השבוע תפסתי אותו על חם...

וכמו בכל פעם שנחשף סוד

שהתנהל לו במחשכים,

מאחורי הגב, בערמומיות ובמניפולטיביות,

למרות שבשכל ידעתי (כמעט) בדיוק

מה הוא עושה וכיצד הוא פועל -

כשהוא נחשף - זה היה וואו !!!

זה כמו שתמיד היה שם ווילון חצי שקוף

וברמה מסוימת היו רמזים של ידיעה 

של מה שמתחולל מאחוריו,

אבל זה היה מן חצי רדום,

כשלא היתה לשם גישה אמיתית

ובטח שלא אפשרות לשינוי המצב,

ואז...

כשהוא נחשף...

היתה כמו הרמת מסך 

שאיפשרה לבהירות להגיע באופן מיידי 

הפעם, בגלל שזה היה דפוס תפוס שנחשף

ואולי גם בזכות הרכות שאיפשרה לו להתגלות

ולהראות לי את המניפולציה שבה השאיר אותי שנים על גבי שנים,

לא עלתה אותה תחושת בגידה צורבת,

לא היה כעס, או תסכול,

להיפך, היתה התרגשות, התפעמות ושמחת הגילוי

שמלוות תהליכים טרנספורמטיביים כאלה

וכמו מסמנים לי שאני בקומה שמעל

ותראי כמה שהוא משוכלל שלא לומר מניפולטיבי,

ואיך שהוא ממשיך להשאיר אותי מאמינה בחווית הדחייה,

כשהוא מנהל אותי מאחורי הקלעים:

~ ~ ~

אז לפני כמה ימים, משהו קטן נחווה אצלי כדחייה..

ואני - (או הדפוס :-) מיד דחקתי את הדחייה 

ובעצם אותי, או את החלק שבי שהרגיש אותה - הצידה ממני,

והמשכתי בדרכי כאילו כלום לא קרה ולא היה -

"שמחה וטובת לב".

אבל..

כמה שעות אחר כך.. 

על בסיס האקסיומה של חוק שימור האנרגיה 

לפיה שום דבר (גם לא רגשות ובטח שלא קשים)

לא נעלם ובטח לא אם דוחקים אותו הצידה או לעומק,

כי אז מפעילים את החוק השני של ניוטון 

שאומר שכל דבר שנתנגד לו, יתנגד לנו בחזרה...,

כטבעם של דברים מודחקים -

חווית הדחייה צפה ועלתה שוב, (בסיטואציה אחרת)

אבל הפעם היא היתה יותר חזקה, 

התגברה על הכוח המדחיק והציפה בי את העצב

והבדידות המוכרים של הנרטיב המבאס של הדחייה.

זהו מצב שגם ממש ממש משכנע 

באמונות ה "אני לא מספיק" שהוא מביא אתו.

המזל היה.. 

שלמרות ההצפה המאד משכנעת של סיפורי הנחיתות שהיכו בי,

היה לי זמין נתיב ההתמרה.

נכון, זה לקח לי כמה שעות של התבחבשות,

עד שנזכרתי בו, למרות שהוא כבר בשימוש שנים רבות,

כי הדפוס התפוס עוד שולט בתודעה הקולקטיבית וגם האישית שלי..

ובכל זאת, אחרי כך וכך שעות...

עשיתי פניית פרסה פנימה אלי,

ותוך שהייה עם הסיפור הכואב ההוא -

של הילדה הבכורה שהייתה במרכז המעגל (ליטרלי),

שפתאום נולד לה אח שכולם מסביב כל הזמן אומרים כמה הוא יפה...

והיא.. רק רוצה להיעלם מהבושה, אבל גם מבולבלת, 

כי איך זה יכול להיות, הרי עד לפני רגע הכל היה מושלם... -

תוך כדי שהייה אתה ועם הטעמים המרים ההם,

הייתי שם בשבילה, בחיבוק שמחזיק את התיקון של החוויה ההיא,

בעיניים טובות שמראות לה כמה היא יפה בעצמה (וגם אחיה)

ורגישה ומתוקה ואהובה על עצם היותה

עד ש... בתוך השהייה הזו אתה,

כשאני גם מחבקת אבל גם מרגישה את הכאב שלה,

משהו השתנה,

התחושות הכבדות התנקו, העצב הפך לרכות וחמלה לעצמי

ששוב נפלתי בפח התפיסה, כי היה לה עדיין כוח רב,

הגיעה שמחה, עם טפיחה על השכם על כך שחזרתי אלי פנימה,

כשבמקביל נחשפה מולי ברוב הדר הדרך שעושה המנגנון -

ומבין צעיפי ההסתרה יכולתי לתפוס אותו על חם

ולהיווכח בנתיב הפעולה שלו...

כי לולא הייתי חוזרת פנימה

ולולא התחוללה טרנספורמציה,

הייתי נשארת שבויה בסיפור עוד כמה ימים,

התכנים היו שוב מודחקים,

וכשהאמונה שאני לא באמת מספיק, בטח לא כמו מי שלצידי,

מובילה להימנעות, מבישה,

מחניקה לי בגרון

וממשיכה להשתחזר בחיי שוב ושוב,

כשהדחייה משחקת אתי הורדת ידיים

ואף שמידי פעם מסכימה להוריד את הראש ולהישאר מודחקת,

היא מופיעה בגדול ומציפה אותי, במיוחד כשאני הכי לא מוכנה -

עם אותו הסיפור המוכר שממילא ממשיך להתנהל לו במחשכים

במן טעם קבוע של חמיצות וחוסר סיפוק.

במילים אחרות-

המנגנון הזה, מנסה "להציל" אותי מלהרגיש את הדחייה

ע"י כך שהוא מוביל אותי באף לטשטש את האירוע

ודי מהר להדחיק את הרגשות שכמעט עלו על פני השטח,

ואז אני על זמן שאול במן ניתוק דק כזה

שגם הוא לא נעים בצורה אחרת, אבל לכאורה פחות נורא מלהרגיש ממש...

וככה הוא מחזיק אותי

עד ש... רגשות הדחייה מוצאים הזדמנות, 

חוזרים לקדמת הבמה ומציפים..

אך בכל פעם שאני עושה פרסה אלי

ומסכימה להרגיש ושוהה שם עם מה שעולה..

מתרחשת טרנספורמציה.

ומעבר לכך שזה מרגש ומפעים -

לראות את שהיה עד כה בלתי נראה ונגלה לפתע על פני השטח...

הרי שזו חוויה מכוננת שמגלמת בתוכה

את ניצני השינוי וההתמרה.

כאילו האור שהאיר על הצללים העלים את חלקם

ויחד עם כך החליש את הכוח שעכשיו הרבה פחות משכנע

בסיפור ההוא.

ובכל פעם שמתחוללת טרנספורמציה שכזו,

כמו עוד וילון מורם,

עוד מהכבדות מתנקה,

הרגלים תפוסים מתייתרים ומוחלפים אוטומטית באחרים,

הידיעה הפנימית שקשורה למי שאני באמת מתבהרת

זאת אומרת שחווית הערך העצמי שלי מתייצבת,

אני עומדת מאחורי עצמי,

יש יותר ויותר קבלה אוהבת שלי אותי -

מה שמזין את התנועה החדשה

ומחליש עוד יותר את הישנה

ומכאן ההשתקפות של העולם הפנימי היותר מואר שלי

מגיעה אלי גם מן החוץ...

~ ~ ~

תענוג להצליח להגיע לירכתי תת המודע,

לחווט מחדש, לשכתב את סיפורי חיינו

ולרתום לטובתנו, הלכה למעשה את הגמישות של המוח.

לחיי ההתחדשות והתקווה 💓💕

פה בשבילך עם מגוון כלים וידע טרנספורמטיבי,

גלית אליאס

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

ממינוס לפלוס - אורח חיים בריא עם כסף 

תהליך בו נתייחס גם למישור הענייני ולמספרים

וגם לדפוסים התפוסים הקשורים לכסף ושפע

ועוצרים אותך מליהנות ממנו.

אפשר לכתוב לי מייל בלחיצה כאן 

ואוסיף פרטים בשיחה

מפגש זוגי חגיגי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ 

~ ~ ~ ~ ~

                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                               ~~~~~

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

בתהליך זוגי פרטי מקוצר שמייצר שינוי מהבסיס

מפת האוצר הזוגית שלכם 

יום או יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

איך לנוע כך שהשנה הבאה תהיה טובה יותר? (כולל שי לחג בפנים)

 ג'ו דיספנזה אמר בפשטות: (בתרגום סימולטני)

" הרי אותן המחשבות (ברובן) רצות לנו בתודעה ובאחוריה,

מה שמוביל אותנו לאותן הבחירות

ומשם לחוויות והתנסויות דומות,

כשאלה מעלים ומציפים שוב את אותם הרגשות והתחושות

שמובילים לאותן המחשבות ... וחוזר חלילה.

וכשהגוף יודע כבר את הנתיבים הללו,

שהם כמו שבילים ראשיים במוח,

זה כבר מוטבע בנו,

זהו טבע שני,

זה אוטומטי

ואפילו במובן מסוים זה נתפס כ"מי שאנחנו".

למעשה תרגלנו זאת כל כך הרבה פעמים,

שלא צריך לחשוב על כך באופן מודע... 

זה הופך למן תכנית תת הכרתית שפועלת מעצמה "

~ ~ ~

ואם כך הם פני הדברים - 

איך תוכל השנה החדשה להיות טובה יותר ?

ובכלל איך נוכל לחולל שינוי?

אז לפני שאפרט שתי תובנות שחשוב לקחת בחשבון 

כשאנחנו רוצים לחולל שינוי,

אתחיל בחשיבות ההכרה באוטומט הזה.

ככל שנכיר בכך, נוכל להימנע מאשמה, מבושה, מייאוש

ומפרשנויות שמובילות למסקנה שמשהו בנו לא בסדר.

כך הם פני הדברים.

קבלה של המבנה הזה הינה הבסיס לשינוי.

לא הסכמה לכך שזה המצב וכך יימשך,

ובכל זאת קבלה של המבנה ככזה. כנקודת מוצא.

מכאן אמשיך לשתי תובנות שחשובות לשינוי:

הראשונה היא -

שאופן הצמיחה וההתפתחות שלנו הוא ספירלי.

זאת אומרת ש(בנוסף למקרים בהם יש שינויים קוונטיים

שמתאפשרים יותר ויותר בימים אלה ותיכף אפרט על כך),

לרוב נמצא את עצמנו נעים בספירלה.

אם - כשאנחנו לא במודעות ותהליכי התפתחות -

אנחנו במעגל סגור ונפגוש שוב ושוב את אותו העניין (זה שאנחנו רוצים לשנות),

הרי שכשאנחנו בעיבוד רגשי, 

נמצא את עצמנו עולים בספירלה, נעים בה עד שנפגוש

את האישיו המוכר אבל הפעם טיפה פחות מעמיס/ מוצק/ משכנע,

באופן שאנחנו פחות מזוהים אתו,

ואם נשוב לעבד ונתנקה מעוד ועוד חלקים של הסיפור,

נמשיך לטפס בספירלה עד שנפגוש בה שוב -

הפעם פחות מכבידה, או יותר דהויה ורחוקה רגשית וכך הלאה.

במילים אחרות נהיה בחוסן רגשי 

שיאפשר לנו פחות להזדהות עם הנרטיב ופחות להיכנע לו

ולרוב, נחווה יותר רווחה בחיים.

ההבנה השנייה שאמנם לפני רגע הזכרתי, אך אני רוצה להדגיש

כיוון שהיא קריטית ליצירת השינוי -

הינה ההסכמה להרגיש.

לא מספיק להבין, לא מספיק לדעת,

גם לא מספיק להיזכר,

ההסכמה לשהות עם הרגשות שעולים

היא לב העניין.

כיוון שהרגש הוא הפלזמה שמדביקה את כל האוטומט

שתיאר דר' ג'ו דיספנזה

והדרך "להתיך" אותו, עוברת בשהייה עם הרגש

כן,

אף שזה עשוי להיות בלתי נסבל,

אף שזה מרגיש כמו נצח, כאילו זה לעולם לא יגמר

וישנו הקול שכבר מחכה שמשהו ישתנה,

שמנסה לסלק ורוצה שהכבדות של הרגשות הקשים תתנדף לה,

אף שזה עשוי להציף את הפחד מהלא נודע

שמוצפן בילט אין ביחד עם הרגשות הקשים שלנו...

ככל שנתמסר כך תתאפשר טרנספורמציה,

כך השינוי יהיה מורגש באינספור רבדים ומובנים.

בתקופה הזו, שהאינטנסיביות מורגשת בכל עבר,

מצד אחד האישויים שלנו לא נותנים מנוח,

אך.. מן הצד השני - 

זמינה יותר ויותר האפשרות לשינוי בכלל ובמיוחד -

לקפיצות קוונטיות שמקצרות לנו את הדרך

ומאפשרות לנו לחולל את השינוי המיוחל,

להרגיש יותר ויותר נחת וסיפוק

(ואיזה כיף שאפשר להגיד זאת בלי הכיווץ

שהחזיק אותי כשהחטופים החיים עוד היו בשבי החמאס)

מה שכן...

זה מחייב אותנו לבחור ולהתמסר לדרך,

להתחייב לעצמנו ולתהליך הצמיחה והריפוי שלנו

ומאחר וזה הפוך מן האוטומט -

הדרך לשם אפשרית כשיש מי שיודע אותה ומחזיק את המרחב

אז אם זה הזמן הנכון לך -

יש לי פרקטיקות מופלאות שמובילות לשם

ואשמח להיות בשבילך

ובינתיים - שי לחג *2:

שמה פה קישור (ללא צורך בהרשמה, וללא עלות)

להקלטה של התה-שליך -

תשליך אנרגטי שהקלטתי לפני יום כיפור,

שאמנם עוסק בסליחה אך יכול להיות מעולה 

כהנחייה לשחרור דפוס תפוס.

וגם.. סיפור הדרך בטראק המנלון:

נמצא פה בבלוג, כדאי לקרוא הפוך מסדר ההצגה שבבלוג-

מלמטה למעלה כי זה היה סדר הכתיבה.

כדי שיהיה נוח שמה פה קישורים בסדר שכדאי לקרוא:

פוסט ראשון - Menalon trail - סיפור דרך

פוסט שני Menalon trail  סיפור דרך המשך

פוסט שלישי Menalon trail  סיום סיפור דרך

פוסט אחרון Menalon trail  יום 1+2

אשמח לתגובות!

פה בשבילך במגוון דרכים,

גלית אליאס

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

ממינוס לפלוס - אורח חיים בריא עם כסף 

תהליך בו נתייחס גם למישור הענייני ולמספרים

וגם לדפוסים התפוסים הקשורים לכסף ושפע

ועוצרים אותך מליהנות ממנו.

אפשר לכתוב לי מייל בלחיצה כאן 

ואוסיף פרטים בשיחה

מפגש זוגי חגיגי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ 

~ ~ ~ ~ ~

                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                               ~~~~~

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

בתהליך זוגי פרטי מקוצר שמייצר שינוי מהבסיס

מפת האוצר הזוגית שלכם 

יום או יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

Menalon trail - סיפור דרך יום 1+2

בעצם הגענו ל 5 ימי צעידה, 

הקדמנו יום לנסיעה ברכב מנמל התעופה של אתונה לסטמניצה שבפלופונז - 

נקודת המוצא של המסלול, שם השארנו את הרכב, 

ובסוף המסלול הקפיצו אותנו אליו בחזרה.

בדרך מאתונה עצרנו להשתאות מתעלת קורינתוס, איך אפשר שלא…

ומשם בחרנו להמשיך בכביש הלא מהיר.

כאילו במיוחד בשבילנו.. 

בדיוק כשהגענו לגשר השוקע שחוצה את התעלה, 

נסגר לנו המחסום והתחילה ההצגה -

ירדנו מהאוטו וצפינו במעבר של כמה ספינות שעברו בתעלה 

ועל מנת שיוכלו להמשיך בדרכן צריך היה לפנות עבורן את הכביש.

אז זכינו לראות במו עינינו את הכביש שוקע ואז עולה בחזרה .

(ככה זה נראה כשהכביש שקוע, והוא הופך לגשר כשהוא עולה בחזרה)

כשעלה, חצינו אותו המשכנו בדרכנו לאפידאורוס, 

אתר ארכיאולוגי עם אמפיתיאטרון מרשים, 

אף ש20 יורו לאדם- מופקע ולא מוצדק בעינינו, 

היה נחמד להצליח לשמוע את מי שעומד במרכז הבמה 

בלי שהרים את הקול, גם כשהיינו בשורה העליונה של האמפי.

כשהתקרבנו לסטמניצה כבר הייתי עייפה והתחלפנו בנהיגה - 

לא היה לי מושג אז שיד אלוהים בדבר… 

סטמניצה היא כפר עם כבישים צרצרים, מפותלים 

ובשיפועים שחלקם מתקרבים ל 90 מעלות, 

בקיצור- ממש ממש לא בשבילי ומזל שטל היתה על ההגה 

כי בשלב מסוים אני הייתי בעיניים עצומות ..

אז היתה סאגה קטנה עם ה over booking במלון 

(שהזכרתי באחד הפוסטים הקודמים) 

אבל כולם היו סופר אדיבים - המדריך שהתקשרתי לבכות לו, 

שכנה שעברה במקרה ושמעה אותי מדברת אתו 

וגם בעל המלון שהיה מופתע מהטעות ודי מהר נמצא לנו מלון חליפי מהמם, 

עם פלגי מים בחצר וחדרים מפנקים. 

למחרת יצאנו למקטע הראשון שבעינינו היה המושלם מכולם!

הנופים נפתחו בפנינו בעליות ובירידות, 

ביקרנו במנזר תלוי מקסים עם נזירים אדיבים שכיבדו אותנו 

בקפה מהביל וברחת לאקום הכי טעים שאכלתי מימי

 

(בתמונה השלישית אם מגדילים אפשר לראות אותו מהמשך המסלול)

הקסם נמשך עם עוד מנזר והאמת, שהכי טוב שאתן לתמונות לדבר בעד עצמן :

אינסוף מים, ירוק בעליות ובירידות…

כשיצאנו מהירוק לכביש הגישה אל הכפר 

גילינו שהמלון שלנו נמצא עוד חצי שעה של הליכה בעליה מהסרטים.. 

הרמתי ידיים ביאוש והתקשרנו לנהג מונית. 

לא הספקתי לסיים לשאול אם יוכל לבוא לאסוף אותנו 

וקול במבטא מוכר שאל - ״את מדברת עברית?״ 

מודה שזה היה רגע מנחם מאד בשעת המצוקה ההיא 

והוא דאג לסדר לנו מונית. 

צירוף המקרים קיבל טוויסט נוסף כאשר נהג המונית שהגיע אלינו 

הבין תוך כדי הנסיעה שאנחנו הן הבנות 

שהוא מקפיץ לנו את הציוד יום יום מכפר לכפר. עולם קטנטן :-)

הגענו, התקלחנו ויצאנו לבילוי ולטברנה 

שהמדריך המליץ עליה בשם tefthis 

שבאמת היתה מעולה והתענגנו על מרק הדלעת הראשון שלנו 

מבלי לוותר על סלט וצזיקי משובח.

משם חזרנו ונפלנו שדודות לשינה .

למחרת אחרי שאגרנו כוחות בלילה, 

יצאנו אופטימיות אל היום השני והיינו רגועות 

כי החלטנו ללכת ׳רק׳ 15 ק״מ ולא את חיבור המקטעים המקורי ל 19.

לא ידענו שזה יהיה בפועל (לפי המדידה של הטלפון) 18 ק״מ 

וגם לא לקחנו בחשבון את הצינון שהכביד עלי והשרירים והעליות וכו..

אבל למרות כל אלה המסלול היה מהמם ביופיו, 

רובו בתוך יער ורוב התמונות יעבירו זאת הרבה יותר טוב ממילים :

חבל על הזמן..

אף שהגענו ל Elati שהיא נקודת הסיום של המקטע, (דימיטסנה- אלתי), 

המלון שלנו היה בנימפסיה ולשם הקפיץ אותנו ידידנו נהג המונית שכשלתי לזכור את שמו..

מסיימת עם תמונה למזכרת של אחד השלטים 

המוצבים מידי כמה ק״מ לאורך המסלול ומציינים כמה ק״מ נותרו לסיום 

המקטע וכמה שעות צפי לסיום, 

הערכה שאנחנו מצאנו רחוקה בפער מהמציאות שלנו :-)

לחיים טובים עם טיולים מהנים וחברות טובה 

ותקווה שאנחנו מגיעות לישראל אחרת - שפרץ בה השלום (כמו שאמר דרור מהבוקר :-)

גלית

Menalon trail - סיום סיפור דרך

למרות הברכיים והגרון ובצל הקיטורים שלי 

כשהנתיב התארך בסופו בכיוון שמתרחק מהכפר לגדיה אליו צעדנו - 

עשינו זאת 💪💃 וסיימנו היום את המקטע האחרון 

ולמעשה את המסלול כולו! ממש מרגיש כמו אליפות!

זה רק התחיל וכבר נגמר ! הזמן טס לנו!, 

אם כי זה לא מה שיגידו השרירים שלי :-)

היום (ה 5 להליכה) היה בסימן נופים אנושיים 😊 

זה התחיל כבר כשנכנסנו לארוחת הבוקר במלון הדי נידח בכפר נידח אף יותר 

ופנים מוכרות מאירות אלי - איילה רבין ה HR המיתולוגית שלא ראיתי למעלה מעשור!

עשינו סלפי, השלמנו קצת פערים ויצאנו למקטע האחרון שלנו, 

בהליכה דרך הכפר הציורי Valtesiniko:

המשכנו לטפס, עדיין בכפר, 

בשיפוע בלתי נתפס שאפילו המצלמה לא מצליחה להעביר, אבל הייתי חייבת לנסות :

איך שיצאנו מהכפר חנתה לידינו מכונית 

ושני בחורים צעירים וחמודים יצאו ב׳אהלן׳ 

ומשם צעדנו יחד לאורך כל היום. 

כמובן שככל שהתארכה הדרך ובמיוחד הירידות, 

לא הרסתי לעצמי את המוניטין ושמרתי על הקצב המזדחל 

בהתאם למגבלת הברכיים אבל עיכבנו אותם רק קצת :-)

היום עבר לנו די מהר בשיחות ובצחוק

וכשפגשנו את הנחש, שה AI זיהה כסוג של צפע הצטרף גם קצת פחד

מרוצים ורצוצים הגענו ללגדיה שגם היא כפר - עיירה ציורית 

שגגות הרעפים האדומים שלה כמו מתבלים ומקשטים את ההרים הירוקים שמסביב, 

וגם בה כבכל הכפרים בהם ביקרנו, 

ניחוח עשן האח שמחממת פה את הבתים מוסיף את התבלין שלו ומעצים עם התענוג כולו

ואיך אפשר שלא לסיים יום כזה עם צזיקי וסלט עלים ברוטב ויניגרט דבש, 

כזה יפה וכל כך טעים שאי אפשר לתאר, 

מזל שהיה לנו רק מזלג.. אם היתה כפית לא היתה נשארת טיפה בצלחת

המונית שלנו, אותו הנהג שמקפיץ לנו את הציוד ופגשנו במקרה ביום הראשון 

החזירה אותנו לרכב, ששמחנו לראות שציפה לבואנו 

ויצאנו לקפה בסטמניצה ב Senate cafe המהמם שחבל שלא צילמתי 

את הסצנה המטורפת שהיתה בתוכו , 

כשאח סגור ממתכת מחמם את החדר שהומה מאנשים בכל הגילאים, 

זוג שמשחק שש בש, חבורה של חברים וכמה משפחות כולם בחדר החמים והנעים 

נהנים מאחלה קפה (אפילו חלב שקדים היה להם) ועוגת מיץ תפוזים מצוינת! סיומת משובחת

לא נשארת עם חוב, 

רק מתחילה דף חדש ליום הראשון והשני כי זה נהיה כבד לאפליקציה, קישור לשם בקרוב.

בעזרת ה ניפגש בארץ ביחד עם החטופים כבר ביום שני ✨🙌

גלית

Menalon trail - סיפור דרך המשך

בעצם הכל התחיל כששמענו על הקמינו, 

שהוא נתיב הליכה בן כמה מסלולים באירופה, 

בו במקור ואולי גם היום צועדים צליינים 

אל הכנסיה בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד.

חלפו כמה שנים מאז ועד שהזמנו כרטיסי טיסה לחלק הצרפתי. 

היינו אמורות לצעוד מטולוז לליון במשך 10 ימים. 

הבטיחו לנו שזה קלי קלות כי תוואי ההליכה נוח וקל למרות המרחק היומי, 

בטח למי שהלכו בשביל ישראל - 

ואנחנו כבר אז גמענו חלקים משמעותיים ממנו, אז היינו רגועות.

הטיסה היתה אמורה להיות ביולי 2020.

אבל במרץ… הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. הטיסה בוטלה והרעיון חזר למגירה.

השנה, החלטנו לנסות שוב והזמנו כרטיסים לחלק הפורטוגזי. 

אבל הפעם, מה שהוביל שוב לביטול הטיסה 

היתה מלחמת איראן שפרצה ביוני. 

(כן, איבריה ביטלה לנו את הכרטיסים ביוני למרות שהיו לאוקטובר..) 

מפה לשם כשלא הצלחנו למצוא כרטיסים חלופיים לספרד, 

נתקלנו בסיפור דרך של המנלון ביוון ושינינו כיוון לכאן.

אממה… 

לא ממש עמדנו לעומק על ההבחנה בין המסלולים. 

כלומר ראינו את אורכי המקטעים וגם את הפרשי הגבהים 

אבל ההערכות האופטימיות בפער שצוינו באתר המנלון 

לגבי זמני ההליכה גרמו לפחות לי לחשוב שאיכשהוא, אולי, יהיה בסדר. 

לא כל-כך רציתי להפנים שמדובר במסלול אחר לגמרי, 

קל הוא בטח לא, גם למי שצעדה בגאון בשביל ישראל, 

כי עם כל הכבוד לישראל, הר המנלון מתנשא לגובה של 1981 מ׳ 

(לעומת מירון הגבוה בהרי ישראל שמתנשא ל 1281 מ׳) 

ופה, לאורך כל המסלול - במשך 5 ימים ברצף, 

אנחנו יורדות ועולות ויורדות ועולות 

(היום לפי האפליקציה של הכושר באייפון הוא ספר לנו 160 קומות, 

וביום הראשון 130 והשני 115)

ויש עליות שמתארכות ומתארכות ומקטעים שהשיפוע לא נתפס 

לא לעיין לא לשרירי התאומים וגם לא לקצב שהלב רגיל לפעום בו.

אבל רגע לפני שאני ממשיכה לקטר כמה היה לי קשה 

ובלי להוריד מכך- אספר שארגנו לנו טיול סופר מפנק :-)

המלונות בהם אנחנו לנות פשוט אגדתיים, 

באחד הערבים התפנקנו בסאונה, 

מתיחסים אלינו כל כך יפה ובאדיבות, 

היום הבעירו לנו את האח(!) המיטות סופר מפנקות, שלא לדבר על הנוף מהחלון:

בנוסף, במסגרת הפינוק קיבלנו הדרכה אישית 

בתחילת המסלול ממדריך מקומי שגילה לנו כמה סודות 

ובעיקר.. מקפיצים לנו את הציוד 

כך שאנחנו סוחבות רק תיק קטן עם מים וארוחת צהרים קלה - 

לא שזה משקל שאנחנו רגילות לשאת על הכתפיים 

והנה חזרתי לקטר.. אז אני ממשיכה -

היום (ה 4 בהליכה) כמו שאפשר להבין היה מאתגר במיוחד, 

צעדנו 18 קמ׳ אף שנרשם במפות 15, 

מנימפסיה למגוליאנה- כפר קטן עם טברנה אחת ובית קפה בכיכר מקסימה 

(בשלב הזה עוד נהניתי מהדרך :-) 

שצופה לנוף המטריף הזה שבאמת חבל על המילים כי לא יצליחו לתאר עד כמה  

ומשם המשכנו לכפר ולנטיציקו, 

במסגרת ההתחכמות של החיבורים. 

למרות שהקפדתי על העצירות לנשום ולתת מעט מנוחה לגוף (גם בעליות) 

הגעתי באפיסת כוחות (המזל שלי הוא שטל החברה הטובה אתה אני צועדת, 

היא חברה כל כך טובה שמקבלת באהבה ובהבנה את המגבלות שלי ולא מתלוננת :-)

בכל זאת, בעליות שהמשיכו גם בתוך הכפר אל המלון שלנו, 

מצאתי עוד טיפה כוח להתלונן על המארגנת שעשתה לנו כמה פשלות - 

הראשונה היתה כשהגענו למלון ביום הראשון 

וגילינו שהבוקינג שלנו לא מופיע שם והם מלאים- 

אבל אני מקדימה את המאוחר וחוזרת לתלונה אחרת 

שהצעתי לכתוב לה שקשורה לכך שחלק מהמלונות שבחרה לנו 

נמצאים במרחק גדול מתחילת הכפר ואחרי יום כל כך ארוך, 

כל מטר מרגיש כמו 100- במיוחד בעליות המוטרפות 

שאני באמת לא מבינה איך אנשים חיים פה 

והולכים בהן כל בוקר למכולת.. (חוץ מהעליות דווקא נראה שחיים פה טוב מאד )

אז אחרי שמיציתי את הקיטור..

אומר שהמסלול היום אף שהיה קשה היה מרהיב ביופיו, 

ובאופן מפתיע שונה מזה שבו צעדנו בימים האחרים. 

בכלל אפילו שאנחנו מטיילות באותו האזור, 

לכל יום הנופים הייחודיים שלו ואלה ריגשו אותנו היום:

בסופו של יום (ושל כוחותי) 

הגענו למלון המפנק שלנו להערב- Valtenitsiko Studio, 

שצופה לעמק המרהיב ממנו הגענו, 

קיבלה אותנו במאור פנים אפרודיטה והציתה לנו את האח :-)

מרוב עייפות לא היינו רעבות אז אין לי על קצה הלשון מנה יוונית לתאר 

ובכל זאת אספר שהמלון בו לנו אתמול ושלשום הינו בבעלות של שף 

ומנת הפטריות המוקפצות בברנדי שהזמנו לארוחת הערב שלשום 

היתה מנה מעולה, אז אם יוצא לכם להגיע ל Nymfasia Resort- מומלץ.

כבר נהיה מאוחר ומחר, מסתבר לפי המפות שסקרנו הערב - 

צפוי לנו עוד יום לא קל, אף שהמדריך תיאר כקליל… 

לכן אני נשארת עם חובי ואמשיך ואשלים מחר את החסר, 

שווה לחכות כי בעיני היום הראשון היה הכי הכי מכל הימים.

עוקבות מרחוק אחרי הרגשות הסוערים בארץ, 

בתקווה שהחטופים ישובו בשלום 

ובחיבוק לכל הכואבים שאהוביהם לא ישובו עוד ❤️

גלית