או - אפרופו חג החירות שבפתח -
איך לצאת לחירות משעבוד הדפוסים האוטומטיים?
לאבא שלי זכרונו לברכה היה מה שנקרא פתיל קצר,
אם משהו היה מפעיל אותו הוא היה צועק ובגדול,
זה היה מפחיד, לפעמים גם מביך
ובאופן לא מודע, הכי רציתי לא להיות כזו
אלא ש.. בדיוק כמו שהלא מודע פועל..
גיליתי (בשלב די מאוחר בחיי) שבמצבים מסוימים -
זה בדיוק מה שקורה גם לי
ואני מתנהגת באופן דומה למדי..
לצד זה שכמובן -
אני מרחיקה ממני כל סיטואציה של התלהמות
מיד כשאני מזהה ניצנים שלה
ומנסה בכל מאודי להשתיק ולהסות קולות כאלה
(של אחרים כמובן - ככה פועלת לה ההשלכה במחשכים)
אלא ש..
כל עוד אני חלק מהדו-שיח הזה -
כעס מתפרץ ~ פחד ממנו
(ושלל רגשות נלווים כדחייה, חוסר אונים, אשמה, בושה וכו'..)
הרי שהניסיונות שלי רק מגבירים את הכעס של האחר...
כלומר כל עוד אני מופעלת רגשית מהכעס -
וערים בי רגשות ככעס, פחד ומה שביניהם,
אין לי הרבה סיכוי להצליח בניסיונות ההרגעה..
הם יורגשו יותר כהשתקה
לעומת זאת, אם במקום לנסות להפסיק את הסערה שבחוץ
(שבהחלט מהווה טריגר לסערה שבתוכי)
אפנה את תשומת הלב אל הסערה שבפנים
אתמקד בה,
אנתק את כל ה"גורמים" לה ואהיה שם במעין חיבוק מרגיע...
יש סיכוי טוב מאד שהיא תירגע באמת
(אל דאגה, אני לא מסתפקת בזה, כבר מגיעה לסגירת המעגל מול הכועס)
כל עוד אני מתעקשת שהוא יפסיק ל...
אני רק מלבה את הסערה שלו יותר
ומאחר וזו טריגר שמפעיל את שלי..
הרי שגם הסערה שבתוכי ממשיכה להשתולל
נוצר מן ערבוב של סערות
שממשיכות להעצים אחת את השנייה
(כמו שנראית מריבה זוגית לא פעם)
כיווּן תשומת הלב פנימה היא כמו מוצא מהערבוב המסעיר הזה
שמאפשר לי לצאת מהדינמיקה
מתוך בחירה בריפוי והרגעה של עצמי
לא מתוך האוטומט להילחם או להיכנע.
נכון שזה יכול להיות לפעמים מאתגר,
כי ממש ממש בא לי להראות לו איפה הוא טועה,
ואני צודקת (ברור..)
ולפעמים גם כמה הוא אשם במה שקורה עכשיו..
ולמרות זאת ואף על פי כן,
ככל שאצליח לא (לגמרי) להאמין לקולות האלה
ובלי להילחם בהם להפנות את תשומת הלב ממקום שמחבק אל הסערה שבתוכי
ככל שאני שוהה, מתבוננת וגם מרגישה
ונותנת לרגש להיות,
הוא חוזר להיות emotion = energy in motion -
האנרגיה בתנועה שהוא במהותו
ואט אט מתפנה מהמערכת.
אז.. מגיעה רגיעה,
מתבהרת התמונה,
מורגש החוסן הפנימי שלי,
ברורה לי הנפרדות הבריאה שלי מהאחר
ואני יכולה ממקום שמכבד את המרחב שלי ושלו
לחזור אליו ולסגור מעגל
אני יכולה להזמין אותו לשיחה,
אם הוא כבר פנוי להקשיב -
לספר לו מה קורה בתוכי כשהוא כועס
ממקום שמתאר מה קורה לי ולא מדבר או מתנהג זאת,
כלומר לא מזוהה עם הסערה אלא מתאר אותה,
באופן שלוקח בעלות על החלקים שלי,
תוך שאני מקפידה על I POSITION,
לא - מה אתה עושה,
לא - מה שאני מרגישה שאתה.. :-)
אלא - למשל: (יש פרוטוקול מפורט יותר מטה)
"כשאתה כועס, אני מרגישה (חוסר אונים, פחד, תסכול, אשמה...)
"והסיפור שאני מספרת לעצמי הוא (מחשבה שעולות לי בראש)
"והדרך שבה אני מגיבה לרוב היא...
"ומה שהייתי רוצה שיהיה בהקשר הזה...
"צעד קטן שאני מוכנה לעשות בכיוון ולהתאמן עליו...
"ואם יש גם צעד קטן שאפשר לבקש ממנו והוא יהיה מוכן לקחת על עצמו -
אפשר להוסיף משהו קונקרטי, ספציפי, מדיד, קטן
ולזכור שעצם ההתכוונות לא מבטיחה לנו הצלחה
אבל ככל שנהיה מכווננים אליה.. ונתמיד ונתמיד... נגיע
אם הוא עוד לא פנוי להקשיב,
אפשר לשאול אם הוא רוצה לשתף במה שהכעיס אותו.
פה כדאי לקחת בחשבון שכל עוד הכעס לא עבר עיבוד,
זה יכול להיות נפיץ.
אז כדאי לפני שמדברים, לשבת (כל אחד מכם לחוד) עם השאלות הבאות
להתבונן במה שעולה
ורק אחרי כן, לשתף זה את זו:
מה שקרה היה............................................................
מה שהרגשתי כשזה קרה זה.........................................
מזכירה שרגש מתואר במילה אחת - תסכול, כעס, פחד, חוסר אונים, עלבון, אשמה...
לגבי כעס - אם זה אחד מהרגשות, הוא לא פעם מכסה כמו קליפה קשה שמסתיר רגשות פגיעים תחתיו
אז לשים את השאלה:
הרגשות הנוספים שנמצאים מאחורי או מתחת לכעס הם....................
הצורך שלי שלא נענה בסיטואציה היה ............................... (נראות, הבנה, הקשבה, אמפטיה, קבלה...)
מה שזה מזכיר לי מבית ילדותי זה..........................................
איך שהייתי מגיב כילד כשזה היה קורה.....................................
האופן בו אני יכול לספק לחלק הילדי שבי את הצורך..............................
(למשל אם אני צריכה תשומת לב, יש מצב שאני לא בתשומת לב מיטיבה לעצמי)
המשאלה שלי מה שהייתי רוצה עבורי ועבורנו .........................................
צעד קטן שאני יכול לעשות כדי לממש את המשאלה הזו.............................
צעד קטן שהייתי רוצה שאת תעשי .........................................................
ואז -
מי שמקשיב יכול להוסיף אישוש -
אני לגמרי יכולה להבין שכש... מה שקורה לך זה...
וככל שבאמת באמת נוכל להבין את האחר
(לא להצדיק התנהגות אבל להבין את הצורך והמניע לה)
מתאפשרת הבנה, נראות, אמון וביטחון באהבה
ואט אט..
התוקפנות מתייתרת ונכנסות אפשרויות חדשות למערכת.
אם עולה טרוניה פנימית שלא מרפה מהציפייה שהאחר יספק לי את הצורך,
כי "למה התחתנתי אתו אם לא בשביל זה.."
אז אפשר להזכיר לה -
שהתהליך מתחיל בהיפרדות מהערבובים
ביצירת נפרדות ואוטונומיה
ואז, מתוך חוסן פנימי מתאפשר חיבור בקומה אחרת
שהרבה הרבה הרבה יותר מזין וממלא
אמן!
מקווה שנשמע בקרוב בשורות טובות,
שהשבים ישובו במהרה לביתם
ושיהיה לנו חג חירות
במלוא מובני המילה
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
💓💓💓💓💓
מפגש זוגי חד פעמי:
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com