עזבי אותו (אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול זוגי) - את יכולה לבד !

הנה הוא אוטוטו פה.. ראש השנה..

ואתו ארוחה, ועוד ארוחה ועוד ארוחה... והרבה משפחה..

שאִתָם.. בין היתר מלא הזדמנויות לחיכוכים ופיצוצים..

עם בן הזוג, ועם אחותו, או בעלה, או אמא שלו ... :-) 

מה כדאי לעשות כדי שהחג הזה יעבור בשלום במלוא מובן המילה ?

גם על פני השטח וגם  מתחתיו..

" אני לא יכולה לסבול את זה שכל פעם שאנחנו בארוחה חגיגית

הוא לא מפסיק לדבר..

על כל דבר יש לו מה לומר,

תמיד הוא צריך להראות שהוא מבין בכל דבר..

ואין לי שקט .. !!

לכל מקום שאני הולכת אני שומעת אותו נואם את דברו..

לא יכולה לסבול את זה.. "

היא סיפרה לי , כולה אדומה רק מלהיזכר בכעס שעולה בה בסיטואציות הללו..

" מה אני יכולה לעשות ? אם אני מעירה לו, הוא נעלב,

אם אני שותקת, אני כמו פקעת עצבים..

וזה מרחיק אותי ממנו ורק מוסיף על כל המתח שממילא קיים בינינו.."

הנטייה הטבעית שלה היתה לחפש דרך לשנות אותו..

"מה אני יכולה לעשות כדי שהוא יפסיק לדבר  ??"

----------------------------------------------------------

העניין הוא.. שבדר"כ כשזה הכיוון, (לחפש איך לשנות אותו) 

זה רק מחמיר את המצב..

אז מה אפשר לעשות בכל זאת ?

כשבדקנו פנימה ... למה זה כל כך מעצבן אותה -

הסתבר..

שכשהיתה בת 5, היתה לה גננת שהכריחה את כל הילדים לאכול

והיא שנאה את האוכל שהיה בגן,

וממש הרגישה חדירה לפרטיות שלה,

ופולשנות מצד הגננת שמכריחה אותה לאכול אוכל שהיא ממש שונאת..

עד כדי כך היתה לה קשה החוויה..

שיום אחד היא פשוט ברחה מתחת לגדר.

מבחינתה - אז כילדה - לא היה לה מוצא אחר.

היא ברחה כדי שתוכל שוב 'לנשום' ולהרגיש בטחון -

קולטת ?? היא - ילדה בת 5 (!) ברחה מהגן ..

החוויה ההיא -  מלווה אותה עד היום כמעט בכל המישורים -

אותה הפולשנות המכריעה מצד הגננת,

ואתה חוסר האונים, שהותיר לה שתי אופציות בלבד -

או להיכנע לפלישה בניגוד לרצונה

או לברוח ..

זה קורה בכל פעם שמבקשים ממנה משהו -

אלה הן האופציות - 

או שהיא נכנעת לבקשה (אין שם בחוויה שלה כלל אופציה לבדוק מהו הרצון שלה)

או שהיא מחפשת איך לברוח .

וככה, היא בעמדת "תיטָפלו אלי" 

שמזמינה 'טפילים' למיניהם

ומשאירה אותה - או בכניעה להם - בניגוד לרצונה

מה שכמובן מביא אתו כעס פנימי, ותסכול לא קטן,

או בבריחה -

שגם זו אופציה שמן הסתם לא מביאה תחושה שלמה ומסופקת.

בשתי האופציות - אין לה בחירה, אין מקום לרצון שלה, יש חוסר אונים.

כך גם כשהאיש שלה מדבר בארוחות המשפחתיות..

ו'פולש לה למרחב' הווקאלי שלה -

או שהיא נכנעת לזה (ומתבשלת בתוכה)

או שהיא בורחת (לא תמיד יש לה לאן פיזית.. ובכל זאת היא בחיפוש אחרי מפלט..)

וכשאין לה לאן לברוח -

עולה ומציף אותה שוב חוסר האונים  (ההוא)..

כך היה - עד הגילוי והריפוי  שהתחוללו בפגישה.

אלא שמאז... כל החוויה שלה השתנתה !

מאז הבוגרת שהיא - נמצאת שם, 

לא עוד בחוסר אונים, אלא בחיבור, ובתחושה של הגנה וביטחון.

כי הבשורה המשמחת היא - 

שככל שהיא מרפאת את המקום הזה בתוכה,

ככל שמשתחררות ממנה שאריות חוסר האונים,

כך הדפוס משתנה,

ומתוך הטרנספורמציה, היא מוצאת את עצמה יותר ויותר

מחוברת לבחירה שלה,

מחוברת לרצון שלה,

חיה בשקט בתוך עצמה, בלי תלות בשקט שבחוץ..

ובין היתר... היא עוברת גם את החג בשלום .

--------------------------------------------------------------------------------

במילים אחרות...

הרי זה לא חדש ש... לטנגו צריך שניים

אז למה בכל זאת...

היא מחכה/ דורשת/ מתלוננת שהוא יפסיק :

לדבר /

להאשים /

לבקר /

למה בכל זאת היא מחכה/ דורשת/ מתלוננת שהוא יתחיל 

לחבק

לתמוך

לדאוג...

אם גם היא בטנגו הזה

הרי שיש גם לה היכולת לחולל את השינוי שהיא רוצה...

ולקחת את הריקוד הזוגי שלהם לכיוון אחר לגמרי...

(למרות שהכי טבעי ומפתה זה לחכות שהוא יפסיק או יתחיל ל...

ובכל זאת... אחרי כך וכך ימים/ חודשים שלא לומר שנים שהוא עוד לא...)

איך עוברים לשם ? את אולי שואלת..

ישנם כמה צעדים ספציפיים (אפילו שהם חד צדדיים)

שבכוחם לשנות את הריקוד הזוגי -

לכזה שתומך ואוהב ומחבק..

וכן, זה מספיק אם רק אחד מאתנו מתחיל לצעוד אותם !

בדיוק כמו בסיפור שלעיל..

נכון,

זה לא מה שיוצא לנו באופן טבעי...

נכון ,

יש שם כמה מכשולים שמקשים עלינו לעשות זאת לבד

ביניהם נמצא גם הכעס עליו, וחוסר החשק שוב לוותר..

אז אני ממש לא מדברת על וויתור,

ולא על פשרה, או על צעד כזה שיוצאים ממנו בתחושת נחיתות...

אפילו להיפך, אני מדברת על כמה צעדים כאלה

שמחזקים, את הקשב אל הקול הפנימי, האותנטי .

ואז - כשפועלים מתוך חיבור -

גם יוצאים גדולים,

וגם.. מצילים את הזוגיות ..

והאמת, שצריך לדעת איך, מה ולמה, כדי להגיע לשם.

ואני, אחרי שהתרסקתי בעצמי,

ומתחתית השברים שלי ושל המשפחה שלי  -

למדתי על בשרי את הדרך..

אני - יכולה להוביל לשם מבלי שגם להצטרך להתרסק,

מבלי שהבית יהיה בסכנת פירוק.

כדי שתדעי את כל הסודות והפרטים שקריטי להבין,

כדי שיהיו בידייך הכלים שתומכים בלימודי הריקוד הספציפיים הללו,

כדי שתוכלי את לעשות את הצעד התימני הייחודי הזה

כך שאת בעצמך לוקחת את הזוגיות שלכם לרמה אחרת -

הכנתי לך ערכה אישית שאין כדוגמתה, בה אני -

• מלמדת אותך את כל הסודות

• מנחה אותך צעד צעד את כל השלבים -

         כך ש - גם את יוצאת גדולה ,

         וגם - מצילה את הקשר הזוגי שלך.

מה שיפה בערכה הזו הוא 

שאם הוא מחליט להצטרף אליך - וזה מה שקורה הרבה פעמים באיזה שהוא שלב...

היא מותאמת גם להתקדמות של שניכם כזוג.

אפשר להיעזר בה לבד, ואפשר בשניים.

כך או כך - מחוללים שינוי !


אז אם את רוצה להתחיל את השנה ברגל ימין

ולחולל את השינוי המיוחל בקשר הזוגי שלך -

המפתח בידייך והוא נמצא בלחיצה כאן.


מאחלת לך שתהא זו שנה מלאה כרימון

במתיקות, ובְרָכּוּת, ובשמחה

בחיבוקים, בחום ובאהבה


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

מן טריק מעולללה שלמדתי ואני רוצה לספר לך עליו

כבר כמה חודשים שיש לי הזכות להיות בליווי עסקי אצל קרן כהן.

היא מגדירה את עצמה 'מנטורית עסקית' אבל בשבילי היא הרבה יותר מזה..
היא אלופה ומקצועית במָלֶא מובנים.

בכל אופן לא על עסקים רציתי לספר לך,
אלא על איזה טריק שעל הדרך למדתי ממנה :

בכל פעם שמישהו כועס, מתוסכל, לא מרוצה, תקוע,
You name it – כל אותן הסיטואציות שמשאירות אותנו בדרך כלל בחוסר אונים מולן,
היא משתמשת בטריק הזה, וזה עובד !

המנגנון ההישרדותי שלנו מתוכנת להגיב באחת מהאופציות הבאות על אוטומט :
או שאנחנו נלחמים (Fight)
או שאנחנו קופאים (Freeze)
או שאנחנו בורחים (Flight)

כן, כן... אף אחת מהן לא ממש ממש משרתת אותנו
אולי פעם כשהיינו האדם הקדמון -
לא היתה לנו ברירה אלא לברוח מהאריה או להילחם בו..

אלא שהיום..
אל מול ביקורת, למשל, כשאני מגיבה באותה הצורה... זה לא ממש מקדם -
לא אותי,
לא את האחר
ולא את הסיטואציה.. לפחות לא למקום שהייתי רוצה.

הטריק הזה שלמדתי מקרן, בין היתר מוביל אותנו להגיב אחרת,
לא מהאוטומט,
וגם, הוא עוזר לנו לשחרר פחדים, חסימות, כל מיני דברים שתוקעים אותנו..
והוא למעשה 4 משפטים קצרים.

קרן אימצה אותו מדרך שנקראת ה'אופונופונו'

והאמת שזה די מדבק..

אז מצאתי את עצמי בתקופה האחרונה -
פתאום משתמשת במשפטים הפשוטים הללו ,
וראיתי כי טוב -

דברים שהיו תקועים השתחררו,
סיטואציות לא נעימות זרמו למקומות טובים יותר,
הצלחתי לקדם כל מיני דברים שרציתי ..

ואני - מה שטוב לי – מיד מעבירה הלאה..
כל מי שקורא אותי, יודע שאני לא מניחה .. (לא את הידע ולא למי שמוכן לקרוא אותו :-)

בקיצור, קרן מקיימת סמינר יום בדרך האופונופונו
זהו סמינר לימודי חוויתי, כי קרן כמו שהיא מיומנת כבר שנים,
לוקחת כל ידע תאורטי והופכת אותו לכלים פרקטיים
ומיד גם הופכת את זה לחגיגת תרגול ויישום במקום..

היא בחרה את התאריך בסמוך לראש השנה – (זה הולך לקרות ב 28.9)
כדי לייצר חגיגת ניקוי תודעתית במסה קריטית
ולקבל ביחד את השנה החדשה אחרי הכנה תודעתית מתאימה.

מה שהיא תלמד שם זה איך מחוללים בפשטות שינויים תודעתיים
ככה שיתבטאו בפיסי כפי שאנחנו רוצים,
ואיך לשחרר ולהתנקות מפחדים, חסמים, מכשולים ומעכבים
בדרך למימוש גדול יותר

עכשיו סמינר האופונופונו במחיר הרשמה מוקדמת ,

וגם- אני אהיה שם , אז נוכל להיפגש !
(אם את נרשמת תכתבי לי ואולי נמצא זמן לקפה ביחד)

וחוץ מזה, יש לי העונג לתת לך קופון
שמקנה לך 10% הנחה נוספת על המחיר המוזל להרשמה המוקדמת.

הנה זה פה בשבילך בלחיצה פה

והקופון שלך הוא thankyou

אז נתראה שם !

גלית אליאס,
מומחית בהחזרת אהבת למקומן.

כאן יש בחינם ערכת מדיטציות לשינוי חסמים שקשורים ביצירת רווחה כלכלית והצלחה עסקית
בעזרת הו'אופונופונו

וכאן יש מדיטציה של קרן שזכתה כבר ליותר מ- 13,000 צפיות ב-10 חודשים – גם היא ניקוי אמונות וחסמים בעזרת הו'אופונופונו

איך היתה החופשה הזוגית שלי הקיץ הזה ?

כל כך רציתי לנסוע באוגוסט לחו"ל עם המשפחה...

סגרתי שבוע ביומן והתכווננתי לשם -

הורדתי את חוליו, והייתי עם היד על הדופק,

היו לי כמה אופציות ליעדים, תקציב אפשרי בגדול,

וחיכיתי..

הצצתי מבעוד מועד וראיתי שבטיסות שברגע האחרון

יש אחלה מחירים - אפילו 99$ לאדם למרות שכבר חופש..

אחוזת התרגשות חיכיתי לרגע שיהיה מספיק אחרון

בשביל התאריכים שהיו נוחים לנו..

הגיע הרגע לצייד הטיסה שלנו,

חוליו הפך להיות בשבילי סוג של סידור או תהילים -

כזה שפותחים בו השכם והערב, ועוד כמה פעמים בין לבין..

אממה..

ברגע אחד (כן, כנראה רוב עמישראל תכנן על אותו השבוע..)

החליפה בחוצפה הכתובת "אזלו כל הטיסות"

את כל היעדים שהיו שם רגע קודם.

לא האמנתי..

אבל אני, כמו שאני – לא מוותרת, אופטימית, מקווה שימצא פתרון -

ממשיכה לנסות,

"אולי רומניה ?" אני שואלת, ונענית בשלילה..

ומיום ליום, החלון שיועד לטיול הזה - הולך ומתקצר..

"שלושה ימים הולך ? " אני ממשיכה להתעקש..

עד.. שהבנתי שזה לא יקרה .

לפחות לא בשבוע הזה..

ותוך כדי שאנחנו בחופש אבל לא טסים..

אני מוצאת את עצמי עובדת,

כי מה זאת אומרת ?

איך אני יכולה להרשות לעצמי לא להיות בחופשה וגם לא לעבוד ????

ואז...

בשיחה שביני לביני, משהו התבהר לי -

-          " הרי מה היינו עושים עכשיו בכרתים ? "  שאלתי את עצמי,

-          "היינו קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר טעימה,

הולכים לים, נחים, משחקים,..." עניתי לי

-          " אז למה בעצם שלא יהיה לנו כרתים כזה פה ? לפחות בינתיים.. כל עוד אין טיסות שמתאימות.., זה די דומה, יש לנו אחלה בית, האמת יותר טוב מכל צימר שנמצא,

חוף סבבה וקרוב, אוכל בריא וטעים, יאללה .. "

וכך "נכנסתי לשמחה" שציפתי מחופשה בכרתים להכניס אותי אליה

ונתתי לה להישאר אתי אפילו שאנחנו בבית..

והאמת שהיה ממש כיף,

ים, מוזיאונים, הצגות, אוכל מעולללה, ובעיקר שמחה וחופשששש

אז נכון..

לא תמיד, שלא לומר – לרוב, זה לא קל ליישם כזה,

בטח לא כשמדובר בתחושות שביני לבינו.

לרוב, אנחנו נותנים משקל על מה שמחוצה לנו

כאילו הוא שאחראי לתחושות שלנו –

ומחכים ל 'חופשה בכרתים',

מצפים ל 'חיבוק ותמיכה',

נפרדים מבן הזוג כדי 'להשתחרר'..

כשבעצם בעצם, העניין האמיתי הוא להצליח ולהרשות לעצמי

להתחבר אל התחושה בלי לצפות שהחוץ יאפשר לי אותה...

לא, זה ממש לא קל..

לא רק שזה לא טבעי לנו,

ממש זורם לנו בדם ההרגל למשל לצפות מבן הזוג שיתמוך כדי שיהיה לי טוב,

או לבחור להיפרד ולעזוב כדי שיהיה לי סוף סוף שקט וכו'..

ושלא תביני אותי לא נכון,

אין לי כל כוונה לוותר על נסיעות, טיולים, חיבוקים ותמיכה,

אלא רק על התלות בהם.

והיופי הוא שככל שאני מצליחה להשתחרר מהתלות הזו

וליהנות מהחופש ביום יום, או ליהנות מהרכות שלי אל עצמי או

ליהנות מחופשיות בתוך הקשר הזוגי,

כך אני מוצאת שאלה 'מגיעים אלי' בקלות יותר גם מן הסובבים אותי.

זה תהליך, פנימי, שמאפשר לנו יותר ויותר לממש את הכמיהות העמוקות שלנו

ולהגשים אותן בחיינו.

אחת הסיבות שזה קשה לעשות את זה לבד היא שאנחנו שבויים בהרגלים שלנו,

כמו שיהודית רביץ שרה "מה שרואים משם .. לא רואים מפה .."

לכן חשוב שמישהו מקצועי שיודע את הדרך יעזור לי להגיע לשם..

עוד סיבה ללמה זה קשה, היא שכגודל הכמיהה – כך גודל הפחד..

ולכן מצד אחד אני מאאאאאד רוצה למשל רכות בקשר הזוגי שלי

אך מצד שני אני מאאאאד פוחדת להתמסר במידה שתאפשר לי ליהנות מרכות שכזו..

וגם עם הפחד הזה.. קל יותר להתמודד כשיש מי שמנחה מהצד..

אני פה בשביל מי שבשל לצעוד בדרך למימוש הכמיהות העמוקות שלו
בתוך הקשר הזוגי ובכלל..

ולמי שלא, בינתיים שווה לתרגל :

בכל פעם שאני מצפה/ מחכה/ מתלוננת ש "הוא לא .." או "למה הוא כן.. "

בכל פעם כזו להחזיר את תשומת הלב פנימה, אלי,

לבדוק מהו הצורך שגועש בתוכי,

להקשיב, להיות , להכיל,

עד שמשהו אחר מתאפשר שם.

לחיים מלאים בשמחה וסיפוק והגשמה
אמן

שבת שלום

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.