תסכול = משאלה בתחפושת + תרגיל זוגי פשוט ליישום

כשמשהו מתסכל אותנו,

לרוב נמצא את עצמנו -

תוך שאנחנו נשלטים על ידי הרְגָשוֹת הנלווים לתסכול -

מדברים (שלא לומר צועקים) על מה שלא טוב לנו,

מאשימים את מי שמולנו בכך,

כשהדברים שלנו טעונים בשיפוטיות וביקורת

ובשביל הפינלה - מביאים נחרצות וביטחון 

כי מבחינתנו זוהי 'ה'מציאות האובייקטיבית (!!)

בינינו...

למרות שלא פעם היינו שם,

כולנו כבר מבינים

שכשכך אנחנו מביעים את מה שעובר בתוכנו...

המצב לא באמת משתנה

ו"הגאולה" רק מתרחקת...

כל אחד מהמרכיבים הללו,

על אחת כמה וכמה השילוב ביניהם

מייצרים התנגדות בצד השני,

צורך להתגונן ולהדוף את האשמה

ואף טיעוני נגד עם האשמות חזרה

כך שהתסכול לא רק שאינו מתפוגג...

ההיפך,

הוא רק מתעצם..

כי נוסף עליו תסכול מכך ש"לא מבינים אותי"

וגם... תחושת אין-מוצא

יחד עם זאת שזוהי דרכנו האוטומטית

להתמודד עם תסכולים,

ושכך למדנו בבית,

שכך מתנהגים סביבנו...

יחד עם זאת...

ישנן דרכים אחרות

כאלה שמאפשרות לנו בסופו של דבר

למלא את המשאלה שנמצאת מאחורי התסכול

כי בעצם,

כל תסכול הוא משאלה בתחפושת

לו רק נזהה אותה,

לו רק נוכל להתבונן מנקודת המבט המודעת שלנו

על מה שמתחולל בתוכנו,

אז...

נוכל להבין:

- מה בעצם אנחנו צריכים,

- למה זה כל כך קשה לנו כשזה לא קורה -

  (לרוב זה יושב על צורך לא מסופק מהילדות)

- ואיך נוכל למלא את הצורך

ואז... תוך כדי שאנחנו מנקים את הצדקנות :-)

ממקום רגוע יותר, בחיבור אל הלב

נוכל לבטא ולשתף במה שעבר עלינו

וכשאני כותבת "לשתף",

אני לא מתכוונת לשיתוף מהמקום שתובע מהאחר

שימלא את הצורך זה..

ולא מהמקום שמאשים אותו ש"הוא אף פעם לא..." 

או "כל הזמן כן... "

כיוון שהפנטזיה הרומנטית שאנחנו שני חצאים משלימים,

ש"אתה תתן לי כל מה שלא קיבלתי וחסר לי

ואני אתן לך את מה שחסר לך"

מביאה סיפור יפה אבל לא בר יישום...

כי כל מה שהיא { לא קיבלה כילדה

ויוצר חוסר שמתרעם כתסכול 

(גם) כשהוא } לא מספק אותו,

לא באמת יכול להתמלא ממנו

אלא אם היא מילאה ממנה ולו מעט

אחרת זה כמו בור ללא תחתית

שלעולם יישאר חסר, כואב ומתלונן.

למשל :

אם היא { לא קיבלה מספיק חיזוקים כילדה,

היא עשויה להיות מתוסכלת (עם או בלי מילים)

בכל פעם שהוא } לא יפרגן לה,

(אגב- סביר להניח שהיא תימשך במיוחד 

למי שיתקשה לפרגן לה (!),

זה התסכול מחד אבל ההרגל מאידך,

אותו הרגל שאנחנו רוצים לשנות והפוסט הזה

עוסק באיך זה אפשרי)

אלא ש... גם כשהוא } יחמיא לה מידי פעם -

היא { לא תאמין לו... 

היא תחשוב למשל ש "אולי הוא אומר סתם",

"אולי הוא צריך ממנה משהו..."

כאילו אין לה הרצפטורים לקבל מחמאות.

אין בה מקום שמאמין שהיא ראויה להן

כיוון שזהו ההרגל שהוטבע בה. 

(לצד תסכול כמובן)

רק כאשר היא תיצור הרגל חדש 

כאשר היא תעניק לעצמה 

מתוך החלק הבוגר שלה - האם הפנימית

אל החלקים הילדיים שצמאים לכך -

נראות, הערכה, קבלה, אהבה...

אז...

תהיה התמלאות אמיתית לאותו הצורך

ומהמקום המלא.. ולו במעט,

היא תוכל להזמין אותו }

(כן... זה כבר יישמע כהזמנה ולא דרישה)

להוסיף עוד קצת ממנו.

מהמקום המלא ולו במעט,

יהיה לה הרבה יותר קל

לנסח את דבריה באופן חיובי,

ומשתף מהלב 

(על פני באופן תובעני, מאשים ומקטין)

למעשה שניהם צריכים וכמהים לאותו הדבר..

כל עוד התסכול מנהל את השיחה -

שניהם מתרחקים מלמלא את הצורך

ונשארים מתוסכלים.

לעומת זאת -

כשכל אחד מהם לוקח בעלות על עולמו הפנימי,

שוהה ומבין את הצורך,

ממלא אותו ולו במעט

ומגיע ממקום טיפה יותר מלא -

הבוגרים שהם, יכולים לנהל את השיחה

וזוהי כבר שיחה שנוגעת -

מהלב שלו } ללב שלה {

והחוויה היא שהמשאלה - (זו שהיתה בתחפושת לתסכול)

מתמלאת ומסופקת.

הפלא זה פלא -

כמה מרגש -

שדווקא כשהתחילו לשוחח על תסכול -

נוצר חיבור בין הלבבות

על כך נאמר -

התסכול הוא השער לחיבור,

השער לצמיחה שלנו שכמהה להתרחש.

~~~~~~~~~~~

הנה לכם נוסח לשיח קצר

שאפשר בתורות לנהל שיחה כזו,

אחרי ששניכם קראתם את הנ"ל,

בדקתם פנימה, הבנתם וגם מילאתם ולו במעט:

צד אחד משתף:

"התנהגות שלך שנותנת לי תחושה של חיבור היא... " 

ואחרי שמפרטים לגביה, ומה היא מאפשרת להרגיש,

ולמה זה משמעותי עבורך...

מוסיפים:

"משהו שאני צריך/כה ממך כדי להרגיש שמחה ושבעות רצון מהקשר שלנו זה..."

❣ זוכרים !!  -

זוהי לא תביעה או דרישה, אלא בקשה,

זאת אומרת שיכול להיות שהתשובה תהיה "כן",

וגם יכול להיות שהיא תהיה "לא"...

❣❣

לרוב מה שהיא { תצטרך ממנו },

קשה יהיה לו לתת ויחד עם זאת...

זה נמצא בנתיב ההתפתחותי שלו 

לכן כאן הצד שמקשיב יאמר:

"כשאצליח לתת לך את מה שאת מבקשת ממני,

איך שזה יצמיח אותי כבן אדם זה.."

יש לו/ה פה הזדמנות למתוח שריר ולהפוך להיות הגדול שהוא/יא

ואז מתחלפים.

~~~~~~

סוד כמוס:

ככל שמי שמשתף בתסכול מספק לעצמו את הצורך,

כך יוכל להביא את דבריו ממקום שמשתף,

פחות ממקום שתובע,

ממקום שמלא ולו במעט

שישמח לקבל עוד קצת מהאחר

אבל כבר לא תלוי בכך,

ואז... בהפוך על הפוך

זה יאפשר לאחר לתת הרבה יותר בקלות (!!)

ומכאן -

הדינמיקה הופכת ממאבק של כוחות

לשילוב ידיים וצמיחה משותפת.

בהצלחה!

פה בשבילך

אם יש משהו לא ברור,

או שהיית רוצה לשתף,

אפשר להגיב בתיבת התגובות (גם באופן אנונימי)

ומעבר לכך,

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• בין אם בפגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
• או בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
• או בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן