העצה הכי שווה שיש לי לתת לך - פה בפנים בשבילך

אתחיל בסיפור-

קוראים לו ירון, והוא איש מחשבים,
נשוי לרינה כבר עשור..
זה כבר כמה שנים שהוא מוצא את עצמו נשאב לעבוד שעות על גבי שעות בעבודה..

שם יש לו שקט. כל כך מבאס לו בבית
שאם היה אפשר היה עובד 24/7..

בכל פעם שהיה רק חושב על לחזור הביתה
מיד צצו עוד ועוד נושאים לעבוד עליהם
בניסיון לדחות את הקץ,
כי הרי כשיגיע.. כמו תמיד ,
יתקבל בפרצוף חמוץ מצד אשתו,
והילדים שמרגישים את המתח,
גם הם מתרחקים ממנו,
והוא מרגיש כל כך לבד..
ואז כשהיא כבר תתיחס אליו, כל מילה שלה תהיה מתובלת בהאשמות ..
כאלה שיפעילו את יסורי המצפון שממילא חיים בקרבו
ויגרמו להם לעבוד שעות נוספות..

טוב, את האמת יש לתאר משני צידיה :

גם היא לא מאושרת..
היא מרגישה בודדה כבר שנים,
מזמן שאין ביניהם קשר הרבה מעבר לתיאומים -
מי יקח מי יחזיר,
ואם להביא חלב או קוטג׳..
ולרוב הוא לא לוקח חלק ומשאיר אותה לבד עם הילדים..

כשהוא נשאר בעבודה היא מרגישה מוזנחת
ואוכלת את עצמה כשהדקות עוברות ..
הכעס שמצטבר אצלה שכבות על גבי שכבות
נאגר בשתיקות רועמות ומידי פעם מתפרץ עליו או על הילדים..

אחרי הכל ככה אנחנו בנויים..
ואם אנחנו כועסים, יש שתי אפשרויות -
או שזה יתבטא החוצה (בארס, האשמות, צעקות וכאלה)
או שזה יתבטא פנימה.. יצטבר, עד שיעלה על גדותיו ואז.. יתפרץ החוצה..
וחוזר חלילה
(זאת כשאנחנו לא מעבדים את הכעס.. ולא מדברים על הדברים..)

וכך, כשכל אחד מהם ער רק לנקודת מבטו שלו,
הם ממשיכים להתרחק ולהכאיב האחד לשני -
הוא - כשהוא מתרחק ונמנע מלהגיע אליה
היא - כשהיא מבטאת את התסכול מכך בהאשמות וכעס כלפיו..

מן הסתם, על מצע כזה מצטרפות עוד ועוד אי הבנות
והסיכוי של ירון ורינה להתיר את הפלונטר בעצמם משול
למי שלא עבר קורס חבלה
שמנסה לפרק מטען מתוחכם..

אז בינתיים ביאסתי עם הסיפור..
מה עם העצה את בטח שואלת את עצמך ..

אז ככה ,
קודם כל הכי חשוב לזכור שבכל אחד מאיתנו
מסתתר גם ילד קטן וההתנהגויות האלה המבאסות של בן הזוג
הן בעצם ההתנהגויות של הילד הקטן וחסר האונים שבו

ולמרות שזה הכי נראה כאילו הוא עושה לך דווקא ..
ולמרות שזה לא קל להסתכל על זה לרגע אחרת..
זה ממש כדאי לפחות מידי פעם להיזכר -
זה לגמרי לא !

אפילו, אפשר לומר שזה כמעט לא קשור אליך,
בואי נגיד ש 80% זה אודותיו (נטיה לקחת אשמה, רגשות דחיה ועלבון כשלא מתייחסים אליו ..) ואולי20% אודותיך - את לא יותר מהתזכורת למקומות הללו בתוכו שמתעוררים כש.. את מתעלמת ממנו/ מאשימה...

דבר שני שקשור לראשון והוא סוג של המשך שלו..
בכל פעם שעולה הנטיה להאשים אותו במצב זה או אחר,
כלומר בכל פעם שתשומת הלב שלך מופנית החוצה אליו,
אני מזמינה אותך להביא אותה פנימה ולשאול את עצמך את השאלה -
מה זה מעורר בי ??

כלומר במקום לומר (עם או בלי מילים) "..עוד פעם אתה מאחר ולא מתייחס אלי .."
לבדוק פנימה מה מתעורר -
ולזהות את החלק שמרגיש מוזנח וכואב ועצוב ולהיות אתו .

הרי החלק הזה בתוכך באמת צריך אותך..
וזו הסיבה שהוא צועק ..
הוא (החלק חסר האונים העצוב)
פשוט לא יודע איך לבוא את עצמו והוא עולה בכעס והאשמות אבל -
אם תביאי את תשומת ליבך אליו פנימה,
תקשיבי לו ותמלאי עבור עצמך את הצורך העמוק שלך,
אז הוא יוכל להירגע
שם יתרחש המהפך , השינוי האמיתי , הריפוי
יתמלא הצורך העמוק שלך כי הנה -
את האם הפנימית היום עבורו - ראית אותו, הקשבת לו..

האמת שיש לי עוד אבל אשמור את ההמשך לפעם הבאה

גם כי כבר ארוך וגם כי אלה הם עולם ומלואו

אם את מרגישה שאת צריכה שמישהו ילווה אותך בדרך הזו,
(בזוג או לבד) דעי שאני פה בדיוק בשביל זה,

ולגבי ירון ורינה -
זה מה שכתבו לי אחרי יומיים אינטנסיביים של תהליך משותף :
שלאורכו זיהינו את הריטואלים הזוגיים שלהם
וריפאנו, וניקינו, וייצרנו להם מרחב זוגי כיפי ונעים :

״למרות שהגענו כמו זרים כמעט מוחלטים..
אחרי היומיים הללו התקשורת חזרה,
המיניות שנעלמה גם חזרה,
חיים חדשים,
ממש כמו להתחיל מערכת יחסים חדשה... "

עוד פרטים על היומיים ההללו בלחיצה פה

וגם -

בשורה מרגשת במיוחד לכל מי שרוצה לבוא אבל 'הוא' לא מוכן לשמוע -

ממש ממש חם, תיכף יוצאת מהתנור
סדרת הדרכות שלוקחת אתכם לשם ב ע צ מ כ ם -
גלגל הצלה לקשר הזוגי

אודיע כשיצא לאור !

להתראות ,

גלית אליאס.