נראה לי שעליתי על משהו !! :-)
ואני מתחילה בסיפור קצר:
כבר שנים שאני שותה קפה עם סוכר,
בעצם מאז ומעולם,
כולם סביבי כולל הילדים הגדולים שלי -
מזמן למדו ליהנות מהקפה שלהם נטול מתיקות,
אבל אני כל כך אהבתי דווקא את המתיקות שבקפה,
שבכלל לא היתה לי מוטיבציה לנסות להיגמל ממנה...
(מלבד המוטיבציה הבריאותית שמרחפת מעלי כרעיון כבר שנים)
באופן שהפתיע אפילו אותי,
מצאתי את עצמי לפני כשבועיים
מסיימת את הקפה כשמתוק לי מידי בפה..
אחרי כמה כוסות כאלה,
הגיעה ההכרה והבחנתי בכך באופן מודע
ואז - חשבתי לעצמי -
שאולי זה הזמן שלי לנסות להפחית/ להוריד את הסוכר מהקפה
ואכן, זה מה שעשיתי,
ובמשך כמה ימים
לפעמים שתיתי בלי סוכר
ולפעמים הוספתי קמצוץ ממנו..
אחרי כמה ימים כאלה ובהם כמה וכמה כוסות קפה לא מתוקות -
שמתי לב שכשאני שותה את הקפה
עם מעט הסוכר - מה שאני מחפשת בו - זה את המתיקות,
שמן הסתם לא מספיק היתה בו
ו פ ת א ו ם הבליח במוחי הרעיון -
לנסות בקפה הבא -
להביא את תשומת ליבי ולמקד את בלוטות הטעם שלי
בטעם של הקפה.
כלומר במה שיש ולא במה שחסר..
זו היתה פריצת דרך עבורי כי נקודת המבט החדשה
איפשרה לי להצליח ליהנות מהטעם של הקפה
במקום לערוג למתיקות שאיננה
ואני יכולה לספר לך שעכשיו - אני מצליחה
ממש ליהנות מהקפה שלי כשהוא ללא סוכר.
ו... מה בין הקפה והסוכר לבין מערכות יחסים ???
אנחנו חיים בתרבות שנושמת, מטיפה וטובלת באשמה, שיפוטיות וביקורת.
גדלנו וחונכנו על זרי הביקורת.
בִּשְמָה לימדו אותנו להיות טובים יותר (לכאורה לפחות)
זאת אומרת שהנטייה הטבעית שלנו תהיה לחפש את מה שחסר
דרך אחרת להסביר זאת תהיה להזכיר
שהתודעה הקולקטיבית שאנחנו חלק ממנה,
הינה תודעה הישרדותית.
- אף שמנקודת מבטי - אנחנו בתהליך יציאה מההישרדות הזו -
ועדיין, בהישרדות כמו בהישרדות -
אם אני עוברת למיקרו - הגוף של כל אחד מאתנו -
החלק הפעיל יותר במוח שלנו במצב הישרדותי הינו החלק האחורי -
גזע המוח, שנקרא גם מוח הזוחלים ואחראי
על הפעולות האוטומטיות של הגוף וכן על ההישרדות שלנו,
וככזה הוא מתוכנת לחפש את הסכנה
על מנת להיות מוכן אליה כשהיא מגיעה.
מה שמתורגם במצב שהינו דמוי הישרדותי -
להתמקד במה שאין, בחסר.
(וזהו רק אלמנט אחד שבו מתבטא המוד ההישרדותי
שמנהל את רובנו למרות שאיננו בהישרדות אמיתית)
~~~~~~~
יום האהבה הבינלאומי יכול להיות לנו
כהזדמנות נפלאה -
ליציאה מהמוד ההישרדותי דרך התרגול ה"קטן" הזה -
למקד את הפוקוס שלנו בטעמים של מה שיש
במקום להיות מפוקסים על מה שחסר -
ואפשר אף להגדיל ולתרגל- הוקרת תודה על היש.
ממקום שמאתגר ומגייס סקרנות לראות
מזוויות חדשות את מה שיש (בשונה מהזוית שמחפשת את החוסר)
~~~~~~
אנחנו רגילים להסתכל על מי שלצידנו באופן מקובע,
כלומר מתוך הנחה שאנחנו יודעים עליו הכל,
ומבינים יותר ממנו מה קורה בתוכו,
לא פעם אנחנו שמים אותו בתבניות (חלקן לפחות לא ממש מחמיאות)
ואם אנחנו יודעים הכל -
אז מן הסתם פחות חשוב להקשיב לו
כי ממילא אני יודעת בדיוק מה הוא הולך לומר..
פעם שמעתי משפט חכם ועתיק שאומר משהו דומה ל:
" אם אני בטוחה שאני מכירה אותך,
כאילו הימתתי אותך בקרבי "
חזק.. בוטה אבל יש בזה לא מעט..
שהרי אנחנו כיצורים אנושיים
כל הזמן מתפתחים, משתנים, עוברים דרך שמעצבת אותנו,
וכשמישהו שהכיר אותי לפני 20 שנה,
נשאר עם רשמים ומתייג אותי דרכם
(זה כמובן לא בא מרוע, אלא מהמקום הפגוע שלו בסיטואציה ההיא)
זה לא מאפשר לי בקלות להביא את מי שאני
ובטח שלא מאפשר לו לראות את מי שאני במלואי
(כמובן שאני לא תלויה בו בלהביא את עצמי וזה המקום לצמוח אליו)
זאת אומרת שהנטייה הזו
עוצרת אותנו מלראות בדיוק את מה שאנחנו רוצים לראות לא פעם -
את אותו המקום הפגיע,
שמלא באהבה,
כמה לחיבור,
לנראות,
לקשר...
אלא שזהו פלונטר עם אין מוצא
כשאותו מוד הישרדותי מנהל אותנו
כיוון שהוא מספר לנו שזה מה שיציל אותי -
ושעלי להמשיך לראות את מה שחסר -
כדי שלא אתאכזב,
כדי שלא אפגע...
אז... איך אפשר אחרת??
איך לצאת מהפלונטר ההישרדותי הזה ?
ולו צעד קטן לשם:
נתחיל עם מה לא.. :
מן הסתם כשיש טינה, כעסים, תסכולים, אכזבות
יהיה לנו קשה להניח אותם בצד,
וגם לא יהיה נכון להתעלם מהן, להדחיק, להשתיק
ופשוט ככה משום מקום לחפש את מה שטוב ...
(לפעמים זה יהיה אפשרי ומגניב שכך.)
אם ישנם מטענים כאלה שמקשים עליך לראות את מה שטוב בו,
כדאי להתחיל קודם כל להביא את תשומת הלב
אל אותם המקומות הפגועים שהתעוררו בתוכך,
למשל אם ניקח לדוגמא מצב בו הוא מתייג אותך באופן מקטין שפוגע בך,
עצם זה שזה פוגע בך, כלומר עצם זה שזה הפעיל אותך אמוציונלית -
זה סימן שיש בתוכך איזהשהוא חלקיק שמאמין לו,
מזכירה את הקו המנחה :
"If it's histerical, it's historical"
זאת אומרת שהשלב הראשון, אחרי ההבחנה בכך שהופעלת,
יהיה לעשות u turn לעולמך הפנימי,
כדי שנוכל להגיע לדיסוננס הפנימי הזה, ולהשרות בו שלום,
בעצם לפגוש את אותו מקום ילדי שאז התערער -
ולהזכיר לו את האמת -
שאת~ה בדיוק כמו שאת~ה ראוי~ה לאהבה,
לחבק ולאפשר לעצמך לגדול לשלם~מה שאת~ה
כשהשער לצמיחה הזו - הוא התסכול שלך (ממנו או בכלל)
הרי כל קונפליקט,
כל מה שמפעיל אותנו אמוציונלית -
הוא בעצם הריפוי שלנו שקורא לנו ורוצה להתרחש.
כן.. אני יודעת כמה מפתה להישאר בהאשמות על הצד השני
ובהזדהות עם הכאב שעלה בנו,
אבל אלה... רק מחפרים אותנו יותר עמוק בבוץ..
יותר עמוק בכמיהה למתוק
ובאפס יכולת ליהנות מהטעמים האחרים שזמינים לנו וערבים לחיך ולגוף
אז הנה לנו עוד מועד לתזכורת -
יום האהבה הבינלאומי - או יום הוולנטיין,
לשנות כיוון ולהגביר עוד ועוד את האהבה בחיינו
כי.. אין מדויק יותר ממילותיהם של הביטלס הגדולים -
....All you need is love, love
Love is all you need
וכשאני מנצלת את הפגיעה מהאחר,
כשער להגיע דרכו אל המקומות הפגועים שבתוכי,
להביא אליהם אהבה וריפוי,
הרי שהוספתי עוד אהבה אלי
ואז, אני יכולה גם לראות אחרים ממקום אמפטי יותר
ולהביא גם אליהם יותר ויותר אהבה מזינה...
לחיי האהבה ♥️♥️
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פה בשבילך במגוון דרכים:
- איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן
- פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
- איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן
- קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר - פרטים נוספים בלחיצה כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה