איך לצאת מלופ~ים זוגיים ##💓💓 + תרגיל בפנים

נניח שהיא { ממש צריכה תשומת לב,

כי כשהיא לא מקבלת התייחסות (אוהדת),

זה מתפרש אצלה כהתעלמות והיא נורא נפגעת

ונניח שהיא { גם ביקורתית,

כן, היחס שכבר כן קיבלה מאמא שלה היה שיפוט וביקורת,

מה שהותיר בה כאב מחד ומאידך הפך להרגל (מגונה מן הסתם) שלה

ונניח שהוא } ממש, אבל ממש (!) רגיש לביקורת

נכון, כי גם היחס שהוא קיבל היה בעיקר ביקורתי

ונמאס לו להוכיח שהוא מספיק טוב כל הזמן

ואז...

כשהוא } חוזר הביתה מהעבודה ולא מסתכל עליה (למשל)

היא { מפרשת זאת כהתעלמות ו "שהיא שקופה בעיניו"

ו... מגיבה בביקורת.

הוא } כבר אמרנו שממש אבל ממש קשה לו עם ביקורת,

ולכן מתכנס ומתרחק - כך לימד את  עצמו להתמודד מול ביקורתיות -

אמממה...

ההתרחקות שלו, מן הסתם... רק מגבירה עוד יותר את תחושת ההתעלמות 

וגם את התגובות הביקורתיות שלה

מה שדוחף אותו.. אכן.. עוד יותר להתכנס..

והמצב רק הולך ומסתבך...

זו דוגמא ללופ זוגי תפוס

שכל עוד הם שבויים בו -

היא { במקום הפגוע שלה ובתסכול מהצורך הלא מסופק בהתייחסות 

והוא } במקום הפגוע שלו - אכן... שדומה להפליא לשלה וצמא לעיניים טובות -

כל עוד הם שבויים בלופ

הם מגיבים באוטומט - מתוך הפצע.

שם - אין הרבה אפשרויות אחרות,

כי כשנוגעים במקומות הפגועים שלנו,

מופעל אוטומט הישרדותי שלא בשליטתנו

שמְסָפֶּר לנו שהוא בא להציל אותנו -

אך כמו שכבר ברור לך... עושה בדיוק את ההיפך.

בכל אופן מתוכו אנחנו מגיבים ב Fight/ Flight/ Freez

זה לא שמשהו בנו לא בסדר

ובעיקר - אף אחד מאתנו לא אשם (!!) גם לא הוא~יא :-)

האוטומטים הללו מקורם בתקופות של חוסר האונים,

אז אימצנו אותם כדי להציל אותנו,

לא היתה לנו ברירה, עשינו על מה שיכולנו כדי להגן על עצמנו,

לא משנה כמה הילדות שלנו היתה אומללה או נפלאה

ו... זה משפיע עלינו עד היום.

ולמרות שהיום אנחנו לא חסרי אונים -

אנחנו ממשיכים להשתמש במגננות ההן כאילו אנחנו כן

מה שיכול לעזור לנו לצאת מלופ~ים זוגיים

הוא ריפוי של אותן החוויות הילדיות שיאפשר לנו

להתפכח אל כך שהמגננות הללו לא באמת נחוצות לנו

(לא מספיק להבין בשכל אלא הפנמה ברבדים עמוקים ותת מודעים)

ולעבור ממוד של הישרדות למוד של איכות

שהרי בסופו של דבר מה שכולנו כמהים לו

זה להרגיש שאנחנו מספיק טובים,

אהובים מעצם היותנו

וששמחים בנו

ואת זה אנחנו הכי רוצים לקבל מהמבט של בן הזוג

העניין הוא שעד שאנחנו לא נלמד לתת לעצמנו את המבט הזה

לא נוכל באמת להתרווח אפילו אם בן הזוג שלנו 

יתבונן בנו בעיניים טובות ואוהבות

ולא שזה קל להגיע לשם כי גם הוא יש לו דרך לאהוב את עצמו 

כי רק אז יוכל להפנות אלי אהבה בכל תנאי :-)

אבל אפילו אם וכאשר הוא יצליח,

אם אני לא מספיק אוהבת ומקבלת את עצמי -

לא אאמין למבט שלו ולא אוכל לקחת אותו פנימה

או שגם אם אקח, זה לא ימלא לי את הבור,

שישאר כְּבּוֹר ללא תחתית.

אפשר לומר שהתחתית - היא האהבה שלי לעצמי

כשאני ממלאה אותה -

הוא יוכל לתת לי פוש -

ובכל פעם שיתבונן בי באהבה 

היא תיקלט ותמלא אותי כ"תוספת" לאהבה שלי אלי.

לאהוב אותי זה לא ברור מאליו

כי ברוב המקרים - ההורים שלנו גם הם לא אהבו את עצמם

כי גם להם היו הורים שלא קיבלו אהבה בכל תנאי

והתנאים הללו לאהבה - עוברים מדור לדור

בצורה של.. בין היתר ביקורת ושיפוט,

הקטנה, ביטול, התעלמות, עד כדי ביזוי במיני צורות.

אבל!

אנחנו פה בשביל לקטוע את השרשרת הזו

ובמקום להמשיך להעביר אהבה מכאיבה,

אנחנו יכולים להתחיל לאהוב את עצמנו אהבה מזינה

ואותה להעביר הלאה 💓

זה מתחיל בדברים הכי בסיסיים  כמו

הקשבה לעצמי

ומסז' לעצמי בכפות הרגליים,

מגע עדין,

התענגות על ריח של ורד בגינה,

התייחסות לעצמי ברכות ובכבוד,

מבט אוהב וסולח (לעצמי גם כשאני לא מרוצה ממני)

והעמקה וניקוי של כל המסרים המקטינים 

שהשתרשו בי כאילו הם האמת

עד כדי כך ששכחתי את הגדולה והראויה -

חלקיק הנשמה שאני באמת.

המילים הללו נכתבו ממני למרות שזה לא מה שתכננתי לכתוב,

והנה התרגיל שהבטחתי כבר למטה פה

ובכל זאת אם מהדהד לך ומרגיש לך נכון להיכנס לתהליך התמרה שכזה,

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי 

ולפתוח לך דף חדש בו השמיים יותר כחולים והלב יותר פתוח 💓

והנה לכם תרגיל התבוננות אישי קטן 

שתוכלו לשתף זה את זו בתובנות שיעלו אחרי שתסיימו אותו

ויאפשר לכם להתקדם לעבר שחרור מהלופ.

אז...

בחרו לכם לופ שלכם, אפשר לקחת את המריבה האחרונה וצאו לדרך

כשאתם ממשיכים (רצוי אינטואיטיבית) את המשפטים הבאים:

משהו אחד שאני מעריכה בך הוא...

וזה משמעותי לי כי.....

האופן בו לפעמים אני מתנהג/ת ששובר את החיבור בינינו זה ....                         

איך שאני מתארת לי שההתנהגות הזו משפיעה עליך זה.....                                

והרגשות שיש בי מתחת להתנהגות הזו הם.......                                             

ומה שהרגשות הללו מזכירים לי מהילדות זה...                                               

הדרך שבה הגבתי והתגוננתי אז כילד/ה אל מול המצב הזה....                            

הסיפור שרץ לי בראש כילד/ה בהקשר הזה היה.....                                              

והסיפור שרץ לי היום בראש לגביך זה 

(מה שעכשיו אתה יכול להבין שלא באמת קשור אליך , זה קשור למה שהיא זקוקה לו כדי להרגיש בטוחה, מנקודת המבט הילדית הפגועה ההיא)

סיפור אחד חדש שאני יכולה לספר עלי.....                                                                                        

סיפור אחד חדש שאני יכולה לספר עליך (בן/ת הזוג).....                                                                          

וסיפור אחד חדש שאני יכולה לספר על היחסים שלנו.....                                                                              

 ~~~~~~~~~~~~~

בהצלחה!

ספרו לי מה עלה בחכתכם,

פה בשבילך ובשבילכם

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך