נולדתי ילדה מאד רגישה
וככזו בכיתי מלא,
ו.. זה הכי טבעי, שהרי בתחילת חיינו,
יש זרימה טבעית ואינסטינקטיבית -
כואב/ מציק? עולה בכי כדי שאלוהאמא תדע ותשנה
ובכל זאת,
חי בי זיכרון - שאני בוכה
ואני רואה בעיניים של אמא שלי
את חוסר האונים שלה אל מול הבכי שלי
ו... לימדתי את עצמי לעצור את הבכי,
מה שבאופן מיידי הוביל לכך שלימדתי את עצמי
להקהות את הרגש. (עד כדי לא לאפשר לו להיוולד)
לימים,
טיפחתי וחיזקתי את החלקים המנטליים שלי,
הייתי תלמידה טובה,
במיוחד במתמטיקה,
למדתי בריאלית
וזה הפך לחלק מהזהות שלי
אפילו, כאנקדוטה - כשהכרתי את אבי ילדי
והוא שאל את אחותו שלמדה אתי - איך אני,
מה שהיה לה לומר לו, זה שאני חכמה..
וזה היה לי די מוזר,
כי אמנם זה לגמרי היה חלק מתפיסת הזהות שלי אז,
אבל תמיד חשבתי על עצמי בעיקר שאני טובה...
זה לא הפריע לי להמשיך ולטפח את הצד השכלי שלי,
מה שהולך ביחד עם doing שלא לומר over doing
והפכתי למכונה משומנת, חדה,
עם הספקים בשמיים,
אבל... מנותקת
למרות זאת ואף על פי כן,
הגוף לא הפסיק לדבר.
איפה שהוא יכל - הוא עצר ולא שיתף פעולה -
כשאני דהרתי עם רעיונות לא מחוברים רגשית,
כאלה שלא נבעו מהלב.
כי כשאני מנותקת רגשית,
אני מתעלמת עד כמה שניתן מהגוף - שמחובר לרגש,
משמע - אני לא יכולה להיות קשובה לאינטואיציה,
והמציאות בשלב מסוים טופחת לי על הפנים
ואני מ ת ר ס ק ת
בפעם הראשונה שזה קרה באופן משמעותי -
זה היה כשאב ילדי - לו הייתי נשואה אז -
הודיע לי שהוא עוזב לטובת אישה אחרת..
וואוו..
מה זה התרסקתי... זו לא מילה..
בטח לא כזו שמצליחה להחזיק
את מה שבאמת עברתי אז...
בדיעבד אני יכולה להבין -
שכנראה רק כזה כאב יכול היה לפרוץ
את החומות שבניתי מסביב ללב שלי
שכל כך חיכה שאגיע אליו בחזרה.
אני לא אשכח שבין היתר הוא אמר לי:
"את עוד תודי לי על זה"
שזה היה אחד המשפטים הכי איומים שיכולתי לשמוע אז,
ו... אני מתקרבת להודות ש - וואלה,
הייתי מעדיפה את זה יותר בקל ורך...
אבל, יש בזה מן האמת.
ולמה אני מספרת את זה דווקא היום?
לאחרונה ראיתי את הסדרה "Nobody wants it" (בנטפליקס)
והיום בשיחה שהיתה לי עם חברה הבנתי משהו נחמד
כשאנחנו מנותקים מהרגשות שלנו
וכחברה - אפשר לומר את זה עלינו -
כלומר המסר לאורו גדלנו - במסה קריטית - הוא -
"להרגיש זה מסוכן" ולכן רובנו מדחיקים או מוצפים
ואז אנחנו נוטים לעודף רציונליות או עודף אמוציונליות -
וכשכבר נוגע משהו בעומקינו - מתפרץ מאתנו כעס, או בכי,
כשאנחנו לגמרי מזוהים עם המצב ולא מנהלים אותו.
כלומר - לא בחיבור אל הלב,
או במילים אחרות -
החלקים שלנו - השכל, הרגש, הגוף, הרוח -
לא מסונכרנים ביניהם
ולא רק זאת -
לרוב הם אף מתנגשים זה בזה...
כשאנחנו מתחילים דרך החיבור אל הלב
לסנכרן בין החלקים שלנו -
מתאפשר לנו ניהול של עצמנו דרך ההכרה והמודעות
ואז אנחנו לא הולכים שולל אחרי הדחפים,
גם לא הולכים שולל אחרי הדפוסים השונים,
התפיסה שלנו את עצמנו ואת העולם מיטיבה ורחבה יותר,
אנחנו בחיבור לחוסן פנימי ולעוצמה
ויש לנו האפשרות לבחור.
כשאנחנו בניתוק מהלב -
זה כמו שיש לנו הפרעות
וכל פעם שיילחץ כפתור - חלק אחד ימשוך ויניע אותנו,
רוב התנועה תהיה מתוך הפחד, החוסר, הספק
ואנחנו ננוע מתוך אוטומט.
אז בסדרה -
שמספרת על מערכת יחסים צעירה וחדשה,
בין רב רפורמי לבין בחורה אמריקאית אתיאיסטית,
אפשר לראות את התנועה הזו כל הזמן -
כשהיא מייצגת את הפחדים
והדפוסים האוטומטים שלה הם לברוח
בכל פעם שלא קורה מה שציפתה שיקרה,
והוא מייצג את החוסן הפנימי והבגרות
שרואה קדימה - ונעה מהרצון של שניהם בביחד שלהם
ולא נכנעת לפחד, לדפוסים, לקושי,
אלא מדברת אותו ועוברת דרכו.
התנהלות שמאפשר לשנות את הדפוסים,
כדי שנוכל להגיע ולממש את רצונותינו.
(זה בעצם מה שאנחנו עושים בתהליכי צמיחה וטיפול)
סדרה מומלצת :-)
ואפרופו חלקים -
את תחילת דרכי כתראפיסטית עשיתי בשבילי ההילינג,
זה גם סיפור מצחיק -
כי אמנם הייתי סופר מנותקת מעצמי...
אבל... הפעם המציאות שלחה לי מתנה -
דרך אותו אב ילדי :-) -
הזמנה מהמטפלת שלו לסדנת קריסטלים באיטליה
וואוו..
היה לי חלום כזה שאלך ברחוב
ויעבור מולי מישהו ויגיד: "את!, אותך חיפשתי!"
וזה בדיוק מה שהרגשתי כשקראתי את ההזמנה הזו..
אז ברור שנסעתי
ומשם התחיל המסע שלי לפתיחת הלב
ולחזרה שלי אל עצמי ובין היתר לשינוי העיסוק שלי לטיפולי.
כך שבתחילת הדרך - מה שלמדתי בעיקר
היה הילינג וטיפולים במגע מרפא בשילוב קריסטלים
אבל..
כמו שכתבתי לעיל..
השכל הוא אחד האלמנטים שכל כך טיפחתי כצעירותי,
שהוא ממשיך ומשתחל לו בכל מיני חריצים שהוא מוצא
ומאחר ובתהליכי ההילינג והמגע המרפא - הוא לא נכנס..
כי מה שיש שם זה בעיקר הזרמה של אנרגיה לגוף,
הגברת החיוניות של המערכות,
הקשבה לגוף, שהיא הקשבה אחרת ולא שכלית,
הוא הוביל אותי לשים את התהליכים הללו בצד
למרות התרומה המופלאה שלהם - לגוף ולנפש.
(כמו קשיי שינה - שנעלמים בעקבות הטיפול
מתח, עומס רב וסטרס- שמתפנה מהמערכת ומתאפשרת רווחה,
ועוד בעיות אקוטיות כאלה ואחרות שנפתרות להן ב"אורח פלא")
מידי פעם כשאני מטפלת בהתנדבות בחיילים -
זה סוג הטיפולים שאני מעניקה להם, אבל מעבר לכך
כמעט ולא מפרסמת אותם.
אז עכשיו -
כשאני מבינה את הסבוטז' שעשה לי השכל
ודווקא בגלל שזה לא ברור בדיוק- בטח לא באופן השכלי
(לכאורה לא כמו במפגשים האחרים שאני מלווה - שם הנקודות מתחברות וישנה הבנה)
בחרתי לשים עליו את הזרקור,
ולהזמין אותך אם בא לך לאתגר את השכל
ולנוע לעבר סנכרון גוף - רגש - מיינד - רוח:
בלי יותר מידי מילים,
מספיקה התכוונות -
ואת השאר הגוף עושה בשבילנו,
מקבל חיזוק מאנרגיית הריפוי שמוזרמת בו,
מרגיעה את המערכות,
מחזירה חיוניות,
מאפשרת לקצוות שהתנתקו להתחבר מחדש
ולעל המודע שלנו לפעול עבורנו בלי הפרעה של השכל
מפגש באורך של שעה
שמאפשר פתיחת חסימות ופותח אפשרויות חדשות 💓💗
(זה קורה בניר ישראל)
אם יש קריאה בלבך,
אני מזמינה אותך להתנסות בהילינג קריסטלי שכזה
וגם אם לא,
אני פה בשבילך,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
מפגש זוגי חד פעמי:
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com