מה קורה במוח כשמתאהבים? (פוסט וולנטיין'ס פוסט)

וגם: איך להמשיך ולהפעיל את המנגנון הזה בתוך קשר זוגי ארוך טווח? 

תרגום סימולטני מתוך מאמר מאת: Michael Merzeniche PhD 

שפורסם ב Medscape.com לרגל יום האהבה הבינלאומי

"

מה שקורה לנו במוח כשאנחנו מתאהבים,

קשוח לא פחות מסערה של כימיקלים שמשוחררת בו..

המערכת העצבית של המוח מקבלת שוב ושוב 

מנות גדושות של דופמינים ונוראדרנלין שמציפות ושוטפות אותה.

אלו הם הכימיקלים שגואים ומעוררים בנו התרגשות וחמימות שמוקרנת מאתנו לכל עבר.

דופמין הוא כימיקל המקושר לתגמול

זו הדרך של המוח להתכוונן לתוצאה טובה כלשהיא

שאמורה להיות מודגשת וזכירה -

ובמקרה הזה - דופמין משוחרר כשאני מקבלת משהו נפלא ממך -

כפי שאנחנו נוהגים בהתאהבות,

או כשיש לי העונג לתת לך משהו

אהבה/ התאהבות הינו בהקשר הזה - מנגנון נתינה~קבלה של משהו נפלא

אותה מערכת משחררת גם נוראדרנלין

בגלל החידוש והתרגשות שבדבר.

זו הדרך של המוח להדגיש שיש פה משהו טרי, 

חדש שקורה וכדאי לשים אליו לב

זה גורם לנו להרגיש ב ח י י ם!

כמעט ואין זמן אחר בחיים

בהם מרגישים חיוּת שכזו 

כמו שמורגשת כאשר מתאהבים ❤

ככל שמערכת היחסים מעמיקה,

העונג שמצופה מהאהבה גורם לנו לרצות עוד ממנו.

אחד הדברים המופלאים בדופמין הוא 

שהוא מופרש בהתחלה רק בזמן ההתרגשות,

אבל אח"כ, אחרי שהמוח למד - הוא חכם מספיק

על מנת לשחרר אותו מראש בזמן הציפייה -

לחיבוק, לנשיקה או לנוכחות של האהוב.

למעשה החמימות מתחילה להופיע -

עוד לפני רגע החיבור ..

זה גורם לנו לרצות מזה עוד...

וזוהי.. כמו שרובנו זוכרים ממש סוג של התמכרות -

הרצון לראות שוב ושוב את אותו אהוב..

ופה חשוב לדעת... שזה נכון לא רק לגבי אהובים..

למשל אם ממש נהנה לשתות כוס מרטיני אחרי יום עבודה - כך כותב המאמר מדגים -

בסופו של דבר זה בגלל איך שזה מאפשר לך להרגיש -

למשל רגוע,

למרות שלאורך זמן, אותה תחושת רוגע עשויה להיווצר כבר אחרי השלוק הראשון..

הרבה לפני שהאלכוהול עשה את העבודה -

מאותה הציפייה שנוצרה במוח.

(נקודה למחשבה איך לרתום את המנגנון הזה ולהפעיל אותו ביוזמתנו...)

~~~~~

כשהקשר מתבגר, זה הופך מ"התמכרות" ל"היקשרות"

וזה קורה בשתי צורות:

אחת כשאנחנו ממש מתחברים למישהו -

ממש מתוגמלים מהנוכחות שלו -

אז המוח משחרר אוקסיטוצין,

זה תורם להרגשת אמון מול האדם הזה,

מישהו שאמור להיות אחד אתך - 

נוצר קשר במובן הבסיסי כימיקלי במוח.

זה גם סוג הקשר שנוצר בין הורה לילד -

ובכלל נוצר בין אנשים שנמצאים בחיבור בצורה כה חיובית וממושכת.

נוצר בונד כימי - שמורגש גם כשהם יחד וגם כשהם רק חושבים זה על זו.

הדבר הקריטי השני שמתחולל בנו בהקשר הזה

קשור לפיתוח תחושת אני (self)

כשאני מרגיש/ חושב/ עושה משהו, אני משייך אותו למקור -

אותו מקור שהוא "אני"

{ פה- אני חורגת מהרצף של התרגום ומוסיפה

ששני ההיבטים הלכאורה הפוכים הללו הינם קריטיים לקשר בריא -

האחד - ההיקשרות המחברת בין בני הזוג

והשני - תחושת הייחודיות האישית - הנפרדות, האחרוּת של כל אחד מהם.

בתוך תהליכי הריפוי במסעות הזוגיים -

אנחנו נותנים לגיטימציה לייחודיות האישית של כל אחד מאתנו

ומתוך נפרדות בריאה - יכולים לייצר חיבור בוגר ומזין }

~~~~~

איך נוכל להיעזר במידע הזה על מנת להתרחב לאהבה,

להעמיק את מערכות היחסים, ו/או להתכונן לקראתה?

שואל כותב המאמר ועונה לסיכום:

ראשית עלינו להיות מודעים למכניקה של המוח,

ולייצר מצב של אספקה של דופמינים ונוראדרנלין.

את זאת אפשר לעשות על ידי כך שמעשירים את החיים

בהפתעות, חיוניות, אתגרים ורגעים מעניינים -

בנוסף, נוכל לחיות את החיים באופן מלא תחושת תיגמול וחדשנות,

כשאחת הדרכים להגביר תחושת תגמול -

היא על ידי כך שנהפוך להיות נדיבים יותר -

כן... בכל פעם שאנחנו בנתינה,

בכל פעם שאכפת לנו ממישהו - משתחרר דופמין במוח

כמובן שאפשר גם לשבת ולחכות לקופידון - שיירה את החץ,

או לאחֶר שיתן לנו על מנת שנקבל :-)

אבל אז אנו עשויים להיכנס למאבק כוחות כזה

בו שנינו מחכים לשווא שהאחר יתחיל קודם.. 

במקום זאת, 

ככל שניקח לידינו את המושכות

ונהיה בעצמנו אדם חיובי, אוהב ונדיב יותר -

כך נעצים את המנגנון הכימי הזה במוח

ואת תחושת האהבה שמקימה אותנו לתחייה

ו... מעבר להנאה מעצם החיים כשאנחנו כאלה,

לרוב גם נופתע לגלות עד כמה זה מדבק -

וסוחף גם את האחר לחגיגה!

~~~~~

זה יכול להיות עניין של החלטה!

והנה השראה מצוינת 

לאדם שהצליח להביא את האיכויות הללו ובגדול -

עוד תוכן שהיה זמין ברשת לכבוד יום האהבה הבינלאומי:

להרבה ימים מלאים באהבה,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך