למה בעצם קשה לנו בתוך זוגיות?

כאילו דההה..
יש הרבה תשובות שיכולות להיכתב כאן
מן הסתם,

בחרתי להביא אחת שהתנסחה לי בחדר העבודה השבוע ואהבתי במיוחד:

אתחיל בלהזכיר,
שבתחילת הקשר הזוגי,
בתקופת ההתאהבות, כזכור לכולנו
נוצר חיבור חזק בינינו
ואז ....
עם הזמן, בעיקר ככל שאנחנו מתחייבים
זה לזו,
בן הזוג (המושלם) מושלם בללחוץ לי על הכפתורים בצורה מדויקת ומתסכלת במיוחד,

מה שמעלה על פני השטח,
מציף ומתסיס את האישויים האישיים שלי שתמיד היו שם אבל היו חבויים ומודחקים

ו... מתחילים להיווצר בינינו 'ערבובים', (שמאד שכיחים במצב התודעה הקולקטיבית הנוכחית)
שמתבטאים למשל
בהרגל להאשים אחד את השני,
להשליך את התסכול ממני א(ע)ליך,
להרחיק אותך ממני כשאתה מזכיר לי כאב פנימי שקיים בתוכי,

מיני ערבובים שכאלה
שמשאירים את המיקוד שלי במי שמעורר את הכאב שבתוכי ובכעס עליו...

מה שמחמיר מן הסתם את המצב
כי כשאני כועסת עליו שעשה כך וכך,
סביר להניח שיתעורר בו כעס נגדי
ואנחנו במעגל ההסלמה.

(זאת במקום שאתמקד בכאב שלי ואביא פנימה מזור ומתוך חיבור ושקט פנימי
אוכל בין היתר לשתף אותו בצורך שלי.)

הערבוב הזה הוא ההרגל הקולקטיבית,
זה מה שלימדו אותנו,
זה מה שקורה אפשר לומר לכולנו.

ואז, (לכאורה)
החיבור החזק ההוא מתחיל להיסדק
בעוד שלמעשה,
מצד אחד נוצרים ערבובים מקשים
ומצד שני נוצר בינינו ניתוק וריחוק.

במילים אחרות יותר ויותר יש 'דיבור' בין מנגנוני ההגנה שלנו,
לרוב דיבור הישרדותי ולא נעים

ופחות ופחות יש דיבור בין הלבבות שלנו שזה- לו התקיים -
היה מזין את החיבור הזוגי לו אנו כמהים.

אז מה עושים?
אם נסתכל ממעוף הציפור,
למעשה מה שאנחנו עושים בתהליך זוגי,
זה מצד אחד פורמים את הערבובים,
מחזירים כל אחד לשלם היציב שהוא,

בין היתר לומדים להסתכל על מה שקורה במבט פנימה,
ממלאים את הצורך,
מפסיקים להאשים
ויותר ויותר משתפים אחד את השני
במקום לשטוף אותו שבגללו ככה וככה...
אז מצד אחד פורמים את הערבוב

ומצד שני
בונים מחדש את הגשר שבין הלבבות,
מייצרים את החיבור הרך, העדין, לו אנו כמהים כל כך.

כי זוגיות בריאה מתקיימת בין שני שלמים,
לכן עלינו לחזור להיות השלם שאני שלא מתערבב ומערבב ומשליך את תסכולי עליך.
ומתוך השלם והשלמה מייצרים את החיבור המזין שבין הלבבות.

כן... אני שומעת את התהייה:
רגע, אבל הוא החצי השני שלי...

אז... בניגוד לתפיסה הרומנטית לפיה אנחנו שני חצאים שמשלימים זה את זו
שהיא תפיסה שמאד מפתה לאחוז בה,
אלא שהיא פוגעת בנו כיוון שהיא משמרת כל אחד מאתנו כחסר תמידית (מעצם היותו חצי) ומהווה את הגחלת למריבות בינינו,
חשוב שנזכור שאנחנו למעשה שלמים, ושנאפשר לעצמנו לחיות ככאלה.

ככל שאנחנו לומדים לעשות את ה U turn
לחזור פנימה, להקשיב לרגשות, להיות ברכות עם המקום הפגיע שעלה על פני השטח,
לקבל, לחבק, לרפא,
למלא את הצורך-
ראשית ביני לביני ואז גם מהאחר,
כך נמצא את עצמנו פחות במוד הישרדות, יותר באיכות חיים,
כך מציאות חיינו תהיה מלאה ועשירה יותר,
כך נחווה יותר חוסן פנימי ונהנה מהאני הגדול והמרהיב שאני,

כך גם נוכל ליצור בינינו חיבור אמיתי כזה שמתקיים באגדות
For ever and ever

כשאנחנו מחד מפרידים את הערבוב
ומאידך מחזקים את הגשר שבין הלבבות כשלמים, 
נוכל לחיות ממש כמו באגדות
בחיבור זוגי שמתמשך לעולמי עד באושר ועושר.

זה נכון שמעטים הזוגות שנמצאים שם
אבל ככל שהידע והכלים נפוצים יותר
כך יותר ויותר זוגות זוכים להגשים את החלום הזה

אם זה החלום שלך ושלכם
בואו לקבל את הכלים וללמוד איך להגשים אותו

וזה יכול לקרות תוך יומיים אינטנסיביים
בלחיצה פה כל הפרטים

פה בשביל ללוות אתכם אל הגשמת החלום,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן