"אנחנו זה מקרה אבוד..." (+ נוסחא ליציאה מכל מריבה זוגית)

"אנחנו זה מקרה אבוד..."

היא אמרה

ואני, שיודעת שלרוב זו לא האמת,

למרות שאני לגמרי מכירה את ההרגשה הזו... 

ביקשתי שתספר לי עוד קצת..

והיא המשיכה:

"הוא לא מקשיב לי, אנחנו בכלל בכלל לא מדברים,

כשאני מנסה לדבר אתו, הוא מיד נאטם, 

מתגונן ואיכשהוא מתחמק ממני,

אנחנו כאילו מדברים בשפות שונות,

בכלל, הוא עושה הכל כדי לא להיות אתנו -

ולא רק שהוא מגיע מאוחר מהעבודה, גם אז הוא כל הזמן בטלפון שלו..

אין לי מושג מה קורה אתו,

אנחנו כבר כל כך רחוקים... בכל כך הרבה מובנים שזה מרגיש כמו הסוף...

אני לא יודעת בשביל מה אני צריכה את זה,

זה רק מתסכל ומעצבן אותי כל יום מחדש

ומרוב שאני עצבנית עליו, אני מוציאה את זה על הילדים

ומסתובבת עם פרצוף חמוץ.

האמת?... אני חושבת שאנחנו בכלל לא מתאימים,

תאמיני לי עדיף שניפרד... "

~~~~

ואני... לגמרי מכירה את זה..

את הניתוק והריחוק שנוצר לאורך השנים

כשהמריבות, אי ההבנות והתסכולים מצטברים בינו לבינה...

ואם אביא דוגמא פצפונת אבל מייצגת -

אז שנים שהייתי בטוחה שאני מדברת יפה וברור,

עד שיום בהיר אחד... 

יכולתי לפתע להבחין (כאילו מהצד) במעטה המוכיח שהיה עוטף את דברי

ולא רק שלא איפשר לאיש שלי אז להקשיב,

אף היה מנתק אותו כל כך, שבכלל לא שמע אותי

ובאופן לא מפתיע.. נשארנו תקועים באותה הנקודה...

אבל מאז...

עברו המון מים בנהר..

והיום - שנים רבות אחרי שלמדתי איך,

והנחיתי עשרות זוגות, בני ובנות זוג

אני יודעת לזהות את הרחשים התת קרקעיים

ולאפשר להבנה עמוקה ומדויקת להתרחש.

כל אחד את עצמו

ואז... גם את האחר

שם מתרחש הנס שממיס את החומות הבצורות שנבנו ביניהם

ומאפשר מפגש כנה, קרוב ואמיתי.

נכון שעל פניו כל אחד שונה

וכל זוג מביא את הסיפור הייחודי שלו,

עם התפאורה השונה והבלבדית שלו,

אבל מתחת לפני השטח... ישנם כוחות דומים שמפעילים אותנו

וכשיודעים להקשיב לשפה הבלתי מדוברת,

מבלי להתבלבל מזו המדוברת שמרחיקה אותנו מהפתרון,

מתחילים להיסגר מעגלים, נוצרים חיבורים,

מתאפשרת הבנה כזו שמדליקה שוב את הניצוץ בעיניים.

כי האיש של רוני (שם בדוי כמובן) מהסיפור שבפתיח 

בסך הכל רוצה שיראו אותו בעיניים טובות

(ומי לא???)

וכשהיא כל הזמן מתלוננת על מה שלא עשה

וכמה הוא מאכזב אותה ואת הילדים...

די הגיוני... שהוא מעדיף בכלל לא להגיע הביתה.

לא בגלל שלא אכפת לו ממנה,

לא בגלל שהוא לא אוהב אותה,

לא בגלל שהוא לא איש משפחה,

(למרות שבפרשנות שלה כל אלה מתקיימים גם יחד 

ומעלים את סף התסכול שלה והביקורתיות ממנה)

אלא רק בגלל שהוא לא יודע איך להתמודד 

עם התסכול והכאב שהוא פוגש בבית שמופנה כלפיו בהאשמה...

הוא לא אשם...

ולא...

גם היא לא אשמה בכך.

~~~~~~

אנחנו מגיעים לתוך קשר עם כלים הישרדותיים

שלא מתאימים לקשר האוהב והמיטיב לו אנחנו כמהים..

כחלק מתודעה השלכתית 

למדנו בעיקר להאשים את האחר,

אף אחד לא לימד אותנו לדבר בצורה שמקרבת,

נכון שזה מה שאנחנו הכי צריכים

אבל לרוב מה שקיבלנו כילדים היה ההיפך - וזה מה שנצרב לנו ב"דיסקט"

על מנת שנוכל לחיות באופן שאנחנו רוצים,

עלינו להתאים לכך את התכנים שצרובים בתת המודע שלנו,

את ההרגלים האוטומטיים.

ולהחליף אותם באחרים שמשרתים אותנו,

להחליף את התכנים שתואמים תודעה הישרדותית

בכאלה שמאפשרים לנו רווחה ואיכות.

וזה שיפט תודעתי

שהזוגיות - ודווקא הקונפליקטים שלה

מדרבנת אותנו לעבור.

למשל אני יכולה לומר עד מחר שאני רוצה קירבה

ולהתלונן שהוא לא מפרגן לי ואיך זה שהוא לא רואה אותי,

אבל כל עוד לא קיבלתי את זה כילדה -

זה כאילו אין לי הרצפטורים לקבל זאת מבחוץ

וכשהוא יפרגן לי, ממילא אני לא אאמין לו, 

או שאהיה בטוחה שהוא צריך ממני משהו...

אם אני מתלוננת ודורשת ממנו משהו... 

סביר להניח שלא קיבלתי זאת או שקיבלתי יותר מידי - 

ואז לא נבנה בי החוסן הפנימי במובן שאני בחוויה של תלות בחוץ -

כאילו אני מסתובבת עם "קערה ריקה" של הצורך הזה..

וכשאני מגיעה מהמקום הקבצני שדורש ותובע ומתלונן...

אני רק משחזרת שוב את החוסר בתוכי

ובמקביל... מייצרת התנגדות אצל האחר להעניק לי את זה בדיוק...

אז מה כן??

את השיפט התודעתי הזה אנחנו עוברים ביחד 

בתהליכים הזוגיים והפרטניים שאני מלווה,

זו המומחיות שלי להעביר אנשים ובני זוג במיוחד,

מתודעה הישרדותית לתודעת רווחה.

אבל בינתיים, כדי שתוכלו לעשות צעד משמעותי בעצמכם,

הנה כמה שאלות התבוננות שיאפשרו לכם לצאת מכל מריבה ולהשלים:

אז קחו לכם איזושהיא מריבה שחוזרת על עצמה,

ושבו כל אחד רגע לחשוב ולענות על השאלות הבאות,

כל אחד לעצמו:

1. כשאת מתבוננת על התלונה שלך במריבה, 

מה בעצם את~ה צריך~כה ? מה הצורך הלא מסופק שלך כאן?

מה שנמצא מתחת או על פני השטח שאת~ה בעצם צריך~כה זה...

מעבר לכעס, לצדקנות, לתסכול, אי שם קרוב ללב שלך - מה שאת~ה צריך~כה זה...

(למשל: התחשבות, תשומת לב, חום, נראות, שקט, ביטחון, הקשבה, הבנה, אכפתיות וכו'...)

על הצרכים אין לנו ויכוח.

2. עד כמה הצורך הזה נענה בבית בו גדלת?

    (לרוב או שלא נענה, או שנענה בעודף, בכל אחד מהמצבים

     לא נוצר מצב בו התמלא בך)

3. עכשיו, נסו לראות איך אתם יכולים למלא אותו עבורכם בעצמכם,

כן, אני יודעת שזה עשוי להישמע מוזר ולא הגיוני,

אבל כמו בדוגמא שנתתי, אנחנו צריכים לייצר "רצפטורים לקבל",

להגיע עם קערה שמלאה ולו במעט כדי שנוכל לקבל עוד מזה.

איך תוכל~י למלא ולו במעט? להעניק לעצמכם. 

למשל: לתת תשומת לב, חום, רכות, קבלה, התחשבות וכו'.

(עצם ההתבוננות הזו, ממלאה גם היא) 

~~~~~~

ככל שתסכימו לענות לעצמכם מתוך המקום הפגיע,

מנבכי הנפש, מהלב,

כך תגדילו את הסיכויים שהמריבה הזו תתאדה,

וכשזה קורה - זה כמו נס שמתרחש מולכם באחת,

המחשה לעוצמת הרכות..

אחת הסיבות שעומדות מאחורי החשש הטבעי להיות בפגיעות,

נובעת מהפחד להיכנע 

אבל... זה בדיוק העניין -

שאנחנו כבר לא במלחמה... לא רוצים להכניע ולא להיכנע,

יש מקום לשנינו,

זה לא או אני או אתה,

אלא גם וגם, win-win!

אם איעזר בדימויים מעולם החי,

בתוך מריבה זוגית אנחנו לפעמים כמו זאבים זה לזו,

וכשאני מדברת על להרשות לפגיעות לדבר,

אין הכוונה להפוך לטרף - ככבשה...

אלא...

להגיע לחוסן פנימי כזה שמרגיש כלביאה ואריה

ומתוך החוזק להעז להביא את הרוך שבמעמקי הלב.

ופה אנחנו מגיעים לשלב 4 - השיתוף:

עם התובנות שעלו, ומתוך התכוונות לרכות של לביאה,

פנו זמן ומרחב לספר זה לזו מה הצורך,

על איזה חוסר הוא יושב,

איך אתם מתכוונים להמשיך למלא אותו בעצמכם

ואם מתאים לשני הצדדים - אפשר להוסיף בקשה קטנטנה מבן הזוג למילוי.

למשל :

הצורך שלי בנראות מעלה בי תסכול גדול,

שעולה בכל פעם שאני חווה או מפרשת התנהגות של הזולת כהתעלמות ממני.

זה יושב על חוויות ילדות שלי (אפשר לפרט)

ולכן אני מתכוונת להיות יותר בעדינות אל עצמי.

יהיה לי נחמד אם בכל פעם שנחזור מהעבודה

ניקח לנו דקה לחיבוק נוכח.

~~~~~

נכון, התמונה מורכבת

ואני מנסה לתאר חלקים שלה ומן הסתם מצליחה חלקית...

אבל כשאנחנו עושים תהליך כזה, זה מה שקורה...

יחד אנחנו מצליחים לעשות את השיפט הזה

ולעבור ממוד הישרדות לאיכות,

מתודעת קורבן שמתלונן על המצב ומאשים,

(זה בהחלט דורש מאתנו לוותר על להיות צודק

ולהיפתח לאפשרות ש... כולנו צודקים ויותר מזה... שזה לא באמת מה שמשנה)

לתודעה של שגשוג!

יחד אנחנו מצליחים להבין לעומק מה קורה אצל כל אחד,

מה מייצר את המריבות ומהם הצרכים העמוקים -

שכשאלה מתמלאים...  הלב מתמלא בשמחה!

והזוגיות הופכת מזוגיות של קבצנים,

לזוגיות גורמה!

אין הרבה זוגות כאלה, 

כי זה דורש מאתנו לוותר על הפנטזיה 

שכשהי~וא י~תשתנה הכל יסתדר...

אבל זו... אפילו באגדות לא מתקיימת

ולעומת זאת החלופה - מאפשרת באמת איכות חיים נדירה ❤

אז אם אתם מהזוגות הנדירים הללו

יש ל בשבילכם דרך ייחודית 

שמתחילה ביומיים אינטנסיביים שעושים את הפתיח המשמעותי לשיפט

וממשיכה בעוד 8 שבועות של שחרור מהמריבות

וסוללת את הדרך לביחד מחוייך :-)

פרטים נוספים בלחיצה כאן

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.

נ.ב

נותר מקום אחרון בסדנה הנשית הרגשית בצילום ותמונות בשישי הקרוב

~~~~~~~~~~~~

אפשרויות נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים