"עזבי, זה כבר מאחורָי, בואי נתקדם מפה והלאה, מה יָלדוּת עכשיו?"

לא פעם, בהקשרים מסוימים, 

קשה לנו להיזכר בתקופת הילדות שלנו,

זו תקופה שכתינוקות וילדים, היינו בה חסרי אונים

ותלויים במטפלים בנו, שהיו - צריך להודות - בני אדם,

בשונה מהציפייה הילדית שלנו מהם (והמוצדקת יש לומר)

להיות לנו לאלוהאמא ואלוהאבא.

כל אחד מהם הגיע עם מה שקיבל ואת זה נתן,

(ככה אנחנו כבני אדם)

בתוספת רוח התקופה שככל שהיא מוקדמת,

מחזיקה פחות פוטנציאל קולקטיבי להתחשבות בצרכים שלנו כילדים.

כך או כך, כל אחד מאתנו חווה אי אלו 

רגעים של חוסר אונים,

וחוויות בהן לא סופקו הצרכים כפי שהיה צריך.

חלקנו נפגע יותר חלקנו פחות -

בין אם אובייקטיבית הפגיעה היתה קשה יותר או פחות

ובין אם סובייקטיבית - היינו רגישים יחסית להתרחשויות,

כך או כך זה כאב

וכואב להיזכר בכאב ההוא היום,

לכן האוטומט שלנו יהיה להדחיק כמה שניתן.

לצד זאת,

אמנם יש ויכוח פילוסופי סוער,

אם הגענו לכאן לוח חלק - טאבו לה ראסה

או לא,

אבל לא נוכל להתכחש ל'ספוֹגיוּת' שלנו כתינוקות וכילדים.

כשאנחנו נולדים החלק המפותח במוח שלנו הוא החלק החושי

ואנחנו קולטים בחושים את המתרחש סביבנו,

בין אם מופנה כלפינו ובין אם לא.

מכאן נוכל להבין שכל שארע לנו וסביבנו בילדות הוטבע בנו 

ומכאן- הוא ממשיך להשפיע עלינו לטוב ולפחות טוב,

בין אם נרצה ובין אם לא .

ההשפעה של החוויות שחווינו מתבטאת במכלול הרבדים בהם אנו מתקיימים

וניכרת לרוב בדפוסי ההתנהגות שלנו,

באופן שאנו מפרשים את המציאות, או נוטים לפרש אותה

ובאופן שאנו מגיבים לה.

זאת אומרת שאם משהו במציאות שלי היום לא מוצא חן בעיני

ואני לא מרוצה מהמצב הקיים,

הדרך הנכונה והבטוחה לשנות את המציאות החיצונית שלי 

היא על ידי כך שאשנה את המציאות הפנימית -

כלומר -

אמצא את התפיסות והדפוסים שהוטבעו בי בחוויות המוקדמות בחיי

ארפא את הילד~ה שהייתי -

משמעו - אצליח לתת לעצמי דרכה את מה שהיתי צריכה אז,

תוך שהאמונות השקריות שאימצתי לי אז יתנקו -

יש שיקראו להן קליפות שמכסות את אני המהותי -

אז נקודת המבט שלי מתנקה,

דפוסי ההתנהגות ההישרדותיים שלי יהפכו למיותרים

ואמצא את עצמי מתנהגת ומגיבה באופן שמשרת אותי

והופס...

המציאות החיצונית משתנה לה

אם למשל היא } לא מרגישה שייכת,

כילדה חוותה דחייה גם כי אמא היתה עסוקה,

גם כי אבא היה נוקשה ולא ראה אותה

וזה המשיך בסביבת החברים,

באופן לא מפתיע, היא ממשיכה להרגיש ככה גם כבוגרת.

היא לא שמה לב 

(במסגרת הגאונות של המערכת ההישרדותית שלנו,

מנגנוני ההכחשה מסתירים מאתנו לא מעט מידע,

או חלק לא קטן מהמציאות)

שהיא בעצם מוציאה את עצמה מהכלל בעצמה!

היא לא מגיעה למפגשים החברתיים למשל,

בטענה שהיא לא מרגישה שייכת...

אבל..

מה הביצה ומה התרנגולת?

וגם, 

כשהיא מגיעה למפגש חברתי מתוך חווית החוסר

היא מסתכלת דרך משקפיים שמדגישות את החוסר

(כי הרי מה שאנחנו מרוכזים בו גדל, ככה המוח שלנו פועל)

בנוסף לכך,

החוסר גם מייצר התנגדות מהסביבה וכמו הופך נבואה שמגשימה את עצמה

וגם..

כשהיא באה מחוסר - בעצם היכולת שלה לקבל 

(אבל באמת באמת לקבל) יחס חברי  - מתאפס.

זה כאילו אין לה רצפטורים לקבל יחס חברי, או להרגיש שייכת

וכך המנגנון שלה ממשיך להזין את עצמו

ו'המציאות מוכיחה' לה שוב ושוב שהיא לא שייכת...

עד....

שהיא תייצר אותם בעצמה על ידי כך שתרגיש שייכת לעצמה,

איך??

דרך הילדה הקטנה, דרך חיבור (רגשי) אל המקום 

בו למדה להאמין לָשֶקֶר שהיא לא שייכת

והמְשיכה להתקיים ולהתנהל בהתאם לו.

ככל שהיא תתחבר אל הילדה הזו,

תלמד לאהוב אותה,

תזכיר לה שהיא אתה,

שהיא לעולם לא תעזוב אותה,

שאין כמוה, שהן ביחד וכו...

(אבל לא בשכל, פה כאמור נדרש החיבור הרגשי -

כדי שהילדה באמת תאמין וההתמרה תתרחש)

היא ממלאה את הבור הרגשי שבתוכה

ובמילים אחרות - מייצרת רצפטורים לקבל ולהרגיש שייכת,

מרחיבה את יכולת הקליטה שלה גם לקָבָּלָה (לא רק לדחייה וחוסר שייכות)

ופתאום...

במפגשים חברתיים היא תרגיש שייכת.

מן "קסם" שכזה...

ולא,

זה לא לוקח שנים

ולא, לא צריך לחפור ולחפור,

זה זמין לנו כהרף עין,

כי הגוף זוכר הרבה מעבר למה שאנו נוטים לחשוב 

והזיכרונות נשלפים

ויחד אנחנו פוסעים עם החלקים הילדיים על משעולים חדשים

מייצרים חיבורים נוירונים מחודשים -

עושים חיווט מחדש

ומשנים את מציאות חיינו.

זאת אומרת שדווקא כשאני מתעקשת לא להיפגש עם הילדוּת -

היא מתקיימת כתוכי נון סטופ (גם אם בלא מודע)

ומנציחה את הכאב

ולעומת זאת כשאני פוגשת את הכאב-

אני יכולה לרפא אותו ולחולל את השינוי לו אני מייחלת.

נקודת מבט נוספת שמסבירה זאת,

הי זו שמזכירה לנו שאנחנו - כל אחד מאתנו הוא ניצוץ נשמתי,

שבא לעשות דרך, לעבור שיעורי נשמה.

כדי שנוכל לזכור מה השיעורים שלנו -

הנשמה שלנו בוחרת עבורנו את בית הגידול שלנו,

ככזה שיפצע אותנו בדיוק באישויים ששייכים לשיעור שלנו,

כך לאורך החיים "נסבול" מהם

סבל שיתן לנו מוטיבציה כבוגרים לעשות דרך התפתחותית

ולנוע לעבר צמיחה והתפתחות -

כך שנוכל לרפא את הכאב ההוא ולצמוח לשלב הבא.

נקודת המבט הזו מתייחסת אל הילדות כאל חלק משמעותי מהדרך,

שמתווה לנו אותה ומזכיר לנו מאין לאין אנחנו נעים,

חלק שמזכיר לנו את שיעורי הנשמה

ושופך אור ומבהיר את מקור התסכולים שלנו היום.

ככל שאנחנו מבינים את המקור,

כמו נוספת לנו אינפורמציה שבזכותה 

הפיענוח של הפלונטרים ברור ונהיר יותר

ונסללת לנו דרך ברורה לשינוי הפנימי שמוביל לשינוי החיצוני,

שהרי זה האחרון אינו אלא השתקפות של עולמנו הפנימי.

כמי שהתקשתה מאד בתחילת הדרך לגעת בכאב,

אין מבינה ממני להתנגדויות ולקושי,

אך לצידם - אני גם יכולה לומר כמה זה מתגמל להעז,

כמה ההתנגדויות באשר הן מרחיקות אותנו מהדבר אלינו אנחנו כמהים.

(משפט שאגב נכון לגבי כל דבר בטבע)

מכאן גם המוטיבציה שלי למצוא כלים

שהכי מקלים על הדרך ועושים אותה הכי מלטפת שאפשר.

ובעיקר - מחוללת פלאים.

פה בשבילך במגוון דרכים וכלים מופלאים שכאלה!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

                                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן
                                                                     ~~~~~

                              איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

                                     פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
                                      בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

                                                                אינטנסיב זוגי:
                                           איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
                                               יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
                                             ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן