הצפות הגשם ~ הצפות רגשיות --- סיפור ומוסר השכל אישי מהבוקר

 גשם זלעפות... -

אוטומטית מדליק אצלי (במקביל לשמחה על הבְּרָכָה לאדמה..)

גם נורית אזהרה שמריצה אותי לבדוק מה קורה לי במרפסת..

יש לי מרפסת שירות שצמודה לחדר השינה,

שפתח המרזב שלה צר מידי,

בכל אופן צר מלהכיל את קצוות הענפים של הגפן שצומחת מעל -

ובדרך כלל בגשם הראשון -

אם לא הקדמתי וניקיתי - ולפעמים גם אם כן -

הפתח של המרזב נסתם והמרפסת מוצפת מים

מילא המרפסת :-), אלא שזו היא התקרה של המטבח

ואם המים עומדים שם ...

בשלב מסוים הם מגיעים בטפטופים גם למטבח..

בתרגולת הקבועה גם הבוקר -

התעוררתי לצלילי הגשם היורד, ה'נורית' הזעיקה

ונחרדתי לגלות שלמרות שפתחתי את המרזב אתמול - הכל מוצף ובגדול...

התחמשתי במגפי הגשם שלי

שכשקניתי אותם לא העליתי בדעתי כמה שימושיות יהיו לי,

התעטפתי במעיל הגשם הוורוד,

פתחתי את החלון והתריס,

(אין אפשרות מהדלת פן המים יציפו לי את כל החדר,

ומזל שהחלון בגובה הירכיים שלי ואני יכולה לעבור דרכו למרפסת)

יצאתי אל הגשם השוצף

וחילצתי תוך חירוף נפשי את שאריות הגזם מהמרזב

כדי שהמים יוכלו לזרום מטה וישחררו אותי מהמצור

(כן, הפעם גם ננעלתי מחוץ לתריס

שסגרתי טיפ טיפה יותר מידי...

ולמזלי היה מי ששמע אותי די מהר וניצלתי מהקור!

לא מספיק אני מוקירה תודה על זה שבכלל יש לי בית

אז היתה הזדמנות מוחשית וחיה לכך הבוקר :-)

אבל למה אני מספרת לך את זה בכל כך הרבה פרטים?

האמת, גם כי זה כל כך הצחיק אותי שרציתי לשתף...

אבל בעיקר -

כי זה הוביל אותי לחשוב על ההרגל הזה שלנו -

שכשיש משהו לא נעים, לא פתור, אנחנו מעדיפים ...

להדחיק,

להתעלם

ו... לקוות לטוב,

למרות שברור לנו ושגור בפינו היטב,

שמה שלא מטפלים בו מהשורש, יחזור להופיע בחיינו -

ולא, לא כדי לאמלל אותנו,

אלא כדי לתת לנו הזדמנות לתקן!

ואם אני עושה מעבר חד לקונפליקטים במישור זוגי -

הרי שהריפוי המתאפשר כאשר אנחנו מגיעים לשורש ומרפאים -

הינו הרבה יותר עמוק, משמעותי  ומתגמל מניקוי הגזם מראש שימנע סתימות :-) :-)

כי כשהיא { נעלבת ממנו 

כאשר הוא } עסוק במסכים שלו...

יש פה שני עולמות פנימיים שבעצם... צמאים למפגש:

העולם שלה -

שיש בו חלק ילדי שזקוק לנראות כדי להרגיש ראויה לאהבה,

עד כדי כך שהיא - הבוגרת - כל הזמן מחפשת נראות אצלו

ותלויה בתשומת הלב שלו

מה שמן הסתם רק מרחיק אותו מהאפשרות להיות שם בשבילה...

בטח בהתחשב בחוויה הילדית שלו }

שגם בה - היה תסכול על חוסר נראות וצמא לכך,

רק שהמנגנון שהוא בנה - היה להסתדר לבד ולברוח.

להימנע מלצפות לכך בכלל, כדי לא להתאכזב,

כך שמלכתחילה עם מנגנון כזה הנטייה שלו תהיה להתרחק

ועל אחת כמה וכמה כשהציפייה הערה שלה דולקת אחריו..

(תלות שמייצרת התנגדות, גם אם לרוב לא מודעת בצד השני)

והנושא הלא פתור הזה -

כמו כל נושא לא פתור אחר -

יעלה מידי פעם על פני השטח,

לרוב בקולות רוקעי הרגליים של הילד שבתוכו והילדה שבתוכה,

ייצור פיצוץ, מריבה, יוביל להשלכת תסכולים זה בזו,

התגוששויות שרק יעמיקו עוד יותר את הריחוק

ומכאן גם את התסכול של שניהם

וכך - ימשיך להישאר לא פתור...

~~~~~~

אלא, שאפשר אחרת

נכון שרובנו פשוט לא יודעים זאת...

בטח שלא קיבלנו דוגמא לכך כילדים מהורינו,

לרוב - הדוגמא שקיבלנו היתה באחת מאפשרויות ההישרדות

fight/ flight/ freeze

כלומר להילחם/ או להיכנע בבריחה או בויתור (קיפאון)

במילים אחרות (גם במקרים בהם יש התפייסות -

כי נמאס לריב -)

אין באמת מוצא לנושא והוא נותר לא פתור

עד שאנחנו לומדים לוותר ולא מנסים לדבר עליו יותר

ואט אט נוצרים לנו איים כאלה שעליהם לא מדברים

ובעיקר... הולכת ונבנית בינינו - חומה בצורה.

 ~~~

אלא שהאמת היא, שאפשר אחרת!

אחרת לגמרי,

לא באף אחת מאפשרויות הלחימה הנ"ל,

אחרת אחרת!

 זה יכול למשל להיראות כך -

שכל אחד מהם יפגוש את החלק שלו בריטואל הזה.

וכן -

ל ש  נ י ה ם (!!!) יש חלק בריטואל הזה

לא משנה מי התחיל,

לא משנה מי מתלונן,

לא משנה למי הווליום חזק יותר -

כל עוד יש מאבק - יש שניים שלוקחים בו חלק,

או - במילים אחרות:

"אי אפשר לריב לבד"...

אני לא מתכוונת ששניהם אשמים,

אלא להיפך ששניהם צודקים

ויש פה הזדמנות עבור שניהם לריפוי של אותו החלק הילדי שבתוכם -

ומשם לשיח שלא רק שלא מרחיק... אלא מעמיק את החיבור ביניהם!

אותה הילדה שהיא { היתה וכל כך צריכה תשומת לב -

תקבל ממנה חיבוק ואהבה כמו שתמיד רצתה

(במקום לבקש ממנו ולהיענות בהפניית גב 

שמובילה אותה בעצמה להמשיך ולהפנות לעצמה את הגב...)

ואותו הילד שהוא } היה - יקבל מהבוגר האב הפנימי שהוא לחלקיו הילדיים

אהבה, חיבוק ותשומת לב,

כך שיותר ויותר יִיבָּנֶה אמון שזה בכלל אפשרי -

שהוא ראוי לאהבה, לתשומת לב,

לא בתנאי שיהיה מוצלח/ יפה/ טוב...

אלא כי הוא ראוי לאהבה מעצם היותו.

כשזה קורה - וזוהי חוויה שמעבר למילים,

החיבור פנימה ממלא ומרגש ומאפשר לכל אחד מהם שקט ונינוחות!

זה כאילו הרוו בתוכם חלק שהיה כל כך צמא ועכשיו הוא שליו ושבע.

אז..., 

תוך שכל אחד מהם סולל את הדרך -

בה מתאפשרת התייחסות פנימה, הקשבה אל הלב והתנהלות מתוכו,

בה נוצר חוסן פנימי ומלאות -

הם לומדים לשתף אחד את השני -

וכשהם מצליחים לדבר מהמקום המלא הזה,

זוהי חוויה מתקנת שמפעימה לבבות

מפעימה ומשמחת "עולמות פנימיים"

זוהי אחת החוויות הנשגבות אם לא "הָ".

שלא לדבר על איזו הורות נפלאה הם יכולים עכשיו להעניק לילדיהם המשותפים!

~~~~~~

אני לא יודעת באיזה מקום את~ה~ם עכשיו

וזה גם לא משנה כל כך..

אם יש רצון להעמיק את הקשר,

לעבור דרך הקונפליקטים ולפתור מהשורש (!)

להשתחרר ממנגנונים הישרדותיים,

להגיע למלאות הפנימית הזו

וליצור קשר מזין ומשמח -

זה אפשרי!

זה אפשרי בעבודה זוגית פרונטלית,

פרטים על יומיים אינטנסיביים שמקפיצים את הזוגיות שלכם אל על 

בלחיצה כאן

וגם -

אם אחד מכם לא מעוניין בטיפול -

בתהליך זוגי מוקלט - בקורס המעשי לזוגות שרוצים להחזיר את האהבה הביתה

פרטים נוספים בלחיצה כאן

אני פה בשבילכם,

כדי להראות את הדרך לשם וללוות אתכם לאורכה!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך