"נכנסנו כועסים וטעונים, יצאנו בחיוך ומחובקים..." מה חולל את השינוי?

{

"אתה בכלל לא מקשיב לי,

כאילו סינית אני מדברת אליך...

}

"..אני לא מספיק לומר מילה

מיד את מתנפלת עלי ועוד לא שמעת בכלל מה יש לי לומר.."

כמה פעמים יצא לך להיות חלק משיח חירשים שכזה?

איזה חוסר אונים עולה שם

כשאני לא מצליחה לבטא את מה שאני מרגישה,

כשהוא לא מקשיב לי...

סטרס,

דריכות,

כעס וחוסר אונים גדול

ואז...

ריחוק

חוסר ביטחון בינינו

ופחות ופחות אינטימיות

אינטימיות? 

איך אפשר להיות באינטימיות

כשזורמת לי בדם דריכות שכזו?

אי אפשר (פיזיולוגית) להיות בחיבור ,

כל עוד אני ב state of being של סכנה

כי בכזה, המערכת ההישרדותית שלנו

תשמור אותנו סגורים ו"בטוחים".

אפשר להיות טקטי, להתנהל ביום יום

אבל לא להיות באמת בחיבור

כי לשם חיבור נדרש חיבור אלי, לפגיעות שלי, לרכות שלי

ואלה לא נגישים כשאני ב alert

יש אנשים שחיים כך

כי זו הסטימולציה היחידה שיש להם

וזה נותן תחושה (ליתר דיוק אשליה) של חיים.

אמנם חיוּת שכזו הכרחית מול אריה טורף,

אבל לא זו החיוּת המאפשרת נוחות ושלווה במערכת יחסים.

הקטע הוא שהדריכות הזו, שנותנת אשלייה של חיוּת - ממכרת.

כי אם אין לנו דרך אחרת להרגיש "חיוּת"

אנו עשויים למצוא עצמנו מְלָבִּים את זו

ועדיין, כשמחד זה חיוּת ומאידך סכנה,

המוח האנושי שמתוכנת להבריח אותנו ממצבי סכנה

יחפש כל דרך אפשרית למילוט.

ואז – רעיון הפרידה עשוי להיתפס כפתרון אולטימטיבי

גם כשלרוב, לא רק שהיא לא פותרת,

היא מייצרת מעצמה עוד אינספור בעיות משנה.

אבל, לעומת זאת,

מה שיכול לשנות את כל ההתנהלות לכיוון אחר זה:

אם בבסיס אנו שמים החלטה משותפת

שאנחנו נשארים על הדרך הזו יחד,

אנחנו פה,

לא נותנים לאפשרות של הפרידה את המקום שלה.

זו לא תחרות,

זוהי שותפות

בה נדרשת מחוייבות של כל אחד מאתנו בתוך היחסים המודעים

לגבי ההתנהגויות שלנו

אז יכול להיות שנפשל,

אבל אז נוכל שוב לומר,

אוקי, בואי ננסה שוב,

במקום : "טוב, נמאס לי.. אני הלכתי.."

האפשרות שלנו להיות אהובים

זה התחושה הכי גבוהה שאנו שואפים אליה

צריך לסגור את הדלת ולהחליט "אוקי,

אנחנו לא יורדים מה"רכבת" הזו",

אנחנו פה

ואז - מאחר ואנחנו לא רוצים להישאר עם הבעיות

אין לנו ברירה אלא לעבור שינוי

ואז -

זה קורה!

נכון, כדאי ללמוד איך לעבור את השינוי,

מכיוון שאנחנו שבויים בהרגלים שלנו,

ולשמחתנו יש דרכים נפלאות שעוזרות לנו לשנות הרגלים,

להחליף התנהגויות,

לעבור מזוגיות אוטומטית ומכאיבה

לזוגיות מודעת מכבדת ושמחה

אז, במקום לרדת מהרכבת

ולהישאר עם תחושת הכישלון,

אנחנו על הדרך להצלחה!

כשהחלטנו ש'אין דרך לרדת מהרכבת

עלינו ליצור שינוי בתוכה

ולהביא את הביטחון אליה',

אז כל היצירתיות שיש לנו תתגייס לטובת העניין

כי המוח רוצה לייצר מצב של ביטחון

כי הוא יודע שזו הדרך היחידה בה ישגשג

אחרת... יישאר בהישרדות...

כל עוד הפחד משתלט עלינו הרי שהישרדות בלבד אפשרית

אבל, שמצליחים להביא ביטחון,

השגשוג הופך אפשרי

ואז -

תוך כדי שיחה היא { יכולה באמת להקשיב לו

תוך שהיא מרגיעה את ההתנגדות 

וההבנה שהדרך בה שהוא חווה את התמונה היא אודותיו,

וגם הוא } יכול באמת להקשיב לה.

שם, נפתח הלב,

יורדת דמעה של התרגשות,

שם נוצר הגשר בין הלבבות,

שם חוזר החיוך והחיבוק החם והעוטף.

לחיות בחיבור כך ששניכם תרגישו בטחון זה עם זו,

זוהי הכמיהה העמוקה של הלב האנושי

זה אפשרי ופשוט,

דורש ללמוד את זה,

לתרגל

ולהיות נחושים,

עדיין זה פשוט!

בואו ללמוד כל מה שקריטי לדעת
כדי לחיות בזוגיות מודעת,
בואו להגדיר ולדייק את החלום הזוגי שלכם,
כדי שתוכלו להפוך אותו למציאות.

הירשמו לסדנה החד פעמית לזוגות 

שבחרו להפוך את החלום למציאות

בדרך שמאפשרת לזוגות ברחבי העולם

להצליח לא רק לשמור על האהבה 
אלא אף להפריח אותה עוד ועוד.

יום שלישי ה 25.11,
בסדנה שהולכת לשנות לכם את החיים,
ולהנעים לילדים שלכם את מגרש המשחקים ❣❣

 בלחיצה כאן נרשמים (וגם עוד פרטים)

הגיע הזמן שניפגש :-)

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן