אָתּ חירותי ... משתחררת מנגיף הקורונה

אז ממש ככה לכבוד החג
הבוקר אני כבר מרגישה כמו בן אדם

לא מעוכה והפוכה במיטה
כמו שהייתי ב 10 הימים האחרונים
כשהטמפרטורה הנמדדת ממני
מסרבת לרדת (בין אקמול לאקמול)
עם בחילות וחוסר תיאבון
(וזה באנדרסטייטמנט)
וטשטוש מחשבתי במעט הדקות שלא ישנתי
בהן היה לי הפנאי לעשות כמה שיחות בזק עם ה'
ו ל ה ת פ ל ל.

בדרך כלל אני בריאה,
עם מערכת חיסונית מהחזקות,
נדיר שאני חולה בכלל
וככה?
אף פעם לא קרה לי
מעל שבוע של התשה מתמשכת

אבל...
תודה לאל
ולאהבה שהרעיפו עלי מכל הכיוונים -
הגוף שלי ניצח (!)

מי כמוני יודעת לאילו תשואות הוא ראוי
אחרי שיום ועוד יום ועוד יום ועוד...
התעוררתי עם חום
והבנתי איזו מלחמה מתחוללת בקרבי

עד אתמול בבוקר

העננה מתנקה מעלי
חום נורמלי של פחות מ 37,
בהירות וצלילות מחשבתית,
חיוניות,
תיאבון
והוקרת תודה על הדבר הנפלא הזה
שרוב השנים היו לי בעיקר תלונות כלפיו -
הגוף שלי.

אז מה השתנה לי הלילה הזה?

(מראש מתנצלת שאני לא בטוחה
עד כמה המילים יכולות לשאת את עוצמת החוויה)

שבכל הלילות יש חיבוקים ונישוקי חג שמח
והלילה אני עדיין בבידוד

יחד עם זאת,
כמות האהבה לה זכיתי בימים האלה
גאתה (ועדיין) מעבר לכל החיבוקים והנישוקים
של כל השנים יחד!

מאמא ואבא שלי שהתקשרו כל הזמן
(כולל שיחות וידאו לוודא שאני קמה מהמיטה)
ודאגו, ואמרו לי כמה הם אוהבים,
והוסיפו משלוחי אוכל שבושל במלא אהבה
כל כך הרבה אהבה שאין לי ספק
שעברה דרך מערכת העיכול והאיצה את ההחלמה שלי
אמא ואבא שכל הזמן הזכירו כמה הם אוהבים
(כבר אמרתי?)
שזה כמו אין סוף חיבוקים מחוברים ביחד

מהילדים המקסימים שלי
שנכנסו לבידוד בגללי
ובמסירות אין קץ טיפלו בי באי הבידוד האישי
שבו הייתי בתוך הבידוד שלהם,
שהתקשרו בטלפון ובווידאו
ונתנו לי להרגיש חלק מהם למרות ההפרדה שנכפתה עלינו
שהכינו לי תה
וארוחת בוקר וצהרים וערב
ועוד בוקר וצהרים וערב
ועוד... ככה כמעט שבועיים (!)
וכל הזמן בדקו ודאגו לשלומי

בליווי משפטי חיזוק מהבן הקטן שלי
"אבל זה לא יכול להיות את כבר כמה ימים למעלה
אי אפשר להמשיך ככה ..."
והודעות געגוע כל לילה
שהמיסו לי את הלב

ובאלתור מפגשים תחת חוקי הבידוד,
כשאני במרפסת
והם בחצר או באזורים שעד כה היו פחות בניצול :-)

תרגול-עַל של ק ב ל ה
זה היה עבורי,
כמי שרגילה להיות בצד הנותן
ומתקשה להרפות, להתמסר, להתמלא
זה היה ממש לא ברור מאליו

מאחיותי ואחי המקסימים
ומחברים וחברות קרובים יותר או פחות
שהתקשרו והתעניינו,
דאגו, ייעצו, לפעמים ציוו (!) ועשו משלוחים
וחיזקו בי את הידיעה
שאני בכל זאת אהובה...

ואפילו מרופאת המשפחה שבאמת -
אין עליה
ומאחיות מכבי שהתקשרו כל יום והתעניינו בשלומי

התרחב את הלב
באופן שכנראה גם חיזק את הריאות :-)
ועזר לי לצאת מהדבר הזה שלמה

אני קצת מקדימה לחגוג,
עדיין חלשה ולוקחת את הזמן
אבל זה עוד משהו שנשתנה הלילה הזה:

נוספת לה רכות והוקרת תודה
ממני אלי
לגוף שלי - הוקרת תודה על כל תא
על כל רקמה ועל שיתוף הפעולה ביניהם
עם הבטחה לשמור את השינוי הזה
ולנהוג כלָפָּי באדיבות וברכות

כי אני זה ממש לא ברור מאליו!
בדיוק כמו שאני עם מי ומה שאני

(אל דאגה-
בהתכוונות אינסופית להמשך שיפור כמובן..
רק לא עוד מתוך הביקורתיות והשיפוט,
אלא מתוך רכות וסליחה
כלפי כל מה שאני רוצה לשנות
מתוך הבנה שאני עושה הכי טוב שיכולתי (עד כה)
ושהדרך למוסס את האוטומטים ההישרדותיים
היא ברכות וקבלה
על פני נוקשות ושיפוטיות)

מה שהשתנה לו הלילה הזה
הוא עומק הדברים,
הרכות
הוקרת התודה על כל מה שיש
הכמות האינסופית של אהבה

וזוהי רק ההתחלה ..

כמו שאומר המשפט הידוע
ומרגיש לי מתאים במיוחד:

This is the first day of the rest of your life

אז אף שכל יום וכל רגע הוא למעשה כזה,
זה מקבל משנה תוקף
במעבר מחולי שכזה לבריאות

ובנימה אופטימית זו,
שולחת לך מעומק הלב
ברכות חמות לחג שמח
מלא באהבה,
רכות
אדיבות
וכבוד
פנימה והחוצה

💗

גלית אליאס