האולימפיאדה מאחורינו,
אבל אנחנו ממשיכים בשבוע ה 3
של אליפות אולימפית של אהבה
היאח הידד למתמידים~ות !!
זה ממש לא ברור מאליו,
אך מאחר ויש לנו עסק עם הרגלים עתיקי יומין
שעברו מדור לדור לאורך עידנים הישרדותיים,
התמדה ונחישות הם בהחלט שם המשחק.
התודעה ההישרדותית ההיא עדיין רווחת בקרבנו
למרות שרוב הזמן אנחנו לא באמת במציאות הישרדותית.
ובהמשך לכך ולתרגיל מהשבוע שעבר -
ההתכווננות השבועית תהיה הרחבה של זו הקודמת:
רבים מאתנו זכו לטיפול טכני ולא נוכח מספיק,
מה שהותיר בנו צמא וכמיהה
לתשומת לב והתייחסות רכה,
בעוד שההרגל שמוטבע בנו
הוא להתייחס אל עצמנו (ואל האחר) בדרך אגב,
באופן טכני,
על אוטומט,
לעיתים בחוסר סבלנות,
בחוסר הקשבה ובמעט מידי תשומת לב
כך שהצמא נשאר בעינו
והכמיהה לתשומת לב רכה ונוכחת לא נענית
לכן ההתכווננות השבועית (התרגול ה 3) תהיה -
במשך היום בכל פעם שנזכרים בכך
ואם לא רוצים להסתמך על הזיכרון שלנו...
אז אפשר ואף רצוי לשים תזכורות בטלפון לפחות 3 פעמים ביום:
לעצור,
להביא את תשומת הלב
ולמלא בנוכחות מודעת את הרגעים שבאים אחרי.
סביר להניח שאחרי כמה רגעים נמצא את עצמנו שוב מתנהלים בהיסח הדעת,
אז אם שמנו לב לכך נחזיר תשומת לב מלאה לעצמנו,
ואם לא... עד לתזכורת הבאה,
בעצם בכל רגע במשך היום
אם כשאנחנו אוכלים,
או מסתבנים במקלחת,
או הולכים לאן שהוא,
או עומדים בתור,
כל רגע כזה עשוי להיות על אוטומט
ואנחנו רוצים לקדש אותו,
להחזיר אליו את הנוכחות שלנו
פה נזכור את הסלחנות והסבלנות,
כיוון שלאוטומט הזה יש כאמור המון כוח
ואנחנו כמו סוללים נתיבים חדשים במוח
ומחזירים לחיים חיבורים נוירונים שהתנוונו,
כך שעל מנת להחליף את הנתיב הראשי שבו יחס אגבי, אוטומטי טכני או לא נוכח
בכזה שמלא בתשומת לב נוכחת
נדרשת נחישות והתמדה בסבלנות וסלחנות.
3 פעמים ביום ובכל פעם נוספת שהמודעות מגיעה בו -
כששמים לב שאנחנו על אוטומט -
בסלחנות לעצמנו ובעדינות נקדיש לעצמנו יחס רך ,
קשב ותשומת לב נוכחת.
בהצלחה ❤
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה