הרגשתי מחנק בגרון..
וחוסר אונים עז שהשאיר אותי כמה שניות בלי מילים..
היא שאלה אם אני יכולה ללוות אותם בתהליך זוגי באנגלית
ואני שאנגלית איננה שפת אמי, יודעת שזה לא מתאים,
לכן אמרתי לה "לא"
אבל הרצון לעזור...
ואולי נכון יהיה יותר לומר: הקושי להשיב אותה ריקם -
חוסר האונים שעלה בי אל מול חוסר האפשרות שלי להקל עליה,
צעק בתוכי והוביל אותי לעבור בין אלם לחזרה על אותן המילים שוב ושוב -
"לא, אני יודעת שזה לא מתאים..."
הפעם, לעומת מקרים דומים בעבר יכולתי ממש להיווכח
בחוסר האונים הזה שסער בתוכי תוך כדי הסערה
ולנהל את עצמי בתוך הסיטואציה.
(וכן, יש לי עוד עבודה להמשיך ולנקות עוד מאותו חוסר אונים)
בעבר - כשהייתי פחות מודעת למתחולל בתוכי
הוא היה מניע אותי ובלי שהייתי מודעת לכך
הייתי עשויה לומר לה "כן"
(העיקר לא להרגיש את חוסר האונים הזה)
למרות שזה לא היה בהכרח מה שנכון לי ולהם
וכך לא פעם הובלתי את עצמי "על עיוור" לשבילים לא רצויים...
ככל שהמתחולל בתוכנו מתחולל לו באחורי הקלעים -
באופן לא מודע -
כך נמצא את עצמנו פועלים מתוך אחד ה Fים
ולרוב לא בהצלחה
זה קורה לנו לא פעם אל מול קושי שעולה אצל הילדים שלנו,
כשלילד שלנו קשה רגשית -
וזה לא משנה אם הוא בגן ומישהו משך לו בשיער,
אם הוא בבית ספר ולא הצליח במבחן,
או אם הוא עובר משבר רגשי עמוק יותר,
ככל שאנחנו מזדהים עם הקושי שלו,
ככל שאנחנו לא ערים למה שמתחולל בתוכנו -
מציפים אותנו הרגשות הקשים שלו
וביניהם חוסר אונים (שמציף את זה שלנו)
ולא משנה באיזו פעולה ננקוט -
היא לרוב לא תהיה כזו שמאפשרת לרווחה אמיתית להגיע.
לכן לפעמים גם כשאנחנו יודעים את המילים הנכונות,
זה לא עובד.
כי מה שעובר אליו זה המטען הרגשי הלא נעים שלהן...
כמובן שזה אותו הדבר בין בני זוג
כשלי קשה בגלל שהוא } לא מתייחס אלי (או משהו אחר)
ואני מוצפת באמוציות כגון עלבון, תסכול, חוסר אונים...
הסיכוי שלי להציל אותנו קטן יותר
מאשר כשאני מצליחה להיות ערה למה שמתחולל בתוכי
אל מול ההתנהגות שלו -
ובנוסף לעירנות
מצליחה להכיל, להביא רכות, וריפוי למקומות הכאובים הללו שלי
ומהמקום האסוף הזה
אני באמת יכולה לראות מה עובר עליו -
ולא רק להגיב אל מנגנוני ההגנה ההישרדותיים שלו
אז - אוכל לחולל שינוי אמיתי.
כזה שמעביר אותנו ממישור של הישרדות מכבידה
בה אנחנו נלחמים/ מתגוננים/ מאשימים/ מתרחקים,
אל מישור בו אנחנו בחוויה כללית של שקט וחיבור.
מתוך חיבור אלי -
מתאפשר חיבור אליו
ממקום שרואה אותי ורואה אותו
אני יכולה להביא משהו אחר - רך, אמפטי, פתוח, כשאני ניגשת אליו.
במילים אחרות -
הערבוב הזה עם האחר -
שמתבטא בין היתר בצורה ברורה כשקשה לאחד מאתנו -
(מה שקורה אצל רובנו כהמשך לתהליך היפרדות לא שלם ונקי מאמא...)
לא מאפשר לנו להיות במלואנו עבור עצמנו
ולא מאפשר לנו להיות לעזר ראוי ומלא לאחר
(ככל שהאחר קרוב יותר זה ברור יותר)
למעשה מתקיים פה ערבוב נוסף -
והוא בין הבוגרת שאני לבין המקום הילדי שבי שהִינו לרוב חסר אונים,
שמציף אותי אל מול מה שהאחר חווה/ מה שהמציאות מביאה
וכאילו משתלט עלי ובאחת אני בחוויה ילדית של חוסר אונים/ תלות/ עלבון וכו'..
(רגשות אלה הינם רגשות ילדיים מטבעם - חוסר אונים, פחד נטישה, עלבון, דחייה...)
כשאני לומדת לשנות כיוון ולִפְנות ב u-turn פנימה,
אני גם מייצרת נפרדות בריאה מהאחר
וגם יכולה לאסוף אלי את חלקי הילדיים ולהיות בנפרד מהם -
האם הפנימית שמכילה ואוהבת עבורם
ומהמקום האסוף הזה שאליו ההכלה הזו מצמיחה אותי
מתאפשר שקט ובטחון אמיתי!
ובנוסף - כבונוס - יש גם אינספור אפשרויות לפתרון ענייני.
~~~~~
אני מאמינה שכל דבר שבא לפתחנו,
כל קושי או אתגר,
הינו חלק מהשיעורים שלנו
ומטרתו לפתוח לנו שער לריפוי
לכן - כמו שכתבתי בכותרת -
לכל "בעיה" יש "פתרון"
אלא שבניגוד לכוח שימשוך אותנו להעצים את ההזדהות עם האחר
(או את המלחמה מולו)
הכיוון שמאפשר לנו לצאת מהפלונטר הזה
הוא...
כן...
פנימה.
משהו מסעיר קורה בחוץ,
הוא } כועס ומאשים אותך /
הילד עובר משבר וקשה לו/
וכו...
אגב, בגלל שנטייה השכיחה להדחיק,
יכול להיות שאת חושבת שאת לא מופעלת רגשית,
אבל הגוף שלך מגיב (כיווץ/ מחנק וכו')
זה סימן עבורך לדעת שיש לך שער לעבור דרכו
בכל אופן -
בעוד שהנטייה היא להימשך אל האש
הכיוון הבטוח לכולם הוא לעשות u-turn
להביא את תשומת הלב פנימה,
להרגיע,
לתת מקום למתחולל - תחושות/ מחשבות/ רגשות...
ותוך שנוצרת הפרדה בין החלקים הילדיים הסוערים לאם הפנימית המחבקת -
להכיל ולאפשר לריפוי להתחולל
(זה מה שאני מלמדת גם בפגישות אישיות, - לחיצה כאן תוביל לתיבת המייל שלי
גם בתהליך דיגיטלי אישי של 21 ימים - לחיצה כאן לפרטים נוספים
וגם בתהליך דיגיטלי זוגי בן 8 שבועות - לחיצה כאן לפרטים נוספים)
וזה... מניסיון :-)
לא משהו שהשכל יכול לקלוט
אלא חוויה שיש לעבור כדי להתרחב לשם
ולהתפעם ממגוון האפשרויות החדשות
שצצות מההתרחבות הזו של התפיסה
ואף מההפתעה לא פעם, מכך
שהאחר חווה רווחה עוד אפילו לפני שחזרתי אליו
מה שחוזר אלי תמיד עם הודעות כמו:
אין בעיה שאין לה פתרון,
לא תמיד זה כמטה של קסם (לפעמים כן:-)
לא תמיד הוא בדיוק מה שחשבת שהוא (לרוב לא .. :-)
זה תהליך והוא דורש התמדה והתמסרות
אבל הוא שווה כל מאמץ כי הוא מוביל אל רווחה
שאין לנו שום סיכוי אפילו לדמיין אותה
כשאנחנו בעין הסערה- בחוויה של הישרדות מכבידה.
לרוב, בתחילת הדרך אין לנו אפשרות להגיע לשם לבד,
כי אנחנו שבויים בשקרי התפיסה
שלא מאפשרים לנו להבין אם ומה עוד אפשרי
ובכל זאת אם יש אתגר שמציק לך באופן אישי או לכם כזוג -
אני פה כדי להזכיר ולצטט את אלברט איינשטיין:
"לכל בעיה יש פתרון שאם לא כן לא היתה בעיה"
ואם זה מהדהד ללב שלך,
גם אם לא ברור לשכל למה,
אבל יש לך תחושה שנכון לך להתנסות -
הנה לך שוב כמה אפשרויות :
אפשר לעבור תהליך כזה בפגישות אישיות - לחיצה כאן תוביל לתיבת המייל שלי
או בתהליך דיגיטלי אישי של 21 ימים - לחיצה כאן לפרטים נוספים
וגם בתהליך דיגיטלי זוגי בן 8 שבועות - לחיצה כאן לפרטים נוספים)
פה בשבילך,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה