מה בנוגע לנטל בבית ? איך ליצור שותפות בחלוקה ?

".. בסדר, אין לי שום בעיה לקפל את הכביסה, אפילו הייתי עושה את זה ביוזמתי.. אבל למה זה חייב להיות בדיוק עכשיו ??? אני מרגיש כאילו מהרגע שאת מבקשת ממני לעשות משהו מתחיל לתקתק לאחור שעון עצר של פצצה מתקתקת ואת יודעת מה ?? זה ממש גורם לי באופן ביזארי למדי.. כאילו דווקא, לקחת את הזמן.. כאילו מישהו שם אותי במוד של slow motion... " היא,  גדלה בבית שבו אמא בעיקר, אבל גם אבא- היו בתנועה מתמדת  מעשייה לעשייה לעשייה  אין הפסקות,  בריצה ממקום למקום להספיק עוד ועוד ועוד מטלות..  היא ספגה את זה באופן לא מודע כדרך התנהלות טבעית  הפסקה ? לנוח ככה סתם על הספה ? שה' ישמור.. תוסיפו על זה את העובדה שכדי לפצות על התלמידות הלא טובה שלה,  על הציונים הגרועים שהיו לה במבחנים בבי"ס- סיגלה לעצמה את ה over doing כאופי שני שממש הרגיש כראשון  כשהציפיה הלא מודעת בחובה היתה שהעשייה הזו  וההצלחות, ימלאו בה את תחושת הערך  (ציפייה שמן הסתם טומנת בתוכה אכזבה  כיוון שעשייה יכולה להוביל להערכה,  אך איננה יכולה באמת למלא את חווית חוסר הערך..  ובכל זאת הציפייה הזו רווחת מאד בקרבנו  ועמה הבלבול בין הערכה לערך)  הפסקה ? לנוח ככה סתם על הספה ? לגמרי הוא צריך לשמור..  והפעם -  עם תוספת תחושת הסכנה שיש פה חס וחלילה להרגיש את חוסר הערך במלא הדרו.. ועל זה תוסיפי את מאבקי הכוח ביניהם, מאז שהכירו – היא רק יותר ויותר עושה ועושה ועושה ומתחפרת בהרגל האוטומטי אך הטבעי הזה לה והוא (כאילו כדי לאזן) מאפשר לעצמו יותר ויותר להתרווח (כן.. כן.. והיא – בדיוק כדי לאזן – רק מתחפרת עוד יותר בעשייה... וכו' וכו'..) הפסקה ? לנוח ככה סתם ?..  כן.. כבר הבנת בטח.. ומכאן ועד לדרוש ממנו (גם אם בלי מילים) שיעשה מיד את מה שהיא מבקשת (יקפל כביסה, ירים את הצעצועים הפזורים, ימלא בקבוק לקטנטונת...) הדרך כבר קצרה מאד... הפעם, מאחר והוא היה הדובר, התהליך היה מולו - כלומר – עבדנו על העצבים שהוא מרגיש כשהיא כמו פצצה מתקתקת בלחץ שיעשה כבר X,Y, Z... ו.. הנס לא אחר להגיע .. הפעם, הוא פגש את עצמו – ממש לא מזמן דווקא, מול אבא שלו במריבה קולנית ואותו הכעס, חוסר האונים, התחושה שלא רואים אותו ולא מקשיבים לו, בדיוק אותם העצבים שפעמו בקרבו במריבה ההיא – הם אלו שמתעוררים מול הפצצה המתקתקת בכל פעם שהספירה לאחור מתחילה כל עוד לא היה מודע לכך- האמוציות בתוכו ניהלו אותו, הוא היה במוד סכנה והישרדות, והדרך שלו להתמודד אתה (כדי לפצות על תחושת חוסר האונים) היתה להתנגד ולהיכנס ל slow-motion, (כן, ניוטון והחוק השני שלו בהחלט עזרו לו פה.. –  ככל שהעלם שהיה אז והרגשות שנכלאו בתוכו מאז יעברו ריפוי וטרנספורמציה, כך פחות ופחות ינהלו אותו כשהיא תבקש משהו, כך הוא ימצא את עצמו מגיב בבחירה (ולא במוד סכנה שמפעיל אותו באוטומט) בחירה זה אומר שיוכל לנשום, להרגיע אם יתעורר משהו בתוכו, ולומר לה בענייניות – "סבבה מותק, תני לי 4 דקות, והעניין מסודר.." יותר מזה – סיכוי סביר שיראה בעצמו את הצעצועים על הרצפה וירים אותם עוד לפני שתבקש.. נכון, גם לה יש הריפוי שלה לעבור – למלא את תחושת חוסר הערך מבפנים, לצמוח אל הגדולה שהיא ובכך בין היתר להרגיע את העשייה העודפת ואת הטרפת סביבה בבית :-) עשייה–שהייה , עשייה-שהיה , עשייה-שהיה זהו מחזור מלא ובריא  @@@@@@@@ רגע לפני שאני נחה :-)... אני יודעת מנשים רבות שפונות אלי, שהן היו רוצות מאד לקחת את הזוגיות שלהן למקום אחר - אבל "הוא" לא רוצה, והתסכול הזה נפוץ מידי לצערי.. מי כמוני יודעת לאילו גבהים אפשר להקפיץ את הזוגיות כשמסכימים ללכת בדרך.. ולכן השנה החלטתי לתת לעניין פתרון - עמלתי חודשים רבים והפקתי גלגל הצלה דיגיטלי להצלת הקשר הזוגי כך שאוכל לתת מענה גם בלי שתצטרכי לגרור אותו ותוכלו בעצמכם (ביחד אתי בסרטונים במחשב) להקפיץ את הקשר הזוגי שלכם למרומים ו.. אין זמן טוב מעכשיו להתחיל כי אתם לגמרי ראויים לכך ! כאן מחכה לך גלגל ההצלה שלכם גלית אליאס מומחית בהחזרת אהבות למקומן.