לצאת לחירות ממנגנוני ההגנה שלנו

האמת, שזה קצת הזוי לכתוב על שחרור ממנגנוני הגנה,

אחרי לילה שכזה שהם אלה שהצילו אותנו מהירי האיראני...

(וטפו טו אני מקווה שכל זה מאחורינו...)

אבל אולי זו דווקא הזדמנות נפלאה לעשות את ההבחנה

בין סכנה אמיתית שבדיוק עבורה אנחנו מתוכנתים להידרך 

ולהיכנס למוד הישרדות שבו אפשרויות התגובה שלנו

הן figtht/ flight/ freeze,

לבין סכנה מדומה בה המערכת שלנו מגיבה כאילו היתה אמיתית

כמו למשל מה שקורה לו } כשהיא { צועקת עליו

אז למרות שבענייני בטחון מדיני ובכלל כאלה שבהם נשקפת סכנת חיים 

יהיה נכון לנו לשמור על ערנות 

וחלילה שלא נצטרך - אף על דריכות 

ובתקווה ותפילה שנישאר שמורים ומוגנים מהן,

הרי שבעניינים שבינינו לבנינו וכאלה שבינינו לבין בני הזוג שלנו,

עניינים בהם אין המדובר בסכנה אמיתית, (אף כי היא נחווית ככזו שלא במודע)

רצוי לנו לצאת לחירות - אפרופו חג הפסח שלפנינו- ממנגנוני ההגנה שלנו 

שהרי אלה מופעלים אל מול אהובינו -

ופוגעים באיכות החיים ובמערכות היחסים שלנו.

כשהוא } לוחץ לה { על טריגר - שמעורר כאב של צורך לא מסופק -

למשל, אם היא ממש ממש צמאה לנִראות

והוא חוזר הביתה, עם העיניים במסך,

ושם נשאר מוקד תשומת הלב שלו,

סביר להניח שככל שהצורך הלא מסופק אצלה בועט 

(כלומר לא מעובד ומחזיק את הציפייה להתמלא מן האחר)

יש מצב שיידרך לו אוטומט של מנגנון ההגנה הזמין לה

ואו שהיא תצא למלחמה בכעס גלוי מולו, (fight)

או שתתרחק ותסתגר בכעס מופנם (פאסיב אגרסיב, flight)

בשלב הזה שהמנגנון נדרך זה כבר לא באמת היא,

לפחות לא החלקים הגבוהים, הבוגרים שלה,

אלא "חליפת ההישרדות" שהשתלטה עליה ועל האירוע,

שמופעלת מהמוח הקדמון - מוח הזוחלים -

החלק הכי פרימיטיבי במוח שלנו -

ומכאן בלשון המעטה הכי פחות חכם

ויוביל אותם להסלמה שתעצים עוד יותר את

חווית חוסר הנראות שהיא חווה...

כי מי יכול להקשיב, להבין, 

להיות נוכח באמפטיה כשצועקים עליו, 

מתלוננים מולו, באים בטענות ובהאשמות...?

אהה.. והנה הפאנץ'-

יכול מי שהצליח לצאת לחירות ממנגנוני ההגנה שלו...

כלומר מי שמצליח ברגעים האלה לא להיסחף להסלמה,

מתוך חוסן פנימי שלא מזדהה או מתערער מהתגובה שלה

וכך לא רק שלא מעצים אותה, אולי אפילו יכול להצליח לעצור אותה

ב א ה ב ה,

כן, 

אני לא מדברת על פאסיב אגרסיב כזה

שטורק את הדלת (מטאפורית או לא רק) וחותך משם.

כי גם זו תגובה אמוציונלית,

אמנם שותקת ומתרחקת, אך אמוציונלית אוטומטית

ואיננה בבחירה.

גם זו תגובה אמוציונלית שסוגרת את הלב.

אני מדברת על מצב שבו האחר ער למתרחש בקרבו

ולא מזדהה אתו, לא נסחף אחרי הסיפור.

וזה נכון בין אם הוא זה שנלחץ לו הטריגר

ובין אם הוא זה שלחץ על הטריגר 

ומנגנון אוטומטי של האחר שלף מולו חצים וחניתות

כך או כך,

לא משנה מי התחיל,

ככל שכל אחד מאתנו יצליח לא להיסחף כשמשהו מתחיל,

זה סימן שאנחנו בדרך אל החירות המיוחלת.

(בהמשך כתבתי על איך להגיע לזה)

שם יש חופש אמיתי,

אני לא תלויה באף אחד שיעשה או לא יעשה משהו,

ו.. העניינים שלי בבעלותי,

כך, כשהוא לא מתייחס אליה כשהוא נכנס הביתה

והיא ערה להצפה שמזדחלת לה,

אבל זוכרת שזה האישיו שהיא מכירה

ובעצם ישנו בתוכה צמא ילדי שמוכר לה,

במקום להפנות לעצמה את הגב עוד יותר כשהיא כועסת על בן הזוג, (!!)

היא לומדת לעשות  u-turn, 

להפנות את תשומת הלב פנימה

ולהעניק למקום הילדי הצמא שבתוכה בדיוק את היחס לו הוא צמא

(אח"כ אפשר לסגור מעגל, לשתף את בן הזוג

ולהזמין אותו למפגש מקרב)

ככל שהיא מרווה את הצמא שבתוכה היא תמצא את עצמה פחות ופחות מופעלת 

במצבים בהם בעבר היתה פרשנות של חוסר נראות

כיוון שהיא מייצרת בתוכה חווית נראות 

כי האמת היא,

שממילא,

רק היא יכולה למלא את הצורך הזה לפחות בשלב הראשוני,

רק אחרי שהיא מביאה תשומת לב אוהבת לאותה ילדה שהיתה

כל כך זקוקה לעיניים הטובות הללו רואות אותה,

רק אז היא מייצרת 'רצפטורים' - שיאפשרו לה לקבל מזה עוד גם מהאחר

ככל שהיא מגיעה מהחוסר שלה -

נקודת המבט שלה מדגישה את מה שחסר,

ככל שהיא ממלאה ומביאה תשומת לב, קבלה ואהבה לעצמה -

זווית הראייה שלה מתרחבת והיא רואה וחווה יותר יש 

בכלל ובפרט זה שהיא צמאה לו.

אז היא יכולה גם להעניק לאחר מהיש הזה

בלי תנאי,

מתוך חוזק ומלאות. מתוך גדלות רוח.

זה כמובן נכון לגבי כל אישיו.

מה שמביא אותי להמשיך אל השאלה- 

מה בין הנאה לאושר? 

(נושא שמוצג יפה בסדרה שאני צופה בה בימים אלה בנטפליקס "One Day", ממליצה.)

האם באנו לכאן על מנת ליהנות?

או על מנת להיות מאושרים?

בעוד שהחלקים החייתיים שלנו -

הדחפים והצרכים של הגוף ימשכו לקבל הנאה כאן ועכשיו,

ויניעו אותנו בתחושת מחסור אינסופית,

על ידי מנגנוני שליטה למיניהם, (שלרוב ישיגו את ההיפך)

כשגם כשהישגנו את שרצינו, 

זה זמני - אם בכלל

ולא באמת ממלא את המקום החסר רגשית בתוכנו.

אמנם ה'הישג' יתן לנו סוג של פיצוי שעשוי להטעות ולבלבל

ויזין את מנגנוני השליטה שיפָתו אותנו להמשיך,

אך ישאירו אותנו רעבים..

סימן מצוין לכך שהם לא באמת מזינים יהיו הקונפליקטים ביניכם.

כי קונפליקט הוא הצמיחה שלנו שרוצה להתרחש. 

לעומת הנאה, שמהותה חומרית וזמנית, 

שקשורה לשליטה של הדחפים,

הרי שאושר הוא מצב תודעתי,

שבו אנחנו יותר ויותר מאשרים את עצמנו,

קשובים לעצמנו,

מקבלים את כל החלקים שלנו,

כן... גם את אלה שאנחנו לא אוהבים :-)

לומדים לנהל אותם, להזין אותם במידת הצורך,

ולהיות המקור לאישור ולאושר שלנו

אז רגע....

יכול להיות שעולה בך המחשבה:

אז למה לי להיות בזוגיות אם אני זו שנותנת לי כל מה שאני צריכה?

האם זו לא כל המטרה של הקשר?

אז זהו,

שנכון שאנחנו יצורים חברותיים,

נולדנו לחיבוק של אמא,

גדלנו במשפחה כזו או אחרת,

וכילדים מהות הקשר שלנו עם המטפלים בנו - 

היא של סיפוק צרכים,

אלא שכשאנחנו גדלים ונכנסים לזוגיות -

ולא..., אף אחד לא אומר לנו את זה..  -

ינהל אותנו האוטומט שיוביל אותנו גם פה בטעות -

לצָפּוֹת מהאחר שיספק לנו את כל מה שלא קיבלנו כילדים,

ומן הסתם להתאכזב, כי ככל ציפייה גם זו טומנת בחובה את האכזבה בילט אין

ואז כשלא נקבל זאת, נדרוש, נאשים, נתבע זאת, כי 'הוא חייב!!'

מה שרק ירחיק את הסיכוי שנקבל מה שאנחנו צריכים באמת

(כי גם אם הוא נכנע לי כמרצה,

זה לא באמת באמת ימלא את החסר שבתוכי,

אולי לרגע קט אבל לא באמת)

לכן, כדי שהקשר יהיה בריא -

עלינו להבין ולקבל שהבסיס לקשר בוגר ומזין  

הוא של הדדיות, חברות וצמיחה משותפת.

זה לצד זו

(על פני בסיס של סיפוק צרכים כקשר הורה ילד)

ואפרופו מנגנוני ההגנה שנדרכים בדיוק כשהצרכים שלנו לא נענים...

ככל שנפנים שאף אחד לא חייב לנו כלום,

יחד עם זאת אנחנו מחוייבים לריפוי שלנו

והאחר כן יתן לנו בהפוך על הפוך (!!) -

תזכורות למקומות הצמאים שבנו -

כן... בדרך המטרגרת אותנו...

כך נהיה בדרך להשתחרר לחופשי ולצאת לחירות ממנגנוני ההגנה.

ככל שאני מצליחה לקבל ולאהוב את  עצמי יותר,

כן, גם ואולי בעיקר ברגעי הכאוס (!)

להיות שם עבורי במקום לצפות מהאחר ... (אלא אם הוא בודהא :-)

אני יכולה להיות במערכת יחסים מזינה ואוהבת יותר

כי אני לא תלויה בו, מתנקה מציפיות ואכזבות,

וגדלה להיות בגובה שלו

שניים זה לזו }{

ואז הנתינה היא ממקום מלא ולא מונעת מהחוסר

ובאופן פלאי - היא גם ממלאת יותר כשהיא מגיעה.

מאתגר...

אבל שווה ממש, 

מאפשר לכל אחד מאתנו שגשוג אמיתי,

מקפצה מתוך המוד ההישרדותי 

שכל כך נפוץ סביבנו, זה שהתודעה הקולקטיבית עדין שרויה בו,

לשדה של שגשוג ושפע.

אז...

אם היית רוצה לעשות דרך מופלאה שכזו,

מקפצה שכזו -

זה אפשרי באינטנסיב זוגי - יומיים מופלאים שיקחו אתכם לשם,

פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשרי גם בתהליך אישי 

בו יש לנו גישה לכל אחד מ 4 הרבדים

בהם הוטבעו המסרים ההישרדותיים

שמשאירים אותנו במעגלים סגורים

וכשאנחנו יודעים איך לגעת בהם 

כפי שהם מקודדים בגוף, ברגש, 

כיצד הם מסלפים את דפוסי החשיבה (רובד מנטלי)

ועל בסיס אילו אמונות (רובד רוחני) שגויות הם נשענים,

כאילו יש לנו מפתח שמאפשר שחרור לחופשי מהם,

כמו פלונטר שאנחנו משחרירים חוט ועוד חוט 

ופתאום הכל נפרם ועלינו קומה

(זה קורה גם בתהליכים הזוגיים אחת לשבוע וגם באינטנסיב הזוגי)

בלחיצה כאן מגיעים לתיבת המייל שלי ומשם נמשיך

פה בשבילך,

כדי שנוכל יחד 

לעלות ולהתעלות,

להשתחרר מכבלי האגו

ולאפשר ללב שלנו להוביל אותנו בעולם הזה ב א ה ב ה

מייחלת ומתפלל להגנה ושמירה על כולנו

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן 

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

                                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן
                                                                     ~~~~~

                              איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓