"...שנים שאני מתפתחת והוא.. תקוע בדיוק באותו המקום.."

רגע לפני שנושא החירות יורד מהפרק ..
מביאה לכאן נושא למחשבה,
אולי אפילו תובנה, שבכוחה לשחרר מעבדות,
או לפחות ..
להפחית כמה סיבות למריבות/ חילוקי דעות/ אי נחת ביניכם ..
ולעשות את החג הזה נינוח יותר..

"שנים שאני מתפתחת כל הזמן והוא.. תקוע בדיוק באותו המקום.."
שנים ש... החזקתי בתפיסה הזו ולא ידעתי כמה היא תוקעת אותי במקום..

הייתי בטוחה בצדקתי,
כל ההוכחות היו בידי -
גם מספר הקורסים שהייתי רשומה להם,
והסדנאות..

וגם ההתנהלות שלו, יכולתי בקלות לראות איך הוא מוותר לעצמו,
איך הוא לא לוקח אחריות על החלק שלו,
איך הוא מאשים אותי בכל מה שקורה –
(למרות שיחד היינו בסדנה שהמסר העיקרי שלה היה
שלכל אחד מאתנו אחריות זהה בנוגע למה שקורה בינינו )
יכולתי לראות כמה הוא שבוי בתוך הלופים שלו,
ממשיך להתנגש בכל מי שלוחץ לו על הכפתורים,
נאחז בציניות, ובורח למקומות שנוחים לו..

מה שלא יכולתי לראות אז זה..
שגם אני..

היה לי כל כך נוח להסתכל עליו ולהעביר ביקורת,
לראות כמה הוא לא..
במידה מסוימת להאשים אותו במה שלא קורה (גם בינינו אבל בכלל)
שלא שמתי לב שגם אני.. שבויה בתוך לופ..

גם אני במקום ללכת פנימה, לקחת אחריות על מה שאני תרמתי לסיטואציה,
במקום לבדוק מה גורמת לי להרגיש אותה 'תקיעות' שראיתי אצלו,
ולגלות שהיא כל כך מאיימת עלי בגלל עצמי..
בגלל עניין לא פתור שלי עם תקיעות,
שממנו אני מגיבה .. לכאורה כלפיו,
לא הבחנתי ש הוא לא באמת העניין,
אלא המקום שבתוכי שמגיב למה שהוא עושה !

המקום ההוא קרא לי וצעק אלי –
"בואי, תרפאי, תנקי, אני לא יכול יותר עם הפחד הזה והכיווץ שמעלה בי התקיעות .. "
המקום הזה- שלי !
אותו מקום שדרבן אותי בלי נשימה לרוץ לעוד ועוד סדנאות,
כי היה שם פחד מוות מתקיעות,
ואני שנוהלתי ממנו.. רצתי .
לא מתוך בחירה בוגרת ומאוזנת לאיזה, כמה ומתי ,
אלא מאותו פחד וכיווץ שלא אפשרו לי להתמלא ולהטמיע את התכנים שלמדתי
כי הם דחפו אותי קדימה אל השלב הבא,
בלי שהייה ושקט והתמלאות ..

ולא רק שאני נוהלתי מהפחד ולא השתחררתי מהתקיעות..
כל עוד הייתי שם –
אני 'עזרתי' לאיש שלי להישאר תקוע גם הוא..

כי הביקורת, האשמות והאצבע המאשימה שלי כלפיו,
במקום לדרבן אותו לצאת מהתקיעות רק תוקעת עוד יותר.

היום אני יודעת שיש לשנינו את אותו הפחד מתקיעות –
אלא שאני מדורבנת ממנו לטוס קדימה מהפחד להיתקע,
והוא מונע ממנו להתכנסות והסתגרות וייאוש שאין לו סיכוי,
וכשאני שם לוחצת- זה רק מחריף..

אותו הריטואל חוזר על עצמו אצל זוגות רבים,
השבוע שמעתי אותו מזוג שהיה בפגישה והיא סיפרה
על הלחץ שהוא מפעיל עליה ליותר
סקס -
הוא שבוי בקונספט ש'סקס בשבילו הוא ההוכחה שהיא אוהבת אותו'
מתוכו הוא לוחץ,
והיא מתוך אותו קונספט בדיוק - מהחשש שהיא לא אהובה כפי שהיא,
שהיא צריכה להוכיח, ותקבל את האישור לאהבתה רק בתנאי ש..
מסתגרת, והלחץ שהוא מפעיל רק גורם לה עוד יותר להסתגר..

מה אני רוצה לומר ??

שמה שקשה לנו ממי שאתנו (אגב לא רק בן הזוג, גם הילדים, החמות..)
הוא רק תזכורת לקושי שיש שם בפנים,
(לפחד מתקיעות, לפחד שלא אוהבים אותי ועוד ועוד...)

ואם במקום להפנות אצבע מאשימה אליו בכעס – "למה אתה שוב...??"
נפנה תשומת לב רכה ואוהבת פנימה אל אותו מקום שקורא לנו,
נגלה עולם חדש,
נוכל לשחרר ולרפא ולצאת מהלופ

ואופס..
כשאנחנו יוצאים מהלופ ומפסיקים ללחוץ (כך או אחרת) על בן הזוג..
גם לו יש סיכוי טוב לצאת מהלופ שלו.

איך אפשר לדבר על המקומות האלו ?
ארחיב בפוסט הבא.

בינתיים אני מזמינה אותך להירשם לסדנה לזוגות
שתתקיים בסוף מאי.
גם תוכלו להבין על מה באמת אתם רבים,
וגם תוכלו ללכת כמה צעדים משמעותיים קדימה אל עבר
זוגיות של שותפות וחברות אמיתית.

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן