ומה עושים כשהוא } - רוצה ימינה והיא { - שמאלה?

האדמה  לגמרי רועדת. במלא מובנים -

החל מרעמי התותחים שמרעידים אותה -

והם נשמעים פה באזור לאחרונה לא מעט

ומרעידים את הלב ואת הדאגה שעולה מיד לחטופים ו - ללוחמים,

למשפחות המפונים ולכל מי שבמעגל הראשון...

והיא רועדת, כשיש מן חוסר יציבות כזה באוויר,

שהופך כל תכנון להיות קצהו של בסיס לשינויים.

ואני מרשה לעצמי, אולי כדי לברוח קצת מהקושי

להתייחס לזה האחרון - לתנועה הפנימית -

למה שקורה לנו בתוך שינוי ואפילו בתוך שיחה על רצון של האחר לשנות

אין מה לומר, התקופה בה אנו חיים - בין יתר הדברים המגדירים אותה -

בהחלט היתה זוכה גם לתואר - 'ה'תקופה של השינויים,

מכל כיוון מגיעים אינפוטים שמכוונים אותנו לשינוי

בקטן ובגדול,

כמו ישנה איזו תנועה גלובלית קולקטיבית וגם אישית שמתרחשת

ומצריכה מאתנו שיתוף פעולה,

אלא שבגדול, יהיה נכון לומר שלרובנו כיצורים שצריכים וודאות ויציבות -

שינוי - בלשון המעטה - איננו דבר קל.

בכל אחד מאתנו עמוק בלב ישנה כמיהה לשקט ושלווה,

לא תמיד מודעת ולרוב גם לא בהכרח קל לנו להיות שם אפילו לו ניתן לנו..

ובכל זאת, 

בתוך תוכנו ישנה כמיהה לשקט פנימי, במן שילוב עם סיפוק, מלאות ונחת.

לאורך החיים, בניסיון חתירה לשם, אימצנו מנגנונים הישרדותיים כאלה או אחרים -

חלקנו - כמוני למשל - אוחזים היטב (במידה כזו או אחרת) בקיים,

חלקנו אוחזים בדחף לשנות ומוּנָעים ממנו.

אוחזים בדעה, בתפיסה שלנו על העולם, בהרגלים,

בהיותנו צודקים....

באופן כזה שלעיתים - במקומות בהם האחיזה נוקשה -

כשהאחר מפגיש אותנו עם דעה הפוכה-

או רצון לִפְנות לכיוון אחר -

עלול להתעורר בעומקינו איום (מודע או לא) כאילו מתערערת לנו האדמה.

בתגובה (לרוב אוטומטית) אנחנו נדרכים, מתקשחים אל עמדתנו,

לא באמת יכולים להקשיב למה שהביא כרעיון,

ואז הוא מתקשח,

כי הרי כל מה שנתנגד לו יתנגד לנו בחזרה..

כך שהפער בינינו הולך ומתעצם 

ואתו הריחוק, כאילו הרמנו את החומות ה'מגנות' עלינו

והסיכוי למוצא הולך ומתרחק מאתנו.

האמת היא שככלל יהיה נכון לומר -

שבתוך וויכוח אם אחד רוצה X והשני לא רוצה X,

בעצם האחד רוצה 70% X ומתנדנד ב 30%

והשני רוצה 30% X ומתנדנד ב 70%

זאת אומרת שכנקודת מוצא לולא היו מורמות החומות -

אנחנו הרבה יותר קרובים מאשר רחוקים בדעותינו...

משמעו - שכדי שנוכל להגיע לסינרגיה -

שבה 1+1 גדול מ 2,

עלינו לצאת מהמצב האוחז בו אנחנו מאפסים אחד את השני

ולהצליח להקשיב.

אבל איך אפשר להקשיב אם בתוך תוכי ישנו 

מסר הישרדותי שהדעה של האחר (או האחרוּת שלו)

ממש מאיימת על קיומי??

וזה לא סתם,

כילדים, היינו נתונים להחלטותיהם של ההורים שלנו.

הם החליטו בשבילנו, מה שלא תמיד מצא חן בעינינו.

לעיתים אולי התעלמו מאתנו וגם זה יצר את אותו התסכול מהכיוון השני,

בשני הקצוות חווינו התעלמות,

כי גם כשישנה השתלטות - ישנה למעשה התעלמות מהצרכים שלי

ואז המנגנון ההישרדותי לוקח אותנו למאבק כוחות בטיעון (הלא מדובר)

שאמנם כילדים לא יכולנו מול ההורים שלנו,

אם כי נצבר כבר מאז התסכול,

אך היום כבני זוג - "זה המקום לקחת פיקוד"

כך מספר לנו ללא מילים המוח ההישרדותי כשהוא נדרך

אגב, גם כשהנטייה היא לוותר, כדי להימנע מעימות,

גם אז נמצא את עצמנו נמלאים לצד הוויתור במרמור,

שמצטבר לו עוד ועוד, עד שיום אחד הוא מתפרץ החוצה...

זאת אומרת שמערכי שליטה, השתלטות ומאבק

אף אם אנחנו בצד המכריע... אינם מערכים בריאים לקשר זוגי (ובכלל) מיטיב

אלא שכדי להתמיר את הקשר לקשר בריא עלינו להקשיב (!)

ולשם כך עלינו להרגיע את אותם החלקים ההישרדותיים

החוששים או אפילו חרדים מהתעלמות או אף מהיעלמות...

ולא... הבנה שכלית לא תספיק פה.. 

כי נדרשת צמיחה והעצמה רגשית ליצירת חוסן ושקט פנימי,

מן ביטחון שיאפשר לנו להקשיב ולהיות נוכחים.

וגם כשהדעה או הרעיון של האחר שונה עד כדי מאיים -

הוא לא יצור תחושת איום בתוכנו.

חוסן שמאפשר - לא להיכנע ולא להילחם,

אלא להצליח להקשיב כשהאונה הקדמית פעילה,

מתוך נוכחות שקטה.

אז... קורים הרבה ניסים -

אז נפתחות אפשרויות אינספור,

אז אנחנו הרבה הרבה יותר יצירתיים ועדים לאינסופיות של היצירתיות שלנו,

אז אנחנו ביחד - ואין מספיק מילים לתאר את הערך של זה,

אז אנחנו מרגישים מוקשבים ונראים -ואין מספיק מילים לתאר גם את המלאות הזו

אז, הפתרונות זמינים לנו הרבה יותר

כל זה מתאפשר דווקא כשאנחנו מגיעים מחוסר הידיעה,

מהסקרנות לשמוע את האחר, 

מהרכות שלנו כלפי עצמנו והנוכחות שלנו בגדולתנו.

~~~~~~

כדי שנוכל להגיע לשם,.. כדאי לקחת בחשבון את המורכבות שלנו

ואת היותנו מורכבים מלפחות שני חלקים -

החלק של האגו - שיעשה כל שביכולתו לשמר את המצב 

כפי שהוא ללא כל שינוי what so ever

וזאת בעזרתם האדיבה של הפחד, האשמה, הבושה, 

עודף השכלתנות (שלא לומר השתלטנות) ועוד מיני אמוציות כעלבון ושות'

והחלק של הנשמה - אותה שאיפה פנימית המתקיימת בתוכנו לאבולוציה,

להתפתחות וצמיחה, לריפוי שילווה אותנו בשיעורי הנשמה.

אחרי הכל - מנקודת המבט שאני מאמינה בה -

לשם כך באנו לעולם.

זאת אומרת שכדי שנוכל להקשיב באמת מאותו מקום נוכח,

עלינו להקשיב ראשית למתנהל בתוכנו,

להביא את ההכרה שתנהל את האירוע, הספציפי ואירוע חיינו בכלל.

והנה פאנץ' -

ככל שאנחנו שם, אבל בהפוך על הפוך -

בסקרנות כלפי כל מה שהיינו רוצים לשנות אצלנו -

בחמלה וסליחה לעצמנו על המקומות הנוקשים, האוחזים, המבוישים, וכו'

נוכל לחוות ריפוי של המקומות הפגועים,

ככל שאנחנו לא מתעלמים מעצמנו במקום הזה, אלא קשובים ברכות פנימה (!)

נוכל כמו להתבגר רגשית לגילנו הביולוגי

ולחבור למהות הנשמתית שלנו ולמימוש מלא ומספק יותר

וגם.. - להקשבה ושיתוף פעולה בביחד עם האחר.

אני יכולה לספר למשל, שכילדה בכורה -

קודם כל שמעתי 'לא' כשביקשתי משהו,

והייתי עושה מניפולציות לקבל את מה שרציתי,

מה שלרוב היה עובד..

ומכאן למדתי שאין כזה דבר 'לא',

כל דבר שארצה, אם אלחם עליו מספיק - אקבל אותו

שזה.. איך אומָר.. לעיתים סבבה, אבל.. לעיתים (ויותר מזה) ממש לא...

כי זהו דגם שעשוי להקשיח אותי ולהשאיר אותי רחוקה מעצמי, מהאחר ומפתרון מחד

ומאידך להשאיר אותי אוחזת בדבר שכבר לא טוב לי... מתוך הפחד לשחרר,

מתוך עיוורון התפיסה.

זה כמובן תיאור צר של דפוס בתוך מורכבות שלמה של נבכי הנפש

ולא אכנס אליה עכשיו כדי לא לאבד את קו המחשבה

מלבד תוספת חשובה שקשורה לניתוק הרגשי שלימדתי את עצמי כילדה

כשראיתי את חוסר האונים מולי כשאני בוכה.

מכאן אני יכולה לספר שאחד השיעורים שלי בחיים 

הוא להעז להרגיש את הפגיעות שלי, להתנקות מחוויית הדחייה שסרוגה בי היטב,

להתפכח אל האני האהובה ממני,

וככל שאני מתקדמת לשם אני ערה להרפיית הנוקשות והאחיזה

ליותר ויותר הסכמה לראות ולהרגיש את מה שיש לפני - ו ל ה ק ש י ב.

כי אני בטוחה ללא תלות במשהו או מישהו מבחוץ

ויכולה להיות בבחירה מודעת, ונוכחת ושקטה.

זאת לעומת אוטומט התגובה הלא מודע שהיה סוגר את יכולתי לראות את התמונה כולה.

זה כמובן אינסופי ורב רובדי ובהתהוות,

ועדיין כיף להיווכח בשינוי כשהוא מופיע,

גם אם במִינִי מִינִי צעדים...

~~~~~~

בסופ"ש התפרסמה במעריב כתבה בנושא הקשבה, (/ דר' לירז מרגלית)

המתארת עד כמה המיומנות הזו קריטית וחשובה להצלחה בחיים וביחסים בפרט.

לא כשזו הקשבה בכאילו,

לא תוך כדי שאנחנו עושים משהו נוסף

וגם לא מתוך שאיפה להראות שאנחנו מדהימים ולצבור נקודות,

אלא הקשבה שמגיעה באמת באמת מתוך עניין בעולמו של האחר.

כמו שהדלאי למה אמר:

"כשאתה מדבר אתה חוזר על מה שאתה יודע,

אבל כשאתה מקשיב, אתה לומד משהו חדש"

זו, בהחלט יכולה להיות מאתגרת כשנושא השיחה נפיץ,

כלומר כאשר ישנם חילוקי דעות בין הדוברים,

במקרים כאלה, חשוב לשים אל מולנו את האהבה שיש לנו לאדם

ובמקום תָחוּם ומוגבל בלבד את הנושא שנתון במחלוקת.

זה אומר בין היתר להחליף שיפוטיות בסקרנות

ותכל'ס - להשתדל להימנע מתיוגים, ביטולים, הקטנות וכו'..

דבר נוסף שמאד יעזור הוא הדרך בה מי שמדבר מדבר,

בגדול אפשר לנסח זאת בהמלצה להיות בתשומת לב אל המתח,

בכל פעם שעולה מתח ושמים לב, זה זמן מצוין לקחת הפסקה לנשימה,

לחזור למרכז,

לזכור את האהבה, את המרחב הזוגי ואת הכוונה לשמור עליו נקי,

להשאיר בחוץ פרשנויות מבטלות, מקטינות שמרחיקות

ולחזור לקשב.

המשמעות של ההמלצה הזו כלפי מי שמדבר 

היא שיביא את דבריו בתוך הסייג של נקודת המבט הסובייקטיבית שלו,

מה שנקרא בשיח האימגו - I- Position.

בסטינג של האימגו ישנם עוד כמה כללים

שעוזרים לשיחה כזו להתקיים בהקשבה,

כך שיוצאים ממנה בחיבור חזק יותר

(ולא כמו שקורה הרבה כשמדברים על נושאים נפיצים

והמאבק מתלקח למריבה שמרחיקה)

כתבתי עליו לא מעט פעמים

ואזכיר את עיקר העקרונות פה:

ראשית, יושבים אחד מול השנייה,

ואז, אחד מדבר - עם אותו סייג מכבד 

שמדבר מנקודת המבט האישית הסובייקטיבית שלו,

האחר מקשיב - מהלב עד כמה שאפשר,

ומשקף את הדברים. רק חוזר על מה שנאמר,

מה שמאפשר לו להישאר בתפקיד ההקשבה

מעין מבנה שעוזר לנו להפנים את הנפרדות הבריאה,

את זה שנקודת המבט שלי ראויה בדיוק כמו זו שלו,

את האפשרות לחיות בגובה העיניים זה לצד זו,

בחיבור מלב אל לב,

כאשר אי ההסכמות הן רק טריגר שמאפשר לנו להעצים את החיבור,

להעמיק אל הריפוי האישי שלנו ולחזק את הביחד.

זהו מבנה שמאפשר להקשיב באמת

ולפתוח את הלב - גם למי שמדבר וגם למיכל שמקשיב.

ואז, כשהלב פתוח, כמו נפתחת לנו ומתרחבת התפיסה

ומופיעים רעיונות לסוגיה שבתחילת הדרך היתה נקודת המחלוקת,

רעיונות שלוקחים בחשבון את הצרכים של שני הצדדים.

אמן ואמן !

אשמח לשמוע ממך מה התכנים מעלים בך,

וגם - אם זה הזמן הנכון עבורכם -

ללוות אתכם בתהליך ריפוי שכזה

וללמד אתכם לדבר באופן שמחבר ומקרב 💓

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

המרחב הירוק פתוח לקהל כמרחב עבודה משותף

בימי שני וחמישי 9:00-16:00

החל משני הקרוב - 6.5.24.

עלות ליום שלם 50 ש"ח בלבד

בתמורה לשהייה במרחב המרפא הזה

להתכנסות בוקר עם הנחייה מדיטטיבית למיקוד

ותה צמחים ללא הגבלה.

(אפשרות לקפה ועוגה בתשלום סמלי נוסף)

המרחב נמצא במושב ניר ישראל שבפאתי אשקלון.

בשלב זה ההגעה בתיאום מראש ל 052-8892401

💓💓💓💓💓💓

בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

                                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן
                                                                     ~~~~~

                              איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

                                     פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
                                      בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

                                                                אינטנסיב זוגי:
                                           איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
                                               יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
                                             ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן