איך זה שלמרות שדיברתי בשקט עדיין המשיך הריב?

את המשפט הזה בכל מיני וורסיות,
אני שומעת הרבה פעמים...

כמעט כל זוג שאני פוגשת
מסָפֶּר שהתקשורת ביניהם לקויה,
שאם רק ישפרו אותה, כל הבעיות ייפתרו...

שלמרות שהיא מדברת בשקט... 
השיחה בכל זאת מיד מתלקחת למריבה...

למה זה קורה?

אנחנו נוטים לשכוח שאנחנו הרבה יותר
מאזניים ועיניים,
אנחנו יצורים חושיים
שחשים את מה שקורה מתחת לפני השטח

לרוב, 
המטען שנמצא תחת המילים
לא יחמוק מאתנו
ויהיה הרבה יותר חזק מהמילים עצמן.

לא שאני מקטינה בחשיבותן של המילים,
בהחלט גם למילים יש כוח,
אלא שהמטען שהן נושאות,
הינו בעל השפעה אפילו רבה יותר.

ואז גם אם אני מנסחת יפה יפה 
את מה שאני רוצה לומר,
ואומרת את זה בווליום נמוך במיוחד,

אם המילים נושאות אתן אשמה, כעס, תסכול, עלבון
או כל אמוציה אחרת,
סביר להניח שתיווצר התנגדות בצד השני
והשיחה לא תגיע למחוזות רצויים.

כשאנחנו מופעלים רגשית
גם אם זו אני המדברת שמגיעה טעונה
וגם אם זה מי שמולי שמטען שלי הפעיל אותו,

מה שקורה זה שמיד
אנחנו מתכסים בתוך חליפת ההישרדות שלנו,
נשלפים קוצים
(או נדרכים בהיכון)

אנחנו נכנסים למוד הישרדות
ומה שזה אומר זה
שהחלק של המוח הדומיננטי ברגעים אלה
הוא המוח האחורי -
ההוא שנקרא המוח הקדמון
שמערכת התגובות שלו הן
Flight/ Fight/ Freeze

וזה אומר שרוב הדם במוח מתנקז לחלק האחורי,
מה שאומר שהחלק התבוני שלנו
כמעט לא פעיל
ותכל'ס אנחנו הרבה פחות חכמים ברגעים הללו...

זה גם אומר
שאין מצב שהלב נפתח במצב הזה

זהו מצב הישרדותי כשכל המערכת בתצורת התגוננות/ התקפה
והלב מוגן מאחורי החומות הללו

כך ששיחה מקדמת,
ממש לא יכול להתרחש בתנאים הללו....


אז מה כן?

הדרך הבטוחה בכלל לחיים שלווים :-)
ובפרט לשיחה שמובילה לחיבור,
היא קודם כל למצוא איך
לפרק את המטען האמוציונלי האישי שלך,

כן,
לפני שאת יוצאת החוצה לדבר את מה שעל ליבך,
ראשית,
למצוא את הדרך להגיע "נקייה אמוציונלית"
כך שתוכלי להביא את הדברים
בצורה עניינית, רכה מהלב

איך עושים את זה?

מאחר ואנחנו עדיין בתודעת אשמה,
נמצא את עצמנו באופן אוטומטי
יוצאים החוצה - אל מי שמולנו
בהשלכה של התסכול ע/אליו

הכיוון הרצוי הוא קודם כל פנימה,

פנימה,
לחוש,
להרגיש,
לזהות את הדפוסים,
את הצורך, את הכמיהה העמוקה,
למלא אותה ממך אליך

ורק אז כשהתמלאת ולו בטיפה,
רק אז - 
לבטא את מה שעל ליבך,

כי אז כשאת מגיעה ממקום רגוע ומלא
אז - הלב יכול להיפתח
וכשהלב שלך פתוח
יש הרבה יותר סיכוי שגם הלב שלו יהיה שם

ובמקום התגוששות של חליפות הישרדות
תזכו להתפעמות של הלבבות ❣❣

את זה 
ועוד תכנים נוספים
שקריטי לדעת על מנת להצליח לדבר
ובנוסף-
תהליך מופלא שמלווה אותך לשם צעד צעד
הקלטתי עבורך בהדרכה המוקלטת
"איך להצליח לדבר }{ בלי לריב?"

העלות של ההדרכה הטרנספורמטיבית הזו
היא 246 ש"ח בלבד,
בערך כמו ארוחה זוגית טובה

רק שהיא משאירה אתכם שבעים 
הרבה יותר מכמה שעות :-)

ההדרכה הזו,
שבכוחה לשנות את השיח ביניכם
ולהחזיר את הלבבות שלכם לפעום ברכּוּת,
נמצאת ממש במרחק קליק מיידי שלך ממש כאן

מאחלת לכם 
הרבה שיחות רכות מלב אל לב,

פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

למה לא מספיק לנו להוסיף זמן זוגי כדי לשפר את המצב?

הרבה פעמים אנחנו מחפשים "בחוץ" פתרונות
לאישויים שסוערים בעולמנו הפנימי
ונאחזים בפעולות כאלה או אחרות לשינוי המצב

ואז, למשל מחליטים -
אוקי, מעכשיו כל שבוע נקדיש זמן לעצמנו
ונצא לאן שהוא יחד 
כדי לשפר את המצב בינינו.

לא שאני אומרת שזה מיותר,
חלילה,
זמן זוגי בהחלט ראוי ונפלא שנקדיש לעצמנו,
אלא שזה לא מספיק.

הרי מלכתחילה היו סיבות לכך שהתרחקנו,
הסיבות נעוצות לרוב במקומות הפגיעים שלנו
שהתעוררו ועלו בדינמיקה הזוגית.
ההתרחקות שנוצרה היא תוצאה של כך.
מטרתה היתה להגן על עצמנו -

כלומר -
נפגעתי, 
הופעל בי באופן אוטומטי מנגנון הגנה הישרדותי
ו... התרחקתי.
לרוב זה קורה שלא במודע.

ישנו כמובן גם מנגנון הפוך -
ככל שאני נפגעת אני אוחזת יותר 
ומקשה ולא מוותרת לצד שני ומתעקשת לדבר על זה,
ולוחצת וכו' וכו'.

מנגנוני ההגנה מוטבעים בנו כבר שנים רבות
ולכאורה מגנים עלינו מפני פגיעה,
אך למעשה משאירים אותנו רחוקים במידה מסוימת
ולא באמת מאפשרים לנו את החיבור לו אנו כמהים

ואז,
אם אנחנו מחליטים לצאת יחד אחת לשבוע,
בלי שהתייחסנו למנגנונים,
בלי שביררנו מה הסיבה לכך שהתרחקנו
בלי שפתרנו אותה -
בינינו לבין עצמנו ובינינו לבינינו
סביר להניח שהיציאות הללו יהיו נחמדות במקרה הטוב
אבל נמצא אותן מתמסמסות ומאבדות מכוחן
ואת עצמנו זונחים אותן יותר ויותר.

במילים אחרות
מחוות זוגיות אוהבות חשובות בהחלט,
אך כדי שנוכל ליהנות מהן באמת
וכדי שנוכל לחזק את כוח האנרציה שלהן
ולתת להן לחזק אותנו ואת הזוגיות שלנו,
זה קריטי שנתייחס לְלָמָה בעצם הגענו עד הלום,

אני זוכרת פעמים רבות שמרחוק הייתי מתגעגעת,
ומעֶזָה להרגיש ואפילו בטוחה 
שכשאגיע אתקרב לחיבוק

ואז הייתי מוצאת את עצמי מגיעה,
מסוגרת מאחורי חליפת ההישרדות שלי
שלכאורה מגנה עלי מפני דחייה
שהינה אחת החוויות הכי קשות עבורי,
אבל למעשה משאירה בחוסר סיפוק
את הכמיהה שלי לחיבור. 

יותר מזה מה שחשוב ויפה להבין זה
שבדיוק אותה החליפה שאמורה לכאורה להגן עלי מפני הדחייה
היא היא זו שמשחזרת שוב ושוב את חווית הדחייה!

כי כשאני חוזרת מסוגרת ו"מוגנת" לכאורה,
הוא } באותם הרגעים עשוי לחוות ממני { דחייה
כי אני מרוחקת,
(הרי לשנינו לרוב אותו הפצע ובעומקים דומים)
ואז הוא } יוסיף ריחוק משלו,
ואני { שוב חווה דחייה...

יופי טופי
אנחנו במעגל הרשע...

לכן,
גם אם יצאנו באותו השבוע
ונאמר שאפילו לא היינו כל הזמן במסך זה או אחר,
עדיין חליפת ההישרדות חזקה 
מאחר והיא זו שמנהלת אותנו.
והיציאה שלנו יחד לא מספיק חזקה כשלעצמה
על מנת לחולל את השינוי לו אנחנו כמהים.

אלא אם עשינו תהליך,
ביררנו איך ולמה מנגנוני ההגנה שלנו עובדים,
באיזה אופן הם משתלטים עלינו,
מה לכאורה הם מספרים לנו - 
איך הם לכאורה מגנים עלינו,
מה בפועל בעצם קורה לנו שם,
מה הפחד הכי גדול
ומה הכמיהה הכי עמוקה...

אלא אם ריפאנו את המקום הילדי הדחוי, (למשל)
צמחנו להיות הבוגר/ת המקבל/ת שאני את עצמי
זו שמסכימה ומוכנה לפתוח את הלב
למרות שהאהבה פוגעת
ולא בתנאי שאני לא אפגע

כך שנוכל להישאר בלב פתוח
יציבים, איתנים ויחד עם זאת רכים.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים יחד באינטנסיב הזוגי

כמו קרן לייזר אנחנו מגיעים ישר אל העומק,
אל מנגנוני ההפעלה הלא מודעים,
שלכאורה מצילים אותנו
ושנים רבות אכן הצילו
אך למעשה כבר לא באמת משרתים אותנו
ועומדים בינינו לבין החלום הזוגי,

באינטנסיב הזוגי אנחנו חושפים אותם,
מרגיעים ומאפשרים לנו בקצב הנכון
לצמוח אל הגדול והגדולה שאנחנו
ולאפשר לכמיהת הלב להתממש

פרטים נוספים בלחיצה כאן

פה בשבילכם,
ביומיים מופלאים שמשנים את החיים 

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

למה רוב הזוגות מתגרשים?

"אני לא יכולה יותר לשאת 
את ה_______ (תסכול כל שהוא) הזה...
די, נמאס לי!
אני חייבת לעוף משם !!!..."

כשה"תסכול" יכול להיות למשל:

המריבות שלנו/
ההתעלמות שלו/
הגסות/ אגרסיביות שלו/
השליליות שלו/
זה שהוא כל הזמן קובע לי מה לעשות/
חוסר האכפתיות שלו...
ועוד ועוד..

לא שאנחנו מחויבים להישאר זה עם זו,
אין אג'נדה כזו שמובילה אותי,
לפעמים פרידה היא אכן הצעד הנכון

ובכל זאת,
לעתים קרובות הסיבה לפרידה 
לא מוצדקת 
(לפחות מנקודת המבט שלי)

למה אני מתכוונת?

אם היא { לא יכולה לשאת למשל 
את השליליות שלו,

יש מצב,
(ותאמיני לי שיותר נכון לכתוב פה "סביר להניח")
שלה במיוחד יש קושי להתמודד עם שליליות

וכשהוא } "שלילי", 
הוא } מזכיר לה את הקושי הזה
שנמצא בתוכה,
מעלה אותו על פני השטח
ואז... היא { נאלצת לפגוש את השליליות
פנים אל פנים...

לאורך השנים,
היא פיתחה לה כל מיני דרכי התמודדות יצירתיות לחיות
בלי לפגוש את השליליות,
כמו למשל להיות רק חיובית, 
(להדחיק ולהתכחש לה כשהשליליות מציצה)
כמו למשל לברוח למסכים/ ספורט/ עבודה/ עשייה/ ילדים
you name it...

חוסר היכולת שלה { להתמודד עם "שליליות",
עם רגשות קשים,
עם הכבדות שהם מביאים ומעיבה עליה
היא שלה.

כשהיא תפרד ממנו },
זה לא יעזור לה להיפרד מהקושי שלה מול "שליליות"
זה רק ירדים אותו עוד קצת
וישהה אותו לזמן מה,

ואפילו זה לגמרי לכאורה...
כי הפרידה עצמה מביאה אתה 
המוווון רגשות קשים

ובכלל,
מאחר וזה לא לטובתה הגבוהה -
לא להיות מסוגלת להתמודד עם "שליליות"
ולהיעזר בהדחקה/ הכחשה/ בריחה כל שהיא
בכל פעם שזו עולה,

החיים יפגישו אותה עם אינספור הזדמנויות 
כדי שתוכל לרפא את המקום הזה,
לשנות את ההרגלים הללו,
ללמוד איך להכיל רגשות קשים
כדי שיוכלו באמת להתפרק החוצה
ויפסיקו להצטבר בתוכה

(שזה מה שקורה באופן אבסורדי כשהיא בורחת מהם -
לכאורה יש רווחה שנעלמו
אבל למעשה לא נעלמו כלל
אלא הצטברה עוד שכבה במצבור המודחק)

זאת אומרת 
שכשהאיש שלה } מביא אתו שליליות,
זוהי למעשה הזדמנות עבורה {
לפגוש את המקום הזה בתוכה
את הקושי שעולה בה מול השליליות,
את חוסר האונים,
את הכאב, הפחד, העצב,
את התפיסה השקרית - שסוף העולם קרב,
לחשוף את דרכי ההתמודדות ההישרדותיים שסיגלה,
שאכן הצילו אותה לאורך השנים,
אבל למעשה השאירו אותה מכווצת
ואינם מספקים עוד עבורה,

אם היא פוגשת שוב ושוב את התסכול הזה,
סימן שהגיע הזמן לעבור דרכו,
(ולא בהכרח להיפרד ממי שמזכיר לה אותו)
למוסס את המצבורים הרגשיים שיש לה שם
ולצמוח לבוגרת ששליליות אינה מאיימת עליה,

נכון שאינה נעימה לה,
אבל כבר לא מבעיתה כל כך,

זה לא אומר שנעים יהיה לה 
לחיות עם מישהו שכל הזמן שלילי,
לגמרי גם לו יש עבודה פה,
כי זוהי למעשה הדרך ההישרדותית שלו להתמודד 
לרוב עם אותו הקושי שלה -

לרוב, לשניהם אותו הפצע הילדי
אך לכל אחד דרכי התמודדות הפוכות.
אף אחת מהן לא אופטימלית,
כל אחת קיצונית לקצה אחר  
(בריחה אל מול התרסה)

כשהמפגש ביניהם, 
כן, דווקא כשהוא בהתנגשויות - 
שהוא בעצם המפגש בין חליפות ההישרדות שלהם -

מאפשר לנושא לעלות על פני השטח,
וכשהם לוקחים את זה לכיוון של ריפוי -
הם יכולים להיפרד מהבעיות,
בלי להיפרד מבן הזוג 
(שרק מזכיר אותן)

לחשוף את הסיפורים הפנימיים,
הרגשות, ודרכי ההתמודדות 
שרק לכאורה מגנות עליהם
ולמעשה משחזרות את המצב הלא נעים שוב ושוב.

לרפא את הפצע האישי - של כל אחד מהם
ולאמץ דרכי התמודדות בוגרים ומכילים
מתוך כבוד עצמי,
נִראוּת, יחס ואהבה פנימה והחוצה

אז יוכלו גם לייצר מפגש מלב אל לב,
לא עוד התנגשויות 
של חליפות הישרדות ומנגנוני הגנה.

היופי הוא -
שנקודת הפתיחה, השער שמוביל לשם,
הוא דווקא הקונפליקט והתסכול,
אלה מחזיקים את כל התכנים הללו,
מאפשרים לנו להיווכח, לראות, להבין, להכיל,
לייצר חוסן פנימי

ולבחור לנו דרך חדשה - 
ביני לביני
וביני לבינו..

אז רגע לפני שאתם בוחרים להיפרד מבן הזוג,
בואו ללמוד איך אפשר להיפרד מהבעיות
ולהישאר עם אותו בן זוג,
אותה המשפחה
באהבה, בכבוד ובחיבור
שתמיד חלמתם לזכות בו

זה לא חלום,
זו לגמרי מציאות,
שמתרחשת ביומיים אינטנסיביים
מלאים בתובנות, טרנספורמציה ואהבה.

כבר כמה שנים טובות 
שאני עדה לנפלאות ולניסים 
שמתרחשים לנגד עיני,

בואו גם אתם להיות נס שמתרחש❣
בלחיצה פה יש עוד פרטים
על האינטנסיב הזוגי

פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

למה בעצם קשה לנו בתוך זוגיות?

כאילו דההה..
יש הרבה תשובות שיכולות להיכתב כאן
מן הסתם,

בחרתי להביא אחת שהתנסחה לי בחדר העבודה השבוע ואהבתי במיוחד:

אתחיל בלהזכיר,
שבתחילת הקשר הזוגי,
בתקופת ההתאהבות, כזכור לכולנו
נוצר חיבור חזק בינינו
ואז ....
עם הזמן, בעיקר ככל שאנחנו מתחייבים
זה לזו,
בן הזוג (המושלם) מושלם בללחוץ לי על הכפתורים בצורה מדויקת ומתסכלת במיוחד,

מה שמעלה על פני השטח,
מציף ומתסיס את האישויים האישיים שלי שתמיד היו שם אבל היו חבויים ומודחקים

ו... מתחילים להיווצר בינינו 'ערבובים', (שמאד שכיחים במצב התודעה הקולקטיבית הנוכחית)
שמתבטאים למשל
בהרגל להאשים אחד את השני,
להשליך את התסכול ממני א(ע)ליך,
להרחיק אותך ממני כשאתה מזכיר לי כאב פנימי שקיים בתוכי,

מיני ערבובים שכאלה
שמשאירים את המיקוד שלי במי שמעורר את הכאב שבתוכי ובכעס עליו...

מה שמחמיר מן הסתם את המצב
כי כשאני כועסת עליו שעשה כך וכך,
סביר להניח שיתעורר בו כעס נגדי
ואנחנו במעגל ההסלמה.

(זאת במקום שאתמקד בכאב שלי ואביא פנימה מזור ומתוך חיבור ושקט פנימי
אוכל בין היתר לשתף אותו בצורך שלי.)

הערבוב הזה הוא ההרגל הקולקטיבית,
זה מה שלימדו אותנו,
זה מה שקורה אפשר לומר לכולנו.

ואז, (לכאורה)
החיבור החזק ההוא מתחיל להיסדק
בעוד שלמעשה,
מצד אחד נוצרים ערבובים מקשים
ומצד שני נוצר בינינו ניתוק וריחוק.

במילים אחרות יותר ויותר יש 'דיבור' בין מנגנוני ההגנה שלנו,
לרוב דיבור הישרדותי ולא נעים

ופחות ופחות יש דיבור בין הלבבות שלנו שזה- לו התקיים -
היה מזין את החיבור הזוגי לו אנו כמהים.

אז מה עושים?
אם נסתכל ממעוף הציפור,
למעשה מה שאנחנו עושים בתהליך זוגי,
זה מצד אחד פורמים את הערבובים,
מחזירים כל אחד לשלם היציב שהוא,

בין היתר לומדים להסתכל על מה שקורה במבט פנימה,
ממלאים את הצורך,
מפסיקים להאשים
ויותר ויותר משתפים אחד את השני
במקום לשטוף אותו שבגללו ככה וככה...
אז מצד אחד פורמים את הערבוב

ומצד שני
בונים מחדש את הגשר שבין הלבבות,
מייצרים את החיבור הרך, העדין, לו אנו כמהים כל כך.

כי זוגיות בריאה מתקיימת בין שני שלמים,
לכן עלינו לחזור להיות השלם שאני שלא מתערבב ומערבב ומשליך את תסכולי עליך.
ומתוך השלם והשלמה מייצרים את החיבור המזין שבין הלבבות.

כן... אני שומעת את התהייה:
רגע, אבל הוא החצי השני שלי...

אז... בניגוד לתפיסה הרומנטית לפיה אנחנו שני חצאים שמשלימים זה את זו
שהיא תפיסה שמאד מפתה לאחוז בה,
אלא שהיא פוגעת בנו כיוון שהיא משמרת כל אחד מאתנו כחסר תמידית (מעצם היותו חצי) ומהווה את הגחלת למריבות בינינו,
חשוב שנזכור שאנחנו למעשה שלמים, ושנאפשר לעצמנו לחיות ככאלה.

ככל שאנחנו לומדים לעשות את ה U turn
לחזור פנימה, להקשיב לרגשות, להיות ברכות עם המקום הפגיע שעלה על פני השטח,
לקבל, לחבק, לרפא,
למלא את הצורך-
ראשית ביני לביני ואז גם מהאחר,
כך נמצא את עצמנו פחות במוד הישרדות, יותר באיכות חיים,
כך מציאות חיינו תהיה מלאה ועשירה יותר,
כך נחווה יותר חוסן פנימי ונהנה מהאני הגדול והמרהיב שאני,

כך גם נוכל ליצור בינינו חיבור אמיתי כזה שמתקיים באגדות
For ever and ever

כשאנחנו מחד מפרידים את הערבוב
ומאידך מחזקים את הגשר שבין הלבבות כשלמים, 
נוכל לחיות ממש כמו באגדות
בחיבור זוגי שמתמשך לעולמי עד באושר ועושר.

זה נכון שמעטים הזוגות שנמצאים שם
אבל ככל שהידע והכלים נפוצים יותר
כך יותר ויותר זוגות זוכים להגשים את החלום הזה

אם זה החלום שלך ושלכם
בואו לקבל את הכלים וללמוד איך להגשים אותו

וזה יכול לקרות תוך יומיים אינטנסיביים
בלחיצה פה כל הפרטים

פה בשביל ללוות אתכם אל הגשמת החלום,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן