"עדיף שאשתוק... כי אם אגיד משהו המצב רק יחמיר"

היא לא הצליחה (באמת) לדבר על מה שהפריע לה, 

ממילא הוא לא היה מקשיב לה 

וכך כל קונפליקט הגדיל עוד ועוד את המרחק ביניהם

למשל כשהיה מבטיח שיחזור מוקדם..

כי כבר הרבה זמן שהיא מבקשת את הנוכחות שלו,

גם כדי לחלוק בנטל ובעיקר כדי שירגישו משפחה..

ולמרות זאת.. הזמן חלף,

כבר החזירה את כולם מהחוגים ומהחברים,

ארוחת הערב כבר היתה מוכנה על השולחן

ובמקום שהדלת תיפתח, הטלפון צלצל 

כשהוא מודיע לה שהוא לא מצליח להקדים גם הערב...

~~~~~~

מה קורה לנו ברגעים כאלה?

לחלקנו נטייה אוטומטית להסתגר, להתרחק 

ובכך לחזק את החומה שבינינו לבין בן הזוג,

(מה שנקרא פאסיב אגרסיב)

לחלקנו אוטומט אחר שמשליך החוצה את התסכול 

בצעקה/ האשמה/ ציניות/ תלונה וכו'..

וגם בכך... מחזק את החומה שבינינו לבין בן הזוג... :-(

(יכול להיות אגב - אם אני לרגע עוברת לצד שלו - 

שהוא ממש רצה להגיע, 

אבל אילוצי העבודה השאירו אותו שם יותר מהתכנון

ואז כשהיא 'מענישה' אותו באחד מהאופנים הללו,

גם הוא הרגיש תסכול ואכזבה שעטופים באשמה, 

גם הוא הרגיש לא מובן ולא מוערך

וגם הוא... היה מתרחק. )

כך או כך לא נסגר מעגל ביניכם,

הם לא הצליחו לדבר על הדברים ובטח שלא לפתור את העניין

והתסכול של שניהם הצטבר לעוד שכבה על פלונטר התסכולים הקיים

והוסיף עוד קומה לחומה שנבנתה ביניהם..

~~~~~

והרי מעצם היותנו שניים בזוג,

סביר להניח שיהיו אי אילו מקרים בהם הוא } לא יענה על הציפיות שלה,

ואחרים בהם היא { לא תענה על הציפיות שלו..

הרי כל אחד מבני הזוג הוא ישות נפרדת..

אך כל עוד זו הדרך היחידה שלנו לבטא את עצמנו זה מול זה,

בשלב מסוים החומה הזו נהיית בלתי נסבלת 

והופכת את הטעם הכללי של הקשר לחמוץ עד מריר.

אז, אגב, יש סבירות גבוהה עוד יותר

שלא יצליח (/ירצה) להגיע לארוחות הערב

וכל אחד מהם ימצא לו פתחי מילוט משלו

כדי לא להיות במגע עם החמיצות המרירה הזו..

העניין הוא...

שזה ממש לא חייב להיות ככה (!!)

והמצב יכול להיראות אחרת לגמרי

כשאנחנו מבינים (ולא רק בשכל) את התמונה הרחבה יותר

ולומדים איך להתמודד בתוך קונפליקטים באופן שמפוגג אותם.

כי בתרבות שלנו, מאיך שלמדנו לתפוס את הדברים - 

היא { מבינה-

שאם היא { תגיד לו שזה מבאס אותה שהוא מאחר,

מיד הוא } ירגיש אשמה ו/או צורך לרָצוֹת אותה

מה שיעלה התגוננות מצידו שתעצים עוד יותר את התסכול שלה

כי הוא גם לא מקיים את ההבטחה 

וגם לא מבין ואמפטי לתסכול שלה

החלק שלה בפלונטר הזה מגיע מהאוטומט להאשים,

שיתבטא במטען הרגשי של הדברים שלה, 

שמתובל בשיפוטיות ובשביל הכיף גם בתוכחה,

לעיתים בתוספת של תיוגים ושמות גנאי

ואולי גם ניסיונות מניפולטיביים אחרים לשינוי המצב,

מה שמעודד עוד יותר את הנטייה השכיחה כל כך 

של האשמה והצורך להתגונן להופיע מן הצד השני כתגובה -

שזה החלק שלו בריטואל.

זה כל עוד אנחנו שבויים בתפיסה הרווחת

שמשאירה אותנו קורבן של המציאות,

צודק מול אשם,

מוצפים בתסכול וברגשות קשים 

שמנהלים אותנו במקום שאנחנו ננהל אותם...

אבל (!)

כשאנחנו לומדים איך לקחת בעלות על המתחולל בתוכנו,

ובין היתר נותנים לרגשות הקשים להיות,

בלי לנסות לפוגג אותם,

בלי להיכנע להם ולמלא את הציפייה,

בלי להשתיק אותם בהתגוננות מצד שני

פשוט נותנים להם להיות ושוהים,

בלי להזדהות אתם, אך עם הסכמה להרגיש אותם,

ראשית בינינו לבין עצמנו

ובהמשך גם כשאנחנו משתפים את האחר במה שהרגשנו,

לא בשביל שישנה את המצב,

לא בשביל שירגיש אשם,

לא בשביל שנהיה צודקים,

אלא רק מתוך הרצון לחיבור והבנה,

מתוך הסכמה לפתוח בפניו את הלב,

להיראות מולו בפגיעות שלנו

(פגיעות מוחזקת ובכל זאת פגיעות..)

אז,

מתאפשר חיבור בין הלבבות  

הוא רואה, היא נראית, 

שם יש שקט וביטחון אמיתי.

(שקט וביטחון שממנו אח"כ ניתן גם למצוא 

פתרון מוצלח לרוב לקונפליקט ברמה הפרקטית)

וזה -

ההיפך מהניתוק שהולך ומתחזק באופן הרגיל בו אנחנו מדברים.

זאת אומרת שזה טבעי, לגיטימי והגיוני שהיא תרגיש תסכול ואכזבה,

זה לא אומר שהוא אשם,

בטח שזה לא אומר שהוא חייב לשנות את המצב

רק כדי שלא תרגיש תסכול,

זה אומר פשוט שהיא מרגישה תסכול 

וככל שהיא תיקח בעלות על התסכול שלה

ותשהה עם הרגש ותיתן לו להיות

והוא לסירוגין יקח בעלות על המתעורר בתוכו (במקרה הזה אשמה למשל)

ככל שיתנו להתרחשות הרגשית הזו לנוע בתוכם

מנקודת המבט הצופה במתחולל אך לא מזדהה אתו

יוכלו לחוש ברגיעה,

תופיע התבהרות

ותתאפשר להם שיחה שבה היא תוכל לספר לו למשל

שהיא ממש מבואסת שהוא לא מגיע כי כבר ממש ציפתה לכך,

שהיא מבינה שהוא לא יכול להגיע בגלל האילוצים אבל עצוב ולבד לה

והוא יוכל למשל לענות לה שהוא רואה אותה, וכואב לו התסכול שלה

ושהוא שולח חיבוק ונשיקה והם ייפגשו מאוחר יותר וימצאו פתרון

(או אינספור אפשרויות אחרות שנגלות לפנינו כשעוצמת האמוציות נרגעת)

ואז,

הוא משוחרר לפעול לפי צו ליבו,

היא משוחררת להרגיש ולבטא את מה שעולה בה (תסכול ולא רק)

vice versa

ובכל פעם שעולה תסכול כזה

לא רק שהוא לא מרחיק ביניהם,

הוא מייצר הזדמנות לחיבור חזק עוד יותר בין הלבבות

ועוד תאים וחיבורים נוירונים קמים לתחייה בחלק החושב של המוח

מתוך המעבר מהמוח ההישרדותי לזה החכם בו ניחנו כבני אדם.

~~~~

איך עוברים לשם?

זאת ועוד כלים מופלאים לזוגיות מחוייכת -

זה בדיוק מה שנלמד יחד

באינטנסיב הזוגי בשילוב תראפית הצילום 

בדרך שמקלילה ומאפשרת שחרור מהמרירות שהצטברה

ורוקמת בעדינות את השבילים בין הלבבות

אני בונה את הסדנה באופן שמאפשר 

לעקוף את ההתנגדויות ולסלול לכם דרך חדשה ומהנה לצעוד בה זה לצד זו.

פרטים נוספים בלחיצה כאן.

מהרו לשריין את מקומכם,

מספר המקומות מוגבל ל 5 זוגות בלבד!

מתרגשת לקראתכם 💝

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך