פעם בשנה זה קורה לי,
בסמוך לבדיקות השגרתיות שאני עוברת,
(אולטראסאונד, ממוגרפיה, בדיקות דם...)
סביב החששות שעולים בהמתנה לתוצאות -
אני מקבלת תזכורת - שמצליחה להפתיע אותי שוב ושוב -
שהחיים וכל מה שיש לי...
זמני ומושאל...
כאילו דההה
אלא שהחששות עושים את זה חד וחלק -
ומזכירים שהכל כל כך ארעי ויכול להשתנות, שלא לומר להיעלם,
בן רגע...
טוב, לי יש מנגנון מעולה של התכחשות לזמן שעובר
והבלאי של הגוף שמגיע אתו :-)
במשך 4 שנים הייתי אומרת שאני בת 28..
כאילו משהו בי סירב להתקדמות המואצת של המספרים
ומאז - אמאל'ה.. אני קולטת תוך כדי שכותבת - חלפו 28 נוספות 😳
ובחיי שזה מרגיש כאילו שזה היה אתמול...
ואז, כמו להעיר אותי, מידי פעם,
ישנה איזו סטייה מהנורמל בבדיקה כזו או אחרת,
שלא מהסטיות המוכרות לי,
מה שמוביל אותי ללחוץ על "פרטים נוספים אודות הבדיקה"
ותוך כדי קריאה... לאַימָת ה"מה אם..." להשתלט
ופתאום..
בבת אחת נוחתת ההתפכחות -
ששום דבר לא ברור מאליו,
ואיזה מדהים הגוף שלי שנענה ככה לשטויות שלי
וכמה מופלא שאני נושמת ורואה והולכת
ומה עם ליהנות עוד ממה שיש לחיים להציע
וקצת פחות לתת לדאגות היום יום להעיב,
והורד שבגינה - וואוו מהמם!
והירוק מרהיב
ואני מבטיחה לעצמי שאהיה טובה לעצמי
ואוכל טוב, ואתעמל, ואהיה נוכחת בכל רגע עם עצמי
ועם אהוביי,
כי.. כל רגע שחולף, איננו עוד
כל רגע שהייתי מוטרדת משטות כזו או אחרת
(שממש משכנעת שהיא לא שטות כשהיא מעיבה
אבל כשהפחד מזכיר לי שאני פה באופן זמני,
היא נהיית כ"כ טיפשית וחסרת משמעות...)
כל רגע של טרדה ממנה, בזבז לי רגע של מלאות החיים,
כי.. שום דבר לא ברור מאליו
ואני נמלאת בהכרת תודה על כל הטוב שזכיתי לו
ומשהו בי מתרכך מחד ומזדקף מאידך
ומכניס לפרופורציות מעוד כיוונים,
כאילו מתרחבת לה הפרספקטיבה
כמו ערך החיים מיישר קו ומגביה את חווית הערך שלי לגובה המתאים לה
כשתחושת חוסר הערך מאבדת מכושר השכנוע שלה
ומאידך, נרגעים גם אותם המקומות שבהם - כפיצוי לחוסר הערך -
היתה מתגנבת לה הגאוותנות בצורה של שיפוטיות וביקורת
שהיו מופנים כלפי דעות והרגלים שאחרים משלי,
ופתאום ישנה יותר קבלה, ענווה של נקודת מבט אחרת משלי,
שאני לא אמא שלו ולו יש הבחירות שלו,
שיש להן מקום בין אם לשביעות רצוני ובין אם לא,
מי אני שאתיימר לדעת טוב ממנו עבורו...
מן תזכורת שלכל אחד מאתנו יש הדרך שלו,
השיעורים שלו והבחירות שלו
ויש מקום לכל.
אני יכולה להטיל ספק, לא להסכים, לחשוב אחרת,
אבל נכנסת האפשרות לעשות זאת מגובה העיניים,
לא מעל ולא מתחת,
ללא התוקפנות הסמויה שמתגנבת ביחד עם ההיבריס
שמצטרפים לשיפוטיות..
וכשזה מתאפשר... (וברור שיש לי עוד אינסוף עבודה על זה,
אז מתפללת שהסטייה מהנורמה תהיה ללא משמעות אמיתית ואמשיך לעבוד... )
כשמתאפשרת הקבלה הזו,
זה כיף שאין לתאר...
משחרר ונעים
גם בתוכי וגם במערכות היחסים שלי
~ ~ ~ ~ ~
השבת ציינה את יום האישה הבינלאומי
יום שמוקדש לקידום שוויון הזכויות שלנו - הנשים בעולם
ויכול מאד להיות שחלק מחוויית חוסר הערך
ומאידך ההתקוממות הפנימית שמנסה לפצות בהופכי,
כאילו להוכיח שאנחנו כן שוות,
קשורה גם לתנועה התרבותית הרחבה יותר
ולכאב הקולקטיבי על השתקה, ביטול
והקטנה שחווינו כל אחת וכולנו כאחווה.
אבל, להרגשתי אנחנו כבר ממש לא שם,
כבר לא צריכות להוכיח, או להתנצל על מה שכן או לא,
כן לזכור שבזמן השאול שקיבלנו לחיים -
יש דרך מופלאה ללכת בה,
שככל שנפתח בה את הלב
נוכל להוקיר ולהכיר בשפע שסביבנו.
ובשפע - אני מתכוונת לכל מה שיש,
למגוון הרגשות, התחושות והטעמים.
לקבל, במקום להתווכח,
להסתקרן במקום לשפוט ולבקר
ויכול להיות שזה נשמע אסקפיזם
בזמנים המטורפים האלה לדבר על הוקרת תודה,
כשיש עוד 59 חטופים בעזה
וכל כך הרבה כאב ממה שעברנו מאז ה 7.10
מנקודת מבט מסוימת זה יכול להישמע ככה קצת,
אך מנקודת מבט נוספת -
ככל שנתרחב אל הגדולה שלנו, במסה קריטית,
כך ייפחתו הפחדים ויתייתרו הדפוסים ההישרדותיים,
כך תהיה יותר אהבת חינם (ופחות שנאת חינם)
ויכנסו לספקטרום האפשרויות - כאלה חדשות
שלא יכולנו לראות מבעד לעדשות ההישרדותיות.
מחר אני מתקשרת לרופא, לברר אתו את הסטייה הלא מוכרת,
אז ברוח זו,
מאחלת לנו לחיות חיים מלאים,
בנוכחות ובחיבור אל הלב בכל רגע ורגע
והנאה מהדברים הקטנים כגדולים 💕
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
💓💓💓💓💓
מפגש זוגי חד פעמי:
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
