"
זה הכי עצוב לראות זוג שנפרד.
הוא צודק ונשרף מכאב,
והיא צודקת ונשרפת מכאב,
זה סרט רע.
כל אחד תפוס בלהאשים את השני
ולא קולט את החלק שלו.
זה כזה דפוק
והלב אטום.
סגור.
לכוד.
מלא טינה וכעס...
אהבה זה לא משהו שבאמת יכול להיגמר, נכון? "/ אביתר בנאי
זה אחד הטקסטים שמלווים את השירים היפים והטובים
בקולו של אביתר בנאי בתערוכה במערת הפעמון בבית ג'וברין,
כשהם מוקרנים באנימציה (יוסף משיח ודניאל נחום) על קירות המערה המופלאים
ואפקט הסאונד שנוצר מפעמון המערה עושה את זה אפילו קסום יותר
האמירה שבפתיח, זו אחת הפנינים שלכדתי בתערוכה
והיה לי ברור שאני רוצה להפיץ הלאה ולהמשיך ממנה...
כי גם בעיני אהבה היא לא דבר שבאמת יכול להיגמר..
אם כי ישנם "מפריענים" שעשויים להסתיר אותה,
להאפיל עליה ולגרום לנו להרגיש שהיא איננה...
כעס, צדקנות, אי הסכמות, היאחזות ועוד..
שבגדול - אפשר לומר שרובם נובעים מפחד -
פחד לאבד את מקומי, שעשוי להוביל ללקחנות,
פחד מנטישה שעשוי לייצר מנגנון שבו אני נוטש ראשון (או נאחז)
פחד מדחייה שעשוי להוביל להימנעות (או וויתור עצמי)
פחד לאבד שליטה שעשוי לייצר מנגנון של שתלטנות
ועוד שכאלה,
כולם הישרדותיים,
מבוססים על ההנחה ש "זה או אני או אתה",
שלא בטוח, שכדאי להידרך,
לגמרי לא מחזיקים את הרעיון שאהבה היא לא משהו שיכול להיגמר.. :-)
כאמור הישרדותיים
ובהתאם לכך מונעים מהחלקים ההישרדותיים של המוח
ובעיקר מוח הזוחלים -
שהוא למעשה כמו טייפריקורדר שהקליט כל מה שקרה לנו
(וגם לאנשים בעץ המשפחה שלנו ויש שיוסיפו בגלגולים הקודמים...
ארחיב על כך בהמשך)
והפעם אני רוצה להביא כיוון חשיבה מרענן
שמאפשר לנו לפרום קשרים ופלונטרים
באופן לא צפוי שלא פעם אפילו מעלה חיוך,
כי הרי ממילא לאותו מוח הישרדותי
יש כל כך הרבה כוח,
בזכותו אנחנו שורדים..
וכל עוד הוא בטוח שהוא מציל אותנו -
לא משנה מה נחשוב שאנחנו רוצים...
הוא זה שמנהל את העניינים, מבחינתו - לטובתנו
לכן,
אפשר לומר שלמעשה -
כל מה שקורה לנו, קורה בהתאם
למה שהמוח ההישרדותי שלנו מאמין שבטוח לנו
אם כי..
ההיגיון שלו והניסיון שלו - עם כל הכבוד -
איננו בהכרח הגיוני ולרוב לא מתואם להיום -
דוגמא פשוטה -
אם אני צועקת אחרי 5 פעמים שאני קוראת לבן שלי והוא לא עונה לי,
זאת למרות שאני לא מעוניינת להמשיך לצעוק..
כשאני בודקת מה בעצם קורה בתוכי -
אני יכולה להבין שאני חווה התעלמות כשהוא לא עונה לי
וההרגל ההישרדותי שהתקבע אצלי הוא לצעוק כשמתעלמים ממני.
סביר להניח שהציל אותי וגם די הגיוני בשלבי התפתחות מסוימים
אבל לא מתואם להיום ולא מתיישב עם הרצון הגבוה שלי.
עדיין, כל עוד לא יהיה מענה לחווית ההתעלמות - המוח ההישרדותי
בטוח שהוא מציל אותי כשאני צועקת ולכן לא יוותר על הצעקה
זאת אומרת שככל שאני מביאה סקרנות ומפענחת
את המסרים התת מודעים שנמצאים מאחורי הקלעים של המצב הלא רצוי -
(למעשה לא רצוי מנקודת המבט הגבוהה שלנו,
אך עדיין הכרחי מבחינת המוח ההישרדותי)
נוכחת שם, עדה לצורך - ממקום מחבק ומכיל -
הרי שבו ברגע הענקתי לעצמי התייחסות מזינה
ואותו חסך התחיל להתמלא :-) וכבר המנגנון קולט שהוא יכול להירגע
ואני מוצאת את עצמי הרבה פחות צועקת.
בעצם על מנת לחולל שינוי במציאות הלא רצויה לנו,
עלינו לסנכרן בין הרצון הגבוה לזה של המוח ההישרדותי,
או במילים אחרות
למצוא את הצורך שלכאורה נענה על ידי ההרגל ההישרדותי
כמו למשל הצורך בהתחשבות - ההיפך מהתעלמות -
ואני מוסיפה - לכאורה כי כשאני צועקת...
הרי אני לא מקבלת תשומת לב כזו שאני באמת רוצה..
(משמע - שתמיד ההרגל ההישרדותי למרות ההבטחה שלו
אף פעם לא באמת יקיים אותה)
וכשאני מגיעה ממקום סקרן, סלחני, שמקבל את מה שקורה -
(גם אם לא מסכימה לכך שההרגל ימשיך.., מקבלת את זה שכעת זה המצב,
כנראה מוצדק מנקודת המבט ההישרדותית)
אני כבר - או נוצר לי גשר - שמאפשר לי לענות על הצורך ב א מ ת
והדריכות ההישרדותית יכולה להירגע,
כי היא מבינה שיש חוסן פנימי, חלק עצמי שפֹּה בשבילי.
דוגמא קצת יותר מורכבת :
הוא } והיא { כל הזמן רבים,
הוא כל הזמן מתלונן שהיא צועקת, מאשימה, מעליבה...
אבל אז.. כשהעמקנו בסקרנות להבין מה מתחולל שם,
גילינו אצלו פחד נוראי מנטישה.
הוא כל כך פוחד להינטש... ש"בטוח" לו להישאר רחוק,
זאת אומרת שאופן פעיל או סביל הוא משתתף בדינמיקה.
50% ממה שקורה ביניהם בהשפעתו
ובין היתר, החלק שלו שגם שומר עליו רחוק -
הוא הנטייה שלו לווכחנות ולוחמנות.
לכאורה כתגובה להתנהגויות שלה,
אלא אם אנחנו זוכרים שפחד הנטישה שלו נמצא שם עוד קודם
ומפעיל מאחורי הקלעים את הדינמיקה -
או את ה 50% ממנה שבהשפעתו.
כחלק מתהליך הריפוי והשינוי - היום,
ככל שהוא ער לפחד ומביא קול פנימי בוגר
שמחבק, שמזכיר שהקיום שלו בטוח -
ככה נוצר פתח לשינוי בדינמיקה הזוגית התקולה.
(ובעיקר ריפוי עצמי של פחד הנטישה)
מן הסתם זה לא משהו שקורה במישור השכלי בלבד,
אלא בהסכמה להיות בתוך החיבוק הזה בשיתוף עם ההסכמה להרגיש -
גם את הפחד ואז גם את ההירגעות כי בעצם היום בטוח,
כי הפחד מקורו בגילאים בהם היינו חסרי אונים ותלויים בהורינו,
אז חווינו נטישה,
אם לא התמרנו את הרגשות ההם -
היום למרות שאנחנו בוגרים ולמרות שנטישה היא רגש ילדי -
אנחנו עשויים להרגיש פחד נטישה אימתני ובהתאם לו
יתקיימו דפוסים ומנגנונים הישרדותיים שיצילו אותנו.
כאמור לא מתואמים.
כשאנחנו גם מרגישים את הפחד ונותנים לו להיות
וגם מביאים את האם והאב הפנימיים שבנו -
אנחנו למעשה מעניקים לחלק הילדי את הצורך החסר
וממלאים אותו (יותר ויותר)
ככל שהוא } רואה את החלק שלו בדינמיקה
ומרגיע את פחד הנטישה,
משהו נרגע בדינמיקה הזוגית
ו... זה נחווה כמו קסם!
חשוב לזכור..
שמן הסתם המנגנונים ההישרדותיים - עיקשים -
מבחינתם כאמור לטובתנו -
ולכן ככל שנתמיד ונעביר שוב ושוב את המסר של החיזוק בפנימי
ונבסס את החוסן הפנימי שלנו -
נוכל לבסס ולהרגיע גם את הדינמיקה הזוגית 💓
אז... נוכל להיווכח אם אכן -
אהבה זה לא משהו שבאמת יכול להיגמר... :-)
~~~~~
ואם אנחנו רוצים עוד יותר לסבך את העניינים :-)
או להבין את המורכבות שלהם
ולקבל כיוון נוסף להתרת הפלונטרים -
אני מוסיפה פה עוד ציטוט, הפעם של דר' ז'ילבר רנו -
"אם אתה רוצה לדעת מי אתה, דע ראשית מי אינך -
מאז שנולדנו, אנחנו חוזרים על פאתרנים של הורינו,
אנחנו מחוברים ל 3 דורות אחורה,
המוח שלנו מחובר למה שידעו הדורות הקודמים שלנו
השלב הראשון של יציאתנו לחופש,
הוא ההיכרות והלמידה של מה שעבר עלינו מרגע הולדתנו ועד היום,
(נקרא בלשון הריקול הילינג פרויקט המטרה -
כל מה שקרה בין אמא לאבא ולנו במהלך ההיריון
+ 3 דורות אחורה.)
כשאנחנו לומדים זאת נוכל להבין שאנחנו חוזרים על מה שהם היו.
כדי לשנות את מה שאנחנו עכשיו -
עלינו ללמוד מי אנחנו לא, כלומר מה בעצם שייך להם,
אם לא נלמד - את אותם הזיכרונות, כיצד נוכל להכיר את עצמנו?" / דר' ז'ילבר רנו
זאת אומרת שלעיתים הדפוסים שלנו
מבוססים על סיפורים בעץ המשפחה שלנו,
שאנחנו לא בהכרח זוכרים או מכירים.
המודעות לכך, או היכרות עם הסיפורים וכוונה מודעת
מאפשרת בשילוב כלים שונים לשחרר אותנו מהם.
ומה שאני באה היום להבהיר, להזכיר ולחזק -
זה שישנם כלים מופלאים שמאפשרים לנו
לצאת ממה שלא פעם מרגיש כמו כלא דמיוני.
השינוי נמצא לגמרי בידינו,
ואף בתוכנו פנימה -
כשאנחנו מחוללים שינוי באמונות ובעולמנו הרגשי -
המציאות שבחוץ משתנה בהתאם!
אם כי... לפחות בהתחלה
אנחנו זקוקים למישהו חיצוני שיוביל אותנו לשם
ואני - אשמח להיות המישהו הזה עבורך💓
בסיוע הכלים המופלאים שברשותי
אם יש בליבך קריאה לכך - ניתן ללחוץ כאן,
להגיע ישירות לתיבת המייל שלי
ומשם נמשיך אל השינוי המיוחל !
פה בשבילך
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
עוד ממני בשבילך:
פרטים נוספים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה