כל פעם שהוא חוזר מאוחר הביתה,
(או בכל מצב מתסכל אחר, עם בן זוג, חברה, ילד...)
היא מוצאת את עצמה נעלבת
(פה אפשר לשבץ מגוון רגשות לא נעימים)
היא נמנעת מלדבר אתו על זה,
כי היא חוששת מהסלמה למריבה,
שתרחיק ביניהם עוד יותר...
אז היא שותקת.
העניין הוא שגם כשהיא שותקת..
זה נשאר כעניין לא מדובר ביניהם,
שמייצר חייץ ו.. מרחיק ביניהם
אז לא לשתוק, אבל גם לא לדבר?
ואולי יש אפשרויות נוספות.. ?
~ ~ ~ ~
התודעה הקולקטיבית הרווחת סביבנו
היא תודעת אשמה, תודעה השלכתית,
שהבסיס שלה הישרדותי.
אמנם אנחנו בעיצומו של מעבר תודעתי,
ממצב הישרדותי מכביד - שהתקיים גם במציאות היומיומית
עד לפני כמה עשורים - אותה מציאות של ההורים והסבים שלנו,
להישרדות מקלה. לרווחה.
אלא שזה המכביד, עדיין מתקיים בתודעה שלנו שטרם התאימה עצמה
לכך שבמסה קריטית - מציאות החיים איננה באמת הישרדותית.
(ונשים רגע את המלחמה בצד)
תודעה הישרדותית - מתבטאת בין היתר
בנקודת מוצא של:
חוסר, סכנה, "או אני או אתה",
"אחד צודק והשני אשם",
"אם אחד מרוויח - אז השני מפסיד"
ובגדול מופעלת על ידי המוח האחורי והמערכת הלימבית
בתגובות fight או flight, בסטרס ובחווית חוסר.
כל עוד זה המנוע שמניע אותנו -
אנחנו חווים את החיים מתוך התפיסה ההישרדותית
שהינה מוגבלת ולא מראה לנו אפשרויות אחרות.
מעבר לכך, היא כאמור מציגה לנו את הקצוות בלבד,
שתמיד אחד יפסיד בהם ואחד לכאורה ירוויח,
בעוד שבעצם - כמו במלחמה -
אין מרוויחים במצב התודעתי הזה.
כולם נותרים בחווית חוסר, בכיווץ, ובמוכנות לקרב.
אני שמה פה כוכבית -
כיוון שזה אחד המפתחות לשינוי תודעתי -
שכן זהו אחד הרווחים המשניים שלה -
כיוון שהיא מספרת לנו שמסוכן להרפות ולנוח,
לטובת הישרדותנו - על פיה - אנחנו מחויבים להישאר דרוכים,
ממוקדים במה שלא טוב - על מנת להיות מוכנים לסכנה...
העניין הוא, שהיא מעלימה מעינינו את העובדה -
שכל מה שאנחנו ממוקדים בו גדל -
ומכאן -
שככל שנתמקד במה שחסר נגדיל את חווית החוסר בחיינו..
מן מכשלה לוגית תודעתית שכזו
שהופכת מורכבת יותר לשינוי,
משום היא מנוהלת ממן החלקים הלא מודעים שלנו.
כדי שנוכל בכל זאת לעלות לקומה אחרת בקשר (ובכלל),
בין אם זה קשר זוגי, או קשר חברי, או קשר עם הילדים שלנו,
עלינו לשנות את המנגנון ממנו אנחנו פועלים,
להתמיר אותו מהישרדותי לאיכותי, לכזה שבו יש רווחה והתרחבות.
הדרך שאני מכירה שמובילה לשם -
מתחילה ממה שכרגע מתסכל אותי,
כאשר השביל הראשי יתמקד ברגשות, או באמוציות.
אלה הם הדבק שמדביק את רכיבי התפיסה.
כל עוד אנחנו בתודעה הישרדותית -
הרגשות והאמוציות יתמצקו ויתקבעו יותר.
אף שיהיו מודחקים, יצטברו אי שם במעמקינו
והם שיפעילו אותנו במחשכים...
בתהליכי הריפוי וההתמרה לתודעה של רווחה -
יתנקו שכבות של רגשות ואמוציות שהודחקו לאורך השנים,
נוכל לחוש בהקלה פיזית
ונמצא את עצמנו מנהלים אותם במקום שהם ינהלו אותנו.
תוך שאנחנו לומדים איך להכיל רגש
(על פני הדחקה מחד או השלכה מאידך)
וככל שהתפיסה תיפָתָח ותתרחב -
נוכל להתפקח לגדוּלה האמיתית שלנו -
וכמו להתבגר רגשית ומנטלית -
בהתאמה להתבגרות הכרונולוגית שלנו.
כך נמצא עצמנו פחות מתנהגים כמו ילדים
במצבים שבהם לחצו לנו על נקודה שנקשרה למצבור רגשי שלא עוּבָּד.
ככל שהתפיסה מתרחבת,
המערכת שלנו לומדת מתוך ההתנסות שרגש איננו מסוכן,
כי emotion = energy in motion,
כלומר רגש הוא אנרגיה בתנועה.
כשלומדים איך לתת לו להיות - הוא משתחרר מהמערכת.
לאט לאט, תוך הקלה שמורגשת יותר ויותר, וחווית חוסן ורווחה,
אנחנו מרשים לעצמנו להסתכן בלהרגיש -
ומשמעות הדבר היא - שהלב יסכים יותר ויותר להיפתח 💞.
נוכל לראות עצמנו כמחוללי מציאות ופחות ופחות כקורבן של זו
ובין היתר לגשת לסיטואציות לא נעימות עם אחרים,
מתוך מקום פחות מזוהה עם הסיפור,
שיכול לתאר מה אני מרגישה
בלי להאשים את האחר במה שקרה.
נכון שהוא } מגיע מאוחר
אבל הוא } לא באמת אשם בכך שאני מרגישה עלבון ונטישה.
הוא } מפעיל את הפלונטר הלא פתור שלי
אבל איננו אשם בו.
האמת היא שאף אחד לא אשם במה שאני מרגישה
ככל שאני בתוך תהליכים טרנספורמטיביים
מאפשרת לרגשות קשים להתנקות,
אני מוצאת את עצמי יכולה לתאר את מה שעובר עלי
באופן נקי יותר, שמשתף את האחר במה שקורה לי על פני שוטף אותו :-)
כך שמתאפשר חיבור מזין ואוהב יותר
ביני לבין מי שהפעיל אצלי את הטריגר.
אם במנגנון ההישרדותי -
היא היתה מתבטאת מתוך הזדהות עם העלבון שלה מולו,
סביר להניח שהוא היה מרגיש אשמה ומיד הודף את האשמה -
ועל הדרך גם אותה,
מה שמן הסתם היה מכביד על החיבור ביניהם.
כי בעצם מה שקורה באוטומט - (ההישרדותי)
זה שהם משליכים זה על זו,
סיפורי עבר בהם היתה תלות במטפלים שלו (ההורים לרוב)
ואת התסכולים שנותרו לא פתורים מאז.
ככל שעוברים תהליכי ריפוי -
מתחולל ריפוי וישנה היפרדות מהסיפור ההוא
ופחות ופחות השלכה שלו על אנשים במערכות יחסים אחרות בחיינו.
כאשר התודעה גבוהה יותר -
מלכתחילה היא { מגיעה ממקום שלא מזוהה ב 100% עם הסיפור,
ואחרי עיבוד שלו והתמרה של העומס הרגשי שלה,
תוכל לתאר לו מה היא מרגישה
ואז, מתוך נפרדות בריאה - והכלה של מה שעולה אצלו באוטומט כשהיא...
יוכל להבין, אולי אפילו לתאר לעצמו מה היא מרגישה -
כמו להיכנס לנעליים שלה
ולא בגלל שהיא צודקת, או הוא אשם...
אלא פשוט משום שזה מה שהיא עוברת.
ואפילו,
ככל שירגיש פחות מאוים מהאשמה - יוכל להרגיש אמפטיה
בשיח כזה, כשהלבבות פתוחים,
כשמגיעים ממקום פגיע אבל לא מזוהה,
מתאפשרים רגעי קסם של חיבור מרגש שאין דומה לו.
~ ~ ~
יכול להיות שהטלטלות העצומות שאנחנו עוברים
במיוחד בשנה האחרונה,
בין היתר הן כמו מדחף להתפתחות,
מציפות את המעמקים כדי שנוכל להתנקות מהמיותר.
אז אם הדברים הללו נוגעים בליבך
ומרגיש לך שזה הזמן המתאים עבורך,
אני פה בשבילך,
עם כלים, תכנים ואפשרויות מגוונות
להתפתחות וריפוי העולם הפנימי,
לחיי רווחה והתרחבות גם במציאות החיצונית 💗
*(עלות המפגשים מוכרת לצורך החזר לנפגעי איבה כטיפול רגשי)
בתפילה לשובם במהרה של כל השבים,
בריאים ושלמים 🙏
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
💓💓💓💓💓
מפגש זוגי חד פעמי:
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה