כבר כמעט שנה חלפה מ ה 7.10,
ו.. וואוו מה שעברנו בה,
כמה כאב הציף אל מול הזוועות
ועוד כאב כזה שמעבר ליכולת (שלי לפחות) לקלוט -
על החטופים שעדיין שבויים בידי האויב האכזר כבר שנה !!..
ועל המשפחות שלהם שממתינות בלב כבד...
ועל כל המשפחות של החיילים שנהרגו
והחיים שהתהפכו לחיילים שנפצעו
והפחד הקיומי שכמו מרחף מעלינו כעננה קבועה מאז
ומשפיע על חלקנו יותר או פחות,
והתפכחות ולא במובן החיובי
והמון המון חוסר אונים
ותסכול על חוסר התמיכה מהעולם
ועוד התפכחות מכמה בעצם שונאים אותנו
והאמת שאין מספיק מילים שיצליחו להעביר
מה שעברנו בשנה האחרונה...
ולמרות שזה עשוי להישמע תבוסתני ומעצבן...
נראה שישנם מצבים בהם הדברים אינם בשליטתנו,
בדיעבד אנחנו יכולים לחשוב שאולי היינו צריכים...
ולו היינו... וכו'..
אבל תכל'ס כנראה שהתפיסה לא אפשרה לנו לפעול אחרת
לכן, מה שהייתי רוצה להביא ברשומה הזאת -
ממש רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה -
זה כלל זהב אחד שמאפשר לנו להתמקד במה שכן ביכולתנו -
כדי שהשנה הבאה ומי יתן הבאות אחריה
יהיו מלאות באהבה, ובטוב
אז עם תפילה שרעמי המלחמה שנשמעים עכשיו -
שייכים לאקורד הסיום שלה
ועוד אחת מעומק הלב לשובם של השבים במהרה, אמן,
בואו נתכונן ליום שאחרי -
וכבר נתחיל (או נמשיך) לאהוב 💗💗
שזה מסתבר לא ככ טריוויאלי כמו שנשמע..
בהנחה שזוהי מלחמת האור בחושך,
ובהנחה שמה שקורה בחוץ הוא שיקוף של עולמנו הפנימי -
ובמיוחד רגע לפני שנפתחת לה שנה חדשה -
זו הזדמנות נהדרת לחזק ולדייק את האור שבחוץ,
על ידי כך שנשכין שלום בתוכנו
התמונה מן הסתם מורכבת מכדי שניתן יהיה
להגדיר את הדרך לשם בכמה מילים
וגם כבר כתבתי על כך בכל כך הרבה פוסטים
ואפשר לגלול מטה ולמצוא אינסוף הסברים וכלים בנושא,
לכן הפעם אביא רעיון אחד - כאמור כלל זהב סופר משמעותי,
שיכול להיות נר לרגלינו
ביצירת שלום פנימי ואהבה לעצמנו וליקירנו.
כלל כזה שככל שנפנים אותו -
יאפשר לנו ליצור לנו שנה של אהבה
(שלא לומר שנה של אור ואהבה שלא נחטא בעודף קיטשיות)
בגדול מה שהכלל הזה בא להזכיר לנו -
זה שאנחנו לא קורבן אלא
יצורים מורכבים בגאונות-על
ובכוחנו (כשאנחנו לומדים איך כמובן) לחולל את מציאות חיינו
נכון שאנחנו נולדים תלויים במטפלים בנו,
ומתוך שכך בתודעת קורבן,
ונכון שהתרבות בה אנו חיים עדיין במסה קריטית
מתנהלת בתודעה שכזו - תודעת אשמה והאשמה השלכתית
עם זאת -
האמת היא שאנחנו כבוגרים איננו קורבנות
ומתוך כך בידינו -
(כאמור על מנת להגיע לשם עלינו לעבור תהליך רגשי ולא רק להבין זאת בשכל.. -)
בידינו לחולל את מציאות חיינו.
ולו בחלק של המרחב האישי שלנו.
ואף (!!) - מאחר ויש לנו השפעה על האחר -
לעומת תודעת הקורבן שבעיקר חשה את עצמה מושפעת ממנו -
ככל שאנחנו עושים תהליכי ריפוי וצמיחה במרחב האישי שלנו -
אנחנו משפיעים את הטוב הזה גם לסביבתנו.
זאת אומרת שתהליכי הצמיחה והריפוי הפנימיים
מאפשרים לנו לעבור מתודעת הקורבן אליה נולדנו
לתודעת הבוגר, השלם, מחולל מציאות חייו -
או כפי ששמעתי לאחרונה באנגלית:
from VICTIM to VICTOR
(מקורבן למנצח)
ככל שההבנה הזו תהיה מופנמת בתוכנו
ברובד הרגשי,
כך נוכל למצוא את עצמנו יותר ויותר מגשימים את עצמנו
וחווים את גדולתנו,
נוכל בזמן אמת שבו יעלה תסכול או מצוקה רגשית אחרת
לעשות את הסוויץ' די מהר
מהחוויה הקורבנית הסובלת,
אל האפשרויות הטרנספורמטיביות שצופנת בחובה
תודעת הבוגר - או אם תרצו - המנצח
נוכל להיזכר בקלות יותר
שהתסכול שכרגע מעיב עלינו -
הגיע כדי להזכיר לנו לחזור לעולמנו הפנימי -
אל אותם החלקים שהחוץ - והתסכול עוררו את הצמא או החסך שלו,
על מנת שנוכל אנחנו לרפא ולמלא.
נוכל לזכור שאנחנו יצור מורכב,
לפחות משני חלקים -
האגו שיעשה הכל על מנת שנישאר במקום ללא תנועה
והנשמה - ששואפת לאבולוציה והתפתחות
יצור שמתנהל ב 4 רבדים -
גוף, רגש, מיינד ורוח -
ועל כן שהייה בארבעתם בו זמנית
היא זו שתאפשר לריפוי להתרחש
וככל שאנחנו בתהליכי הריפוי,
ההכרה והמודעות שהן כעין תודעת על - זמינות לנו יותר
ומאפשרות לנו להיות הפרש שרוכב על הסוס -
כלומר ההכרה שמנהלת את החלקים שלנו,
על פני מצב בו כל אחד מהם מושך לכיוונו שלו.
מצב של שלום בין חלקינו
על פני מצב של דיסוננס פנימי שיוצר מאבקים ללא סוף.
וכאשר בידינו ההבנה הזו
והתווינו את הדרך שמאפשרת לנו ריפוי -
נוכל לגלות שוב ושוב איך
כל תסכול מביא אתו תגליות ותובנות מרגשות...
כמו ש. שהגיעה לתהליך מתוך תסכול עמוק,
שהיא לא מוצאת את עצמה,
מרגישה לא שייכת
ובעיקר מתוסכלת שלא מממשת את עצמה
ולצד שכבות נוספות שנחשפו,
עלה זיכרון שכלל לא העלתה את דעתה שיש לו קשר -
בו כשהיתה ילדה קטנה שאלה חברה של אמא שהתארחה אצלם
מתי היא הולכת,
כשבעצם נורא התרגשה מהביקור שלה
ובכלל התכוונה לשאול עד מתי היא נשארת
כי רצתה שתישאר עוד,
אבל האישה כל כך נעלבה מהשאלה שלה -
שסטרה לה על הלחי כל כך חזק שירד לה דם...
ואמא לא באה לנחם אותה.
כנראה היתה נבוכה מידי...
ומאז, היא משתיקה את עצמה, מצניעה את דעתה,
נמנעת מלהביא את עצמה...
כך - הזיכרון הזה מחזיק את הפחד לקבל סטירה
אם לא תגיד את הדבר הנכון, או שלא ימצא חן בעיני...
ולכאורה מגן עליה מפני הסטירה,
אך עומד בדיסוננס גדול לכמיהה שלה למימוש והגשמה.
הדיסוננס הזה אכן מאד מתסכל -
אבל כמה מרגש היה עבורה -
כשגילינו איזה אוצר היה גלום בו
וריפאנו את חווית הביטול ההיא,
כשנוצר סנכרון בין חלקיה, והתאפשר לה להרגיע את הפחד
ולהתקרב אל האפשרות לממש !
זו רק דוגמא אחת מיני אינספור סיפורים
לא פחות מ מ ד ה י מ י ם! שאני פוגשת ומתרגשת :-)
~~~
ובנימה אופטימית זו ...
ובתפילה שימים יפים שקטים ובטוחים
יגיעו אלינו במהרה
ושתהיה לנו שנה נפלאה, מלאה באהבה
ושהחטופים יחזרו הביתה
ושנחזור לשמוח באמת,
אמן!
פה בשבילך,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
נ.ב
הוספתי לפוסט הקודם
סרטון של הגנה אנרגטית, זה נמצא בלחיצה כאן
(במקביל להנחיה הכתובה)
והעליתי לערוץ שלי ביוטיוב הגנה אנרגטית נוספת
למקרה שעולה צורך להרגעה של פחדים או חרדות.
עוד ממני בשבילך:
פרטים נוספים
