ובכן.. אני מניחה שישנם כמה מתחרים ראויים,
שכל אחד מהם יכול לזכות בְּכָבוֹד בָּתוֹאַר העונֶה לשאלה הזו..
(ביניהם רצף כזה צפוף של ימי חג.. 😅)
אך ללא ספק במקום מכובד בראש הרשימה נמצאת:
מי אם לא - ה - תגובתיות.
תגובתיות תופיע -
בכל פעם שאנחנו מופעלים על ידי טריגר כזה או אחר,
כאשר הפרשנות שלנו למצב מספרת לנו סיפור
שמעליב אותנו,
מעצבן אותנו,
מזלזל בנו,
לא סופר אותנו וכו'...
ואנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים אוטומטית
בין אם בהתפרצות החוצה על בן הזוג,
ובין אם בהתפרצות 'פנימה' בשתיקה רועמת,
או ב acting out כזה או אחר -
ובמו התגובתיות שלנו (התגובה הבלתי נשלטת/ בלתי מנוהלת/ ושלא מתוך בחירה)
לא רק שאנחנו לא מצליחים לתקשר,
אנחנו מוסיפים לבנה לחומה שהולכת ונבנית בינינו לבין האחר,
שמסתירה הלוך והסתר את הלב
ומעמעמת את תחושת האהבה והביטחון בקשר שבינינו.
תגובתיות אם כן, הינה כזו כאשר אנחנו פועלים:
בלי לחשוב,
מתוך כעס ואמוציות,
מתגוננים ~
ו/ או
בטוחים שאנחנו צודקים ונלחמים על צדקתנו,
גם כאשר אנחנו מתנצחים ורוצים להחזיר לאחר על שפגע בנו
ועוד כאלה ..
~~~~~~~
האמת היא שכל אחד מאתנו מאותגר
ומופעל על ידי טריגרים במידה כזו או אחרת,
השאלה היא -
מאחר והתגובתיות - ככל שתהיה אוטומטית יותר -
הינה אחת מהסכנות לכל קשר באשר הוא -
(גם לזה עם עצמנו)
מה ניתן לעשות כדי להיות פחות ופחות תגובתיים?
נכון שישנם אינספור פיתויים שינסו לשמר אותה,
לכאורה על מנת להגן עלינו-
ויצדיקו את התגובתיות שהגיעה "בעקבות" התנהגות האחר,
משהו שאמר או עשה וש "לא היתה ברירה אלא להגיב אליו.."
ופה נשאלת השאלה: האמנם??
אז אם אנחנו רוצים להישאר צודקים -
יכול להיות שכן..
אלא שאז.. אנחנו בעיקר נשארים לבד..
גם אם ישנה מתיקות מסוימת של הצדק.. (ואני די בספק לגביה..)
היא מגיעה עם מרירות רבה של 'לבד'..
כשאנחנו בהתגוננות ובתגובתיות
אנחנו לא יכולים (באמת) להקשיב למה שבן הזוג מנסה לומר,
ואם מלכתחילה היה מתוסכל ממשהו
ולכן ביטא את התסכול באופן שהפעיל אותנו,
כשאנחנו נופלים במלכודת הזו ומגיבים בתגובתיות אוטומטית,
אנחנו מסלימים עוד יותר את המצב
ומלבים את התסכול של כל אחד מאתנו..
שם נכנסת הצדקנות,
המאבק וההאשמות,
שם נבנה וגדל החיץ בינינו,
שם מתערער הביטחון במרחב שבינינו
ואיפה שאין ביטחון...
האהבה מתקשה לפרוח.
אלא ש...
יחד עם זאת שזוהי תמונת נוף מאד שכיחה סביבנו...
ישנה אפשרות אחרת (!)
אולי יש לומר- ישנו מישור אחר,
שמתקיים מעל המישור של האשמה והצדק,
מעל למישור של המלחמה בה יש מנצחים ומפסידים,
בה יש 'הילחם' או 'היכנע'..
מישור אליו אנחנו מגיעים ככל שאנחנו
משתחררים ממוד ההישרדות
בו אנחנו חווים את החיים יותר ויותר ברווחה, בביטחון,
בו יש Win-Win,
בו מתאפשרת תקשורת בינינו גם כשעולה קושי או תסכול,
אז אנחנו מצליחים לווסת את התסכול ולהירגע,
תוך שאנחנו לוקחים בעלות על המתחולל בתוכנו
ובלי קשר או תלות במה שהאחר עושה או לא,
אנחנו ערים לעולמנו הפנימי,
מכילים
ויכולים לבחור איך להגיב.
זאת אומרת שהתגובה כבר לא אוטומטית
ומן הסתם הרבה יותר תבונית, חברית ואמפטית.
ככל שאנחנו פחות תגובתיים
אנחנו כבר לא חווים את המציאות כסכנה, או הישרדות,
יש הרבה יותר סיכוי שנצליח להיות בהקשבה,
ראשית כאמור למה שקורה בתוכנו
ולאחר מכן, לאָחֶר,
החוסן הפנימי שלנו זמין לנו
ושם... בטוח ללב שלנו להיפתח.
לא בתנאי שהאחר יעשה או לא יעשה משהו..
אלא כי עבורנו -
כשהלב פתוח החיים יפים יותר
לא כי ניצחנו,
לא כי הפסדנו או נכנענו,
אנחנו במישור שמעל למישור ההישרדותי,
בו כולנו מרוויחים, בטוחים, צודקים ומוגנים באהבה.
אז איך נוכל להיות פחות תגובתיים?
השלב הראשון מן הסתם,
יהיה לזהות את האופן שבו זו מופיעה אצלך:
האם יש לך נטייה להתפרץ?
אולי להסתגר ולהתרחק?
ומה לגבי להעניש באופן כלשהוא את בן הזוג?
(אם כן, שווה לשים לב אם ואיך העונש הזה פוגע בך לא פחות..)
אולי להגיב באופן אחר שמורגש כבלתי נשלט ?
כזה שמנהל אותך ..
רק לשים לב, בלי שיפוט, אך בכנות.
השלב השני
יהיה לנסות ולהתחקות אחרי הפרשנות שמקפיצה לתגובתיות:
מה הסיפור הפנימי שרץ לך בראש?
מה התפיסה מספרת לך סביב הטריגרים הללו?
לרוב זה היה סיפור שחוזר על עצמו.
גם בשלב הזה להיות ערניים לשיפוטיות ולומר לה 'לא תודה',
להישאר בסקרנות ובהתבוננות נקייה על הסיפורים.
* משהתבהרו אלה
ולמרות שהם מאד משכנעים..
זוהי הזדמנות לשים סימן שאלה, לבדוק האם זו האמת באמת?
השלב השלישי והקריטי-
מחייב אותנו לצרף לפן המנטלי שהתבונן עד כה,
את ההסכמה שלנו להרגיש.
תוך כדי שְהִיָיה עם מה שאנחנו מרגישים שם -
כשהפרשנות מפעילה אותנו -
אנחנו כאילו מאווררים, מייצרים מרווח,
שאט אט ממיס את האוטומט.
נשימה ושהייה עם הרגשות שעולים
מנקודת המבט של 'הצופה החווה'.
חשוב לזכור שהמערכים הללו
מוצפנים בתוכנו בארבעה רבדים בו זמנית -
ברמת התחושות,
ברמת הרגשות,
ברמת המחשבות
וברמה האנרגטית -
ולכן כדאי להיות בחיבור לכל הארבעה תוך כדי השהייה,
מה שיאפשר המסה משמעותית יותר.
בנוסף, נזכור שהם רב שכבתיים
ולכן כדאי ונחוץ יהיה לחזור שוב ושוב,
להסכים להרגיש, לשהות עם מה שעולה
ולהמיס עוד ועוד שכבות.
 |
| צילמתי בתערוכה: אבן סגולה, ביפו. |
לצורך העניין -
כל פעם שהטריגר מופיע ומקפיץ שוב,
היא כמו קריאה פנימית עבורנו לעיבוד והכלה נוספים,
לאִוורוּר ושחרור מהתפיסה ומההכבדה שלה עלינו,
מה שמן הסתם ישחרר אותנו באותם 4 רבדים -
נוכל להרגיש יותר ויותר הקלה -
פיזית, ברמת הגוף,
רגשית,
מנטלית מחשבתית
ואנרגטית,
לצד ההקלה הזו נמצא את מציאות חיינו מיטיבה אתנו
ובמילים אחרות -
ככל שנמצה את העניין -
ה'שיעור' הזה פחות ופחות רלוונטי לנו ופחות ופחות אם בכלל יופיע בחיינו.
~~~~~~
הימים האלה של תחילת השנה
והצפיפות של החגים והאינטנסיביות המשפחתית
מביאים לפתחנו תזכורות חוזרות ונשנות לריפוי,
שמאפשרות לנו לצאת מלופים מתסכלים
ולגלות שהקונפליקטים - לא רק שלא בהכרח מרחיקים בינינו,
מטרתם לאפשר לנו להתקרב ולהעמיק את החיבור
מה שמתאפשר ככל שאנחנו עוברים מתגובתיות לבחירה.
וכדי שהשנה הזו תהיה טובה עוד יותר,
כתבתי לך מעלה את הדרך לשם ב 3 שלבים פשוטים.
מאחלת לך בהצלחה רבה!
ושתהיה שנה מבורכת ושמחה 💓
פה בשבילך,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
נ.ב
זה בעצם מה שאנחנו עוברים
בתהליכים אותם אני מלווה פרטנית וזוגית -
תוך כדי שהתמונה מתבהרת,
אנחנו רואים את הלופים והתפיסות
ומשתחררים מהם יותר ויותר.
כאמור -
הבחירה בשינוי ונחישות והתמדה הם המפתח!
ואם יש לך הרגשה שנכון יותר עבורכם כעת לקבל עזרה,
הנה כמה אפשרויות לכך:
אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי:
- איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line לזוגות - פרטים נוספים בלחיצה כאן
- איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line . פרטים נוספים בלחיצה כאן
- פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
- איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן
בנוסף - חדש על המדף:
מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה