מה אפשר לעשות כדי שהוא ישתנה סוף סוף ??

את המטוס הזה הרכבתי השבוע עם הבן הקטן שלי (בכתה א')

545 חלקים (!)

משימה מורכבת כשלעצמה..

ומה שעשה אותה מורכבת עוד יותר זה העובדה

שהמטוס הזה הוא של הבן הגדול שלי – (בן 19, בטירונות עכשיו..)

שזה אומר –

שאמנם חלק מהחלקים היו בתוך הקופסא של המטוס

אבל רבים מהם.. היו מעורבבים עם מאות שלא לומר אלפי חלקים אחרים במגירת הלגו השופעת

ולמרות זאת..

בכל פעם שעברנו לחפש בערימת החלקים הגדולה

את אלה הספציפיים שהיו חסרים לנו להרכבה..

הופתעתי להיווכח עד כמה התפיסה שלנו גאונית –

ולמרות הערימה ומכלול הצבעים, הגדלים והאפשרויות

תוך שניות עד דקות החלק המיוחד והספציפי אותר.

סביב היכולת התפיסתית הזו מתקיים החוק האוניברסלי הידוע –

'מה שנתמקד בו גדל '

או – בהתאמה למקרה הלגו-

מה שנתמקד בו ייִמָצֵא.

ובהקבלה לכך..

אני שומעת לא פעם בני זוג שמתלוננים על תכונה כזו או אחרת של האחר

נקרא לה רותי, זו שמשמיעה קולה לאחרונה –

היא לא יכולה לסבול את העובדה שהוא לא חברותי

והיא מוצאת הוכחות אובייקטיביות שזה כל כך חשוב להיות חברותי

וזה כל כך פוגע בו ובה ובילדים

השבוע-  אפילו שלחה לי קישור

להרצאה בטד שמדברת על החשיבות של החיברות

שלא תביני לא נכון.. זה לא שאני חושבת שיכולות חברתיות אינן חשובות..

אלא שהשאלה החשובה היא

למה זה כל כך קשה לה ?

או

מה באמת אפשר לעשות כדי לשפר את המצב הנוכחי ?

ואם נחזור להקבלה לסיפור ההרכבה בלגו –

היא כל כך ממוקדת בחוסר החברתיות של האיש שלה

שהיא לגמרי לא רואה את שאר החלקים שלו

ואם באורח סמלי לחלוטין המטוס היה כולו אפורים למיניהם

אז אפשר לומר שגם רותי כשהיא ממוקדת באפור הזה..

כל הצבעים שישנם שם, ובהחלט ישנם.. נעלמים מעיניה..

פה הייתי יכולה לסיים ולומר –

זהו חבר'ה, תתמקדו במה שאתם אוהבים,

ולא במה שאתם לא אוהבים

כי מה שתתמקדו בו יגדל

שזה נכון..

אממה.. זה לא כל כך פשוט,

הרי אם זה היה פשוט, היא מזמן היתה עושה את זה,

התעלמות (מעצם ההתמקדות מאומצת בשאר התכונות) = התנגדות

והתנגדות – גם היא מגדילה את מה שאני מתנגדת לו..

(מזכירה את החוק השני/שלישי של ניוטון, או כמו שניסח זאת יונג - whatever you resist persists)

אופס.. הגענו לכאורה למבוי סתום..

לא להתמקד בו..

אבל גם לא להתעלם ממנו..

אז מה כן ??

אז ככה..
הסיבה שהיא לא יכולה לסבול את ה'חוסר חברתיות' שלו

היא שכשהיתה קטנה, בתקופות בהן לא הצליחה בהיבט החברתי

היא מאד סבלה..

מאד מאד סבלה..

ואז בתבונה ילדית הישרדותית

היא הבטיחה לעצמה ש.. לה זה לא יקרה לעולם !

היא חייבת להצליח להשתלב חברתית, והיא תעשה הכל כדי שזה יצליח

ואין מצב שהיא תרשה לעצמה את הסכנה הזו לעולםםםםם

ואז – הוא הגיע לחייה..

ועם הזמן – כשהוא מעדיף עיסוקים אחרים על פני חברתיים

היא פוגשת שוב את אותה הסכנה שהרגישה כילדה

שלא... לא תיתן לה לקרות שוב

והסכנה הזו היא זו שמביאה הוכחות, והסברים ומתעקשת שהוא חייב להיות חברותי כי אחרת זה לא טוב...

(שוב, אני לא נוקטת פה עמדה לגבי חשיבות החיברות,

אלא רק מראה את מערך הכוחות, ואת מה שמניע אותה להתמקד בכך)

והנה הפאנץ' -

הדרך היחידה מבחינתה ..

פה אני מרשה לעצמי להיות נחרצת ולומר – היחידה !

לשינוי (גם שלו וגם שלה) היא

אם היא תפנה את תשומת הלב פנימה

אל אותו החלק בתוכה שפוגש את הסכנה

תחבק, תרגיע ותכיל אותו

ורק כשהרגשות שישנם שם יעברו טרנספורמציה

רק אז – ההתנגדות לא תהיה שם

שזה אומר שזה כבר לא יקפיץ אותה, ולא ינהל אותה

היא לא תהיה כל הזמן ממוקדת בתכונה הזו

ולא כי היא תתעלם או תדחיק,

זה כאילו הכפתור הזה שהיה לחיץ מאד – כבר לא לחיץ יותר,

החוסר חברתיות שלו לא תפעיל אותו..

וכשההתנגדות תיעלם מהזירה

אופס..

גם הוא פתאום יהיה חברותי יותר

כי האבסורד הוא שבין היתר מה שמחזק את הקושי שלו להתחבר היום

הוא... ההתנגדות שלה

אז מה אני רוצה לומר בעצם ?

מה שנתמקד בו גדל, יימצא, יופיע בחיינו – זה כבר ברור

לטובה או לרעה – תלוי במה נתמקד..

כשאנחנו מוצאים את עצמנו ממוקדים במה שאנחנו לא רוצים..

הדרך לשנות את המציאות היא להפנות את תשומת הלב פנימה

אל המקום שמתעורר נוכח אותו דבר חיצוני שמציק,

להיות, לחבק ולהכיל

ואז-  ככל שיתרחש ריפוי, - (ממש נוכל להרגיש טרנספורמציה)

כך גם כבר לא נתעצבן מאותו הדבר,

 וגם – במקרים רבים נוכל להיווכח כמו בקסם בשינוי שמתחולל בדיוק באותו הדבר,

כאילו סוף סוף הוא שומע את מה שרצינו תמיד שיקרה –

דווקא כשהפסקנו להשמיע .

אגב, ניסים כאלה ואחרים מתרחשים באינטנסיב הזוגי

לפרטים בלחיצה פה

שיהיה שבוע מבורך

חייבים לנשום שמש ואויר מידי פעם תוך כדי הרכבה כזו.. :-)

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן