"אני מעדיף לשתוק כי דיבורים יובילו לפרידה..."

כך נפלט לו תוך כדי ששוחחנו 

על אירוע שתסכל אותו לאחרונה

הוא } בן להורים גרושים,

שנפרדו כשהיה בן 6

ולמרות שהוריו הגרושים חברים עד היום

ולמרות שתהליך הפרידה היה מלווה באנשי טיפול,

עדיין, (מן הסתם) פרידה היא דבר כל כך כואב עבורו -

(עבור כולנו ועל אחת כמה וכמה עבורו שחווה כזו על בשרו)

שלהיפרד לא בא בחשבון מבחינתו.

עד כדי כך שהוא מוכן אפילו לוותר על עצמו -

העיקר שלא תהיה אפשרות כזו באוויר.

הנחת המוצא (ששווה בדיקה) המסתתרת בדבריו

היא: כשאני מביא את דברי

זה בהכרח מוביל למריבה ואי הסכמות

שעלולות בסופו של דבר להוביל לקרע כזה...

שיוביל לפרידה.

(!)

אלא ש...

יש אפשרויות נוספות (!)

מלבד -

"או שאני אדבר וניפרד"

"או שאשתוק..."

אפשרויות שסיפור חייו

והפחד מהאפשרות להיפרד

לא איפשרו לו לראות

עד הפגישה שלנו..

ישנה האפשרות לדבר כך שהיא תקשיב

ולהקשיב כאשר היא מדברת

כאשר השיחה לא רק שלא מעכירה את האווירה,

השיחה מייצרת חיבור אמיתי!

כי לא..

זה לא חייב להיות: או היא או הוא

אלא גם היא וגם הוא

וזה לא בהכרח: אחד ינצח והשני יפסיד

אלא שניהם מרוויחים

כי כשיודעים איך לדבר,

כשמגיעים ממקום משתף,

שמצליח לעשות את ההפרדה בין מה שעולה אצלה {

למה שהוא } עשה,

כשמבינים שהוא } לא אשם במה שעובר עליה {,

אלא רק עורר תחושות שמתקיימות אצלה מלכתחילה,

כשלומדים להפסיק להשליך את התסכול הפנימי על האחר,

משהו חדש מתאפשר בשיחה...

כן... נדרשת כנות

וגם הסכמה לוותר על המקום שמתעקש להיות צודק...

לא בגלל שהיא (או הוא) לא צודקת

אלא בגלל שהצדק לא רלוונטי

כי גם אם היא תצא צודקת בסוף,

היא תישאר צודקת ולבד...

אז מה עשינו בזה?

והאמת היא ששניהם צודקים 

כל אחד מנקודת מבטו הוא

וכשמסכימים לעלות מהמישור של הצדק

אל המישור של הלב, של האהבה,

אז... השיחות נשמעות ומרגישות אחרת לגמרי

הן נקיות מהטחות, מתוכחה, מאשמה והאשמה

ונוצרת בהירות בתוך הנפרדות -

מה ששלה ומה ששלו.

נכון, שהריקוד הזוגי שלהם-

במסגרת נפלאות הבריאה-

מצליח לעורר את העולמות הפנימיים שלהם

בצורה הכי מדויקת (וכואבת) שאפשר,

אך, כשמבינים שזה כך -

לצורך ריפוי ושחרור התפיסות התפוסות

שהתקבעו לאורך השנים וממשיכות לנהל אותם }{

שלא לטובתם -

דרך חליפות הישרדות,

בהתנגשויות דרך הכעס,

בהסכמה מועטה (אם בכלל) להרגיש 

ובחוויית תסכול מתמשכת של בדידות

שמתקיימת למרות הביחד...

כשמסכימים להבין שמטרת התסכול

היא לאפשר לאותם תכנים פנימיים לצוף על מנת להתנקות,

לרפא מקומות כואבים ולשחרר את הכאב -

אז... מגיעה רווחה אמיתית לשניהם,

אז... מתאפשר החיבור המיוחל

כי כשהוא יגיד לה במקום:

"למה עוד פעם את מאחרת??.." (בנימה נוזפת)

למשל:

"את יודעת, אני יכול להבין 

שבעצם בכל פעם שאת מאחרת עולה בי פחד

ומחשבה מסתננת גם אם לא הגיונית- שלא תחזרי

שמאיימת להציף אותי עצב כל כך גדול

שהדרך שלי להימנע מכך היא לכעוס עליך,

כך אני לכאורה מוגן מהעצב..

אבל בעצם מה שאני באמת רוצה

זה לומר לך שאת חסרה לי ואני כָּמֶהָ לחיבור..."

טוב... גם אם יגיד לה רק חלק מזה...

ויותר מזה -

השינוי יתחיל אפילו כשהוא(/היא) רק יבין את זה

גם אם ישתף ואפילו אם לא.

למשל אם רק יביא את הרצון שלו

ממקום שלוקח בעלות על רגשותיו

ולא משליך אותם עליה בהאשמה,

סביר להניח שלא רק שהיא תקשיב לו...

יהיה לה הרבה יותר קל להתחשב בו ולוּ לפעמים,

או לתָקשר אתו כשהיא עומדת לאחר

ואז -

היה תסכול,

הוא ביטא והביא את עצמו,

ומעצם השיחה על התסכול התחזק החיבור שלהם!

(בניגוד לתפיסה שאם אביא את התסכול שלי > נריב > ואז ניפרד)

~~~~~~

בסופו של דבר,

יש לנו עסק עם מוח הישרדותי

בעל ניסיון של מליוני שנים,

שישמור אותנו מכווצים מאחורי מנגנוני ההגנה שלנו

אל מול בני הזוג שלנו - 

כאילו היו אריה טורף

ופה נשאלת השאלה: האם?

האם זו האמת?

והנה עוד שאלה ששווה לשאול:

האם אני מוכן/נה להסתכן באהבה למרות שהיא פוגעת

ולא בתנאי שלא אפגע?

על מנת שנוכל להעז להיפתח לאהבה,

על מנת שהלב שלנו יעז להיפתח

נדרשת התחזקות של המקומות הילדיים שבתוכנו,

וצמיחה מהמקום ההישרדותי

אל המקום הבוגר, שיותר ויותר מכיל את חלקיו

תוך שהוא משתף ושותף במסע האהבה הזוגי

וברוח הדברים הללו, הנה משהו שמצאתי השבוע בשיטוטי:

Imagine what the world would be like

 if we all listened to each other with care and regard.

You'd feel heard, respected, and loved.

It's so incredible to feel truly heard.

And it feels equally great when you've listened

 to someone else with that kind of care and attention.

Listening with love is the foundation of truly enjoyable relationships, .

~Heaven

ובתרגום חופשי:

תארו לכם איזה עולם היה לנו לו היינו מקשיבים זה לזו בכבוד,

היינו מרגישים נראים, נשמעים, אהובים, שמכבדים אותנו..

זה כל כך נפלא להרגיש שמקשיבים לי

וזה לא פחות נפלא להצליח להקשיב לאחר מאותו מקום מכבד.

הקשבה אוהבת היא הבסיס למערכת יחסים מהנה

~Heaven

נכון שנמצא שזה רעיון יפה

אך לא פשוט ליישום...

 

כי מה שעומד בדרכנו לשם

הם ההרגלים ההישרדותיים

שמשאירים אותנו בהתגוננות/ התקפה

כשהמקומות הילדיים הלא פתורים שלנו מוצפים

לכן עיבוד של אותם התכנים שעולים

הוא זה שיאפשר לנו גם לדבר בכבוד

ובסופו של דבר לא רק שלא נוותר על עצמנו...

נרוויח פי כמה גם את האחר.

הקץ' הוא שכשאנחנו שם - 

התפיסות התפוסות מסתירות לנו,

אנחנו שבויים בתוכן וקשה אם בכלל אפשרי

לצאת משם בעצמנו,

נדרש מישהו "שיודע את הדרך"

שילווה אותנו לדרך המלך שלנו

והבשורה המשמחת היא

שבשביל זה אני פה ❣

במגוון דרכים:

• בין אם בפגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
• או בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
• או בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

פה בשבילך 

אם זה הזמן עבורך

לעבד את אותם התכנים ההישרדותיים

שלא מאפשרים לך להעמיק את החיבור -

לראות ולהיראות,

להשמיע ולהקשיב מתוך כבוד הדדי

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממני אלי.