איך להשתחרר מהמועקות ולהכניס יותר שמחה לחיים?

 "בסדר... אני מרגישה די בסדר..

את יודעת, לא קל..."

היא אמרה לי כששוחחנו בטלפון

ואני רוצה לבחון את האמירה הכל כך נפוצה הזו,

או את 'אחותה' שמגיעה כ "החיים קשים"

נכון שהשְכַּם והערב מגיעים לפתחנו אתגרים,

החל מקטנות שמעיבות עלינו במודע או שלא,

כמו אם קיבלתי חיוך עקום או ישר הבוקר מהשכן 

והמשך בעננוּת קודרת יותר, שהטריגרים שמעירים אותה

הם האנשים שיותר קרובים אלינו, כמו בני משפחה 

ושמקורה לרוב במיני שדים ששוכנים בתוכנו -

כשזה יכול להיות במודע וגם שלא במודע -

שנסתובב כל היום עם עננה שמנהלת אותנו בלי שנשים לב..

לרוב העננות האלה - 

מקורן באמונות מגבילות שיש לנו אודות עצמנו

וברגשות קשים שאלה מביאות

אחת הנפוצות היא:

"אני לא מספיק"

זו מגיעה עם שלל רגשות כבדים -

כמו אשמה, בושה, עצב, אכזבה, חוסר אונים,

תסכול על המצב - (לכאורה) 

תסכול שנובע מתוך קונפליקט פנימי בין ידיעה עמוקה 

שאני בהחלט מספיק ואף נפלאה מעצם היותי חלק מנשמה עוצמתית -

ובין חלקים שלמדו להאמין ש "אני לא מספיק" 

האמונה השגויה הזו - שאני לא מספיק - התקבעה לה אי שם בילדותנו,

כמסקנה ממה שאמרו לנו במילים,

או מאיך שהסתכלו עלינו במבט שאין בו מספיק אהבה,

או כהיסק שעשינו מאי הצלחה כל שהיא או השוואה שלנו לאחרים,

מאחר ואז התעצבה לה חווית הערך שלנו,

אותו גרעין בתוכנו שיודע שאנחנו נפלאים כפי שאנחנו,

נדחק אט אט ומתכסה מאחורי האמונה שאנחנו לא מספיק,

כשחוויות החיים מביאות לנו עוד ועוד סיפורים 

שבטעות אנחנו מתייחסים אליהם כאלה "הוכחות" 

שאכן כך הוא -

שאכן "אנחנו לא מספיק"

אט אט נבנה לנו מנגנוני הישרדות שמטרתם לתת לנו תחושה של "מספיק" -

נהיה תחרותיים, השגיים ופרפקציוניסטים - כדי להוכיח (גם לעצמנו) שאנחנו מספיק

או לחלופין - נרים ידיים ונימנע מלנסות - כדי לא להרגיש שאנחנו לא מספיק,

וחשוב להבחין שגם כשנצטיין בעשייה שלנו,

זה עדיין לא ימלא את תחושת החוסר ולא יצליח להחליף את האמונה,

כלומר ישאיר אותנו אתה ועם כל המשא הרגשי הכבד שלה.

לזה אפשר להוסיף מנגנוני ריצוי,

צורך ותלות באישור הסביבה,

לא פעם נמצא את עצמנו מתפרצים בכעס

כי הכעס מסתיר תחתיו רגשות פגיעים יותר

ולכאורה מגן עלינו אבל למעשה פוגע בנו ובסובבינו

(אל דאגה.. לא באתי לנכס.. :-) אני מביאה גם פתרון בהמשך)

ועוד הרגלים שלא באמת מביאים לנו מזור..

ואז...

כשהאמונה ההיא (ועוד כמותה) נמצאת מתחת לפני השטח,

עטופה ברגשות הקשים ובהרגלים שמנסים להוכיח אחרת

אבל לא באמת עושים את העבודה...

החיים נחווים כקשים, 

ואנחנו מחפשים מילוט מהקושי -

אז אנחנו מוצאים עוד הרגלים בניסיון להרגיש טוב יותר -

שיהיו על הרצף מלעשות עוד יותר דברים,

ועד ללברוח - שבקצה של זה יגיעו לכדי אילחוש עם סמים ואלכוהול.

אז... בהחלט החוויה היא ש "החיים קשים..."

בהחלט "לא קל"

אבל...

אם רק היינו מצליחים להגיע למקור -

לאותן האמונות השגויות,

לאותם הזכרונות שבתפיסה הילדית התקבעו בתוכנו 

ונחרטו כמחלישים,

אם רק היינו מצליחים לתת לפקעת האמוציונלית בתוכנו להתפוגג...

ולמקומות הילדיים בתוכנו ריפוי באהבה שכל כך היינו כמה לה...

כל מגדל הקלפים הזה שנבנה על גבי האמונה הזו,

היה מתייתר ונעלם!

כי כשאני יודעת מבפנים 

(ולא רק בשכל, אפשר לשמוע אם הנימה שלי מנסה לשכנע.. :-),

אלא ממש ממש מחוברת אל הערך שלי -

השמחה בי זמינה לי הרבה יותר

כי התפוגגו להם העצב והתסכול, הבדידות, האכזבה, הפחד וכו'...

כן, רגשות - emotion ~ 

Energy in motion - אנרגיה בתנועה

כשאנחנו נותנים להם להיות, שוהים אתם,

מה שלא יכולנו כילדים כי כל כך איימו שעצרנו אותם בתוכנו...

ויחד עם זאת, כשנותנים להם להיות  -

אחרי 90 שניות הם מתפוגגים !

אז - 

כשהאמונה השגויה התחלפה בזו שיודעת את עצמי,

והרגשות הקשים התפוגגו -

אני כבר לא צריכה להוכיח שום דבר 

וגם לא לעשות יותר ויותר מאותו הדבר,

גם כבר אין לי ממה לברוח... 

אז -

אני יכולה לפעול בהתאם לצו ליבי,

חווית החיים כולה קלילה יותר

והאמירה "לא קל" איננה חלק מחיי

❤❤❤

נכון,

שמנקודת מבטי תהליך ההתפתחות שלנו

הוא אינסופי ויגיעו לפתחנו עוד ועוד אתגרים,

אלא שככל שאנחנו בתהליכי ריפוי והתמרה כאלה

החיים נחווים כהרפתקאה 

שגונזת בתוכה שק מלא של הפתעות עבורנו

אבל...

איך עושים את זה?

הרי אנחנו שבויים בתוך אותן התפיסות השגויות

ובמצב הזה לא באמת יכולים לראות מבעד למסך האמוציונלי 

שמסתיר לנו את האפשרויות הללו שצופנים לנו החיים...

אבל לי... יש כלים מופלאים שיכולים לפוגג את הערפל,

ולחבר אותנו בבהירות אל העוצמה שלנו ❤

במיוחד היום,

בפתחה של שנה חדשה,

כשהחגים אוטוטו מאחורינו

זה הזמן המושלם- 

עם רוח גבית מהמהות של שנת השמיטה שהחלה -

לשמוט מאתנו דפוסים תפוסים שכאלה

שלא פעם מכוסים בהתפרצויות של כעס (אבל לא רק)

ולצמוח אל השלב הבא שלנו

לחוות את החופש להיות מי שאנחנו באמת,

משוחררים מאמונות שקריות, רגשות כבדים ומעיקים

דפוסי התנהגות שמקבעים את המצב עוד יותר

ולא פעם כשזה כבר מגיע לגוף - מלווים במכאובים פיזיים שונים.

זהו זמן נפלא ליצירת שינוי,

לקפיצת מדרגה משמעותית

והבשורה שלי היא - שזה בר מימוש בקלות יחסית

בתהליך שהקלטתי מראש

בסרטונים קצרים של עד חצי שעה 

ובהם תכנים, תרגילים ובתהליכים משני תודעה

לאורך 21 ימים  (רצף שמאפשר להתמדה לחזק ולהטמיע את השינוי)

בהם את~ה מחולל~ת לא סתם שינוי אלא 

קפיצה תודעתית אל הגדול~ה והחופשי~יה שאת~ה

זה נמצא בעלות מוזלת לזמן מוגבל

 בלחיצה כאן עבורך

בברכת שנה טובה ומבורכת

בתהליכי ריפוי רכים ומיטיבים,

גלית  אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

למה זה בעצם נפלא שאנחנו רבים?

 הקשר הקרוב הראשון של כולנו היה הקשר עם אמא ואבא,

שהחל עוד כשהיינו ברחם,

ונמשך אחרי הלידה בהיותנו תינוקות חסרי אונים,

נתונים לחסדי הטיפול שנקבל מהדמויות המטפלות בנו

טיפול שבמידה כזו או אחרת היה חסר או עודף

סביב סוגיות שונות שחזרו על עצמן לאורך חיינו.

וכשאני מדברת על חוסר או עודף, אני מתכוונת לכך

שהיו לנו צרכים שלא תמיד נענו במידה המדוייקת לנו

על ידי הדמויות שטיפלו בנו -

לפעמים כי לא ראו אותנו מספיק,

למשל כי היו עסוקים וטרודים בענייני היום יום,

לפעמים כי השתיקו אותנו ולא איפשרו לנו לבטא

את עצמנו, את הרצונות שלנו, את הרגשות שלנו -

כשאלה "התנגשו" עם אלה שלהם 

ו/או עם הנורמות החברתיות המקובלות,

לדוגמא:

כשחזרו ואמרו לו "תפסיק לבכות מה אתה תינוקת?"

מסר שלימד אותו להפסיק להרגיש ולא לבטא את הרגשות שלו..

וזו רק אחת מאינספור אפשרויות לצרכים שלא נענים

ולהשפעה של כך עלינו -

ככל שהחוסר (/עודף)  חוזר על עצמו,

נמצא את עצמנו בונים מנגנון הישרדות 

שמאפשר לנו להתאים את עצמנו -

כן... תוך כדי שאנחנו מוותרים על חלקים שלנו... -

העיקר שנקבל אהבה,

שהרי - במיוחד כילדים - אנחנו תלויים בה.

למשל כשהמסר הוא 

אסור לבכות > (משמעו) אסור להרגיש (כי לאן יזרמו הרגשות אם אסור לבכות?) > 

מה שעשוי להוביל ליצירת מנגנון ניתוק, 

שכן ניתוק ושכלתנות מאפשרים לי להתאים את  עצמי להתנייה

ולִזְכֹּות (אולי) באהבה

כך אנחנו יוצאים מבית הורינו, עם מיני קונפליקטים פנימיים:

מחד עם תסכולים רבים על חוסר הקשב לצרכים שלנו, כגון:

חוסר ההקשבה/ חוסר הנראות/ חוסר הלגיטימציה להיות מי שאנחנו וכו'..

ומאידך עם מנגנונים שבנינו והתאמנו את עצמנו להסתדר לכאורה,

כלומר עם הרגלים שמשמרים את התסכולים ההם -

ולמעשה שומרים אותנו רחוק מעצמנו

כי אם אני הייתי צריכה שיראו אותי

וכשזה לא קרה סיגלתי הרגלים של הימנעות

על מנת לא לפגוש את כאב הדחיה שהתעורר כל פעם שלא ראו אותי,

כל שכן שגם היה אסור לבכות -

לכן ההרגל כולל ניתוק רגשי שמאפשר לי להמשיך להתנהל לכאורה

אך במרחק גדול מהלב שלי,

עם מנגנון כזה - אני למעשה משמרת את התסכול,

מעצם ההימנעות - אני לא רואה אותי

וגם אם רואים אותי אני נמנעת מלהרגיש,

נמנעת מלתת להיכנס לעולמי,

מה שלכאורה מגן עלי,

אך למעשה משחזר תמידית את חווית הדחיה.

מיני מנגנונים גאוניים

שאכן הצילו אותנו בשנות ילדותנו,

אך היום רק משחזרים את אותו הכאב בדיוק...

אבל.. והנה הפאנצ' (!!)

בדיוק בשביל זה התכנסנו, נפגשנו, התאהבנו זה בזו ❤

כשאנו מתאהבים, תת המודע בוחר לנו בן זוג כזה

שיודע במדויק ללחוץ לנו על הכפתורים ההם,

אפשר לומר במילים אחרות -

שחָוָוה חוסרים דומים לשלנו

רק שמנגנוני ההגנה שלנו עשויים להיות הפוכים

למשל אם אני נמנעת מקרבה,

אני עשויה למצוא את עצמי בזוגיות עם מי שמשתוקק ודורש אותה

שנינו מונעים מחווית דחייה ~ נטישה

אחד בורח כדי לא להרגיש שוב ושוב נטישה 

(כמובן שזה רק מקבע את החוויה ומשחזר אותה שוב ושוב)

והשני נאחז כדי שלא יינטש

(גם זה מן הסתם מנגנון שמשחזר ומביא סוֹפֶי סיפור ידוע מראש של נטישה)

ואז אנחנו רבים -

כל פעם שאני נעלבת שהוא לא רואה אותי -

אני מתרחקת...

(לא משנה שגם אם היה רואה לא באמת הייתי מתמלאת מזה כי אני נמנעת.. )

מה שמוביל אותו להתלונן ולדרוש עוד יותר קרבה,

דורשנות ותובענות שמתובלות בהאשמות 

שמן הסתם רק מרחיקות אותי יותר,

ואנחנו מתדרדרים מטה במדרון חלקלק ותלול...

רגע רגע, זה לא הפאנצ'...

הפאנצ' הוא 

ההבנה - שבעצם הקשר הזוגי יכול להיות גשר לתיקון שלנו

מן הסתם השלב הראשון של התיקון

הוא המצב האוטומטי שחושף את מנגנוני ההישרדות שלנו

וכל עוד אנחנו מופעלים מהפצע -

זה רק מגרה אותו וזורה עליו עוד מלח -

קרי - המריבות שלנו

אבל!

כשאנחנו מבינים,

שהמריבות שלנו בעצם מעלות על פני השטח ולו חלקיק מהכאב -

ובזכותן נחשף בפנינו שער דרכו נוכל להיכנס ולרפא

כי התסכול כמו שדר' הנדריקס אוהב לומר

הוא הצמיחה שלנו שרוצה להתרחש-

בכל פעם שאתם רבים,

בכל שיחה שמגיעה ל dead end

במיוחד באלה שחוזרות על עצמן 

(ואגב לא משנה אם המילים והנושא חוזר על עצמו

או רק המנגינה ...)

יש שכבה נוספת של אמוציות שמנהלות את המריבה

שנמצאת מתחת לשכבה המילולית

או כמו ששמעתי את ארנינה קשתן אומרת -

ישנה השיחה הלא מדוברת שמנהלת את המערכה

וזו צופנת בחובה עולם קסום ומלא בתובנות, רגשות, תחושות

שמוביל ישירות ללב שלנו

ומאפשר לנו לגעת בחלקים הרכים שמאחורי חליפת ההישרדות,

מבעד למנגנונים האוטומטים

ולהרוות את הצמא ❤

ככל שאנחנו מצליחים להגיע לעומק שלנו -

גם מתאפשר ריפוי לחלקינו הילדיים

כלומר המקומות שחוו חסך כלשהוא "מתמלאים"

וגם מעמיק החיבור בינינו לבין בן הזוג

זאת אומרת שבזכות המריבה

אם וכאשר אנחנו לומדים איך לעבור לשיח מודע,

(שזה בדיוק מה שנלמד בקבוצת הלימוד לזוגות

שתקפיץ את הזוגיות שלכם לרמה הבאה

(כן... כולל ההעמקה המופלאה הזו))

אנחנו לומדים לנהל את המצוקות שלנו,

כך שבהמשך - וזהו תהליך שלא קורה ברגע

ובכל זאת בהחלט מורגש ביום יום כבר מההתחלה -

יותר ויותר חלקים מחליפת ההישרדות מתייתרים לנו

פחות ופחות אנחנו דורכים אחד לשני על הכפתורים,

מה שאומר שהשיח בינינו הופך למכבד, ממלא, נוכח,

ו... הללויה - הלב מסכים להיפתח.

כל מריבה הינה הזדמנות לריפוי -

אישי - של מה שעלה אצל כל אחד מכם והוביל למריבה

וזוגי - של החיבור ביניכם שנוצר כשאתם מעזים לחשוף את החלקים הרכים

להבין את הקושי,

אפילו להצליח לעמוד בנעליים של האחר

ולגלות אמפטיה והתחשבות

תוך כדי השיח ובכלל.

כי בעצם,

כולנו רוצים שיאהבו ויקבלו אותנו בכל תנאי,

כולנו צמאים שיראו אותנו בעיניים טובות,

ככה, בדיוק כמו שאנחנו

ובזכות התזכורת מבן הזוג

שקיבל מסר מכאיב דומה לשלנו

וכמונו רגיל גם להמשיך ולהעביר אותו (גם אלינו)

אותה תזכורת שבאוטומט דורכת את חליפת ההישרדות שלנו,

כשאנחנו לומדים איך -

מאפשרת לנו להגיע לאותו הכאב ולרפא אותו

מאפשרת לנו להעניק לעצמנו הילדי 

מנקודת המבט של החלק האימהי שבתוכנו -

את אותה אהבה וקבלה בכל תנאי ❤

ומשם גם להעניק אותה הלאה - הללויה - גם לבן הזוג

ואיזה נפלא זה כששנינו לומדים את הדרך הזו

ועושים את המסע הזה יד ביד

ביחד כמו מקפצה

נוכל להיפרד מהזוגיות של הקבצנים 

ושבה אנחנו דורשים ותובעים מהאחר כל מה שלא קיבלנו

בתוענה לא מילולית שעכשיו לעומת הילד שהיינו - 

אנחנו חזקים ויכולים לדרוש ולהאשים -

מה שמן הסתם לא עובד לנו...

להיפרד מהקבצנות שמשמרת את התסכול

ולעלות לרמה הבאה -

לזוגיות גורמה - הללויה -

שבה יש הקשבה, קבלה, חמלה לעצמי

מה שמאפשר לי להעניק מאלה גם לאחר!

את הדרך לשם אנחנו עושים

בעזרת שני כלים מופלאים -

האחד זוגי - והוא דיאלוג אימגו

והאחר שמלמד אותנו ריפוי עצמי

שנקראת ת.ל.מ גוף נפש - מבית מדרשה של אורית כהן רז

כלי מופלא שעושה קסמים ומשחרר מאתנו

את התסכולים שמנהלים אותנו 

כשזה תכל'ס מורגש בכל הרמות -

בגוף אפשר לחוש בשחרור פיזי,

רגשות מתפוגגים ומתנקים,

דפוסי חשיבה בהירים ופתוחים יותר זמינים לנו

ואמונות מותמרות לכאלה שמשרתות אותנו.

ריפוי אמיתי שמורגש ביום יום 

ולך ולכם יש הזדמנות פז להיות חלק מזה

בקבוצת לימוד קטנה של עד 8 זוגות

בה אעביר את כל התכנים שקריטי להבין

ונעבור תהליכים מְשָנֶי חיים

כך שכל אחד מכם והזוגיות שלכם

עולה לרמה הבאה

כדי שהשנה הזו תהיה הכי טובה שהיתה לכם ever עד כה!

כל הפרטים על הלימוד בלחיצה כאן

בכל מקרה יש לכם 100% אחריות,

אם אחרי שעה מתחילת המפגש הראשון

משהו לא מתאים לכם - אתם משוחררים

ובלי שאלות או צורך להסביר - מקבלים את מלוא כספכם בחזרה!

ואני מציעה זאת כי אני יודעת מה הערך של הדרך שנעשה יחד

ויחד עם זאת - 

היא לא מתאימה לכולם,

לכן אחרי טעימה ממנה - אני משאירה את הבחירה בידיים שלכם.

כי אתם יודעים בעומק לבכם

הכי טוב מה טוב לכם,

אם יש לך תחושה שזו עשוי להיות המקפצה שלכם,

הירשמו בלחיצה כאן

ונתראה אוטוטו

כן.. כדי שהשנה הזו תהיה הכי טובה שהיתה לכם ever  עד כה!

גמר חתימה טובה

וחגים שמחים

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

איך לדבר באופן שהאחר יקשיב ??

 וגם.... איך להצליח להקשיב כשהאחר מדבר??

לכאורה 'לתקשר' זה בייסיק..

הרי למדנו לדבר כבר בגיל שנה וחצי - שנתיים...

למעשה..

במיוחד במערכת יחסים זוגית, אבל לא רק -

איך לומר ?...

תקשורת בריאה ונעימה זה לא דבר שבא לנו בטבעי, או בקלות.

אחת הסיבות לכך היא היותנו חלק מתרבות

שהתודעה הרווחת בה הינה תודעת אשמה והשלכה.

זאת אומרת שהדוגמא שקיבלנו בבתים בהם גדלנו

היתה כזו שרוויה בהאשמות, 

שבה לרוב כשמישהו מתוסכל הוא ישליך את התסכול שלו על מי שמולו,

יאשים אותו במצב, תוך שהוא נשאר בעמדת הקורבן בסיטואציה, אבל צודק (!!)

מכוסה בקוצים ובמיני מגננות -

כמו: ציניות/ סרקזם/ זעם/ כעס/ דברי שטנה והקטנה, הסברים 'איך היית צריך ל'.. וכו'..

אלה לרוב יגררו את האחר לתגובת נגד -

גם הוא על מנת להתגונן... (כמובן)

ומשם המצב לרוב רק מתדרדר ..

כל אחד מתבצר בצדקתו,

צודק צודק... אבל נשאר לבד.

במילים אחרות למדנו באופן מודע ובעיקר באופן לא מודע

איך לא כדאי לדבר

וזה מה שהוטבע בנו כהרגל אוטומטי.

לכן אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לתקשר בצורה כזו

שבאופן לא מפתיע, מובילה אותנו שוב ושוב למבוי סתום

ובעיקר משמרת את התסכול -

למרות שההשלכה שלו על האחר מבטיחה לנו לשווא שחרור ממנו...

יכול להיות שמה שיש לך לומר עכשיו

זה שמצידך ומבחינתך הכל בסדר,

זה האחר שאשם בכך שאתם לא מצליחים לתקשר,

אז אני מזכירה לך -

שאי אפשר לריב לבד...

בשביל לריב נדרשים שניים,

זאת אומרת שבכל מריבה ישנם שני צדדים שלוקחים בה חלק

ולכן כדאי ששניכם תקראו את ההמשך,

ששניכם תהיו 'באותו הדף' 

ותוכלו יחד להתרומם מהמישור של הצדק והאשמה

בו ישנה חוויה הישרדותית ותגובתיות ערה 

(אי אפשר להקשיב לא כל שכן להבין את האחר)

למישור של אהבה - שם יש הקשבה, הבנה, התרחבות ונחת

הנה לך כמה קווים מנחים לשיחה שמייצרת חיבור:

(מציעה לקרוא קודם כל עד הסוף ורק אז להתחיל)

ראשית, בואו נירגע,

שניכם צודקים.

כל אחד מנקודת מבטו

ונקודת מבטך ראויה בהחלט

בדיוק כפי שנקודת מבטו של האחר ראויה!

ישנה האמת הסובייקטיבית שלך

והאמת הסובייקטיבית של האחר

וישנה בנוסף לאלה האמת האובייקטיבית שאיננה אף אחת מהנ"ל.

לכן,

כשאתם באים לדבר זה עם זו -

חשוב שתזכרו לדבר את הדברים מנקודת מבטכם הסובייקטיבית

ולא כרעיון אובייקטיבי ומוחלט.

התחלה של משפט יכולה להיות למשל -

בחוויה שלי...

מה שאני מרגישה...

קשה לי כש...

ורגע לפני שאתם בונים את המשפט -

ההמשך שלו נדרש שיהיה במה שנקרא I Position

זאת אומרת שבמקום ההרגל להטיח באחר מי הוא ומה הוא,

וגם מה הוא לא...

למשל במקום: "אתה פשוט אטום רגשית "

שזהו משפט שגם מתאר מצב לכאורה כצורה אובייקטיבית וגם מדבר עליו,

נוכל לומר :

"כשאתה מגיע מאוחר וניגש לילדים וממשיך למקלחת בלי להקדיש לי תשומת לב,

אני מרגישה כאילו אני שקופה ומפרשת את זה כאילו לא אכפת לך ממני

ועולה בי עצב ובדידות"

זאת אומרת - והוספתי פה עוד נדבך במשפט הנ"ל שכשאני מתארת מה קורה לי -

אני יכולה להוסיף מיני רגשות שמתוארים במילה אחת

במקום לומר "אני מרגישה שאתה..." נאמר "אני מרגישה עצב"

חלק חשוב נוסף בפאזל הזה יהיה

לשחרר את הציפייה שהאחר יענה מעתה על הצורך,

כי אם אני מספרת לך עכשיו על מה שקורה לי

ואני מצפה ממך שמעכשיו תתנהג בהתאם...

המשפטים שלי יהיו טעונים באשמה ובתוכחה

ואלה לא באמת מאפשרים לתקשורת והקשבה,

אלא ההיפך  - מרחיקים ואוטמים את הלב...

זאת אומרת שבעצם -

עוד לפני שאנחנו מנסחים לעצמנו את המשפטים

כדאי לנו קודם לקחת בעלות על הרגשות שלנו,

לאסוף את עצמנו,

לברר ביני לביני מה בעצם היה לי קשה,

להיות האם הפנימית לחלקי הכואבים -

כן, נכון - ליצור תקשורת בתוך עצמי (!),

אבל גם בתקשורת הזו לא להישאר במקום המוכיח והצודק,

אלא יותר המבין והחומל,

שמביא אלי מזור ומאפשר לי הבוגרת למלא את הצורך הילדי החסר שבתוכי

כמו למשל - נראות, הקשבה, אכפתיות אהבה, חיבוק וכו'..

אחרי עיבוד הרגש ביני לביני,

אחרי שתקשרתי והבנתי והרגעתי את עצמי -

(אל תכעסי על עצמך אם את לא מצליחה..

לא לימדו אותנו לעשות זאת לכן גם את השלב הקריטי הזה

אני מלמדת בקבוצת הלימוד לזוגות פרטים למטה)

אז תהיה לי ברורה יותר וזמינה יותר הדרך לתקשר אתו

אז אוכל להביא מהלב את מה שיש לי,

שוב - ממקום אסוף שלוקח בעלות על חלקיו,

ומעז להתקרב ולפתוח את הלב מתוך החוסן הפנימי שלי

לא בתנאי שלא אפגע,

אלא למרות שהאהבה פוגעת,

פוגעת אלא שאני פה בשביל עצמי -

לדאוג, לשמור, לטפח, להציב את הגבול כשצריך

ומתוך המקום החסון הזה אני מזמינה אותו להיכנס ולהצטרף,

כך אני יכולה לשתף אותו בעולמי (על פני לשטוף אותו כשאני לא מעבדת לפני את מה שבתוכי)

מה שמאפשר לו יותר להקשיב כי 

מה שאני מרגישה זו לא אשמתו (!!)

דר' הנדריקס - אבי שיטת האימגו אומר

שכשאני מדברת זה 80-90% אודותי.

הצד השני הוא רק הטריגר לאותו התסכול שעולה בי

הוא לא אשם בתסכול הזה.

כשמגיעים כך לשיחה - זה מאפשר לצד שמקשיב

להיות מיכל נקי עבור הצד שמדבר

ופה אני רוצה להוסיף ולהתייחס ל setting -

לאיך כדאי לנו לשבת ולדבר כדי שהשיחה תהיה מחברת -

ה setting של האימגו בשיח זוגי הינו כזה בו

שני בני הזוג יושבים זה מול זו

מסתכלים זה לזו בעיניים,

בוהים עד כדי שנוצר קליק

אפשר לתת ידיים,

מתחילים בהערכה הדדית

"משהו אחד שאני מעריכה בך זה..."

כדי לאפשר לאותן מגננות וכלי נשק לנוח,

כדי להזכיר - "קודם כל אני אוהבת אותך,

יש לי קושי עם התנהגות מסוימת, או משהו שקורה,

משהו שאני רוצה לשתף אותך,

אתה לא חייב להסכים,

לא חייב לשנות שום דבר,

אני רוצה לשתף אותך בקושי שלי ויחד אתך לחקור למה זה כל כך קשה לי..."

האחד מדבר

והשני מקשיב.

השני מקשיב ואף משקף את הצד המדבר

מה שמחדד את התחושה של ההקשבה אצל הצד המדבר.

וזה המדבר מחויב לדבר ב I Position

מה ששומר על המקשיב ומאפשר לו להישאר כמיכל יציב עבור המדבר

כך נוצר חיבור בין הלב של המדבר

אל הלב של המקשיב

כך אנחנו מחזקים את הגשר בין הלבבות

~~~~~

ואני מוסיפה - 

גם אם תיקחו רק חלק מהאלמנטים בסטינג הזה -

הללויה

אז כדי שיהיה קל לזכור את עקרונות החיבור בשיחה זוגית

חיברתי להם ראשי תיבות:

    נ ר     ה ג ש מ ה

נ - נראות - מתאפשרת לנו כשאנחנו מביטים זה בעיני זו במבט רך, בעיניים טובות תוך כדי השיח

ר - רצון טוב וכוונה טהורה של הלב. לבוא עם התזכורת של מי האדם שמולי במהותו. חרף התנהגויות לא רצויות

ה - הקשבה - תפקידו של המיכל, להיות בהקשבה מהלב, בסקרנות, עם רצון לשמוע עוד

ג - גשר שעובר בין הלבבות ומחבר באופן בלתי נראה בינינו - אותו אנחנו רוצים לחזק

ש - שיתוף - הצד המדבר משתף בניסיון לחקור למה זה קשה לו כש... לרוב זה יהיה קשור לחווית ילדות חוזרת

מ - מרחב זוגי - המרחב שמתקיים בין בני הזוג, אותו אנחנו רוצים לנקות מכל מה שהצטבר ולשמור אותו נקי עד כדי מקודש

ה - הקדשת זמן ותשומת לב זה לזו. את השיחה הזו נקיים כשאנחנו פנויים זה לזו, טלפונים כבויים בצד, נדליק נר וכו'..        

~~~~~~~~

את הכלים הללו ועוד פטנטים נוספים

נלמד ונתרגל בקבוצת הלימוד לזוגות

שתעלה את הזוגיות שלכם לרמה הבאה,

אם אתם זוג שרוצה לחזק את החיבור ביניכם,

להצליח לדבר וליהנות מהביחד שלכם,

זה בשבילכם!

מצפה לכם בהתרגשות ❤

פרטים נוספים בלחיצה כאן

רגע לפני שנפרדת ממך שהרי ניפגש בפעם הבאה בשנה הבאה :-)

הנה לך עוד פטנט תקשורת שחשוב להכיר -

שהינו אפשרות נוספת שלעיתים זמינה 

במיוחד כשיש פחות רגשות ערים והיא- 

לנסות במקום להטיף מוסר, ולומר "למה את אף פעם לא..."

או "אתה תמיד..."

למצוא רגע בו התקיים בדיוק מה שרצית,

וברגע של חסד- בו את ממש יכולה להתחבר אל המלאות ההיא -

לספר לו -

"אתה יודע, אז, כשעשית כך וכך... זה היה לי מה זה כיף...

הרגשתי אז...

אז כל פעם שבא לך תדע שזה עושה לי ממש טוב..."

במיוחד כשמדובר על הגבר שלך,

כי בתרבות בה גדלנו מחנכים גברים למצוינות והצטיינות 

ובכל פעם שאנחנו באות בטענות

זו מפעיל אצלם אשמה ותחושת כישלון קשה

שמובילה לההיפך ממה שאנחנו רוצות

אז בכל פעם שזה מתאפשר -

זו אפשרות קלילה ונעימה שמובילה לשגשוג ושמחה לשני הצדדים 

~~~~~~

מאחלת לך ולבני ביתך

שנה ברוכה בחיבור ובאהבה,

שנה של לב פתוח, כנות ושמחה

אמן

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך