"שוב התחושות הקשות מכבידות,
כל כך הרבה אני מנסה
והן לא מרפות...
נמאס לי, כבר אין לי כוח יותר..."
~~~~~~~~~~~~
אתמול יצאנו לטיול קצר בבית ג'וברין.
לא, זו לא הפעם הראשונה שאני שם
ובכל זאת,
כמו בכל פעם שאני חוזרת למקום שכבר ביקרתי בו -
גם הפעם קסמו לי רעיונות חדשים,
ליתר דיוק היה זה הפעם
אחד באופן מיוחד
שלא יכולתי להפסיק להתפעל ממנו
והוא - ה נ ח י ש ו ת
כמה נחישות נדרשת
על מנת לחפור כאלה מערות מ ד ה י מ ו ת
בגודלן, ביופין המרהיב כל כך -
שאין לי מילים לתאר:
מערכות שלמות של חדרים למיניהם,
מזדרונות,
כוכים שונים שנכרו בתוך המערות,
ציורים, קישוטים,
פנטסטי!
וכל הזמן הזה שאני מתפעלת
אני לא מפסיקה לחשוב-
איזו נחישות!
כמה מאמץ,
זמן
והתמדה נדרשו לשם כך!
ואני ממשיכה לפטפט עם עצמי:
"אני חייבת לכתוב על זה
כי זו בדיוק התשובה לתלונה שאתה פתחתי.."
הנה, פה ניסיתי לצלם קטע קטן מאחד הקירות
בו רואים את סימני החציבה
על מנת להדגיש כמה הדבר הגדול והאדיר הזה
נוצר מאינספור של חציבות קטנות:
אין ספק שמלעיטים אותנו
ברעיון הרומנטי לפיו דברים טובים
פשוט קורים,
כמו קסמים,
אני רוצה משהו ו...
פוףףף
זה קורה לי..
אנחנו פותחים את היוטיוב
ורואים אמנים מוכשרים
שב"קלי קלות" מצליחים ליצור יצירות פאר,
כדרים שמרימים בשניות כד בגובה מטר,
וואוו כמה זה נראה פשוט,
ו... וואוו מי כמוני יודעת
ש.. "פשוט" - זה לא...
או את מייקל ג'ורדן
שמוצא את דרכו בקלילות אל הסל
וכל זריקה שלו - בול!
(טוב, במקרה הזה זה לא נראה קלי קלות
אולי כי לרובנו היתה התנסות או שתיים מול סל בחיינו..)
מה שאנחנו לא רואים
כשאנחנו מסתכלים על ההצלחות הללו
ומנסים לשאוב מהן השראה..
זה את השנים על גבי שנים
בהן היו אינספור ניסיונות,
טרם ההצלחה-
רובם של פספוסים ואי הצלחות
ומשלא נשברה רוחם והמשיכו לנסות,
הפכו להיות האלופים שהם היום
והיום.. זה בא להם בקלות.
~~~~~~~~~~~~~
כדי ליצור משהו
נדרש רצון, כוח רצון, התמדה ונחישות.
על אחת כמה וכמה -
אלה נדרשים כשרוצים לחולל שינוי
ועל אחת כמה וכמה וכמה
כשנקודת המוצא היא משבר-
כמו ממינוס אנחנו רוצים לעלות לפלוס.
~~~~~~~~~
למרות שאני בטוחה
שעד כאן אני לא מחדשת כלום לאף אחד
כי הרי לא נולדת אתמול...
אני בטוחה שמצאת את עצמך לא פעם
מתלוננת בפני האיש שלך
על משהו שכבר אלף פעם ביקשת ולא השתנה,
או מתוסכלת מעצמך
על כך שכבר מאתיים אלף ניסיונות היו לך
ואת מרגישה רחוקה מהמטרה שהצבת לעצמך
או..
מתוסכלת שהשאריות של המשבר
"שכבר מזמן הגיע הזמן שייעלמו.." (says who??)
עדיין ניכרות בחייך.
במצבי משבר סוער עולמנו הפנימי,
לפעמים באופן שהוא בלתי נסבל עבורנו
לכן הסבלנות כל כך קצרה
ואנחנו רק מחכים להיות אחרי
אלא שהדרך לאן שאנחנו רוצים להגיע
תמיד מתחילה במה שיש עכשיו
וכל ניסיון לעקוף/
להשתיק/
להפסיק את מה שיש -
רק מייצר התנגדות וגורם למצב המתסכל להתקבע..
הדרך לשינוי עוברת דרך מה שיש
בשהייה במה שיש
כן, גם אם זה לא נעים...
מה שיש הוא כמו השער אל מה שאני רוצה להגיע אליו
אם למשל אני מקנאה במישהי
ההרגל יהיה לנסות להשתיק את עצמי
ולצפות מעצמי להפסיק לקנא
(כי זו בושה וחרפה! איך אני מרשה לעצמי לקנא??)
אלא שדווקא כשאני מאפשרת לרגשות
ולתחושות להיות
האמוציות שהן אנרגיה בתנועה -
emotion = energy in motion
חוזרות לנוע, עד שמתפוגגות ומתפרקות
יחד אתן מתפרקות מהגוף תחושות,
שמחוברות יחד כמו בפקעת
עם תפיסות מחשבתיות שגויות,
עם אמונות מוטעות שאימצנו לאורך השנים
וכשאנחנו מתנגדים לתחושות
ומנסים לסלק אותן
אנחנו רק מחזקים את הפלונטר
ומקבעים את הקושי.
כן.
הפוך ממה שהתרגלנו -
דווקא לאפשר למה שיש להיות
לא מתוך הזדהות,
לא בהתנגדות,
אלא בסקרנות, ברכות,
מתוך נקודת המבט של הבוגר שאני
שמחבקת את המקום המתוסכל שבתוכי.
נכון,
זה לא קל לעשות לבד במיוחד לא בהתחלה,
(בשביל זה אני פה :-)
יחד עם זאת, בהחלט מחולל קסמים
מפוגג את הערפל,
מייצר בהירות
ומאפשר לחוסן הפנימי להתגלות במלוא תפארתו
ולנו לחיות את חיים בחווית בחירה,
במלואם.
פה בשבילך,
גלית אליאס.
אגב,
אם משהו לא ברור ונדרשת הבהרה,
תרגישי חופשי לכתוב לי בתגובות
מבטיחה להתייחס
ואפשר להעמיק מעבר לזה -
כל כך הרבה אני מנסה
והן לא מרפות...
נמאס לי, כבר אין לי כוח יותר..."
~~~~~~~~~~~~
אתמול יצאנו לטיול קצר בבית ג'וברין.
לא, זו לא הפעם הראשונה שאני שם
ובכל זאת,
כמו בכל פעם שאני חוזרת למקום שכבר ביקרתי בו -
גם הפעם קסמו לי רעיונות חדשים,
ליתר דיוק היה זה הפעם
אחד באופן מיוחד
שלא יכולתי להפסיק להתפעל ממנו
והוא - ה נ ח י ש ו ת
כמה נחישות נדרשת
על מנת לחפור כאלה מערות מ ד ה י מ ו ת
בגודלן, ביופין המרהיב כל כך -
שאין לי מילים לתאר:
מערכות שלמות של חדרים למיניהם,
מזדרונות,
כוכים שונים שנכרו בתוך המערות,
ציורים, קישוטים,
פנטסטי!
וכל הזמן הזה שאני מתפעלת
אני לא מפסיקה לחשוב-
איזו נחישות!
כמה מאמץ,
זמן
והתמדה נדרשו לשם כך!
ואני ממשיכה לפטפט עם עצמי:
"אני חייבת לכתוב על זה
כי זו בדיוק התשובה לתלונה שאתה פתחתי.."
הנה, פה ניסיתי לצלם קטע קטן מאחד הקירות
בו רואים את סימני החציבה
על מנת להדגיש כמה הדבר הגדול והאדיר הזה
נוצר מאינספור של חציבות קטנות:
ברעיון הרומנטי לפיו דברים טובים
פשוט קורים,
כמו קסמים,
אני רוצה משהו ו...
פוףףף
זה קורה לי..
אנחנו פותחים את היוטיוב
ורואים אמנים מוכשרים
שב"קלי קלות" מצליחים ליצור יצירות פאר,
כדרים שמרימים בשניות כד בגובה מטר,
וואוו כמה זה נראה פשוט,
ו... וואוו מי כמוני יודעת
ש.. "פשוט" - זה לא...
שמוצא את דרכו בקלילות אל הסל
וכל זריקה שלו - בול!
(טוב, במקרה הזה זה לא נראה קלי קלות
אולי כי לרובנו היתה התנסות או שתיים מול סל בחיינו..)
מה שאנחנו לא רואים
כשאנחנו מסתכלים על ההצלחות הללו
ומנסים לשאוב מהן השראה..
זה את השנים על גבי שנים
בהן היו אינספור ניסיונות,
טרם ההצלחה-
רובם של פספוסים ואי הצלחות
ומשלא נשברה רוחם והמשיכו לנסות,
הפכו להיות האלופים שהם היום
והיום.. זה בא להם בקלות.
~~~~~~~~~~~~~
כדי ליצור משהו
נדרש רצון, כוח רצון, התמדה ונחישות.
על אחת כמה וכמה -
אלה נדרשים כשרוצים לחולל שינוי
ועל אחת כמה וכמה וכמה
כשנקודת המוצא היא משבר-
כמו ממינוס אנחנו רוצים לעלות לפלוס.
~~~~~~~~~
למרות שאני בטוחה
שעד כאן אני לא מחדשת כלום לאף אחד
כי הרי לא נולדת אתמול...
אני בטוחה שמצאת את עצמך לא פעם
מתלוננת בפני האיש שלך
על משהו שכבר אלף פעם ביקשת ולא השתנה,
או מתוסכלת מעצמך
על כך שכבר מאתיים אלף ניסיונות היו לך
ואת מרגישה רחוקה מהמטרה שהצבת לעצמך
או..
מתוסכלת שהשאריות של המשבר
"שכבר מזמן הגיע הזמן שייעלמו.." (says who??)
עדיין ניכרות בחייך.
במצבי משבר סוער עולמנו הפנימי,
לפעמים באופן שהוא בלתי נסבל עבורנו
לכן הסבלנות כל כך קצרה
ואנחנו רק מחכים להיות אחרי
אלא שהדרך לאן שאנחנו רוצים להגיע
תמיד מתחילה במה שיש עכשיו
וכל ניסיון לעקוף/
להשתיק/
להפסיק את מה שיש -
רק מייצר התנגדות וגורם למצב המתסכל להתקבע..
הדרך לשינוי עוברת דרך מה שיש
בשהייה במה שיש
כן, גם אם זה לא נעים...
מה שיש הוא כמו השער אל מה שאני רוצה להגיע אליו
אם למשל אני מקנאה במישהי
ההרגל יהיה לנסות להשתיק את עצמי
ולצפות מעצמי להפסיק לקנא
(כי זו בושה וחרפה! איך אני מרשה לעצמי לקנא??)
אלא שדווקא כשאני מאפשרת לרגשות
ולתחושות להיות
האמוציות שהן אנרגיה בתנועה -
emotion = energy in motion
חוזרות לנוע, עד שמתפוגגות ומתפרקות
יחד אתן מתפרקות מהגוף תחושות,
שמחוברות יחד כמו בפקעת
עם תפיסות מחשבתיות שגויות,
עם אמונות מוטעות שאימצנו לאורך השנים
וכשאנחנו מתנגדים לתחושות
ומנסים לסלק אותן
אנחנו רק מחזקים את הפלונטר
ומקבעים את הקושי.
כן.
הפוך ממה שהתרגלנו -
דווקא לאפשר למה שיש להיות
לא מתוך הזדהות,
לא בהתנגדות,
אלא בסקרנות, ברכות,
מתוך נקודת המבט של הבוגר שאני
שמחבקת את המקום המתוסכל שבתוכי.
נכון,
זה לא קל לעשות לבד במיוחד לא בהתחלה,
(בשביל זה אני פה :-)
יחד עם זאת, בהחלט מחולל קסמים
מפוגג את הערפל,
מייצר בהירות
ומאפשר לחוסן הפנימי להתגלות במלוא תפארתו
ולנו לחיות את חיים בחווית בחירה,
במלואם.
פה בשבילך,
גלית אליאס.
אגב,
אם משהו לא ברור ונדרשת הבהרה,
תרגישי חופשי לכתוב לי בתגובות
מבטיחה להתייחס
ואפשר להעמיק מעבר לזה -
במפגשים אישיים
הקליקי כאן והגיעי ישר לתיבת המייל שלי ונתאם,
או במפגשים זוגיים,
הקליקי כאן לקבל פרטים על האינטנסיב הזוגי -
הדרך שאני הכי אוהבת לעבוד בה
עם זוגות
~~~~~~~~~~~~~~~~~
ואפשר בינתיים גם לקבל בקפסולה
הדרכה מוקלטת
איך להצליח לדבר בלי להגיע לפיצוץ
ובה כל מה שצריך לדעת
כולל הקלטה של תהליך שמחולל שינוי כזה
על מנת להצליח לדבר מלב אל לב
זה נמצא בלחיצה כאן
אני גם מסבירה שם
וגם מה נדרש על מנת להצליח באמת לדבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה