על מסיכות, תפקידים שאימצנו והקשר למאבקים בחיינו...

השנה הסתנן לו איכשהוא פורים 

ונפל עלי בהפתעה כשלא הייתי מוכנה לקראתו...

לא שהיו לזה השלכות קונקרטיות כלשהן,

אלא בעיקר ההפתעה שחוזרת שוב ושוב 

מתאוצת הזמן שרץ וחולף לו...

אך עכשיו כשהוא כבר כאן,

במיוחד נוכח האירועים המתלקחים סביבנו

זו הזדמנות מעולה להתבוננות וחשיבה מחודשת

על המָסֶכוֹת שאימצנו לנו ושמאחוריהן אנחנו מתנהלים,

(השמח~ הרציני ~ החכם~ הרגשני-ת~ הרציונלי וכו'..)

על התפקידים - (ההישרדותיים) שלקחנו על עצמנו לאורך השנים,

(בגדול מה שנע בין המושיע ~ הקורבן ~ המקרבן)

שלעיתים אנו מזוהים אתם עד כדי כך שהם מגדירים אותנו

על המרחק שאלה וגם אלה מייצרים מהאני האוטנטי שלנו

ו... על מידת ההשפעה שלהם על המאבקים בחיינו.

~~~~~

אנחנו יצורים חברותיים. 

נולדנו חסרי אונים לחיבוק של אמא

וככאלה אנחנו תלויים באהבתה.

כשעל זו - האהבה- מונחת ההבטחה שמקודדת באחורי תודעתנו -

במן משפט דומה ל: "אם יאהבו אותנו, ידאגו לנו וימלאו את צרכינו".

לכן נעשֶה כל מה שנִדָרֶש על מנת שיאהבו אותנו.

כילדים - ברור....

ואם לא נשנה זאת - זה ימשיך ללוות אותנו כדפוסי התנהגות גם בבגרות.

(כמסכות, כתפקידים, הרגלים, דפוסי התנהגות וחשיבה וכו'..)

מאחר והורינו בסה"כ בני אדם -

למרות שעבורנו כילדים הם אלוהאמא ואלוהאבא..

ומאחר ואנחנו חלק מתרבות שיש לה

ערכים, מוסכמות, דפוסי התנהגות מקובלים ושאינם מקובלים,

בכל פעם שנהיה ערים (במודע או שלא במודע) לציפיות מהורינו,

נמצא את עצמנו באחת משתי האופציות :

מְרָצִים ומתנהגים בתאם לציפיות

או

מתמרדים ומתנהגים בדיוק בהפוך לכך.

(משיקולי הישרדות כאמור - על מנת שיאהבו אותנו)

שתי האופציות רחוקות מהרצון שלנו,

הראשונה מכוונת למה שהם (ההורים ~ מטפלים) רוצים

השנייה מוכוונת למה שהם לא רוצים

אף אחת מהן לא מוכוונת למה שאני רוצה

בין היתר, על הבסיס (הרחוק מעצמנו) הזה, מתעצבת תפיסת האני,

כשהמסכות והתפקידים אמנם בשנות ילדותנו והתבגרותנו מצילים אותנו, 

אך לאורך זמן, מרחיקים אותנו מהאני האוטנטי המהותי.

ומהווים מצע למאבקים פנימיים שמתחוללים בתוכנו

(בין הרצון שלי לבין ההרגל להיענות או להתמרד בפרט אל הקרובים אלי)

ולמאבקים חיצוניים שאנחנו לוקחים בהם חלק.

לרוב, הקונפליקטים החיצוניים שאנחנו פוגשים בחיים,

הם השתקפות חיצונית -

כמו פרוז'קטור גדול - 

שמדגיש את המאבקים שבתוכנו.

בגדול זהו המאבק שבין האור לבין החושך,

בין האני האותנטי שמחובר למהות הפנימית שלי (הניצוץ הנשמתי),

לבין המסכות, חליפת ההישרדות והדפוסים ההישרדותיים שאימצתי. (האגו)

בעוד שהאני ההישרדותי מכיר סביבת חיים לוחמנית, 

בה, זה 'או אני או אתה',

בה נחווה עצמנו מתוך נחיתות ערך או תחושת עליונות,

נראה את החיים ככאלה בהם יש אשם או צודק,

יש מרוויח ויש מפסיד,

וככאלה בהם אחד בא על חשבון השני

וצריך להילחם כדי להצליח

(ועוד כאלה אמונות בסיס הישרדותיות)

הרי שככל שאנחנו נחשפים למהות שמתקיימת בתוכנו

אנחנו מתפכחים למציאות מורכבת יותר,

בה גם אני וגם הוא צודקים,

בה יש מקום לאחר ולשונה והשונות לא רק שלא מאיימת עלי,

היא פתח למגוון, עניין, הפריה והשראה,

מציאות בה מתקיים win win,

כי יש מקום לכוווולם....

ולכן ננהג בה בכבוד, באנושיות, בסקרנות זה לזו.

שתי האפשרויות הלכאורה מקוטבות הללו 

מתקיימות בחוץ, (מול "אחרים")

אז אנחנו ערים להן במיוחד

אבל...

וזו נקודה חשובה שפותחת פתח לשינוי -

שתי האפשרויות הללו - בעצם מתקיימות גם בפנים.

לכן, השינוי -

לא יכול להתחיל בחוץ.

הוא חייב להתחיל מבפנים.

למשל אם אני שומעת משהו לוחמני,

שקשור למצב בארץ, או למצב בבית,

(האשמה/ השמצה/ התלהמות אחרת כלשהיא) -

ככל שאגיב מתוך הפחד שיפעיל את האוטומטים,

מתוך הדפוס שאימצתי לי בין אם הוא 

מלחמה בחזרה, 

או כניעה,

ככל שתהיה בי שיפוטיות, גינוי, האשמה, ביקורת, גידופים -

אותם ספגנו כל כך הרבה כילדים ואז כבוגרים אנחנו בלי משים מתנהגים באותו האופן,

או כל מתח אחר -

לרוב המאבק החיצוני

שלמעשה משקף את המאבק הפנימי שבתוכי -

יסלים.

מאבק חיצוני שכזה טומן בחובו שכבות רבות 

של פוטנציאל לריפוי אישי של כל אחד מהצדדים.

ריפוי המקומות שספגו תוקפנות/ ביקורתיות/ הקטנה/ ביטול/ וכו'

ולמדו להאמין להן

כאשר מן הצד השני מתקיימת בתוכנו הידיעה של גדולתנו כניצוץ נשמתי

והנה לנו מאבק פנימי בין שני קולות -

זה שיודע את עצמו

וזה ששוכנע שהוא לא מספיק ומתנהל מתוך דפוסי הישרדות שמנציחים את המצב.

כל עוד נתנגד למאבק החיצוני,

אנחנו מתחפרים במאבק הפנימי ומעצימים אותו, בחוץ ובפנים.

לעומת זאת ככל שנביא את תשומת הלב פנימה להתבוננות וריפוי,

יתנקו התפיסות המקטינות, הרגשות והתחושות הקשות,

יתקיים יותר ויותר שלום פנימי

ומתוכו נוכל להגיב אחרת

חשוב לי להדגיש שאני לא מתכוונת לכניעה (!!)

שהרי גם זו הינה מושג מעולם המלחמה, מהתפיסה ההישרדותית

אלא ראשית כאמור להרגעת המאבק הפנימי,

ולאחר הריפוי והטרנספורמציה

ומתוך שקט פנימי שנוצר - אם יש רצון ובחירה בכך -

ניתן יהיה להציב גבול אפקטיבי בחוץ.

נוח לי לתת דוגמא מעולם בעלי החיים -

אם אני חווה התקפה,

במקום להתקיף בחזרה ולהיות טורף

ובמקום להישאר או להפוך לטרף,

נתחבר לעוצמה שבתוכנו -

כזו שאני יכולה לדמיין שלביאה מתהלכת ממנה

ומשם נתנהל. 

(עם או בלי פעולה, זהו בעיקר תהליך פנימי שאמנם יש בכוחו להשפיע החוצה אבל בשלב זה תשומת הלב פנימה)

וכדי שיהיה יותר ברור,

כי לשכל יש מגבלות ההבנה שלו,

הנה הצעה לתהליך קצר בן 3 שלבים

להתמודד עם לוחמנות ותוקפנות באשר היא:

(אם עולה ציניות והסתייגות-בשליחות האגו - מציעה לשים אותן בצד ולנסות,

מקסימום זה יצליח :-)

זהו עיבוד של הצעה כפי שאני הבנתי אותה

שהועברה על ידי אורית כהן רז:

שלב ראשון:

נמצא זמן ומקום לישיבה שקטה,

נביא את תשומת הלב לנשימה

וניקח 3 נשימות מלאות בהן נסרוק את הגוף

ונהיה בהתכוונות להרפיה וריכוך.

כשנחתנו בגוף,

נביא את תשומת הלב למרכז,

וננשום אל היש,

אל ההכרה ביש,

בשמחת החיים והאהבה לעצמנו על מי שאנחנו,

זו שחיה ומתפעמת בתוכנו גם אם איננה חווית החיים הערה בנו כעת -

משום שכרגע שכבות של תפיסות מעכבות מסתירות אותה,

עם זאת, זו קיימת במהותנו וקשורה לאלוהות שמתקיימת בנו

ועצם הידיעה הזו מאפשרת לנו חיבור ולו לקצה קצה של ההרגשה.

ננשום אל שמחת החיים והאהבה לעצמנו.

נזכור שאלה מתקיימות בנו כמהות משמעותית

ונשהה בהצפת האהבה הזו במשך כמה דקות,

בנשימה הכי איטית ורגועה שמתאפשרת לנו.

שלב 2

ניקוי מערכי הרגש מאשמה, האשמה, ביקורת, גינויים, גידופים וכו'

אנחנו רוצים להשמיע את קול התבונה

ולא להיסחף לשיח ההישרדותי

כי ככה אנחנו עשויים להצטרף ולחזק אותו,

בשלב הזה תוך שאנו ערים לנטייה להתנגד באופנים הללו,

אנו בוחרים להציב להם גבול כאילו אנו אומרים להם: "לא עוד".

מציבים גבול ללא הזדהות מחד וללא התנגדות מאידך

ואז חוזרים ומזכירים לעצמנו את היש,

את האהבה האינסופית הקורנת בתוכנו.

ומתוך המקום הזה נישא תפילה לזריחת אור תודעת היש סביבנו.

שלב 3

נאמר (לחלק הילדי שבנו) את ההיגדים:

"הקיום שלך בטוח",

"אני אוהבת אותך, את תמיד אתי",

"אני בוחרת בשמחה ובאהבה ומזכירה לעצמי שכולנו ראויים לה"

נמשיך לשהות בתשומת לב לתחושות ולרגשות 

עד שנחוש בשינוי.

~~~~

מניסיוני, ככל שאני בהקשבה לגוף,

בכבוד ודאגה רכה לאותם המקומות הילדיים שבי,

ככל שאני עומדת מאחורי הבחירה שלי 

לתת להכרה ולמודעות לנהל את העניינים (על פני האוטומטים ההישרדותיים של האגו)

החוויה של המלאות, של שמחת החיים והאהבה הפועמת 

זמינה לי יותר ויותר ומתקיימת ביתר רציפות.

אשמח לשמוע איך היתה החוויה שלך 💓

פה בשבילך,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

ו