רגע לפני שהשנה מתחילה- תרגיל שיהפוך אותה לשנה של הגשמת החלום הזוגי שלכם

לפעמים,
אנחנו כל כך מרוכזים בתסכול,
במיוחד בצד הצודק והכואב שלי בתוכו
שאנחנו כמו שבויים בתפיסת המציאות
כמצומצמת ומכאיבה
בעוד שהאפשרויות למשהו טוב יותר
נעלמות מעיני רוחנו

לקראת השנה החדשה שמתחילה לה
הנה לכם תרגיל קצר
שמאפשר להרים את הראש,
לכוון אל האופק
ולנווט את ספינת היחסים שלכם
(באנגלית זה נשמע יותר טוב relationship)
לכיוון שתואם את החלומות שלכם

פָּנוּ לכם זמן ומרחב,
כזה שבלי הפרעות,
הכינו כוס משקה שאתם אוהבים לשתות,
הדליקו נר,
(מיותר לומר, אולי לא - 
הרחיקו מכשירים סלולריים למיניהם)

שבו זה מול זו,
התבוננו זה לזו בעיניים
ותארו אחד לשנייה
את החלום הכי פרוע שלכם לגבי הקשר הזוגי שלכם,
מה הכי הכי הייתם רוצים,
או איך אתם רואים את עצמכם כבן זוג,
ואתכם כזוג -
כאשר אתם מרשים לעצמכם לעוף גבוה
אל עבר החלום.

נניח שמגיע קוסם ופותר לכם את כל הקשיים,
איך שהקשר שלכם נראה זה..
ואיך שזה מתאים למה שנועדת כאדם להיות...
ואיך שזה מתאים למה שנועדתם כזוג להיות זה...

בעוד שהאחד מדבר,
האחר בהתכוונות להקשבה בכל מאודו,
בפתיחות מירבית,
לא רק בהקשבה מהאוזניים
אפילו לא רק בהקשבה מהלב,
אלא בהקשבה מהבטן,
מהעומק,
בנוכחות שלמה

תוך שהאחד מספר על חלומותיו
והאחר מקשיב בכל מאודו-
שימו לב למרחב שביניכם,
אולי תוכלו להבחין
איך שאריות של נוקשות שהיתה שם קודם נמסות,
אולי תזכו לחוש בקסם החיבור
שיש לרגעים הללו יכולת לייצר...

עכשיו רישמו על דף את תקציר 
החלומות הזוגיים שלכם,
צלמו לכם באופן שתוכלו לקרוא בכל בוקר
כך שההגשמה שלהם תהפוך במהרה למציאות.

מאחלת לכם שתזכו להגשים את החלום
בקלות, בפשטות ובשמחה

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

*מבוסס על תהליך שמעבירה הדי שלייפר הנפלאה

"למה הוא מתרחק דווקא אחרי מעשה אהבה סוער??"

"הרגשתי כל כך קרובה אליו,
אחרי תקופה שהיינו ממש רחוקים
וכל כך שמחתי, חשבתי שנפתח בינינו שוב משהו
ואז, קמנו בבוקר
וכאילו כלום...
נושבת ממנו רוח קרה
כאילו לא היה ולא נברא החיבור אתמול,
זה היה כמו סטירת לחי בשבילי..."

סיפור כזה או דומה לזה אני שומעת לא פעם
מנשים ומגברים שמגיעים מבולבלים ומתוסכלים מהמצב.

מה שקורה הוא שפועלים עלינו שני כוחות,
או במילים אחרות,
אנחנו מונעים משני צרכים מנוגדים,
הצורך בחיבור מחד 
והצורך בעצמאות מאידך.
שניהם צרכים ראשוניים בסיסיים והכרחיים לקיומנו
וכל אחד מהם מושך לכיוון אחר.

מה שמעצים את הקונפליקט הפנימי הזה,
הוא עובדת היותו לא מודע
וככזה, מנהל אותנו כשאנחנו- כאילו לא צד בעניין.

בהיותנו ברחם אימנו חווינו איכות של חיבור אולטימטיבי.
נולדנו, עדיין באשלייה של חיבור אחדותי
וכך אנחנו חווים את עצמנו כחלק מהאם
לאורך השנה + הראשונה לחיינו.

בשלב מסויים, אנחנו "קולטים" 
שאנחנו נפרדים ממנה-
היווכחות כואבת ולרוב לא קלה.

זה קורה במקביל לתהליך פסיכולוגי אותו אנו עוברים בגיל הזה
שנקרא ספרציה אינדבידואציה
וכן לאור התנהלות אמהית שלרוב מרחיקה מידי/ אוחזת מידי
יחסית לצורך שלנו בעצמאות שמתחיל להיווצר
בדיוק אז.

הקונפליקט הזה בין שתי האיכויות
ממשיך לצבור שכבות אמוציונליות
לאורך השנים ובעודו נשאר לא פתור,
משפיע עלינו בתחומים רבים
כמו גם בבואנו לממש את הכמיהה לחיבור
בתוך הקשר הזוגי, שם יש לה הפוטנציאל המירבי להתקיים.

אך... אליה וקוץ בה..

יחד עם הכמיהה העמוקה (יש שיגידו העמוקה ביותר) לחיבור,
ישנו הפחד להיעלם בו

ואז..
כשנוצר ביניהם }{ המפגש העילאי,
זה כל כך עצמתי וכל כך ממלא מחד
ומאידך - כל כך מפחיד
(ויותר אותו כמי שגדל על ברכיה של אם מגוננת מידי)
שהוא מוצא את עצמו חייב (!) להתרחק
ולהחזיר לעצמו את תחושת העצמאות.

"במאמצינו לכונן אינטימיות, 
אנו שואפים לא פעם לבטל את האחרוּת
ועל ידי כך איננו מאפשרים את המרחב הדרוש
לצורך פריחתה של תשוקה.
אנו שואפים לאינטימיות כדי להגן על עצמינו מתחושת הבדידות:
ואולם יצירת המרחק החיוני לארוטיות פירושה לצאת מהמקלט
שבבן זוגנו ולהרגיש לבד יותר."

כך כותבת דר' אסתר פרל בספרה "אינטליגנציה אירוטית"
ומוסיפה:

"אני טוענת שיכולתנו לשאת את נפרדותנו
ואת חוסר הביטחון הבסיסי שהיא מעוררת -
היא תנאי מוקדם לקיומם של עניין ותשוקה במערכת יחסים.
במקום לחתור לקרבה, אני סבורה שטוב יעשו זוגות אם יטפחו את עצמיותם הנפרדת...
כל אדם כדאי שיטפח גן סודי..."

עצמיות בוגרת שכזו מאפשרת לנו לא ללכת לאיבוד
באף אחד הקצוות,
בכוחה להרגיע את הפחד מהלבד 
ובכך לאפשר לנו חיבור שלא נושא עליו את משקל התלות
ומאידך בכוחה להרגיע את הפחד להיעלם בתוך החיבור
מתוך ידיעת העצמי במובן הרגשי.

לפעמים עצם ההבנה עושה לנו סדר
ומאפשרת לנו לחזור למרכז הוויתנו ומשם לביחד,
תוך ידיעת המרחב האישי של כל אחד וכיבודו.

אם נשרטט את המרחב האישי של כל אחד מאיתנו כעיגול,
הרי שלא נרצה שהעיגולים יהיו מרוחקים זה מזה
באותה המידה שלא נרצה שיהיו חופפים - שם נלך לאיבוד מעצמנו,

המצב האידיאלי, הוא זה בו המרחבים משיקים זה לזה
וזהו מן ריקוד
ולמידה ודיוק תוך כדי תנועה

להתקרב מתוך חיבור לעצמיותי,
מבלי ללכת לעצמי לאיבוד
ולו לרגעים...

"האהבה נהנית לדעת עליך הכל,
התשוקה זקוקה למסתורין....
הארוטיקה מתקהה על ידי החזרתיות
ומשגשגת על המסתורי, החדש, הלא צפוי
האהבה רוצה לדעת שיש לה,
התשוקה רוצה לרצות...." (אסתר פרל/ אינטליגנציה רגשית)

מה יאפשר לך להביא את עצמך מתוך חיבור לעצמיותך,
ממקום חדש שהוא } עוד לא ידע עד כה?

כבר לנוכח השאלה, עולה בי התרגשות משמחת!

לחיי חיבור מענג!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

מה הפריע לי ליהנות בונציה? ואיך זה קשור לסקס?

".. ואם הוא לא יגיע??? .."
שמעתי את הקול ההיסטרי שלי
שואל בתוכי ב 2:00 בלילה,
אחרי שהתעוררתי 
משינה שמלכתחילה לא היתה רגועה
כי חששתי לא להתעורר בזמן 
ולפספס את הטיסה הביתה,

".. איך לא ביקשתי ממנה את מס' הטלפון?
לפחות שיהיה לי איזה שהוא מספר 
שאוכל להתקשר אליו באמצע הלילה..."
הוא המשיך להטריד (הקול ההוא)
ובמקביל לחפש פתרונות אפשריים
למצב שהמונית לא מגיעה
ואין לי שמץ של מושג ולו קלוש
איך למצוא אחת אחרת בקצה העיירה בה שהינו
כשכולם ישנים סביבי...

~~~~~~~~~~~~~~~

חוסר הוודאות הזה שיודע להפוך בשניות לחרדתי,
היה שותף סמוי לטיול שלנו הפעם.

הוא היה זה שהפריע לי ליהנות מלשוטט ברחובות בהנאה,
כי "אם לא נגיע בזמן ל..."
ו "וואווו.. איך סגור?? היה כתוב בגוגל שפתוח..."
ו "מה יהיה אם..."

בכל הטיולים שלי עד כה,
הוא היה שָקֶט למדי,
כמעט לא שמתי לב לקיומו...
כך יֶצֶר הסקרנות וההתרגשות היו אלה
שהובילו אותי בין הסמטאות 
וההרפתקאות נסכו על פני חיוך זורח
והרגשה של ריחוף אינסופי.

הפעם, הקול ההיסטרי שבי לקח פיקוד
והשתלט עלי ועל המצב
באופן שלרגעים, הוציא אותי משלוותי,
באופן שגבל בחוסר שקט
ובאותם הרגעים שזה קרה,
זה כבר ממש לא היה כיף..

כבר לא יכולתי להתרגש 
ממה שמתרחש סביבי,
כי זו היתה יותר חרדה מהתרגשות..

נכון, 
שאם הכל היה ידוע מראש,
זה ממש לא היה מעניין
ואולי אפילו חסר טעם..
הרי חלק גדול מהכיף בטיול לחו"ל
טמון בריגוש שבלא מוכר,
בהפתעות שמְזָמֶן לנו היום והמקום..

ועדיין,
המשחק העדין הזה,
היכולת לשלוט במינונים,
היא - מסתבר - שם המשחק,
ויכולה להפוך כיף מענג ללחץ מכווץ..

עכשיו את בטח שואלת, רגע,
מה הקשר לסקס?

אז הנה אני מגיעה לזה:

"...למעשה, ביטחון ולהט הם שני צרכים אנושיים בסיסיים נפרדים
הנובעים ממניעים שונים ונוטים למשוך אותנו לכיוונים שונים..."
כך כותבת דר' אסתר פרל,
מטפלת זוגית מרתקת שעוסקת בסוגיית הדואליות הזו
ואף מוצאת לה פתרונות

והיא מוסיפה: "כולנו זקוקים לביטחון, קביעות יציבות...
אבל יש בנו צורך גם בחידוש ובשינוי...
אנחנו הפכים מהלכים המבקשים 
מצד אחד ביטחון ועתיד צפוי מראש
ומצד שני משגשגים על רבגוניות"
...
"למרבה הצער בסיפורי אהבה רבים מידי
מקריבים את הלהט כדי להשיג את היציבות."

לא שיש אמת אחת שמתאימה לכולם
כל אחד והמינונים הנכונים לו,

אך עצם ההבחנה בשתי האיכויות הללו
שמתקיימות בנו,
ההבנה ששתיהן קריטיות
ויחד עם זאת ההבנה שהן מושכות לכיוונים מנוגדים
מאפשרת לנו לנווט ביניהן יותר בהצלחה.

לרוב אני כותבת על סוגיות
שמזינות את הצורך בביטחון,
אי התאמות, מריבות, חיכוכים 
ועל איך שיחה מקרבת ומעמיקה וריפוי שמתרחש
מאפשרים לאינטימיות וחיבור להתקיים.

לא קל לנחש מקריאת הפוסט הזה
שהצורך האישי שלי ביציבות דומיננטי למדי.
זה לגמרי לא אומר 
שאין לי צורך בריגוש, בחדשנות והרפתקנות,
גם אם אלה לא יעלו אותי על רכבות הרים למשל... 

בעצם מה שאני רוצה לומר הוא
שזו הסיבה שלרוב הכתיבה שלי מתמקדת
באיך לייצר ביטחון.

הפעם, בשונה מהרגיל (כבר מרגש :-)
אתייחס לאלמנט קטן 
דווקא מהסוג שקשור לחידוש ולשינוי,
כזה שיכול להחיות את הארוס.

הארוס שיותר מידי ביטחון עשוי להרדים אותו למוות...

בהמשך לדברים של דר' אסתר פרל,
התעלומה היא מרכיב הכרחי בקשר
ולמרות זאת רובנו מתייחסים לבני הזוג שלנו
ואף מכבירים מילים על כמה אנחנו מכירים אותם
"אפילו יותר ממה שהוא מכיר את עצמו.." :

"אני יודעת בדיוק מה אתה חושב..."
"אני מכירה את הפרצוף הזה... מה עכשיו??"
"למה אתה תמיד... אתה כזה X/ Y / Z..."

כשלמעשה, מוסיפה אסתר פרל,
כך אנחנו מצמצמים את בן הזוג,
כשאנחנו רואים את מה שאנחנו מסוגלים לראות,
את מה שאנחנו רוצים לראות,
ומנטרלים את מורכבות האחר,
כך אגב, אנחנו עושים גם לעצמנו, 
מקטינים את עצמנו בשם האהבה.
ואולם כשאנחנו מקבעים את עצמנו ואת בני הזוג שלנו
לישויות נוקשות,
אין אנחנו יכולים להיות מופתעים
אם התשוקה מתעופפת לה דרך החלון..."

אז הנה לי הצעה מרתקת ומרגשת בשבילך:
קחי לך את השבוע הקרוב,
להביא עצמך מנקודת מבט פתוחה יותר,
כשאת מסכימה להתחבר אל העלום, אל התעלומה,
ממקום שפתוח וסקרן לגלות.
התבונני באיש שלך כאילו את לא מכירה אותו
ותני למראה עינייך ורחשי לבך להפתיע אותך
בחדש שעשוי להתגלות בו מולך.

כי כמו שאסתר פרל ממשיכה וכותבת:
"כשאנחנו בולמים את הדחף לשלוט,
כשאנחנו שומרים על פתיחות,
אנחנו שומרים את האפשרות לגלות תגליות.
הארוטיות שוכנת במרחק העמום שבין חרדה להיקסמות"

האם יש לך אומץ לנסות?

שבוע מלא הפתעות מרגשות!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

נ.ב
כן, היא הגיעה כמובן, 
המונית חיכתה לנו, הגענו לשדה בזמן
והחרדה התאיידה לה

והנה כמה תמונות שנהניתי לצלם
ברגעים בהם התרגשות הגילוי התאפשרה לי
כי אחרי הכל,
ונציה נפלאה!

(זה דווקא בוורונה)

איזה נס היית רוצה שיתחולל בחייך?? + איך להקדים את התרחשותו?

חג החנוכה בעיצומו וסיפורים על נסים באוויר,
יש אומרים שהימים האלה -
ימי החנוכה מביאים אתם פוטנציאל גבוה יותר
לנסים להתרחש.

יחד עם זאת, 
יש בסיפורי הנסים הללו גם משהו
שעשוי לגרום לנו לשבת ולחכות שהנסים יגיעו,
כשלמעשה... המפתח בידינו!
וכדי שהם יתחוללו, יש כמה צעדים 
אותם קריטי שנצעד בעצמנו

אוההה אז... 
נזכה להיות עדים 
לעוצמה הטמונה בתוכנו
וליכולת שלנו לחולל (אשְכָּרָה) נסים ונפלאות!

לשמחתי, אני עדה ומתפעמת בכל פעם 
שהם מתחוללים מולי 
בחיי הנשים, הגברים והזוגות שאני מלווה.

לכבוד החנוכה אנסה להגדיר ולו חלקית
שני צעדים חשובים שיוכלו לקדם את הנס שלך לעברך!

במילים אחרות במקום להישאר בעמדת הקורבן
שתלוי במה שקורה או לא קורה בחייו,
צעדים אלה מחזיקים את המעבר
אל עמדת הבוגרת שבוחרת ויוצרת את מציאות חייה!

אוקי, אז בואי נתחיל,

שלב 1:
קחי דף ועט והרשי לעצמך לשרבט מה שעולה
בלי לסנן אל מול השאלות:

מה אני רוצה בחיי?

מה חסר לי שכשיהיה לי ארגיש שלמה יותר?

למשל:
אני רוצה אהבה
אני רוצה שהוא } ואני { נחזור להיות חברים טובים,
אני רוצה שהוא יפסיק להאשים אותי,

וכו'...

עכשיו הסתכלי שוב על הרצונות שלך
ואיפה שנדרש נסחי אותם מחדש ב I Position
(לא חשוב באיזו מערכת יחסים את,
גם אם זה מול האיש שלך,
או מול הילד, או הבוס...)

למשל את המשפט:
"אני רוצה שהוא יפסיק להאשים אותי"
נסחי:
אני רוצה להפסיק להרגיש אַשֶמָה

בכל דינמיקה יש השניים שאנחנו
הדרך שלי לחולל שינוי גם אם נחשב נס בעיני,
היא כשאני לוקחת על עצמי 
לשנות את החלק שלי בדינמיקה

ככל שאהיה עם אצבע מופנית אליו:
"תפסיק ל..."
"אתה חייב ל..."
וכו'.. כך רק אחמיר את המצב.

ככל שנצליח לעשות u turn
להפנות את המבט פנימה, 
לראות את החלק שלי בדינמיקה
ושם לחולל שינוי,
כך אנחנו מקרבות את הנס להתחולל.

אוקי,
עכשיו יש לך רשימה של מה שאת רוצה שיקרה
שמנוסחת בלשון "אני".

השלב ה 2 הוא לבדוק:

מה נדרש ממני כדי שזה יקרה?

ו/או:

 על מה אני נדרשת לוותר לשם כך?

זה לא אומר שאם אדע זאת זה מיד יקרה,
אבל זה בהחלט צעד בכיוון.

למשל:
אם אני רוצה שנחזור להיות חברים טובים,
אבל היום, מתוך התסכול המצטבר,
אני מביאה ניכור וריחוק,
או שיפוטיות ואנפופים,
או כעס 
ואז אני רק מגבירה את חוסר החברות שבינינו

אז מה שנדרש ממני 
הוא לעבד את התסכול
כדי שאוכל להגיע רכה יותר
ולאפשר לחברות לפרוח

לא,
אני לא מתכוונת שתדחיקי את התסכול,
שתשימי אותו בצד,
וגם לא שתתגברי עליו,
או שתתעלי על עצמך.
ממש לא.

אני דווקא מתכוונת שתתני לו מקום,
שתסכימי לפגוש אותו
מנקודת המבט של האם הפנימית שאת
אל חלקייך הילדיים,
וכמו אמא אוהבת תחבקי את הילדה הזו
שמתוסכלת בתוכך,
חיבוק עד שהיא תרגיש הכלה,
עד שמשהו ישתנה

אני מזכירה לך ש 80% מהתסכול שביניכם הוא שלך ממילא.
בן הזוג רק מזכיר לך אותו עם ה 20% שלו.
(כמובן שבתסכולים שלו- 80% שלו
ואת מביאה את ה 20% שלך)

אם ניקח דוגמא פשוטה
"כשהוא } לא מחמיא לי ועל אחת כמה וכמה
כשהוא } מבקר אותי, אני { מרגישה חסרת ערך.."

בינינו..., 
חווית חוסר הערך מתקיימת בקרבי עוד לפני שהיכרתי אותו
זה ה 80% שלי,
כשהוא } מבקר אותי, זה מעורר אותה ואת התסכול ממנה
וזה ה 20% שלו.
בכל מקרה עלי לרפא את חווית חוסר הערך שלי
הוא } מתמרץ אותי לעשות כן- 
בעצם זה שהוא לא מניח לי להתעלם ממנה.

ככל שתצליחי לעבד את החלקים שלך
בדינמיקות הלא רצויות שביניכם,
תוכלי להיות עדה לשינוי שמתחולל
שינוי שלפעמים אין מילה אחרת לתאר אותו
מ נס...

אז...
לחיי הנסים והנפלאות,
מי יתן ויירבו כאלה בחייך,
מי יתן והחיבור לידיעה - 
שהאפשרות לחולל אותם בידייך-
תתפעם תדיר בקרבך !

מאחלת לך בהצלחה 
והנאה מהנסים ומהנפלאות שלך!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

נ.ב
לפעמים אנחנו שבויים בתפיסות
ונדרשת עזרה מבחוץ,
אם זה המקרה שלך,
אם את מאד רוצה לשנות אבל לא מצליחה,
דעי שיש לי דרך מופלאה,
ממוקדת, מהירה ואפקטיבית
ויהיה זה עונג עבורי ללוות אותך בה
לחצי פה וכתבי לי 
זה הצעד הראשון שלך אל עבר הנס המיוחל.

"איך שוב זה קורה לי??" ...the story of my life

כמה פעמים שמעת את עצמך אומרת:

"אני לא מאמינה שזה שוב קורה לי..."

והרגשת שסיפור חייך חוזר על עצמו שוב.

"שוב אני מרגישה לא שייכת,

שוב הבדידות עוטפת אותי בעקצוצים מציקים...

שוב חווית הדחייה...

נמאס לי, אני ממש מיואשת..."

לפני כמה ימים ישבה מולי ד. שפופה ומכווצת

כאילו ניקזו ממנה את החיוּת שלה

וסיפרה לי כמה מוכר לה התסכול הזה,

מאז שהיא זוכרת את עצמה

הרגישה לא שייכת,

כילדה במשפחתה היתה האחות הקטנה,

שלא התייחסו ולא שאלו לדעתה,

בין החברות לא פעם הרגישה אאוטסיידרית

וגם עכשיו מולו { זה עולה-

שוב היא לא שייכת

שוב הוא חוגג לו עם כוווולם

והיא... שוב נשארת מאחור..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

העניין הוא כזה,

אנחנו כמו ספוג.

זה הדימוי הכי מוצלח שלי.

ספוג עם יכולות של מגנט.

במיוחד בשנים הראשונות לחיינו,

עד גיל 7 אנחנו קולטים חושית מה שקורה סביבנו

ומה שקלטנו מאוחסן בנו

בכמה רבדים:

גם בתחושות – ברובד הפיזי

גם ברגשות – כמו עלבון, תסכול, חוסר אונים,

גם ברובד המנטלי – דפוסי חשיבה שפיתחנו

כתוצאה מהתסכול שחווינו, 

כמו שד' סיגלה לה:

"אני לא צריכה אף אחד, יכולה להסתדר לבד.."

(מה שלכאורה מגן עליה מפני הדחייה

אבל משאיר אותה באופן תמידי לא שייכת..)

וברובד הרוחני – אמונות שקריות שמתקבעות בנו

כתוצאה מחוסר האונים שחווינו אז.

במקרה הזה – יכולה היתה להתקבע אמונה כמו:

"אני לא מספיק טובה לכן אני לא שייכת."

הספוג הזה שאנחנו

ממשיך לספוח עוד ועוד חוויות דומות לאורך השנים.

אפשר להסביר את זה על ידי הכלל

"דומה מושך דומה"

ואפשר גם להסביר את זה

בכך שלמעשה התפיסה שמורכבת מ 4 הרבדים הללו

היא כמו מסננת שדרכה אנחנו רואים וחווים את העולם.

דרכה אנחנו חווים את המציאות

בצורה שאיננה אובייקטיבית,

בצורה שמתורגמת ומפורשת בהתאם לתפיסה

וכך בין היתר חוויות מסוימות למשל של חוסר שייכות

מקבלות הד וווליום חזק

וכשישנן חוויות אחרות בהן יכולנו לחוש שייכות

הן לא מורגשות או יותר נכון לא נקלטות במערכת.

כך התסכול הולך וגדל

ואנו כמו משחזרים אותו שוב ושוב.

אחד השיאים מתקיים בזוגיות,

שם נמצאת הפנטזיה הרומנטית,

שם נמצאת הציפייה ש "הוא יתן לי כל מה שלא קיבלתי.."

"הוא יציל אותי.."

מה שלרוב בתקופת ההתאהבות

יכול להתפרש כאילו באמת עומד להתרחש.

וממרום התקווה,

אנחנו מתרסקים לאכזבה כואבת

ושוב – the story of my life חוזר על עצמו

ושוב אני לא שייכת...

זו הסיבה למשל לכך

שגירושין אינם פתרון.

לפחות לא לבעיה הזו של הסיפור שחוזר על עצמו.

כיוון שממילא סיפור חיי החל לפני שהכרתי את האיש שלי,

ובדיוק כמו שברית החיבור בינינו לא הצליחה לשנות אותו

כך גם הפרידה ממנו לא תעשה זאת.

למעשה, זה לא יכול לקרות בכלל ממשהו חיצוני,

זהו תהליך פנימי.

מי שיכול לשנות את הסיפור הוא אני.

לא לגמרי אותו האני שבו הוא נוצר –

אלא האני הבוגרת.

הסיפור התקבע בתפיסה בעודנו ילדים

חסרי אונים שתלויים בהורים או במי שטיפל בנו

ולמרות שאנו לא פעם עדיין חווים עצמנו כאלה

ונותנים בכל פעם למישהו אחר בחוץ

את הכבוד להציל אותנו

בין אם זה אהוב, או מאהב, בוס או אפילו משהו חומרי,

בעצם בעצם רק אנחנו יכולים לשנות את הסיפור

אבל לא, 

זה לא יקרה סתם כי נחליט

כיוון שהסיפור לא התקבע קוגניטיבית,

לא מדובר בהחלטה שיכלית,

שכן התפיסה מקודדת גם בגוף, גם ברגש וגם ברוח

ועדיין נדרשת לקיחת האחריות שלי על חיי

כשלב ראשון.

הבנה שלמרות שמאד רומנטי ומפעים

לחכות שאהוב ליבי יציל אותי,

מה שחונכנו וגדלנו עליו באינספור אגדות,

אהוב~ת ליבנו הראשון~נה הוא~יא אני עצמי ❣

נכון גם שאיננו יכולים לעשות את זה לבד,

כיוון שאנו שבויים בתפיסה הצרה,

אותה תפיסה שמשכנעת אותנו שאנו חסרי אונים

שגורמת לסיפור לחזור שוב ושוב

יחד עם זאת, זה בהחלט אפשרי ❣❣

לא רק שזה אפשרי,

בעיני זוהי מהותה של התפתחות וצמיחה

וכדי שזו תתרחש

התסכול מבעבע בנו וכמו דוחף אותנו לָשינוי

ככל שנסיר את הצעיפים שמסתירים לנו את האמת, 

ככל שנציל את עצמנו,

כך נשנה את סיפור החיים הכואב ההוא,

ונצליח להיות חלק מ...

נצליח לייצר חיבור אמיתי,

נצליח לממש את הכמיהה העמוקה שבליבנו.

כל אחד ואחת עם הסיפור האישי שלו

בנוסף לההשפעה הקולקטיבית של החברה והתרבות

בה אנו חיים.

לא רק שזה אפשרי,

זה מרתק, מרגש ומשמח בכל פעם מחדש

להצליח לבקוע ולבקע עוד שכבה בתפיסה,

לראות יותר ויותר אור

ולחוות את החיים יותר במלאות.

ואז עולה השאלה:

איפה הייתי עד עכשיו?

למה לא עשיתי את זה קודם??

אז כל אחד והזמן המושלם עבורו,

דע/י שאם זה הזמן שלך-

אפשר לעשות את זה באופן פרטני, 

(בלחיצה פה תוכלי לכתוב לי ונקבע)

ואפשר גם לעשות זאת בזוג

(בלחיצה פה יש פרטים על התהליך המופלא

והממוקד בו ביומיים אתם מצליחים שוב

לייצר את החיבור ביניכם

ולעלות על דרך חדשה ואוהבת)

דרך מופלאה שמאפשרת לממש את כמיהת הלב

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.