ומה אם יש משהו ששנוא עלי אצל בן/ת הזוג?

אז רציתי לכתוב פוסט יום הולדת, 

(ציינתי ביחד עם ארה"ב ביום א' שעבר :-)

ולחגוג בו עם כמה חלקים אבודים וחלקים מוכחשים שלי

שאספתי אלי בשנים האחרונות

ואכן התיישבתי לכתוב, 

אבל.. 

איכשהוא משהו לא זרם לי,

עצרתי, חזרתי, המשכתי לכתוב

ושוב, סגרתי את המחשב והתרחקתי

ככה במשך כמה ימים...

עד שקלטתי (!)✨ שזה בעצם לב העניין..

שיש פה אנקדוטה שמחזיקה בקטן - עולם ומלואו 

של חלקים מוכחשים ואבודים שחזרו אלי

והרי זה בדיוק מה שבעצם רציתי לכתוב עליו..

{ על רגל אחת -

ב "חלקים אבודים" אני מתכוונת לאותן האיכויות

שהקסימו אותי בו כשהתאהבתי בו

(כמו זה שהיה מחובר לרצון שלו והגשים חלומות)

שאז הייתי בטוחה שרק הוא כזה ואני לא,

חלקים שאמנם לא היו בביטוי שלי בהשפעת "ככה לא מתנהגים" למיניהם

אך בעצם התחבאו בתוכי ,

כך שההתפעמות ממנו היתה קולו של הגעגוע שלי 

אל האיכויות החבויות הללו בתוכי.

הדרך של ההתפתחות שלנו להזכיר לנו אותם

מתחילה בלהימשך למי שמבטא אותן (לרוב בהגזמה)

וממשיכה כשאותן האיכויות בדיוק הופכות (כשמתחייבים זה לזו) 

מנפלאות >> להכי מעצבנות בו,

כך למשל "מגשים חלומות" הופך ל >> "עושה מה שבא לו בחוצפה"

וההתפעמות בהתחלה >> הופכת לתסכול בהמשך.

זו וגם זה הם מעין פעמוני תזכורת עבורנו להחזיר לביטוי (מאוזן) 

את האיכויות האלה שאי שם חבויות בתוכנו,

כי כן, גם בתוכי התחבא לו החיבור אל הרצונות שלי,

יכולת המימוש וההגשמה, הנינוחות והנוכחות, חיבור אל הלב וכו'.

(איכויות שמאז שהבנתי זאת, אני מביאה ומביעה יותר ויותר

והיו חלק בהשתהות עם הפוסט הזה והדיוק שלו)

ובחלקים מוכחשים אני מתכוונת למשהו דומה,

אלא שהפעם אלה איכויות ששנואות עלי

ובכל פעם שהוא } מבטא אותן - למשל:

כשהוא מתלהם >> אני סולדת ממנו

כשלמעשה בלי לשים לב... אני סולדת ממני, או מחלקים שלי,

מוכחשים אבל שלי,

כן, למרות שלא הייתי מודעת לכך.. מידי פעם..

לא נעים לגלות.. הייתי גם אני מתלהמת.

וכן.. תמיד... מה שאני שונאת או סולדת באחרים...

איכשהוא מתקיים גם בי..

וזו בהחלט חוויה מכוננת הגילוי הזה.

בשני המקרים ההתפתחות שלנו שואפת לאיסוף החלקים

ליצירת אני שלם וחי יותר,

ככל שהם פחות מוכחשים/אבודים, כך אני יכולה לנהל אותם

ופחות הם מנהלים אותי (פחות מתפרצת לי בלי שליטה ההתלהמות)

ומן הסתם ככה אנחנו }{ פחות רבים כי אנחנו פחות בהשלכה  }

אז נכון, שבין היתר אני רוצה לטפוח לעצמי על השכם...

על איסוף החלקיקים הזה ולחגוג את היותר שלמה שאני..

בכל זאת, יום הולדת...

אבל (!)

לא רק בגלל זה אני כותבת.. 

בכל אופן לא רק בגלל זה אני כותבת לך,

אני כותבת לך כדי להפריך שוב את האמונה

שאני שומעת שוב ושוב ש  "אנשים לא משתנים"

ולעומתה להפיץ עוד ועוד את הבשורה

ששינוי, כל שינוי שאנחנו כמהים לו 

לא רק שהוא אפשרי,

הוא הוא הדבר שבאנו לעשות פה -

יקראו לזה 

תיקון, 

הסרת קליפות, 

צמיחה, 

התפתחות,

ליטוש היהלום שבתוכנו,

whatever...

כך או כך - זה אפשרי (!)

והנה אני חוזרת לסיפור 

שיבהיר את הנקודה:

פעם, גם כשהייתי נתקלת בקירות,

הייתי ממשיכה דוך,

ואני לא אומרת, יש לזה לפעמים יתרונות,

נחישות היא תכונה חשובה שעזרה לי לא מעט בחיים,

רק שלפעמים.. זו לא היתה נחישות שם,

אלא כוח דוחף מתוכי שחסר את היכולת להקשיב, להתבונן

ולראות את התמונה הרחבה יותר

ואני של פעם - גם אתמול - הייתה ממשיכה דוך,

למרות הרחשים הפנימיים שהרגישו שמשהו לא מדויק…

ואולי במקרה של פוסט כזה או אחר המחיר לא נוראי,

אלא שההרגל הזה ניהל אותי לכל הרוחב

ביום יום ובחופשות, במערכות יחסים עם הילדים ועם בן הזוג,

חוסר יכולת להקשיב, להיות נוכחת ולהתקדם בכיוון הנכון לי.

עבורי זהו אחד הדברים אם לא 'ה' 

שראוי, אבל ממש ראוי לחגוג אותם אפרופו יום הולדת.

כי האוטומט שלי היה שם כ"כ חזק,

בניסיון (שווא מן הסתם) להוכיח שאני מספיק,

בעשייה ועשייה ועשייה ללא סוף והתחלה

כי "מי שלא עושה לא שווה"

היה אחד המסרים החזקים שהובילו אותי בחשיכה

(ובמאמר מוסגר אוסיף שהאמונה הזו היתה נותרת שם

כטעם קבוע  שליווה אותי

בכל מצב ולאורך כל הדרך ולא באמת היתה נרגעת מתי שהוא,

מן הרגל שמביא אתו מחד הבטחת שווא - שכך ארגיש ראויה

ומאידך תופעות לוואי כגון -

אין הפסקות, אין שהייה, אין הקשבה, התעלמות מאינטואיציה,

נטישה של עצמי, ויתור על עצמי ועוד ועוד)

והנה - אני מוצאת את עצמי תוך כדי כתיבה - 

עוצרת, 

מקשיבה לרחשים,

ערה לקולות

ומדייקת בהתאם.

זוהי מן התרחבות כזו שמתקיימת בי לאחרונה יותר ויותר ומביאה אתה 

הקשבה לי ומקום למנעד ההתרחשויות שבתוכי, 

שעד לא מזמן הייתי נוהגת להתעלם מהם. 

גדלתי בשנה (במניין שלבי הצמיחה בספירה כלשהיא

שהיא - אצלי בכל אופן - יותר משנת אדם :-)

ואני ערה ומודעת, קשובה ונוכחת יותר

אלי

ואל מי שמולי

אחד הביטויים הכי כיפיים של השינוי הזה בעיני

היא שאני נוכחת שוב ושוב

שבמקום הביקורת השיפוטית והמקטינה -

בין אם היתה מושלכת על האחר או על עצמי -

מתקיים בי בסיס רחב יותר של קבלה וסקרנות

ובמקום למשל לחוות נטישה, להיפגע ולהתרחק -

בכל פעם שהוא } מגיע מסוגר ונמנע,

מתאפשרת בי סקרנות לְמָה בעצם קורה לו (!)

ורצון לגעת במקום הפגיע שלו בְּרָכּוּת.

מן חוסן פנימי שלי שמחזיק אותי ראויה מעצם היותי

ומביא אתו יכולת לעבור באמת את הגשר אל עולמו שלו

עד לא מזמן הייתי כל כך עסוקה ומופעלת מתוך המקום הפגוע שלי,

שלא יכולתי לראות,

לא אותי ולא אותו.

האוטומט הפעיל מיד את מנגנוני ההגנה

שסגרו עוד ועוד את הלב

כשמאותה נקודת מבט צרה - המציאות הוכיחה לי שוב ושוב שמוטב כך..

כי לב סגור הוא לב מוגן מפני הפגיעה..

האמנם ??

עכשיו כשאני יותר נוכחת וערה למה שמתרחש,

אני יכולה לשים לב למקום הנטוש שעולה בי,

לנשום, להכיל, להרגיע

ופתאום נפתח בי מרחב עם אפשרויות נוספות,

ואת הפרשנות הישנה של "הוא לא אוהב אותי"

"אני לא מספיק", העצב, חווית הנטישה, "אני לא ראויה..."

שלרוב היו מגיעים ללא מילים אלא כעננה מכבידה,

מחליף תרגום שנותן מקום לאפשרויות נוספות

שבכללללל לא קשורות אלי

ובטח שלא מאיימות על חווית הראויות שלי.

ואז - כשאני רגועה ומוחזקת על ידי,

אני יכולה לדבר אתו

ולבדוק אתו מה שלומו באמת

ומה קשה לו,

ומה הוא מרגיש

וכשאני מגיעה רכה וקשובה אלי (ואליו)

הוא מתרכך

ומעז להיפתח

והרי זה מה שמלכתחילה באמת רציתי..

ואיזה חי ומרגש ומפעים

זה שם מעבר לחומות הלב,

כשיש גישה לרכות ולרגישות שלי

שמפלסת את הדרך אל זו שלו

וכמה עונג מתאפשר כששנינו מסכימים להרגיש!

אם סתם ככה הייתם שואלים אותי לפני 15 שנה

'מה אני מרגישה?'...

אפילו לא היה לי אוצר מילים שמאפשר לי לענות

על השאלה הלכאורה פשוטה הזו..

עד כדי כך הייתי מנותקת ממני...

נו..

אם זה לא שינוי אז מה כן??

~~~~~

לא רק שזה אפשרי,

זה הכרחי 

ואפילו אם לא.. למה לנו לסבול... 

אם אפשר לחיות את החיים כשחיוך קבוע משוך לנו על הפנים?

ואפרופו חלוף השנים ויום הולדת -

לזכות בקמטי חיוכים במקום בקמטים של דאגה..

אני פה בשבילך,

אם זה הזמן שלך ליהנות מהכלים המופלאים שבאמתחתי,

שמובילים לשם די בקלות ואפילו די מהר (!)

זה אפשרי בתהליכים אישיים  (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

או בתהליכים זוגיים שבועיים אותו הקישור שלעיל↑, 

או בתהליך זוגי אינטנסיבי ייחודי - פרטים נוספים בלחיצה כאן

וגם בתהליכים מוקלטים מראש עוד פרטים בלחיצה כאן

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך