איך לעבור בשלום את ארוחות החג?

או:

מה קורה כשהדברים לא מסתדרים 
ואיך להפוך קונפליקט מבעיה לפיתרון,
מגורם מרחיק לאפשרות להעמיק את החיבור?

.

הנה לך כמה עקרונות חשובים שיש לנו נטייה לשכוח

לצד קווים מנחים לשיח שמקרב בין הלבבות:

בפתחו של החג שפותח רצף של עוד חגים ואת השנה כולה,

לצד החגיגיות וההתרגשות מזו החדשה שבפתח,

ישנו האתגר הקולינרי,

ובמיוחד זה המשפחתי שמסביב לקולינריה..

בין אם זו הגיסה, או החמות,

האח, או הילדים של...

בתוך המשפחה יש לנו לא מעט "שליחים של התפתחות"

או במילים פחות מְפָתוֹת -

כאלה שמותחים לנו את הקפיץ 

או מקפיצים לנו את הפיוז,

כך או כך, מעבירים אותנו למוד הישרדות

שם לא תמיד הדברים נשארים בשליטתנו..

אז הנה לנו (עוד) הזדמנות לקחת את המתח הבָּלוּם הזה

ולהיעזר בו כבמקפצה להתפתחות שלנו -

מקפצה שכשיודעים איך להיעזר בה,

תכל'ס... משדרגת לנו את איכות החיים..

.

מה קורה לי שפלוני לא מפסיק להתפאר בילדים שלו?

או כשפלונית מתלוננת בלי סוף,

או כשפלונית אחרת לא נוקפת אצבע כשכולנו מתרוצצים מסביב? 

מתי ומול מה אני מאבדת את זה?

(אגב, אם אני באוטומט שלי מרָצָה,

סביר להניח שבהתחלה תהיה לי נטייה להתעלם, או לטשטש,

מה שעשוי להעצים את התגובה שלי בהמשך,

כי בשלב מסוים המתיחות של הקפיץ תהיה כזו שתתפרץ החוצה)

אז מדוע זה קורה לנו?

ובעיקר -

האם ואיך אפשר אחרת?

הנה לך כמה קווים מנחים שיעזרו לנו לחולל את השינוי

ולצלוח (גם) את ארוחות החג ובכלל את החג(י)ים בשלום ואולי אפילו בשלווה:

אספקט ראשון יהיה להתבונן ולהבין למה זה מקפיץ אותי -

תחילה נברר מה באחר (הגיסה~ החמות~ הילד~בן הזוג...) מפעיל אותי.

אפשר לומר בתמציתיות אם כי שערורייתית למדי :-) :

שמה שמפעיל אותי אצל האחר,

לרוב, (אם לא תמיד -) קשור למשהו לא פתור בתוכי,

אחרת זה היה עובר לידי ולא היה 'נוגע' בי.

כשאנחנו זוכרים את הרעיון הזה,

גם אם לא תמיד מיד,

ובכל זאת כשההכרה מגיעה ונזכרנו בו -

זו הזדמנות נפלאה לברר מהו המקום הלא פתור שלי

ו... לרפא :

לפעמים זה יהיה סביב משהו שאנחנו לא מעזים לעשות

והאחר בלי לחשוב פעמיים "מרשה לעצמו"...

גם אם זה "לעוף על עצמו" 

ומהצד השני גם אם זה להתלונן בלי סוף,

גם אם זה שהוא מרשה לעצמו לנוח,

או כל דבר אחר שנכנס למסגרת הזו,

יהיה כתזכורת עבורנו לזהות אילו חלקים "הקפאנו" 

ולמדנו להאמין שאין לנו,

כך שאנחנו לא מאפשרים להם ביטוי חופשי אם בכלל,

כי כך תורבתנו, במסגרת ה"ככה לא מתנהגים".

כאילו הצמיחה שלנו שמבקשת עבורנו שנאפשר לנו ביטוי חופשי ומאוזן,

מזכירה לנו את ההקפאה הזו על ידי האחֶר שנמצא בקיצוניות השנייה.

את התזכורת היא נותנת לנו כאמור -

דרך האוטומט שימתח לי את הקפיץ עם אותו הנוסח בו תורבתתי -

ה "ככה לא מתנהגים" ששמעתי כילדה:

"איזה חוצפנית..."

"מי היא חושבת שהיא..."

ועוד נוסָחים דומים שמעלים שיפוט כלפי האחר,

שיפוט שמסתיר אי שם געגוע לאיכות הזו שאין לי לכאורה גישה אליה

כאמור,

כשההכרה מגיעה, נוכל לבדוק :

מהו המקום בתוכנו שרוצה לחזור למידותיו הטבעיות.

להבין שאם זה מפעיל אותי, זה סימן שגם אם אני בטוחה שלא -

כנראה יש לי היכולת / איכות/ אפשרות הזו 

אלא שהיא קפואה מתוך ההרגל

ו... להתחיל להתאמן בלהפשיר אותה

~~~~~~

לפעמים זו תהיה תכונה שאנחנו שונאים אצל האחר

לרוב זה יתבטא בתחושת דחייה עזה/ גועל/ רצון שלנו להרחיק ולהתרחק.

גם פה, אם כי לא נעים..  

ברגע של כנות, כשיגיע, 

נזכור שזו איכשהוא כנראה מתקיימת גם בנו, 

לרוב אגב באופן מוכחש, אז שווה לבדוק היטב. 

למדנו שההתנהגות הזו כל כך נלוזה ולא רצויה 

שנעשה הכל על מנת להרחיק אותה,

נכון... דרך האחר.

כלומר אם למשל אני נגד תוקפנות באופן נחרץ (עד כדי תוקפני)

כשתהיה מולי תוקפנות אעשה הכל על מנת להרחיק אותה,

אחוש גועל, דחייה, בוז וכו'..

כאשר לרוב לא אהיה מודעת לאותה התוקפנות בדיוק שמתבטאת ממני

לעיתים אפילו תוך כדי ההרחקה של האחר ה"תוקפן".

גם כאן יש לנו הזדמנות פז,

דרך הבוז/ דחייה/ גועל 

שאנחנו חשים כלפי מישהו אחר,

להבחין איפה גם אצלנו אותה התכונה אולי מתקיימת

ולרפא ולרכך 

כי כל עוד אנחנו מתכחשים לה, 

התכונה הלא רצויה הזו מנהלת אותנו ומתבטאת 

ללא שליטתנו ולעיתים ללא תשומת ליבנו.

קבלה שלה תאפשר לי להיות השלם שאני על כל חלקי

וגם לנהל את אותן התכונות שאם קיבלתי -

זה לא סתם, אולי מתישהוא יהיו לי נחוצות, 

כי כמו ששמעתי פעם וזה נאמר באנגלית אז אשאר נאמנה למקור:

God didn't give us spare parts 

כלומר, בהפוך על הפוך,

אם יש בי תוקפנות והיא מוכחשת, היא תתפרץ ממני בלי שאשלוט בכך,

אבל ככל שאהיה ערה לה,

היא תהיה פחות אימפולסיבית

ואני אוכל לנהל אותה אם וכאשר אדרש לה.

~~~~~

כאמור תחת ההתניות החברתיות שעיצבו אותנו,

מחד איבדנו חלקים מעצמנו שהבנו שלא נזכה לאהבה אם נתנהג אותם 

ומאידך אימצנו התנהגויות הישרדותיות שונות שלאורך השנים הצילו אותנו.

אבל אלה ואלה משאירות אותנו רחוקים מעצמנו.

ההסתייגות האמוציונלית שיש לנו מהאחר,

אינה אלא סָמָן ותזכורת לאותם החלקים שקוראים לנו לריפוי,

כדי לחזור להיות יותר ויותר האני השלמה.

כשאנחנו מזהים מה מתחולל בתוכנו מאחורי הקלעים,

(נכון, דרך זה ששמתי לב לשיפוטיות האמוציונלית 

שיש לי לכאורה כלפי אחרים והחזרתי את תשומת הלב אלי)

יש פחות צורך אם בכלל להשליך את התסכול על האחר,

הרבה יותר אמפטיה ויכולת ליהנות בחברתו ובכלל,

הרבה פחות מריבות ומתח עם החוץ

ובעיקר -

הרווחנו ולו עוד קצת השלמה ושלום פנימי.

~~~~

במקרים רבים אחרי העיבוד הפנימי

נוכל לחוש בריכוך האווירה ולא יהיה צורך לדבר את הדברים

אך יהיו מקרים בהם יהיה חשוב לנו לסגור מעגל,

אז הנה כמה קווים מנחים לשיח על מה שלא קל לדבר,

באופן שמקרב בין הלבבות:

בין היתר אנחנו נוטים להימנע מלדבר

כדי "לא לפגוע"

כדי לא לריב,

כי הדרך בה למדנו לדבר עמוסה 'כל טוב' של :

האשמות, 

תלונות, 

טענות, 

דורשנות, 

שיפוטיות, 

ביקורתיות, 

תוכחה

ועוד שכאלה..

מה שיכול לאפשר לנו לשנות את האוטומט הזה

ולרוב זה יהיה מן הסתם בדיעבד

כי זה אוטומט..

אבל ברגע שאנחנו מבחינים שהחנקנו רגש,

ראשית עלינו לברר עם עצמנו מה אנחנו מרגישים,

ו...

'אני מרגישה' זה לא:

"אני מרגישה שאתה מעצבן.." :-)

אלא:

אני מרגישה + הרגש (עלבון, עצב, תסכול, בדידות, חוסר אונים... וכו')

אחרי שזיהיתי מה הפעיל אותי,

חשוב להתחיל בעיבוד עם עצמי 

ורק אז, לדבר על כך,

אבל עוד משהו שקריטי לזכור ולהיות ערים לו לפני שניגשים לשיחה- 

הוא מה שמעבר למילים.

חשוב לשים לב למטען שלהן,

כי אם אומר את המילים הנכונות

כאשר הן טעונות בשיפוטיות וביקורת,

הסיכוי שנצליח לדבר שואף לאפס 

והגישה אל הלב שלי ושל האחר כלל לא מתאפשרת.

ובכל זאת,

אם קודם ביררתי עם עצמי,

ובדקתי מה מאחורי הכעס - 

אילו רגשות חשופים וכואבים לי שם,

הייתי עבורי, 

היכלתי ולו חלק מהכאב,

אז...

אני יכולה לשתף את מי שמולי ולא לשטוף אותו

אז, יש סיכוי טוב יותר לשיחה.

נכון זה דורש צד שני בהקשבה,

כי האשמה עשויה להציף אותו

ולהעביר אותו למוד התגוננות שלא באמת קשוב אלי

נהיה ערים לכך

ונעשה את המירב מצידנו -

ניצור בהירות בתוכנו מה בעצם הקפיץ,

ננשום פנימה להכלה של הרגשות הרכים והפגיעים

נשהה אתם מהמקום הבוגר שמביא 

את האיכות של האם הפנימית המיטיבה עבורם

וכשמורגשת הקלה,

סביר להניח שתהיה התבהרות או יגיעו תובנות,

אז, אם יהיה צורך -

ניגש אל האחר,

נשאל אם הוא פנוי לשיחה,

נתבונן לו בעיניים

ונספר את מה שמתחולל בתוכנו בשיתוף אישי

שמסביר את מה שעבר עלי ולמה זה קשה לי

ועדיין מחזיק בבעלות את הרגשות שלי

(ולא משליך אותן בהאשמה כלפיו)

~~~~

לא תמיד זה פשוט,

האוטומטים שלנו עשויים לקחת אותנו לכיוונים הפוכים שיקשו עלינו

אבל אלה הם קווים מנחים שכשנצליח ללכת בהם,

יסייעו לנו להעלות את החיבור והקשר על דרך המלך

בהצלחה!

ושיהיה חג שמח ❤

מי יתן ונזכה כולנו

לשנה בה המודעות וההכרה שלנו

מאירות לנו את הדרך,

שנה של ברכה, שפע, שגשוג וא ה ב ה!

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן