אבל מה לעשות כשאני לא שמחה?
מה לעשות:
כשאני כועסת?
או מתוסכלת?
כשאני עצובה?
כשאני פ ו ח ד ת???
~~~~~
מאד נפוץ סביבנו ההרגל
לומר משפטים כמו:
"עזבי, כנסי לפרופורציות... באפריקה יש ילדים רעבים"
או
"למה את עצובה? לא חבל על הלב שלך?
תחייכי, השמש זורחת!"
ועל גלי התפיסה הזו
אני שומעת לא פעם אנשים שאומרים :
"אני לא נשאר איפה שלא טוב לי.."
שזה סבבה.
אבל שווה רגע לבדוק -
מה זה הדבר שעשה לי לא טוב
ולהבחין שכשאני עוקפת אותו
ה "לא טוב" עדיין נשאר בתוכי
ויצוץ מתי שהוא שלא בשליטתי
לזכור
שכל מה שקורה בחוץ -
משקף לי חלקים בעולמי הפנימי
ואם ממש קשה לי להיות ליד מישהו
ורק בא לי לברוח משם,
זהו צוהר מופלא (גם אם לא נעים) לעולמי הפנימי.
אז רגע לפני שאני בורחת
או רגע אחרי,
כדאי שאבדוק מה הקושי שעלה בי
כי המישהו הזה אמנם הציף אותו
אבל הקושי הזה הוא שלי
ונמצא בתוכי - ברוב המקרים -
עוד לפני שהכרתי את המישהו הזה,
חבוי וקורא לי לרפא אותו.
רגע...
אני רוצה להדגיש שאין לי כוונה
לתמוך בהישארות במקומות בהם לא טוב לי,
בטח ובטח אם הם מרעילים ופוגעניים
ויחד עם זאת,
כשאני בוחרת לעזוב,
או לפני,
או אחרי
זה לא חשוב מתי
העיקר שאזכור שהקושי מחכה לי בתוכי לריפוי
וכשאני עוזבת - אני מחליפה תפאורה,
אבל אם לא שיניתי וריפאתי בתוכי,
סביר להניח שאפגוש את הקושי
בצורה דומה או זהה
בהמשך דרכי...
זאת אומרת שאם היא } למשל חווה דחייה מבן הזוג
שכל הזמן מאשים אותה,
לא מעריך אותה,
לא מפרגן,
מדבר לא יפה וכו'...
בין אם היא } עוזבת ובין אם לא,
מה שהכי חשוב יהיה
לרפא את המקום הדחוי בתוכה
לצורך העניין -
העיקר הוא התזכורת לחווית הדחייה
שהתעוררה על מנת לתת לה הזדמנות לרפא אותה
ואז...
ככל שתרפא אותה
כך הדחייה תהיה פחות משמעותית
והיא תוכל לחוות מציאות כיותר ויותר מקבלת ואוהבת,
אז...
תתחיל להימשך לאנשים יותר מקבלים.
או שתוכל לחוות את אותה המציאות
בתרגום שונה מזה שהדחייה פירשה עבורה
כלומר -
יכול להיות שתגלה שפתאום אותו בן זוג
מפרגן, מקבל ואוהב יותר מקודם.
כלומר
לעומת ההרגל הנפוץ -
לפיו היא רק תברח מכל מקום בו תרגיש דחייה
בלי לפגוש את מה שהתעורר בתוכה לריפוי,
ואז תמצא את עצמה
קרובה אבל לא באמת
ריחוק שלכאורה מגן עליה מדחייה
אבל רק לכאורה,
כשלמעשה תחווה שוב דחייה
ושוב תעזוב חברות/ מקומות/
מערכות יחסים בהם "לא טוב לה"
(כשהמחיר עשוי להיות כבד
כשזה כרוך בפירוק משפחה/
מניתוק מהילדים/, מההורים..)
...
לעומת זאת..
כשהיא מבינה
שהכאב, פחד הדחייה,
התסכול שהוא מביא אתו
הם למעשה השער (!)
דרכו היא יכולה להיכנס
(במקום לעקוף)
לפגוש את הפלונטר השלם שיש שם בתוכה
שכולל:
תחושות בגוף,
רגשות קשים למיניהם,
מסקנות ודפוסי חשיבה תפוסים
ואמונות שממש לא משרתות אותה..
אז יש לה גישה ישירה לריפוי.
אז מתמוסס ולו חלק מהפלונטר
וככל שהיא מחויבת לריפוי שלה
ומנצלת כל הזדמנות -
במקום להאשמה של האחר,
או בריחה ממנו,
לריפוי של מה שמתעורר בתוכה...
אז...
היא נוכחת בשינוי שמתחולל בה
וגם - הפלא ופלא
בשינוי שמתחולל סביבה !
כי דרך המשקפיים של הדחייה
העולם נראה איכשהוא
ודרך המשקפיים של הקבלה
הוא נראה אחרת לגמרי!
הרבה יותר שמח, רגוע, נינוח
כשהרבה יותר אפשרי עבורה להיות ב:
don't worry, be happy
לא כי עקפה והדחיקה,
אלא כי עברה דרך הקושי והמיסה אותו
האושר מתחבא לו שם במעמקינו
וככל שאנחנו ממיסים
את השכבות של התסכול/ כאב/ קושי/ פחד...
ככה האושר, הקלילות, הרווחה
הם מנת חלקינו.
ככה לסיום, ווידוי אישי שלי:כמי שחווית דחייה הוא אחד מ"סיפורי חייה",
אני יכולה להעיד על עצמי ולספר
שבעבר כשפצע הדחייה ניהל אותי ביד רמה
הייתי הרבה נמנעת-
העדפתי לשבת בצד,
בכל מקום שנכנסתי אליו -
מיד הייתי מתמקמת מאחור,
לרוב התביישתי ליזום חיבור,
והייתי בגדול נמנעת מאינטימיות
(שנתפסת כסכנה עבור כל מי שדחייה חיה בקרבו)
ככל שאני לומדת לאהוב ולקבל את עצמי,
אני ערה לשינוי בהרגלים הללו,
אני כבר לא מאמינה
למשפטים שרצו לי בראש
"היא/הוא לא אוהב/ת אותך"
שכל כך האמנתי להם
והובילו אותי להתרחק כדי לא להיפגע
ומוצאת את עצמי מעזה להתקרב
למרות שהאהבה פוגעת
ולא בתנאי שלא אפגע
כי ככל שאני מחבקת, מקבלת ואוהבת את עצמי
ככה נוצר חוסן פנימי בתוכי
שמאפשר ללב שלי להיפתח
ללא תנאי.
ובמקום הזה יש הרבה שמחה
ללא כל סיבה מבחוץ!
ואני מספרת לך את זה,
חלילה לא ממקום שמשוויץ,
אלא כדי להמחיש את השינוי
מן הסתם השינוי הוא אינסופי
ואני אי שם לאורך הדרך המאד ארוכה הזו...
יחד עם זאת
חשוב לי לעורר את התקווה
את הידיעה שהשינוי אפשרי!
שהשמחה נמצאת בתוכנו
ושינוי כיוון שכזה
מקרב אותנו אליה
וכן... זה קורה הרבה יותר מהר
ממה שאפשר לדמיין!
פה בשבילך,
בתהליכים זוגיים, בלחיצה כאן יש פרטים נוספים
או בתהליכים פרטניים, לחיצה כאן תוביל אותך ישירות לתיבת המייל שלי ונקבע
וגם בהדרכה המוקלטת איך להצליח לדבר }{ בלי להגיע לפיצוץ? פרטים נוספים בלחיצה כאן
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
מה לעשות:
כשאני כועסת?
או מתוסכלת?
כשאני עצובה?
כשאני פ ו ח ד ת???
~~~~~
מאד נפוץ סביבנו ההרגל
לומר משפטים כמו:
"עזבי, כנסי לפרופורציות... באפריקה יש ילדים רעבים"
או
"למה את עצובה? לא חבל על הלב שלך?
תחייכי, השמש זורחת!"
ועל גלי התפיסה הזו
אני שומעת לא פעם אנשים שאומרים :
"אני לא נשאר איפה שלא טוב לי.."
שזה סבבה.
אבל שווה רגע לבדוק -
מה זה הדבר שעשה לי לא טוב
ולהבחין שכשאני עוקפת אותו
ה "לא טוב" עדיין נשאר בתוכי
ויצוץ מתי שהוא שלא בשליטתי
לזכור
שכל מה שקורה בחוץ -
משקף לי חלקים בעולמי הפנימי
ואם ממש קשה לי להיות ליד מישהו
ורק בא לי לברוח משם,
זהו צוהר מופלא (גם אם לא נעים) לעולמי הפנימי.
אז רגע לפני שאני בורחת
או רגע אחרי,
כדאי שאבדוק מה הקושי שעלה בי
כי המישהו הזה אמנם הציף אותו
אבל הקושי הזה הוא שלי
ונמצא בתוכי - ברוב המקרים -
עוד לפני שהכרתי את המישהו הזה,
חבוי וקורא לי לרפא אותו.
רגע...
אני רוצה להדגיש שאין לי כוונה
לתמוך בהישארות במקומות בהם לא טוב לי,
בטח ובטח אם הם מרעילים ופוגעניים
ויחד עם זאת,
כשאני בוחרת לעזוב,
או לפני,
או אחרי
זה לא חשוב מתי
העיקר שאזכור שהקושי מחכה לי בתוכי לריפוי
וכשאני עוזבת - אני מחליפה תפאורה,
אבל אם לא שיניתי וריפאתי בתוכי,
סביר להניח שאפגוש את הקושי
בצורה דומה או זהה
בהמשך דרכי...
זאת אומרת שאם היא } למשל חווה דחייה מבן הזוג
שכל הזמן מאשים אותה,
לא מעריך אותה,
לא מפרגן,
מדבר לא יפה וכו'...
בין אם היא } עוזבת ובין אם לא,
מה שהכי חשוב יהיה
לרפא את המקום הדחוי בתוכה
לצורך העניין -
העיקר הוא התזכורת לחווית הדחייה
שהתעוררה על מנת לתת לה הזדמנות לרפא אותה
ואז...
ככל שתרפא אותה
כך הדחייה תהיה פחות משמעותית
והיא תוכל לחוות מציאות כיותר ויותר מקבלת ואוהבת,
אז...
תתחיל להימשך לאנשים יותר מקבלים.
או שתוכל לחוות את אותה המציאות
בתרגום שונה מזה שהדחייה פירשה עבורה
כלומר -
יכול להיות שתגלה שפתאום אותו בן זוג
מפרגן, מקבל ואוהב יותר מקודם.
כלומר
לעומת ההרגל הנפוץ -
לפיו היא רק תברח מכל מקום בו תרגיש דחייה
בלי לפגוש את מה שהתעורר בתוכה לריפוי,
ואז תמצא את עצמה
קרובה אבל לא באמת
ריחוק שלכאורה מגן עליה מדחייה
אבל רק לכאורה,
כשלמעשה תחווה שוב דחייה
ושוב תעזוב חברות/ מקומות/
מערכות יחסים בהם "לא טוב לה"
(כשהמחיר עשוי להיות כבד
כשזה כרוך בפירוק משפחה/
מניתוק מהילדים/, מההורים..)
...
לעומת זאת..
כשהיא מבינה
שהכאב, פחד הדחייה,
התסכול שהוא מביא אתו
הם למעשה השער (!)
דרכו היא יכולה להיכנס
(במקום לעקוף)
לפגוש את הפלונטר השלם שיש שם בתוכה
שכולל:
תחושות בגוף,
רגשות קשים למיניהם,
מסקנות ודפוסי חשיבה תפוסים
ואמונות שממש לא משרתות אותה..
אז יש לה גישה ישירה לריפוי.
אז מתמוסס ולו חלק מהפלונטר
וככל שהיא מחויבת לריפוי שלה
ומנצלת כל הזדמנות -
במקום להאשמה של האחר,
או בריחה ממנו,
לריפוי של מה שמתעורר בתוכה...
אז...
היא נוכחת בשינוי שמתחולל בה
וגם - הפלא ופלא
בשינוי שמתחולל סביבה !
כי דרך המשקפיים של הדחייה
העולם נראה איכשהוא
ודרך המשקפיים של הקבלה
הוא נראה אחרת לגמרי!
הרבה יותר שמח, רגוע, נינוח
כשהרבה יותר אפשרי עבורה להיות ב:
don't worry, be happy
לא כי עקפה והדחיקה,
אלא כי עברה דרך הקושי והמיסה אותו
האושר מתחבא לו שם במעמקינו
וככל שאנחנו ממיסים
את השכבות של התסכול/ כאב/ קושי/ פחד...
ככה האושר, הקלילות, הרווחה
הם מנת חלקינו.
 |
אני יכולה להעיד על עצמי ולספר
שבעבר כשפצע הדחייה ניהל אותי ביד רמה
הייתי הרבה נמנעת-
העדפתי לשבת בצד,
בכל מקום שנכנסתי אליו -
מיד הייתי מתמקמת מאחור,
לרוב התביישתי ליזום חיבור,
והייתי בגדול נמנעת מאינטימיות
(שנתפסת כסכנה עבור כל מי שדחייה חיה בקרבו)
ככל שאני לומדת לאהוב ולקבל את עצמי,
אני ערה לשינוי בהרגלים הללו,
אני כבר לא מאמינה
למשפטים שרצו לי בראש
"היא/הוא לא אוהב/ת אותך"
שכל כך האמנתי להם
והובילו אותי להתרחק כדי לא להיפגע
ומוצאת את עצמי מעזה להתקרב
למרות שהאהבה פוגעת
ולא בתנאי שלא אפגע
כי ככל שאני מחבקת, מקבלת ואוהבת את עצמי
ככה נוצר חוסן פנימי בתוכי
שמאפשר ללב שלי להיפתח
ללא תנאי.
ובמקום הזה יש הרבה שמחה
ללא כל סיבה מבחוץ!
ואני מספרת לך את זה,
חלילה לא ממקום שמשוויץ,
אלא כדי להמחיש את השינוי
מן הסתם השינוי הוא אינסופי
ואני אי שם לאורך הדרך המאד ארוכה הזו...
יחד עם זאת
חשוב לי לעורר את התקווה
את הידיעה שהשינוי אפשרי!
שהשמחה נמצאת בתוכנו
ושינוי כיוון שכזה
מקרב אותנו אליה
וכן... זה קורה הרבה יותר מהר
ממה שאפשר לדמיין!
פה בשבילך,
בתהליכים זוגיים, בלחיצה כאן יש פרטים נוספים
או בתהליכים פרטניים, לחיצה כאן תוביל אותך ישירות לתיבת המייל שלי ונקבע
וגם בהדרכה המוקלטת איך להצליח לדבר }{ בלי להגיע לפיצוץ? פרטים נוספים בלחיצה כאן
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה