר "בחוץ"
(מה שמידי פעם מוביל (גם) לרומן באמצע החיים)
ומסביר למה זה לא עובד לנו
ומה כן יוביל לאושר שאינו תלוי בדבר

"כל עוד אנחנו תלויים בגירויים
מהסביבה, לעולם נישאר לא מסופקים",
אומר אלן וואלאס בריאיון המרתק של איילת שני,

"אם אנחנו מקדישים את חיינו 
למרדף מתמיד אחרי הֶדוֹנִיזֶם, 
לעולם לא נוכל להיות שמחים באמת 
משום שלעולם לא יהיה לנו מספיק משום דבר..."
הוא מוסיף ומסביר:

"השמחה ההֵדוֹנִית הינה תוצר 
של מה שאנחנו יכולים לקבל או לקחת מן העולם, 

אלו הנאות התלויות בגירויים 
וכשהגירוי נעלם גם ההנאה נעלמת.. 
בסוג כזה של הנאות תמיד נרצה עוד 
כי אף פעם אין מספיק 
כסף, 
הצלחה, 
עצמה, 
סקס..."

"לעומת זאת יודומוניה" - וואלאס מסביר -
"היא רווחה אמיתית,
רווחה שמגיעה מבפנים, 
אפשר לשמור עליה גם כשלא נעים לנו 
או כשמה שהמציאות מציעה לנו 
מעורר חרדה או עוכר שלווה..."

ככל שאנחנו מצליחים 
להפנות את תשומת הלב פנימה, 
אם בנשימה מדיטטיבית כפי שמציע וואלאס 
ואם בדרך אחרת, (בהמשך מרחיבה עליה)
אנחנו אט אט עוברים מימד,

נוצר חוסן פנימי שמאפשר לנו להגיב אחרת, 
מתוך בחירה, 
איפה שפעם היינו מובלים אוטומטית 
על ידי מנגנונים הישרדותיים 
שאימצנו כילדים כתוצאה מחוויות בהן חווינו חוסר אונים, 
מנגנונים שאז הצילו אותנו 
והיום לרוב עושים את ההיפך.

החוסן הפנימי
והתבהרות התודעה שנוצרים לאורך הזמן
מאפשרים לנו לחוות רווחה שלא תלויה בחוץ
ונוספות לנו אפשרויות תגובה אחרות

כך שאם... כשהייתי ילדה,
חוויתי בין היתר התעלמות,
יכולתי לאמץ תגובה אוטומטית
של כעס מוחצן וצעקה על מנת שישמעו אותי,
על מנת "להפסיק את ההתעלמות"

כבוגרת, מן הסתם, 
גם אם שומעים אותי כשאני צועקת,
ההרגל האוטומטי הזה לא מוביל

ליחס הרצוי אליו מלכתחילה כמהתי.

או

אם כילד הייתי תלוי באישור הסביבה,

שזה לגמרי טבעי לכולנו

(ויכול להיווצר כתוצאה מעודף או מחוסר אישור מההורים)

ולא התייצבה בי ידיעת המרכז שלי

שנותן לי את האישור והאושר שלי כמי שאני,

הרי שאף שהבטחתי אמונים לאשתי,
אני עשוי ליפול במלכודת הרומנטית הזו

ולהימשך על ידי כוח "חזק ממני"

לעבר חיוכים/ מבטים/ כל ייצוג אחר

שיבטיח לי בלי מילים -

"הנה מה שאתה מחפש -

כאן יש קבלה אמיתית שלך"

כמובן, שגם מעצם האלמנט האשלייתי 

שיש בכל התאהבות

וגם מעצם האשלייה שהאישור נמצא בחוץ,

בשלב מסויים...

(לפני או אחרי שהזוגיות והבית נפגעו מכך)

תגיע האכזבה.

"במסורת היהודית יש עושר מופלא של ידע,

שמצביע על אותה המסקנה..."

וואלאס מוסיף ואומר:

"אבל אנחנו כל כך צדקנים ויהירים

שאנחנו מוכנים להפנות לכל הידע הזה עורף..."

"הנה תרגיל פשוט שמתאים לכל אחד:

תשומת לב לנשימות. לשבת כמה דקות

במקום שקט ולהתרכז בנשימות פנימה והחוצה.

נסי לעשות זאת במשך 5 דקות 

ותגלי שהמיינד נעשה שקט ושליו..."

"הרווחה הזו שורה על הגוף כולו,

מעבר לתחושת השלווה יש משהו עמוק יותר-

ההיפך המוחלט מחוסר נוחות,

אני קורא לזה well at ease"

ולמי ש"נשימה פנימה" הוא רעיון לא ארצי מספיק,

הנה אפשרות נוספת ממני:

לפעמים היציאה אל רומן

הינה פתח מילוט מתסכול 

שחוזר על עצמו בקשר הזוגי הביתי.

למשל כשהיא } מבטלת אותו

והביטול הזה מתסכל כל כך

שבא לו רק לברוח...

מאחר ולא לימדו אותנו 

איך להתמודד עם רגשות,

נמצא את עצמנו פועלים באחד מתוך

3 האפשרויות האוטומטיות -

fight, flight, freeze

כולן מיועדות למצבי הישרדות

שכן אימצנו אותן כשהיינו חסרי אונים

ומאחר ורגש- אינו באמת מצב מסוכן

גם אם נֵחֵוָוה ככזה -

אף אחת מהדרכים הללו לא באמת יובילו למזור.

"רגשות הם רק מבקרים
תן להם להגיע וללכת
אל תאחוז בהם" (תרגמתי סימולטנית מתערוכה שמוזיאון העיצוב בחולון)

אלא שהם כך כך משכנעים,

שאם לא לימדו איך...

אנחנו ממש שבויים שלהם כעיוורים בחשיכה.

~~~~~~~~

כשאני עובדת עם זוגות,

אנחנו חושפים את הסיפורים הפנימיים

שמשאירים אותנו שבויים בתוך הלופים,

סיפורי כזב שמצדיקים את התגובות ההישרדותיות

ומשאירים אותנו במישור של הצדק

מי צודק ומי אשם
ועם אחד מ ה Fים כתגובה -
מלחמה/ בריחה/ כניעה

הסיפורים הללו מתקיימים

ב 4 רבדים בתוכנו -

ברובד הפיזי - הם אחוזים בגוף בתחושות,

ברובד הרגשי - הם מחזיקים רגשות 

שכלואים בנו שנים רבות,

ברובד המנטלי - אותו הסיפור החשיבתי

וברובד הרוחני - אמונות בסיס שגויות

שאימצנו כילדים.

הפקעת ה 4 רובדית הזו

היא כמו מגנט

שמשחזר לנו שוב ושוב את אותו התסכול

שחוזר על עצמו בחיינו,

הסיפור חוזר שוב ושוב - 
כל עוד אנחנו שבויים שלו

ומתוך כך - ממשיכים לחפש בחוץ 

את האושר והאישור...

לעומת זאת,

כשאנחנו מקבלים גישה

ל"נטרול" המגנט,

ומתחילים לִפְרוֹם אחד אחד את החוטים מהפקעת,

נוצרת בהירות,

מתחדשת בנו ידיעת החוסן הפנימי שלנו,

מגיע שקט,

ישנה יותר ויותר קבלה ואהבה לעצמי

וכשכך - יש הרבה יותר שקט וסיפוק מחד,

עם יכולת להינות ממה שיש

ומאידך -

כשעולה תסכול, יש לנו היכולת הרגשית

לעבור דרכו ולעבד ולשחרר עוד 

מהסיפורים הילדיים שמגבילים

אותנו ומשאירים אותנו בהישרדות ובכיווץ.

ככל שאנחנו משחררים -

כך הרווחה, הנחת, השותפות

והאהבה עוטפים אותנו ברכות.

ואז, הצורך ההוא -

לצאת ולחפש בחוץ -

מתאדה והופך לא רלוונטי.

~~~~~~~~

אם יש בסביבתך זוג כזה

שמאד רוצה להישאר יחד

אבל על סף יאוש מהתסכולים
באשר הם,

הנה קצה חוט של תקווה ממני אליהם -

זה יכול להיות אחרת!!

נדרש רק רצון כנה

ובזמן קצר יחסית של תרגול והפנמה,

הזוגיות מקבלת תפנית

והאהבה חוזרת הביתה!

עוד פרטים על האינטנסיב הזוגי -

יומיים בהם מקבלים את כל זה

בתמצית מרוכזת ואינטנסיבית

ומכאן גם אפקטיבית :-)

בלחיצה כאן

ואם בינתיים את מסתפקת בטעימה ורוצה

ללמוד איך לדבר בלי להגיע לפיצוץ,

בלחיצה כאן יש פרטים על 

הדרכה מוקלטת קצרה

ובה כל מה שצריך לדעת כדי להצליח לדבר

בלי להגיע לפיצוץ.

בברכת שבוע מקסים,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן