אם זה "באישיות שלה", איך משהו יכול להשתנות לעזאזל... ???

לפני שבוע עצר אותי שוטר וקיבלתי דוח על פניה רחבה מידי.

אני, כבר לפני עשרים שנה בערך,

סגרתי את הרומן שהיה לי עם משטרת התנועה.

בזמנו היה לי 'מקום של כבוד' בין חבר נאמני המשטרה,

אם היו מתייחסים לגובה הקנסות ששילמתי ממיטב כספי.

אבל, זה היה פעם, 

כבר שניםםםם שלא פגשתי שוטר בארבע עיניים

והנה שוב 'זכיתי' להתייחסות אישית מאחד...

(אגב, בזכות העובדה שהתקופה 'ההיא' שייכת לפרה היסטוריה -

טרום עידן המחשב, וכל הדוחות ההם שלי לא קיימים במערכת...

קיבלתי הקלה משמעותית בעונש,

כשהוא בא לקראתי נפעם מ"ההיסטוריה הנקייה ללא רבב" שמצא עלי :-)

מה שמדהים זה, 

ששמתי לב שמאז שעצר וקנס אותי,

באורח פלא - אני פונה פניות יפהפיות מימין לימין בהקפדה יתרה

וזה לגמרי מדהים,

כי הרי רוב הזמן הנהיגה מתבצעת מתוך הרגל ובאופן לא מודע,

ובכל זאת - כהרף עין הופנם השינוי וחזרתי למוטב..

אז לא, אני לא מציעה פה שמשטרת התנועה תצטרף לתהליכי שינוי תודעה...

ממילא בדפוסים והרגלים רבי שנים כאלה שמוטבעים בעומקנו,

שיטת המקל לא ממש תעזור...

אבל כן, רציתי לתת דוגמא 

לעד כמה שינויים כאלה מתחוללים ואפשריים

לכל המרעים שדוגלים ב "הוא כזה, לעולם לא ישתנה..."

או

"אצלה זה אבוד, זה באופי שלה"

אומר ואוסיף - 

זה לא עניין של אופי ולא של אישיות כזו או אחרת,

לרוב מדובר בהרגלים, במנגנוני הגנה (גם אם מתפקדים כהתקפה :-)

שלאורך חיינו אימצנו לעצמנו כדי לשרוד,

הרגלים שהיום - אמנם בזכותם הגענו עד הלום, 

ובכל זאת הם כבר מציקים לנו,

מרחיקים אותנו מהאני האותנטי שחבוי תחתם,

אותו אני אותנטי שאני אומרת לך - בבסיסו תמיד טוב, טהור ונקי, 

כי נפש האדם טובה מנעוריה. 

הנה דוגמא:

אם כילד } היה שקט והיו לועגים לו על כך,

או שככה הבין את מה שקרה חברתית סביבו אז,

ובטח אם בנוסף היה מקבל נזיפות וביקורת מאימא "למה אתה כזה לא חברותי..." וכו',

הגיוני שיפתח את חוסר החברתיות הזו ויגדל להאמין

ש"ככה זה באופי שלו". "לא באישיות שלו להיות חברותי".

אממממה.... היא, { האישה שלצידו מאאאאד חברותית,

ומצד אחד הוא } מאד מעריך את זה, 

מצד שני לפעמים זה מעצבן אותו בטירוף.

בעצם בעצם מה שקורה כאן הוא שלו } דווקא יש יכולת חברותית,

ואף כמיהה פנימית עזה לממש אותה,

ולכן נמשך אליה { ואל החברותיות שבה.

כל עוד אינו מודע לכך, החברותיות שלה תקניט אותו

אך ברגע שיבין - שזו איכות שקימת בתוכו, 

ורק גדָל להאמין שאיננה,

כמו נפרס לפניו שטיח אדום, הדרך נסללה 

והוא יכול להתחיל ללכת עליה ולהפשיר את האיכות הזו שהקפיא לאורך השנים.


כלומר - לחולל שינוי.

אוהה.. אז האישיות האותנטית שלו באה לידי ביטוי מלא יותר

ושינוי שכזה - אמנם צריך לדעת איך - אבל אפשרי בהחלט.

כל עוד אינם }{ מודעים לכך - זוהי אחת הסיבות למאבקי הכוח שלהם.

זאת אומרת ש:

תסכולים ומאבקי הכוח בין היתר תפקידם

לעורר אותנו לחזור להיות השלמים שאנחנו..

וזהו משפט מפתח בעיני, ששווה קריאה חוזרת.

אז מה אני אומרת בעצם ?

אפשר לחולל שינוי, ביג טיים.

בכל מקום שבו יש רצון לחולל שינוי - שינוי אפשרי!

התסכול מהקשר ו/או מהאיש, תמיד קשור למקומות לא פתורים בתוכי.

אותו התסכול יעלם לא "כשהיא תשתנה..."

אלא דווקא כשאני אבין שיש לי פה תזכורת

לקפיצה התפתחותית אל עבר האני האותנטי השלם שאני,

ולכשאקפוץ אותה.

ישנה דרך סדורה, מובנית וברורה מאד 

לקפוץ לשם, להאיר ולהביא מזור

וכך - גם לחולל שינוי ולהתקרב לאני האותנטי שאני

וגם לחולל שינוי בקשר הזוגי שלי,

לריב פחות ופחות,

לאהוב יותר ויותר,

לחזור להיות החברים הטובים שאנחנו,

להיות זה בשביל זו. ביחד מלבב.

והיופי הוא - שאפשר גם לבד.

נכון שהכי כיף בתהליך זוגי,

אבל, אם הוא לא בעניין, ממש אין סיבה להישאר באותו המקום,

אפשר לחולל את השינוי לו מייחלים בתהליך אישי פרטני,

למעשה, אפשר ללכת כברת דרך משמעותית לשם תוך 3 שבועות 

בתכנית מוקלטת שמשלבת פגישה אישית בנוסף להקלטות.

אני רואה את הנשים שבאות בעצמן

ואת השינוי המדהים שעובר הבית שלהן

בזכות התהליך האישי שלהן

ואני מ ת מ ו ג ג ת 

תענוג צרוף

וכל כך פשוט ונגיש. 

הצעד הראשון לשם בלחיצה פה

לחיי התפתחות משמחת וממלאה,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן