איך לנווט בין רגעי משבר לרגעי שמחה?

 אפרופו ימי הזיכרון שחלים בשבועות אלה

והמעבר החד במיוחד מיום הזיכרון לנפגעי איבה ליום העצמאות

ובטח בהתחשב במצב הבלתי אפשרי בו אנחנו חיים מאז ה 7.10...

בכל שנה במהלך 24 שעות כולנו עוברים

מהקצה האחד - של הזיכרון הכואב על האהובים שלנו

שנפלו במלחמות ובמערכות השונות והכאב שחי עם האובדן,

אל הקצה השני - של שמחת העצמאות.

מעבר משואה לתקומה.

אמנם, מאז ה 7.10 המצב שונה,

כי השמחה רחוקה מלהיות מלאה -

כשיש עדיין 59 חטופים מוחזקים בשבי,

כשרעמי התותחים עדיין מרעידים את הקירות

וכשהאובדן כל כך גדול וטרי...

אבל אולי דווקא בגלל זה חשוב לי כל כך להביא את הדברים,

בין היתר כי בעיני הם חלק מהדרך לשינוי

בכלל ובפרט... 

💗

התרבות הישראלית מחזיקה את רעיון המורכבות הרגשית,

במעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות.

רעיון לפיו רגשות קשים חיים במקביל, לצד ולעיתים אפילו בערבוב עם רגשות נעימים.

השאלה היא, איך נוכל ליישם את היכולת הזו -

שבמובן מסוים נושאת תפיסת מציאות רחבה ועשירה יותר -

הלכה למעשה בזוגיות ובחיים בכלל.

כי לרוב, נמצא את עצמנו בניגוד לכך -

מצפים שהכל יהיה תמיד תמיד מושלם ורגוע.

שאם זה לא המצב, "זה סימן שמשהו לא בסדר.."

ומאחר וכל כך קשה לנו לשאת רגשות קשים -

נעשה כל מה שניתן על מנת להימנע מלהרגיש אותם-

לעיתים עד כדי שנימָנָע מלדבר על מה שמפריע לנו, כדי להימנע מעימותים.

אלא ש... זה מן הסתם ייצור מרחק בינינו

ואז.. נרצה או לא נרצה - יגיעו הרגשות הלא נעימים..

כי אם אני מתוסכלת ממשהו,

ואני חוששת להרגיש את התסכול, 

בטח שלדבר אותו,

בין היתר כי יש לי ניסיון מר מאד 

עם איך שאני יודעת לדבר כשאני מתוסכלת 

ועם איך שהוא מגיב כשזה קורה..

(ועל זה כתבתי בהרחבה בפוסטים הקודמים, אפשר ללחוץ כאן כדי להגיע לאחד כזה)

ומתוך החשש להיקלע לעין הסערה,

אני מנסה להישמר ולהימנע ממנה ו... שותקת..

סביר להניח שזה לא ייגמר טוב...

ויש לזה הסבר מאד פשוט... 

כי אנחנו כמו מיכל 

ולתסכול אין לאן ללכת, 

לכן אפילו אם אני אלופה בהדחקות,

מתי שהוא, 

איכשהוא,

לרוב באופן הכי לא צפוי והכי פחות נשלט...

הוא יישלף ממני ויושלך על האחר...

אז מה כן?

(מעבר לָ"איך.." שכתוב כאמור בפוסט הקודם)

ראשית, לזכור שהתסכול והקונפליקט בלתי נמנעים.

בטח מהיות בני הזוג שניים, כל אחד עם רצונות, סיפורים, כמיהות, פחדים וכו' שונים

ועל אחת כמה וכמה כשלכל אחד מאתנו הקונפליקטים הפנימיים שלו :-)

מעבר לכך, יהיה נחמד גם לזכור שהקונפליקט הוא לטובתנו,

הוא בא להעיר בנו ולהאיר לנו את האזורים שמחכים לריפוי,

החלקים שלנו שרוצים לחזור להיות מי שאנחנו באמת. 

מעבר לסיפורים, לאמונות שהוטבעו בנו לאורך הילדות והרחיקו אותנו מעצמנו.

קונפליקט כפי שדר' הנדריקס אומר -

הוא הצמיחה שלנו שרוצה להתרחש

נכון שיש דרך שמובילה לשם שיש ללמוד אותה

ואם מעניין אותך איך - אפשר ללחוץ פה ולהגיע לתיבת המייל שלי

כדי שנוכל להיפגש ולהמשיך להעמיק ללמידה הזו

אך בגדול אוֹמָר -

שכל רגש (או תחושה, או מצב..) לא נעים -

הוא השער אל רגשות נעימים, תפיסה עצמית מחוברת יותר,

אמונות חיוביות שמשרתות אותך וכו' 

איך להגיע לשם כאמור אפשר ללמוד דרך חוויה ולא דרך השכל,

אך בכל זאת אפשר לראות כדימוי מוחשי לכך

את סמל היין והיאנג -

בו השחור והלבן מתאחדים לשלם עשיר יותר

מאשר כל אחד מהם לחוד.

יכול להיות שבימים אלה של פילוג - גם ברמה הלאומית -

זה חשוב במיוחד לזכור זאת

ולהתייחס אל האחר כאל חלק נוסף בתוך הפאזל

שדווקא משלים את החלקיות שאני מביאה

ולא מבטל אותה באחרוּת שלו.

💗

דבר נוסף שיכול להקל ככל שנזכור אותו,

הוא עצם המחזוריות שבה אנחנו מתקיימים,

כפי שיש מחזורי שפל וגיאות,

הירח גורע ומתמלא,

המחזוריות הנשית,

מחזוריות עונות השנה

ועוד ועוד מחזורי חיים שאנחנו חלק מהם,

כך - בהשפעה של גורמים שונים - 

עשויים לעלות רגשות קשים ורגשות נעימים

ככל שאנחנו לומדים, ומלמדים את מערכת הגוף-נפש שלנו לא להיבהל מהם

ומתוך כך לא להזדהות אתם ב 100%,

נוכל לשהות עם מה שעולה,

להיכנס דרך השער של הלא נעים הזה 

(למרות שהאוטומט ינסה להבריח אותנו משם להכי רחוק שאפשר..)

ולצאת מהצד השני אחרי ההתמרה שהרגשות עברו

לרוב בקלילות, הבנה, בהירות וחוסן פנימי

שיתבטאו בהמשך במציאות חיינו

בנוסף, ככל שנלמד איך לשתף אחד את השני

באופן שמכבד את מי שמשתף - כי הוא יקבל את מלוא הקשב של האחר

וגם את מי שמקשיב - כי הוא יקבל מרחב בטוח להקשבה -

(יש דרך מופלאה שמאפשרת לזה לקרות 

בעזרתה אני מנחה זוגות להגיע לשם, לפרטים נוספים אפשר לכתוב לי מייל)

כך המרחב הזוגי יהפוך בטוח ונקי יותר

והקרבה תעמיק ותהיה ממלאת יותר -

כך יהיו מרחבים רחבים יותר של רגשות נעימים

ובטחון וחוסן שיאפשר גם לרגשות קשים לעלות -

ששוב - 

כמו בספירלה אינסופית של צמיחה והתפתחות -

יוכלו לעבור התמרה ואנחנו נוכל לעלות לשלב הבא, הנעים יותר.

אמן!

אסיים בתפילה מחזקת לשבים שטרם חזרו אלינו

ועוד תפילה לשובם שלמים, חזקים ובריאים 💛💛

וגם, שאנחנו - כל אחד בעולמו הפנימי

ומתוך כך, כולנו ככלל שמורכב מפרטים,

נתקרב יותר ויותר לאחדות שבידיעת הלב 

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

~~~~~~~

מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 

איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line

~~~~~~~~~

 

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

איך להרגיע אותו } כשהוא כועס?

או - אפרופו חג החירות שבפתח -

איך לצאת לחירות משעבוד הדפוסים האוטומטיים?

לאבא שלי זכרונו לברכה היה מה שנקרא פתיל קצר,

אם משהו היה מפעיל אותו הוא היה צועק ובגדול,

זה היה מפחיד, לפעמים גם מביך

ובאופן לא מודע, הכי רציתי לא להיות כזו 

אלא ש.. בדיוק כמו שהלא מודע פועל..

גיליתי (בשלב די מאוחר בחיי) שבמצבים מסוימים -

זה בדיוק מה שקורה גם לי

ואני מתנהגת באופן דומה למדי..

לצד זה שכמובן -

אני מרחיקה ממני כל סיטואציה של התלהמות

מיד כשאני מזהה ניצנים שלה

ומנסה בכל מאודי להשתיק ולהסות קולות כאלה 

(של אחרים כמובן - ככה פועלת לה ההשלכה במחשכים)

אלא ש..

כל עוד אני חלק מהדו-שיח הזה -

כעס מתפרץ ~ פחד ממנו 

(ושלל רגשות נלווים כדחייה, חוסר אונים, אשמה, בושה וכו'..)

הרי שהניסיונות שלי רק מגבירים את הכעס של האחר...

כלומר כל עוד אני מופעלת רגשית מהכעס - 

וערים בי רגשות ככעס, פחד ומה שביניהם, 

אין לי הרבה סיכוי להצליח בניסיונות ההרגעה..

הם יורגשו יותר כהשתקה 

לעומת זאת, אם במקום לנסות להפסיק את הסערה שבחוץ 

(שבהחלט מהווה טריגר לסערה שבתוכי)

אפנה את תשומת הלב אל הסערה שבפנים

אתמקד בה,

אנתק את כל ה"גורמים" לה ואהיה שם במעין חיבוק מרגיע...

יש סיכוי טוב מאד שהיא תירגע באמת

(אל דאגה, אני לא מסתפקת בזה, כבר מגיעה לסגירת המעגל מול הכועס)

כל עוד אני מתעקשת שהוא יפסיק ל...

אני רק מלבה את הסערה שלו יותר

ומאחר וזו טריגר שמפעיל את שלי.. 

הרי שגם הסערה שבתוכי ממשיכה להשתולל

נוצר מן ערבוב של סערות 

שממשיכות להעצים אחת את השנייה 

(כמו שנראית מריבה זוגית לא פעם)

כיווּן תשומת הלב פנימה היא כמו מוצא מהערבוב המסעיר הזה

שמאפשר לי לצאת מהדינמיקה 

מתוך בחירה בריפוי והרגעה של עצמי

לא מתוך האוטומט להילחם או להיכנע.

נכון שזה יכול להיות לפעמים מאתגר,

כי ממש ממש בא לי להראות לו איפה הוא טועה,

ואני צודקת (ברור..)

ולפעמים גם כמה הוא אשם במה שקורה עכשיו..

ולמרות זאת ואף על פי כן,

ככל שאצליח לא (לגמרי) להאמין לקולות האלה

ובלי להילחם בהם להפנות את תשומת הלב ממקום שמחבק אל הסערה שבתוכי

ככל שאני שוהה, מתבוננת וגם מרגישה

ונותנת לרגש להיות,

הוא חוזר להיות emotion = energy in motion -

האנרגיה בתנועה שהוא במהותו

ואט אט מתפנה מהמערכת.

אז.. מגיעה רגיעה,

מתבהרת התמונה,

מורגש החוסן הפנימי שלי,

ברורה לי הנפרדות הבריאה שלי מהאחר

ואני יכולה ממקום שמכבד את המרחב שלי ושלו

לחזור אליו ולסגור מעגל

אני יכולה להזמין אותו לשיחה,

אם הוא כבר פנוי להקשיב -

לספר לו מה קורה בתוכי כשהוא כועס

ממקום שמתאר מה קורה לי ולא מדבר או מתנהג זאת,

כלומר לא מזוהה עם הסערה אלא מתאר אותה,

באופן שלוקח בעלות על החלקים שלי,

תוך שאני מקפידה על I POSITION,

לא - מה אתה עושה, 

לא - מה שאני מרגישה שאתה.. :-)

אלא - למשל: (יש פרוטוקול מפורט יותר מטה)

"כשאתה כועס, אני מרגישה (חוסר אונים, פחד, תסכול, אשמה...)

"והסיפור שאני מספרת לעצמי הוא (מחשבה שעולות לי בראש)

"והדרך שבה אני מגיבה לרוב היא...

"ומה שהייתי רוצה שיהיה בהקשר הזה...

"צעד קטן שאני מוכנה לעשות בכיוון ולהתאמן עליו...

"ואם יש גם צעד קטן שאפשר לבקש ממנו והוא יהיה מוכן לקחת על עצמו -

אפשר להוסיף משהו קונקרטי, ספציפי, מדיד, קטן 

ולזכור שעצם ההתכוונות לא מבטיחה לנו הצלחה

אבל ככל שנהיה מכווננים אליה.. ונתמיד ונתמיד... נגיע 

אם הוא עוד לא פנוי להקשיב,

אפשר לשאול אם הוא רוצה לשתף במה שהכעיס אותו.

פה כדאי לקחת בחשבון שכל עוד הכעס לא עבר עיבוד,

זה יכול להיות נפיץ.

אז כדאי לפני שמדברים, לשבת (כל אחד מכם לחוד) עם השאלות הבאות

להתבונן במה שעולה

ורק אחרי כן, לשתף זה את זו:

מה שקרה היה............................................................

מה שהרגשתי כשזה קרה זה.........................................

מזכירה שרגש מתואר במילה אחת - תסכול, כעס, פחד, חוסר אונים, עלבון, אשמה...

לגבי כעס - אם זה אחד מהרגשות, הוא לא פעם מכסה כמו קליפה קשה שמסתיר רגשות פגיעים תחתיו

אז לשים את השאלה:

הרגשות הנוספים שנמצאים מאחורי או מתחת לכעס הם....................

הצורך שלי שלא נענה בסיטואציה היה ............................... (נראות, הבנה, הקשבה, אמפטיה, קבלה...)

מה שזה מזכיר לי מבית ילדותי זה..........................................

איך שהייתי מגיב כילד כשזה היה קורה.....................................

האופן בו אני יכול לספק לחלק הילדי שבי את הצורך.............................. 

(למשל אם אני צריכה תשומת לב, יש מצב שאני לא בתשומת לב מיטיבה לעצמי)

המשאלה שלי מה שהייתי רוצה עבורי ועבורנו .........................................

צעד קטן שאני יכול לעשות כדי לממש את המשאלה הזו.............................

צעד קטן שהייתי רוצה שאת תעשי .........................................................

ואז -

מי שמקשיב יכול להוסיף אישוש -

אני לגמרי יכולה להבין שכש... מה שקורה לך זה...

וככל שבאמת באמת נוכל להבין את האחר 

(לא להצדיק התנהגות אבל להבין את הצורך והמניע לה)

מתאפשרת הבנה, נראות, אמון וביטחון באהבה

ואט אט..

התוקפנות מתייתרת ונכנסות אפשרויות חדשות למערכת.

אם עולה טרוניה פנימית שלא מרפה מהציפייה שהאחר יספק לי את הצורך,

כי "למה התחתנתי אתו אם לא בשביל זה.."

אז אפשר להזכיר לה -

שהתהליך מתחיל בהיפרדות מהערבובים

ביצירת נפרדות ואוטונומיה

ואז, מתוך חוסן פנימי מתאפשר חיבור בקומה אחרת

שהרבה הרבה הרבה יותר מזין וממלא

אמן!

מקווה שנשמע בקרוב בשורות טובות,

שהשבים ישובו במהרה לביתם

ושיהיה לנו חג חירות 

במלוא מובני המילה

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

~~~~~~~

מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 

איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line

~~~~~~~~~

 

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

ברוך שעשני אישה, סימני הזמן

פעם בשנה זה קורה לי,

בסמוך לבדיקות השגרתיות שאני עוברת,

(אולטראסאונד, ממוגרפיה, בדיקות דם...)

סביב החששות שעולים בהמתנה לתוצאות - 

אני מקבלת תזכורת - שמצליחה להפתיע אותי שוב ושוב -

שהחיים וכל מה שיש לי...  

זמני ומושאל... 

כאילו דההה

אלא שהחששות עושים את זה חד וחלק - 

ומזכירים שהכל כל כך ארעי ויכול להשתנות, שלא לומר להיעלם,

בן רגע...

טוב, לי יש מנגנון מעולה של התכחשות לזמן שעובר

והבלאי של הגוף שמגיע אתו :-)

במשך 4 שנים הייתי אומרת שאני בת 28..

כאילו משהו בי סירב להתקדמות המואצת של המספרים

ומאז - אמאל'ה.. אני  קולטת תוך כדי שכותבת - חלפו 28 נוספות 😳

ובחיי שזה מרגיש כאילו שזה היה אתמול...

ואז, כמו להעיר אותי, מידי פעם, 

ישנה איזו סטייה מהנורמל בבדיקה כזו או אחרת,

שלא מהסטיות המוכרות לי,

מה שמוביל אותי ללחוץ על "פרטים נוספים אודות הבדיקה"

ותוך כדי קריאה... לאַימָת ה"מה אם..." להשתלט

ופתאום..

בבת אחת נוחתת ההתפכחות -

ששום דבר לא ברור מאליו,

ואיזה מדהים הגוף שלי שנענה ככה לשטויות שלי

וכמה מופלא שאני נושמת ורואה והולכת

ומה עם ליהנות עוד ממה שיש לחיים להציע

וקצת פחות לתת לדאגות היום יום להעיב,

והורד שבגינה - וואוו מהמם!

והירוק מרהיב

ואני מבטיחה לעצמי שאהיה טובה לעצמי

ואוכל טוב, ואתעמל, ואהיה נוכחת בכל רגע עם עצמי

ועם אהוביי,

כי.. כל רגע שחולף, איננו עוד

כל רגע שהייתי מוטרדת משטות כזו או אחרת

(שממש משכנעת שהיא לא שטות כשהיא מעיבה

אבל כשהפחד מזכיר לי שאני פה באופן זמני, 

היא נהיית כ"כ טיפשית וחסרת משמעות...)

כל רגע של טרדה ממנה, בזבז לי רגע של מלאות החיים,

כי.. שום דבר לא ברור מאליו

ואני נמלאת בהכרת תודה על כל הטוב שזכיתי לו

ומשהו בי מתרכך מחד ומזדקף מאידך

ומכניס לפרופורציות מעוד כיוונים,

כאילו מתרחבת לה הפרספקטיבה

כמו ערך החיים מיישר קו ומגביה את חווית הערך שלי לגובה המתאים לה

כשתחושת חוסר הערך מאבדת מכושר השכנוע שלה

ומאידך, נרגעים גם אותם המקומות שבהם - כפיצוי לחוסר הערך -

היתה מתגנבת לה הגאוותנות בצורה של שיפוטיות וביקורת

שהיו מופנים כלפי דעות והרגלים שאחרים משלי,

ופתאום ישנה יותר קבלה, ענווה של נקודת מבט אחרת משלי,

שאני לא אמא שלו ולו יש הבחירות שלו,

שיש להן מקום בין אם לשביעות רצוני ובין אם לא,

מי אני שאתיימר לדעת טוב ממנו עבורו...

מן תזכורת שלכל אחד מאתנו יש הדרך שלו,

השיעורים שלו והבחירות שלו

ויש מקום לכל. 

אני יכולה להטיל ספק, לא להסכים, לחשוב אחרת,

אבל נכנסת האפשרות לעשות זאת מגובה העיניים,

לא מעל ולא מתחת,

ללא התוקפנות הסמויה שמתגנבת ביחד עם ההיבריס

שמצטרפים לשיפוטיות..

וכשזה מתאפשר... (וברור שיש לי עוד אינסוף עבודה על זה,

אז מתפללת שהסטייה מהנורמה תהיה ללא משמעות אמיתית ואמשיך לעבוד... )

כשמתאפשרת הקבלה הזו,

זה כיף שאין לתאר...

משחרר ונעים

גם בתוכי וגם במערכות היחסים שלי

~ ~ ~ ~ ~

השבת ציינה את יום האישה הבינלאומי

יום שמוקדש לקידום שוויון הזכויות שלנו - הנשים בעולם

ויכול מאד להיות שחלק מחוויית חוסר הערך

ומאידך ההתקוממות הפנימית שמנסה לפצות בהופכי,

כאילו להוכיח שאנחנו כן שוות,

קשורה גם  לתנועה התרבותית הרחבה יותר

ולכאב הקולקטיבי על השתקה, ביטול

והקטנה שחווינו כל אחת וכולנו כאחווה.

אבל, להרגשתי אנחנו כבר ממש לא שם,

כבר לא צריכות להוכיח, או להתנצל על מה שכן או לא,

כן לזכור שבזמן השאול שקיבלנו לחיים -

יש דרך מופלאה ללכת בה,

שככל שנפתח בה את הלב 

נוכל להוקיר ולהכיר בשפע שסביבנו.

ובשפע - אני מתכוונת לכל מה שיש,

למגוון הרגשות, התחושות והטעמים.

לקבל, במקום להתווכח,

להסתקרן במקום לשפוט ולבקר

ויכול להיות שזה נשמע אסקפיזם

בזמנים המטורפים האלה לדבר על הוקרת תודה,

כשיש עוד 59 חטופים בעזה

וכל כך הרבה כאב ממה שעברנו מאז ה 7.10

מנקודת מבט מסוימת זה יכול להישמע ככה קצת, 

אך מנקודת מבט נוספת - 

ככל שנתרחב אל הגדולה שלנו, במסה קריטית,

כך ייפחתו הפחדים ויתייתרו הדפוסים ההישרדותיים,

כך תהיה יותר אהבת חינם (ופחות שנאת חינם)

ויכנסו לספקטרום האפשרויות - כאלה חדשות 

שלא יכולנו לראות מבעד לעדשות ההישרדותיות.

מחר אני מתקשרת לרופא, לברר אתו את הסטייה הלא מוכרת,

אז ברוח זו,

מאחלת לנו לחיות חיים מלאים,

בנוכחות ובחיבור אל הלב בכל רגע ורגע 

והנאה מהדברים הקטנים כגדולים 💕

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

~~~~~~~

מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 

איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line

~~~~~~~~~

 

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

 

עדיף שאשתוק? או שנכון להוציא כל מה שיש לי על הלב?

כל פעם שהוא חוזר מאוחר הביתה, 

(או בכל מצב מתסכל אחר, עם בן זוג, חברה, ילד...)

היא מוצאת את עצמה נעלבת

(פה אפשר לשבץ מגוון רגשות לא נעימים)

היא נמנעת מלדבר אתו על זה,

כי היא חוששת מהסלמה למריבה,

שתרחיק ביניהם עוד יותר...

אז היא שותקת.

העניין הוא שגם כשהיא שותקת..

זה נשאר כעניין לא מדובר ביניהם,

שמייצר חייץ ו.. מרחיק ביניהם

אז לא לשתוק, אבל גם לא לדבר?

ואולי יש אפשרויות נוספות.. ?

~ ~ ~ ~

התודעה הקולקטיבית הרווחת סביבנו

היא תודעת אשמה, תודעה השלכתית,

שהבסיס שלה הישרדותי.

אמנם אנחנו בעיצומו של מעבר תודעתי,

ממצב הישרדותי מכביד - שהתקיים גם במציאות היומיומית 

עד לפני כמה עשורים - אותה מציאות של ההורים והסבים שלנו,

להישרדות מקלה. לרווחה.

אלא שזה המכביד, עדיין מתקיים בתודעה שלנו שטרם התאימה עצמה

לכך שבמסה קריטית - מציאות החיים איננה באמת הישרדותית.

(ונשים רגע את המלחמה בצד)

תודעה הישרדותית - מתבטאת בין היתר

בנקודת מוצא של:

חוסר, סכנה, "או אני או אתה",

"אחד צודק והשני אשם",

"אם אחד מרוויח - אז השני מפסיד"

ובגדול מופעלת על ידי המוח האחורי והמערכת הלימבית 

בתגובות fight  או flight, בסטרס ובחווית חוסר.

כל עוד זה המנוע שמניע אותנו -

אנחנו חווים את החיים מתוך התפיסה ההישרדותית 

שהינה מוגבלת ולא מראה לנו אפשרויות אחרות.

מעבר לכך, היא כאמור מציגה לנו את הקצוות בלבד,

שתמיד אחד יפסיד בהם ואחד לכאורה ירוויח,

בעוד שבעצם - כמו במלחמה -

אין מרוויחים במצב התודעתי הזה.

כולם נותרים בחווית חוסר, בכיווץ, ובמוכנות לקרב.

אני שמה פה כוכבית - 

כיוון שזה אחד המפתחות לשינוי תודעתי -

שכן זהו אחד הרווחים המשניים שלה -

כיוון שהיא מספרת לנו שמסוכן להרפות ולנוח,

לטובת הישרדותנו - על פיה - אנחנו מחויבים להישאר דרוכים,

ממוקדים במה שלא טוב - על מנת להיות מוכנים לסכנה...

העניין הוא, שהיא מעלימה מעינינו את העובדה -

שכל מה שאנחנו ממוקדים בו גדל -

ומכאן -

שככל שנתמקד במה שחסר נגדיל את חווית החוסר בחיינו..

מן מכשלה לוגית תודעתית שכזו

שהופכת מורכבת יותר לשינוי, 

משום היא מנוהלת ממן החלקים הלא מודעים שלנו.

כדי שנוכל בכל זאת לעלות לקומה אחרת בקשר (ובכלל),

בין אם זה קשר זוגי, או קשר חברי, או קשר עם הילדים שלנו,

עלינו לשנות את המנגנון ממנו אנחנו פועלים,

להתמיר אותו מהישרדותי לאיכותי, לכזה שבו יש רווחה והתרחבות.

הדרך שאני מכירה שמובילה לשם -

מתחילה ממה שכרגע מתסכל אותי,

כאשר השביל הראשי יתמקד ברגשות, או באמוציות. 

אלה הם הדבק שמדביק את רכיבי התפיסה.

כל עוד אנחנו בתודעה הישרדותית -

הרגשות והאמוציות יתמצקו ויתקבעו יותר.

אף שיהיו מודחקים, יצטברו אי שם במעמקינו 

והם שיפעילו אותנו במחשכים...

בתהליכי הריפוי וההתמרה לתודעה של רווחה -

יתנקו שכבות של רגשות ואמוציות שהודחקו לאורך השנים,

נוכל לחוש בהקלה פיזית

ונמצא את עצמנו מנהלים אותם במקום שהם ינהלו אותנו.

תוך שאנחנו לומדים איך להכיל רגש 

(על פני הדחקה מחד או השלכה מאידך)

וככל שהתפיסה תיפָתָח ותתרחב -

נוכל להתפקח לגדוּלה האמיתית שלנו -

וכמו להתבגר רגשית ומנטלית - 

בהתאמה להתבגרות הכרונולוגית שלנו.

כך נמצא עצמנו פחות מתנהגים כמו ילדים

במצבים שבהם לחצו לנו על נקודה שנקשרה למצבור רגשי שלא עוּבָּד.

ככל שהתפיסה מתרחבת,

המערכת שלנו לומדת מתוך ההתנסות שרגש איננו מסוכן,

כי emotion = energy in motion, 

כלומר רגש הוא אנרגיה בתנועה. 

כשלומדים איך לתת לו להיות - הוא משתחרר מהמערכת.

לאט לאט, תוך הקלה שמורגשת יותר ויותר, וחווית חוסן ורווחה,

אנחנו מרשים לעצמנו להסתכן בלהרגיש -

ומשמעות הדבר היא - שהלב יסכים יותר ויותר להיפתח 💞.

נוכל לראות עצמנו כמחוללי מציאות ופחות ופחות כקורבן של זו

ובין היתר לגשת לסיטואציות לא נעימות עם אחרים,

מתוך מקום פחות מזוהה עם הסיפור,

שיכול לתאר מה אני מרגישה 

בלי להאשים את האחר במה שקרה.

נכון שהוא } מגיע מאוחר

אבל הוא } לא באמת אשם בכך שאני מרגישה עלבון ונטישה.

הוא } מפעיל את הפלונטר הלא פתור שלי

אבל איננו אשם בו.

האמת היא שאף אחד לא אשם במה שאני מרגישה

ככל שאני בתוך תהליכים טרנספורמטיביים

מאפשרת לרגשות קשים להתנקות,

אני מוצאת את עצמי יכולה לתאר את מה שעובר עלי

באופן נקי יותר, שמשתף את האחר במה שקורה לי על פני שוטף אותו :-)

כך שמתאפשר חיבור מזין ואוהב יותר 

ביני לבין מי שהפעיל אצלי את הטריגר.

אם במנגנון ההישרדותי -

היא היתה מתבטאת מתוך הזדהות עם העלבון שלה מולו,

סביר להניח שהוא היה מרגיש אשמה ומיד הודף את האשמה -

ועל הדרך גם אותה,

מה שמן הסתם היה מכביד על החיבור ביניהם.

כי בעצם מה שקורה באוטומט - (ההישרדותי) 

זה שהם משליכים זה על זו,

סיפורי עבר בהם היתה תלות במטפלים שלו (ההורים לרוב)

ואת התסכולים שנותרו לא פתורים מאז.

ככל שעוברים תהליכי ריפוי -

מתחולל ריפוי וישנה היפרדות מהסיפור ההוא

ופחות ופחות השלכה שלו על אנשים במערכות יחסים אחרות בחיינו.

כאשר התודעה גבוהה יותר -

מלכתחילה היא { מגיעה ממקום שלא מזוהה ב 100% עם הסיפור,

ואחרי עיבוד שלו והתמרה של העומס הרגשי שלה,

תוכל לתאר לו מה היא מרגישה

ואז, מתוך נפרדות בריאה - והכלה של מה שעולה אצלו באוטומט כשהיא...

יוכל להבין,  אולי אפילו לתאר לעצמו מה היא מרגישה -

כמו להיכנס לנעליים שלה

ולא בגלל שהיא צודקת, או הוא אשם...

אלא פשוט משום שזה מה שהיא עוברת.

ואפילו, 

ככל שירגיש פחות מאוים מהאשמה - יוכל להרגיש אמפטיה

בשיח כזה, כשהלבבות פתוחים,

כשמגיעים ממקום פגיע אבל לא מזוהה,

מתאפשרים רגעי קסם של חיבור מרגש שאין דומה לו.

~ ~ ~ 

יכול להיות שהטלטלות העצומות שאנחנו עוברים 

במיוחד בשנה האחרונה,

בין היתר הן כמו מדחף להתפתחות,

מציפות את המעמקים כדי שנוכל להתנקות מהמיותר.

אז אם הדברים הללו נוגעים בליבך

ומרגיש לך שזה הזמן המתאים עבורך,

אני פה בשבילך,

עם כלים, תכנים ואפשרויות מגוונות

להתפתחות וריפוי העולם הפנימי,

לחיי רווחה והתרחבות גם במציאות החיצונית 💗

*(עלות המפגשים מוכרת לצורך החזר לנפגעי איבה כטיפול רגשי)

בתפילה לשובם במהרה של כל השבים,

בריאים ושלמים 🙏

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

~~~~~~~

מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 

איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line

~~~~~~~~~

 

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

3 המרכיבים הבלתי נראים שיאפשרו לאהבה לנצח (ע״פ הדי שלייפר)

הרי ממילא זה מאתגר -

לחיות ביחד עם עוד מישהו מלבד עצמך.

בכלל ובטח שלאורך שנים.

ללמוד לקבל את השונות, האחרוּת,

לתקשר באופן מכבד, לשמור על חיבור וביחד אוהב,

לשמור על מרחב בטוח מחד

ומלא בריגוש ובחיוּת מאידך.

בקיצור, 

בערך כל מה שלרובנו לא היה מודל טוב ללמוד ממנו..

ועל אחת כמה וכמה בתקופות סוערות כמו זו שעוברת עלינו,

כשהעומס הרגשי גואה ומתעצם,

והאיזון - אם היה קודם, מתערער ומופר. 

ישנם זוגות שמצליחים לנתב את הכוחות

לכיוון של חיזוק וחיבור,

אך במצבים כאלה, במקרים רבים המשבר רק מעמיק.

הדי שלייפר - שהיא מטפלת זוגית יוצאת דופן,

הגיעה לביקור בישראל עם כללי הזהב שלה -

וביניהם, היא מדברת על 3 מרכיבים בלתי נראים

של הקשר הזוגי,

שכאשר אנחנו לומדים להיות מודעים להם -

ו ל כ ב ד אותם,

התמונה כולה יכולה להשתנות לטובתנו.

היא מדברת על: 

המרחב,

הגשר

והמפגש

קשר בין שניים הוא לא אף אחד מהשניים,

אלא, כמו שמרטין בובר אמר -

"המרחב שביניהם".

אל זה, כל אחד מהם מביא את עצמו

וככל שכל אחד יגיע ממקום מכבד,

סקרן, 

בכוונה לטפח את המרחב שביניהם,

מתוך ידיעה פנימית שיש בו מקום גם וגם -

לשני בני הזוג ולא לאחד או לשני,

המרחב יהפוך למשגשג 

ובני הזוג (או חברי מערכת היחסים שאינם זוג)

יוכלו לעבור ממוד של הישרדות -

(שמייצר הפרדה על ידי מנגנוני ההישרדות שלנו),

למוד של איכות, במרחב מטופח ובו קשר מלב אל לב (ומלבלב :-)

הגשר -

המרכיב השני המתקיים בקשר,

הוא הגשר שעובר בתוך המרחב, בין הלבבות.

ככל שכל אחד מן השניים ידע להגיע בקשב

אל האחר, בתשומת לב מלאה ובלב פתוח וסקרן,

כך הקשר ישגשג,

ככל שנלמד את אמנות הביקור בעולמו של האחר,

כאורח,

לא מתוך המקום שיודע,

בטח שלא מתוך המקום הביקורתי,

אלא מהמקום הפתוח שצמא להכיר עוד ועוד,

יוכלו בני הזוג להתפתח בתוך הקשר ולהירפא בו,

כשהם מקבלים עיניים טובות מהאחר שתומכות בכך.

והמפגש -

עמדת "אני-אתה" על פי מרטין בובר,

היכולת לחוות, לחקור ולגלות בתוך מערכת יחסים,

אחד את עצמו ואת האחר,

מאפשר לפגוש עוד ועוד עומקים

ולאפשר מפגש נשמות מחייה ומרגש.

כשאנחנו מאמצים את ההתכוונות הזו,

מגיעים אל החיבור ממקום מכבד ופתוח,

שמים בצד כל מה שאנחנו "יודעים" ובטוחים בו,

מוכנים לשמוע - ולא מתוך התגוננות - את האחר -

משהו מופלא קורה שם...

העומקים של החיבור שאנחנו יכולים להגיע אליו,

הם אינסופיים

זאת בניגוד לחוויה של השעמום או החזרתיות

שאיתה נפגשים כשנמצאים במישור ההישרדותי,

בטוחים בצדקתנו, 

אבל נפרדים ולבד.

אז אנחנו לכאורה במקום בטוח,

כי הלב סגור והפגיעה, אם תהיה - רחוקה יותר -

אבל למעשה - ה state of being הזה

משאיר אותנו בתסכול מתמשך, צמאים לחיבור,

שכדי לזכות בו עלינו ראשית להביא את עצמנו

ולהעז -

לפתוח את הלב -

לא בתנאי שלא ניפגע,

אלא למרות שהאהבה פוגעת. (!)

כשאני פוגשת זוגות ובני זוג באופן פרטני,

התמונה הזו נמצאת לנגד עיני,

האפשרות של המפגש המרהיב הזה.

כדי שכזה יתקיים,  נדרשת אחריות,

חוסן פנימי, 

גם לא מעט אומץ

ואולי בעיקר רצון ומוכנות ללכת לעברו.

ככל שאנחנו גדלים לשם,

התפיסה שלנו מתרחבת 

ויותר מהאפשרות הזו נכנסת לתמונה

לדוגמא:

הכי עיצבן אותו כשהיא היתה מגיבה בפאסיב אגרסיב,

כשברור היה לו שהיא כועסת ומתוסכלת

אבל היא שוב ושוב הכחישה, ועמדה על כך שלא.

(למרות שבינתיים המשיכה לרטון ולסנן הערות ציניות...)

לו, שראה בכל נים מנימי הבעתה את הכעס

ועוד מגוון רגשות שגעשו בה,

לא רק שלא היה נעים,

זה בעיקר תיסכל אותו, כי זה השאיר אותה רחוקה.

מעצמה, מאחורי חומות הציניות שהגנו עליה מהרגשות שלה,

וממנו.

בגלל שהריחוק הזה הפעיל את העולם הרגשי שלו,

והעלה בו מצוקה,

זה רק העמיק את הקונפליקט שביניהם

וכמה שניסה לדבר באופן מקדם,

הוא נישמע ביקורתי, מטיף, וייצר התנגדות להקשבה מצידה

והתנגדות לשינוי.

אבל,

ככל שניקינו את העומסים הרגשיים שלו,

כמו נפתחה התמונה ולפתע (כן, ככה זה קורה לפעמים

במן הבלחה של תובנה שפתאום מגיעה)

הוא יכל לראות את הרגישות העצומה שלה,

שלמרות שידע על קיומה,

לא היתה זמינה לו כי היתה מכוסה בקוצי הציניות

עכשיו, כשהתפקח לרגישות שלה -

נמלא באהבה ורכות כלפיה

והנס ממשיך להתרחש - כשהרכות שלו

הולכת וממיסה את הקוצים שנאלצה לגדל לאורך שנות חייה

כי עכשיו - יש מי שרואה אותה

ומתאפשרת לה חוויה מתקנת שלה את עצמה

דרך העיניים הטובות שלו...

~~~

כמה אנחנו זקוקים למבט מאשר שכזה

וכמה לא תמיד טבעי לנו להעניק אותו

לאחר

ולעצמנו.

יחד עם זאת,

זהו אחד התרגולים המשמעותיים - מניסיוני -

במובן שמייצרים תנועה פנימית

ושינוי מורגש של הטעם הכללי -

עיניים טובות לעצמנו, קבלה,

ולפעמים סליחה על כך שלא יכולנו אחרת.

מהניסיון שלי ההסכמה - ולו הנקודתית -

לסלוח לעצמי על משהו שאני לא מרוצה ממנו,

כשאני ממש ממש בעומק שלי מתכוונת לכך -

ומקבלת את זה שבאמת לא יכולתי אחרת,

מחוללת פלאים.

למשל כשסלחתי לעצמי על כך שצעקתי,

כי יכולתי להרגיש את הכאב הגדול שהרגשתי מההתעלמות

(כשהוא לא ענה לי 7 פעמים כשקראתי לו)

וממש יכולתי להבין אותי ולסלוח לי

(אף שרציתי להתמיר את ההרגל לצעוק, לשיח מקרב).

זו היתה חוויה משחררת באופן יוצא דופן.

  

כי בעצם כשהתכוונתי לכך -

למעשה התייחסתי לעצמי וראיתי אותי.

והחלפתי את ההרגל הקודם לכעוס עלי ולהאשים אותי,

שבעצם היה מוסיף עוד שכבה של התעלמות...

💗

~~~

אני מסיימת בנימה של סליחה ושלום פנימי

ומוסיפה תפילה לבשורות טובות,

פה בשבילך במגוון כלים להתפתחות וריפוי,

גלית אליאס, 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אלי

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

~~~~~~~

מפגש זוגי חד פעמי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                                                     ~~~~~

 

איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line

~~~~~~~~~

 

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:

איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 

יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן