חפש בבלוג זה

יום רביעי, 23 בדצמבר 2015

איך לדבר בלי להגיע לפיצוץ תובנה קריטית לתקשורת זוגית



"אני רוצה לדבר על הנושא של אירוח המשפחה שלי בשבתות"
הוא אמר .
בדרך כלל, המעט הזה היה מספיק כדי לבנות קיר ביניהם.
כשהנושא הזה היה עולה על הפרק, (אם בכלל היה מעז להעלות אותו..)
תוך שבריר שניה היא היתה מכווצת,
כשבמוחה מתרוצץ מרוץ המשמעויות הנגזרות מכך -
הנטל הבלתי נסבל הכרוך ,
ההכנות האינסופיות,
הלחצים והסטרס שנוצר בה כשהיא רוצה שהכל יהיה מושלם כפי שהיא אוהבת,
הוויתור על העניינים שלה בימים שלפני,
ועוד רגשות ותחושות מעיקות שהיו מגביהות אף יותר את קיר ההתנגדות
ותכל'ס - סגרו את היכולת שלה אפילו להקשיב..
למעשה - היא היתה עסוקה בהגנה עצמית
הגנה שמטרתה למנוע את האירוח עליו הוא מדבר בכל מחיר
וכמה שיותר מהר..

תפקודית - המערכת שלה –
חוותה סוג של מלחמה ולכן השקיעה את מירב האנרגיה בהגנה על עצמה.
פיזיולוגית - המוח הקדמון – החלק הפרימיטיבי ביותר במוח
שאחראי בין היתר על ההישרדות שלנו, נכנס לפעולה (מגננתית/ תוקפנית)
ומאחר והוא באיזה שהוא מובן משתלט על המערכת,
החלקים הרציונליים שלנו במצבים כאלה נמצאים ב hold
כך שבאמת באמת אנחנו לא מסוגלים להקשיב.
למעשה אנחנו הופכים פחות חכמים באותם הרגעים
(ו... כן, הייתי עדינה פה)
הקטע הוא, שזה קורה לנו לא מעט,
לא רק בתקשורת הזוגית,
אלא ששם – מעצם הקירבה - ה'סכנה' מפגיעה מוחשית עוד יותר
ולכן בזירה הזוגית זה קורה המון
ומעכיר את האווירה יותר ויותר.
בכל פעם שנחוש 'סכנה'
למרות שאין מדובר בסכנה אובייקטיבית
כשהמתרחש בתוכנו ברובו לא מודע -
המוח הקדמון יכנס לפעולה.
אז נגיב באחת מ 3 האופציות Freeze/ Fight / Flight,
לא נהיה מסוגלים להקשיב,
נהיה עסוקים בלהגיב בעיקר,
נחוש סטרס,
זה יוביל למריבה,
לא יהיה מקום לפוטנציאל החוכמה שלנו לבוא לידי ביטוי (בלשון המעטה)
ו...
כן – לרוב לא נמצה את הנושא ולא יהיה שם פתרון ששנינו נהיה מרוצים ממנו
ואז..
מאחר והנושא נותר לא פתור –
נמצא את עצמנו שוב ושוב חוזרים לאותו המקום
והתסכול רק הולך וגובר
כי אותה הבעיה לא נפתרת
והמסקנה המתבקשת לפעמים היא –
שפשוט חבל על הזמן..
ואז אנחנו מוותרים -
על עצמנו, או על הרצונות שלנו
או חמור מכך –
מגיעים למסקנה שאין דרך אחרת מאשר לוותר על הזוגיות שלנו
ולנסות את 'מזלנו' עם מישהו אחר..

לעומת זאת –

בשיח הזוגי הייחודי של האימגו
בו אני מנחה את הזוגות במהלך האינטנסיב
מתוך מה שהדיאלוג מאפשר –
היא יכולה ב א מ ת להקשיב ולשמוע ,
בלי לחץ, בלי הבטחה מראש להסכמה,
פשוט להקשיב ולשמוע אותו..
עצם ההסכמה שלה להירגע איפשרה לה להיפתח להקשבה מהלב
ואז היא יכלה לשמוע למשל :
שזה משמעותי בשבילו -
כי בשבילו שבת זה משפחה,
והרבה בני משפחה סביב השולחן
ולמרות שגם הוא – כמוה - מעדיף שקט וספייס
ואף שהוא אוהב ומוקיר את המשפחה הגרעינית שלהם,
חסרים לו מידי פעם הרעש וההמולה,
כי זהו חלק מ'עונג השבת' שלו..
בהמשך גם היא הביאה את נקודת המבט שלה -
וסיפרה לו עד כמה זה מלחיץ אותה
הוא ידע, אבל לא ידע שעד כדי כך..
כי גם הוא היה מגיב דרך המוח הקדמון בשיחות שהיו להם בנושא
וגם הוא לא ממש יכל להקשיב אז..
ופתאום,
ככה, כשהם רגועים
לא במוד של מלחמה,
כשהם מסוגלים להקשיב ולראות את מי שמולם
לא כאויב
אלא כבן זוג עם כמיהות, רצונות, צרכים , ו לב..
פתאום נפרשו אפשרויות לפניהם..
"שאקח את האחריות על הפרטים ?
זה הכל ?
ואת מסכימה ????"
הוא זרח והתרווח בכורסא בחיוך רחב..
פתאום נפרשו אפשרויות פרקטיות שהפכו
את האירוח האימתני ההוא
למשהו אפשרי, ואפילו פשוט,
שלא מאיים עליה מחד
ומאידך - מאפשר לתסכול שלו להתפוגג ולהיעלם.. 

.
.
זה יהיה יומרני מצידי להסביר את כל מה שקרה שם
ובכל זאת אומר שהדרך הזו מאפשרת לניסים להתרחש.
עד שלא חווים את זה, קשה לתאר עד כמה

לשמחתי, אני עדה להם יום יום !

אז אפילו אם זה נראה כאילו אין סיכוי,
אפילו אם ניסיתם וזה לא צלח -
אם יש בכם רצון לשינוי –
זהו זמן מעולה,
ויש פה כלי נפלא במיוחד ליצור שינויים שמלווים אתכם לתמיד
ליצור לעצמכם את הזוגיות עליה תמיד חלמתם.
שיהיה המשך שבוע נפלא,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

איך לדעת למי להקשיב? לגוף? לרגש? לרציונל?

נולדתי ילדה מאד רגישה וככזו בכיתי מלא, ו.. זה הכי טבעי, שהרי בתחילת חיינו, יש זרימה טבעית ואינסטינקטיבית - כואב/ מציק? עולה בכי כדי שאלוהאמא...