או: איך לעבור מחורבן שמדבר על שנאת חינם, ל - א ה ב ה
במילים אחריות -
איך לעבור ממוד הישרדות,
שבגדול נקודת המוצא בו היא מאבקית ולוחמנית,
בה כשאחד מנצח והשני נכנע,
בה כשאחד מרוויח השני מפסיד,
בה השפה מאבקית, מאשימה, מייצרת פירוד ולחוד,
(עם טעמי צדקנות כרווח משני שלא באמת מרווח או מרחיב את הלב)
למוד של רווחה, עונג, מלאות ואהבה
?
זה נראה כאילו אנחנו בתקופת מעבר,
עד לפני כמה עשורים היינו כפרטים ובאופן קולקטיבי בהישרדות,
בשנות ה 60 של המאה הקודמת היתה תקופת הצנע,
מלחמות עולם, לא תמיד היה ברור מאיפה יגיע לחם לשולחן.
הישרדות אמיתית.
והתודעה ההישרדותית היתה תואמת למציאות החיים.
היום,
למרות המלחמה הנמשכת, וכל מה שאנחנו עוברים מה 7.10,
אנחנו כבר כמה עשורים בחווית חיים אחרת שאיננה הישרדותית,
לפחות לא באותה המידה כמו פעם,
אבל..
התודעה שלנו עדיין הישרדותית.
השיח המאבקי נפוץ ושכיח,
המערכת ההישרדותית שלנו נדרכת בשנייה
כאילו ישנה סכנת חיים שמאיימת עליה {
כשהפרשנות היא (למשל) שהוא מזלזל בה
והתגובה תוקפנית בהתאם ל'איום',
גם האופן בו הוא } מדבר ניזון מאותה תפיסה הישרדותית,
כולל הטון התוקפני, נימה מזלזלת, סרקזם, סקפטיות וכו'...
כי הרי אי אפשר לריב לבד...
איפה שישנה מריבה או מאבק -
יש שניים שלוקחים בו חלק...
כל אחד מהם מביא את החלק שלו בדינמיקה
ושניהם מחזיקים את המתח כל אחד מצדו שלו
ככל שמכירים בכך,
דרך היציאה 'לעלות קומה' לקומה המרווחת יותר של האהבה
זמינה לנו יותר
זה מאפשר למשל לכל אחד להסתכל על מה שקורה לו בדינמיקה,
לא - למה האחר אשם,
לא - למה זה בלתי נסבל יותר שהאחר...
לא - כמה הוא צודק,
(אף שכל אלה הם לגמרי חלק מהחוויה הסובייקטיבית שלו ובלי לבטל אותה..)
אלא..
מה קורה לו שם ? ,
לברר מתוך סקרנות - מה כל כך קשה לו בעצם ?,
ומה שהוא מרגיש כשזה קורה ?,
ואיך שהוא מגיב כשזה קורה ?,
והסיפורים שרצים לו בראש כשזה קורה,
וככל שנצליח להתבונן על מה קורה לנו פנימה
לא בהזדהות מוחלטת - היא זו המאשימה והצודקת -
אלא ממרחק ולו של מ"מ.. לתאר את המתחולל בעולמנו הפנימי -
נוכל גם לשנות את הסיפור -
ולהצליח לראות זוויות נוספות שלו -
או לתרגם את המציאות באופן שונה מהפרשנות המאבקית הקורבנית המקורית -
זו שמשאירה אותנו כל אחד במעגל הסגור שלו, מתנגש בזה של האחר
(וגם... משהו ישתנה מעצם ההתמרה המתרחשת כשאנחנו בעמדת החווה הצופה, להרחבה בפעם אחרת)
כשאנחנו מתחילים להתיר את הפלונטר הזה,
ולצאת מהמעגלים הסגורים אל התנועה הספירלית הצומחת מעלה,
משהו משתנה בחוויה האישית,
משהו משתנה במרחב הזוגי,
המאבק מתייתר - כי ישנה חוויה של חוסן אישי וביטחון -
ושם... האהבה יכולה לפרוח.
אבל...
לא סתם זה לא כל כך פשוט..
המוח ההישרדותי שלנו ממש משוכנע שהוא מציל אותנו
ולא בקלות מוכן לוותר על כלי המאבק, על המקום הצודק
ועל דפוסי ההתנהגות והחשיבה שדוחפים אותו לנצח,
כי אחרת... - כך הם מספרים לנו ללא מילים - נפסיד...
החיווט הזה - יש לו מיליוני שנים של ניסיון,
ושותפים לו כוחות האגו המאד מניפולטיביים -
הלא הם האשמה, הבושה, הפחד והשכל שמחזיק את הצורך לשלוט
(בשילוב עם מגוון אמוציות נוספות כחוסר אונים, עלבון, דאגה, חרדה ועוד..)
בשיתוף פעולה עם הורמוני הסטרס -
האדרנלין והקורטיזול שמוזרמים במערכת עוד ועוד,
נותנים אשליה של חיוניות
ובעוד שהם למעשה מכלים את אנרגית החיים שלנו -
כל עוד אין לנו חלופה אליהם -
אנו עשויים למצוא את עצמנו מתקשים לוותר עליהם.
כשאנחנו בעודף גירוי -
מוזרמים אדרנלין וקורטיזול
מופעלת כאמור המערכת ההישרדותית -
היא המערכת הסימפטתית בגוף.
הניסיונות שלנו להרגיע אותה -
מפעילים את המערכת הא-סימפטתית...
אלא ש...
זו עשויה להוביל אותנו מהרגעה להירדמות.
ואף שחסכנו מעצמנו את רעלי הקורטיזול והאדרנלין -
זה לא מה שמעביר אותנו לרווחה ועונג.
אנחנו כמו מכורים לגירוי, כי הוא נותן לנו חוויה (אשלייתית אמנם) של חיים
והאתגר הגדול הוא לעשות את הקפיצה -
מעודף גירוי בו המערכת הסימפטתית מופעלת
מה שעשוי להוביל לחרדה, חוסר שקט
וכשיש סיפוק - יהיה רגעי ואף פעם לא מספיק,
כשזה תמיד ידרוש שנגביר את המינון -
(בין אם זה עוד כסף, עוד סקס, יותר אקסטרים וכו'..)
ויהפוך אותנו לעכברים במירוץ החיים לשומקום
להפעלת מנגנוני העונג והמלאות,
לחיבור אל הלב,
ממוד של עשיית יתר (over doing),
להוויה נוכחת בחיבור אל הלב.
מה שהופך את הכיוון הזה למאתגר,
הוא זה, שאמנם זהו הכיוון והמסגרת,
אך נדרשת בשלות וחוסן פנימי שיכול להחזיק אותה.
והיופי הוא שאלה נבנים במקביל, תומכים זה בזו
כשאנחנו בתהליכי ריפוי בחיבור אל הגוף
ובתיאום בין 4 הרבדים -
גוף, רגש, תודעה (רובד מנטלי) ורוח-
התהליכים שאני מלווה בהם א~נשים ובני זוג.
אנחנו כמו מחווטים מחדש ובונים בסיס יציב ואוהב לעצמנו
שתוך כדי שהוא מחליף את המנגנונים ההישרדותיים -
מחוללים שינויים שנשקפים אלינו יותר ויותר ממציאות חיינו
וההרגל להיות נוכחים,
להיות בחיבור אל הלב,
מחליף אט אט את אלה המגרים בעודף
ומאפשר חווית חיים בה מבקרות יותר ויותר מלאות ואהבה.
(אם זה מעורר קריאה בליבך אפשר ללחוץ כאן,
להגיע לתיבת המייל שלי ונתחיל לנוע לשם יחדיו)
ו... כמובטח בכותרת - רגע לפני שניפרד,
הנה לכם תרגיל זוגי קטן לחג האהבה - טו באב שחל הערב:
לכאורה פשוט וטריוויאלי -
ואולי זוהי גדולתו כשמסכימים להיפגש באמת:
פנו לעצמכם זמן ומרחב,
יכול להיות אפילו זמן קצר, אבל כזה שאתם מקדישים לאהבה,
לאהבה לעצמכם, לאהבה לבן הזוג,
הדליקו נר, אולי מוסיקה שאתם אוהבים,
מה שיכול להנכיח את קדושת הרגע והמרחב,
שבו זה מול זו,
התבוננו בעיניים,
הישארו נוכחים במבט,
שימו לב מה מתעורר בכם,
אולי געגוע,
אולי עצב,
אולי שמחה,
אולי מבוכה,
מה שעולה, בלי שיפוט, רק היו ערים לו,
אל תלכו אחריו ואל תרחיקו מכם, רק היו ערים למה שעלה אם עלה.
תבחרו מי מתחיל,
ומי שמתחיל אומר לאחר:
- משהו אחד שאני ממש מעריך/כה בך זה...
השני יכול לשקף ולומר:
- אני שומע שמשהו אחד שאת מעריכה בי זה...
ואז מי שהתחיל ממשיך:
- זה משמעותי בשבילי (האיכות שאני מעריכה) כי...
ומפרט למה זה משמעותי עבורו...
ואז מי שמקשיב משקף:
- אני שומע שזה משמעותי בשבילך כי... וחוזר על הדברים שנאמרו
ומוסיף:
- משהו אחד שנגע בי זה.. (אולי משהו שראה, התרגשות, מאמץ גדול, מה שנאמר...)
ו... מתחלפים
בסוף אפשר לומר תודה על הרגעים הללו
ואפילו... אם היה לכם נעים,
אפשר ואף רצוי לאמץ ליום יום
~~~~~~~
מוקדש באהבה לכל אחד ואחת מהחטופים
שנמצאים כבר מעל ל 300 יום בשבי החמס,
בחיבוק שומר ומגן שיחזק את לבבותיהם, אמן!
ביחד עם החלמה מהירה ושלמה לכל הפצועים והנפגעים
ותנחומים לאבלים 🙏
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
עוד ממני בשבילך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה