איך אפשר לסלוח אחרי בגידה ?

לא, לא התבלבלתי..

יודעת שיום כיפור מאחורינו 

אבל מי שהסוגיה הזו רלוונטית עבורו..

יודע שזה לא עניין של יום אחד, אפילו אם מדובר ביום מיוחד כמו יום הכיפורים...

גם לא של כמה ימים.. 

מדובר יותר בכיוון של כמה שנים..

כן - שנתיים זה בערך הזמן שלוקח

להחזיר את האמון אחרי רומן מחוץ לנישואין.

לפחות שנתיים..

אז בעצם – אני מדברת על אמון, ועל בנייה מחדש.

הסליחה היא לא העניין העיקרי, היא לא המטרה

למרות שהיא מאד מדוברת ו in.. שזה כשלעצמו יכול להטעות אותנו,

אבל בינינו, תארו לעצמכם סיפור כזה,

אם בתוך הכאוס הזה הצד השני חוזר ומבקש סליחה –

זה היה באמת מרגיע אתכם ?

הייתם מסוגלים באמת לסלוח ?

אמממ... כנראה שלא..

מנקודת המבט שלי יש שני עניינים משמעותיים בהרבה

מהסליחה עליהם אני רוצה להרחיב.

מן הסתם כשנעבור דרכם גם היא תגיע

כנראה שלמה יותר, כנה ואמיתית - סליחה מעומק הלב .

העניין האחד מתייחס בעיקר לצד הנבגד והוא –

האמון. עניין עניין מה שנקרא..

העניין השני עליו ארחיב בשבוע הבא - מתייחס בעיקר לצד הבוגד והוא –

התבוננות והבנה מה היה שם ברומן

שמשך אותו החוצה מהקשר.

התבוננות ולמידה כדי שיוכלו יחד, ליצור את מה שהיה חסר בתוך הקשר הנרפא.

אז כמה מילים על אמון

האמון הוא משהו בסיסי וקדום, אולי נכון יותר לומר חוסר האמון..

לאורך הביוגרפיה שלנו אנחנו חווים לא מעט חוויות שמערערות את האמון

ומשאירות אותנו בגדול לא מאמינים באמת,

רובנו ננוע בין שני הקצוות -

או שנאמין לכל דבר שיאמרו לנו

או שנתייחס לכולם כאל נוכלים ונשים בספק כל מה שנאמר לנו.

בגדול נהיה באמון על תנאי.. אמון עד שנגלה ש..

הרבה פעמים נהיה פעם ככה ופעם ככה,

כשהדברים שנאמין להם יהיו כאלה שלא יכולים לפגוע בנו

שלא יסכנו אותנו מבחינה רגשית -

ואז - כל עוד אין סכנה - אין לנו בעיה להאמין.

לעומת זאת בכל מקום בו יש חשש שניפגע,

גם אם על פני השטח באופן מודע נתייחס אל עצמנו כאל נותני אמון,

חוסר האמון יהיה שם כדי להגן עלינו מהפגיעה.

והתוצאה היא שלא באמת נתמסר,

שוב – על פני השטח יכול להיות שכן – שנטפל, וניזום, ונהיה בני זוג והורה למופת,

אבל בכל פעם שנידרש לנוכחות, לכנות, לפתיחות אמיתית –

נסגור את הלב ליתר בטחון.

כי כלמודי ניסיון אין לנו כל ברירה אחרת..

חוסר האמון שומר עלינו שלא ניפגע שוב.

אלא ש.. בהפוך על הפוך כמו מנגנוני הישרדות רבים אחרים -

גם זה – יצור בדיוק את מה שאנחנו חוששים ממנו..

כי כשאנחנו לא באמון – אנחנו לא באמת עם הלב שלנו שם,

גם אם הידיים מעידות שכן.. (בעשייה) אנחנו לא.. (בהוויה וברגש)

ואז מורגש החוסר שלנו מהצד השני..

ו... הופס – הוא מפר את האמון, כי מרגיש שחסר לו משהו..

לא , אני לא מצדיקה רומנים מחוץ לנישואין,

ולא – אני לא אומרת מצד שני להתאבד ולהתמסר,

בינינו גם אם זה מה שאגיד – הרי החלקים הקמאיים שלך

שומרים עליך ולא יתנו לך להסתכן כך ..

אלא אם – עוברים תהליך של ריפוי -

תהליך שיאפשר לך ליצור חוסן פנימי שכזה

שתוכל/י לאהוב ולהיות שם לא בתנאי שלא תיפגע/י

אלא להיות שם ולאהוב למרות שבטוח תיפגע/י

כי האהבה (גם) פוגעת.

לא מדובר במתן אמון עיוור,

אלא אמון בעיניים פקוחות,

שמכיל בתוכו את האופציה להתמסרות אמיתית.

ככל שהלב שלנו פתוח, כך נזכה להרגיש את האהבה בעוצמתה

וזה כאמור יקרה ככל שניצור חוסן פנימי ונהיה בחיבור לאותנטי שאני

מתוך ידיעה וחיבור פנימי עמוק שמסכים להתמסר

ובכך למלא את אחת הכמיהות הכי גדולות שלנו כיצורי אנוש-

להיות חלק מ.. להרגיש חיבור למישהו אחר

זהו חיבור אחר מהחיבור שמתרחש ברוב קשרי הנישואין האוטומטיים

זהו חיבור שהולך ומשתבח עם הימים,

זהו חיבור מאפשר לנו ליצור יחד מה שאנחנו באמת והכי רוצים.

כמובן שמדובר בתהליך הדדי,

ובשבוע הבא אתייחס לצד השני ולעניין המשמעותי הנוסף,

ליצירת הפאזל שמאפשר להגיע לשם.

עוד פרטים על יומיים נפלאים שלוקחים אתכם לשם
בלחיצה פה 

ובינתיים,

המשך חגים שמחים,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.