השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס,
שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון,
מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו -
סביב הכמיהה לאחדות שמתאחרת להגיע...
הוא גם נוגע לרובנו ברמה הפרטנית,
גם אני לא פעם נופלת למקום הזה -
בו אני צודקת והאחר (ברור ש) לא (!)
ואני מניחה שאני לא לבד שם,
כי אין מה לומר...
הוא מאד מפתה,
לכן אני מביאה את תוכן הסרטון בתרגום חופשי:
היא מזכירה לנו שכאשר ה "אני צודקת"
הוא האוריינטציה ממנה אנחנו מגיעים,
זה - עד כמה שכיף להיות צודקת...
למעשה מתכון מושלם לניתוק (!) ולחוסר חיבור.
ברגעים הללו, כשאנחנו באינטראקציה עם חבר או בן זוג
ויש התנגשות בין הצדדים,
היא מציעה - לקחת שניה נשימה
ולשים אל מול פנינו את השאלה:
האם אני רוצה להיות צודק?
או שאני רוצה לשמור על החיבור (עם עצמי ועם האחר)
לפעמים התשובה תהיה - צודק!
וזה בסדר גמור,
אבל נוכל לקחת בחשבון את המחיר שאנחנו משלמים
כאשר אנחנו דוחפים את האחר לפרספקטיבה שלנו.
ועדיין -
זה ממש חשוב לזכור -
שככל שההתמקדות הראשונית שלנו תהיה
בלהיות מחוברים -
נוכל למצוא את האפשרויות המופלאות
הגנוזות בדינמיקה של השיחה שבה ישנה הקשבה-
ומתאפשר כמו ריקוד מזין ומחכים לכל אחד מהצדדים.
נוכל דרך נקודות המפגש שבחיבור -
לחבר בין התפיסות השונות לכאורה
ולמצוא דרכים לשילוב שהופך את ה 1+1 ליותר מ 2
וכמה זה אקטואלי עבורנו היום,
ומי יתן שהמנהיגים שלנו יוכלו להתנהג ככה -
מה שיבטיח שהעולם שלנו יהיה יפה יותר
אבל,
כדי שזה יקרה -
עלינו להתחיל בכך מלמטה
אגב, היא מוסיפה ומדגישה -
שאין הכוונה לבטל את הדעה שלנו ולקבל את הדעה של האחר
כי זהו בדיוק הקצה הנגדי של ה "להיות צודקת"
ואיננו שונה ממנו במהותו,
שני הקצוות הללו מחזיקים את ה או - או
אין הכוונה להילחם,
וגם לא מאידך להיכנע ולזנוח את הקול שלנו.
ככל שנוכל להיות בסקרנות, בפתיחות, בהקשבה
ולהכיל את שתי נקודות המבט
כאשר כל אחת מהן ראויה בפני עצמה,
ככל שנצליח להגיע בכוונה לחיבור,
בפתיחות ובסקרנות,
ומתוך נקודת מוצא ש -
יש מצב ששנינו צודקים,
אלא שכל אחד רואה את התמונה מזווית אחרת,
וככל שנקשיב אחד לשני, התמונה תהיה עם פרטים רבים יותר
ולכן מלאה יותר
ובעיקר...
תאפשר לחיבור להרחיב את הלב.
כי זוהי המהות של קשר -
הדינמיות של האחרות
והאפשרות לתת לכל אחד מהצדדים לפרוח בה,
מה שיכול לעזור הוא התזכורת -
שאנחנו חיים בעולם של קוטביות -
אור מול חושך,
יום מול לילה -
טוב לעומת רע
ואין אחד ללא האחר שמגדיר אותו
ואל לנו לפחד מהאחרות של האחר -
אלא ללמוד להתרחב וליהנות ממנה,
ככל שאנחנו בתהליך שמחבר אותנו לחוסן שלנו -
זה יכול לקרות בלי שאנחנו נבלעים בדרך..
כחלק מהמודעות שלנו,
והתכוונות לחיות במלאות את הרגע -
זוהי נקודה מאד חשובה-
אולי כיוון דרכו אפשר לשמור על החיבור -
זה שבינינו לבין עצמנו -
כי כאשר אני צודקת - אני בניתוק ממני,
נדרכתי למוד הישרדותי
שבילט אין מוזרם דם במוח לחלקים הפרימיטיביים שלו
ופחות לחלקים הגבוהים -
אלה שתפקידם בין היתר לנתח, לקבל החלטות מיטיבות, להיות אמפטיים וכו',
אלה שמאפשרים לנו להיות בחיבור ללב, לגוף, למיינד ולרוח,
אז - השכל - הופך תודעה ערה,
ומתאפשרת לנו הבחירה
וזה שבינינו לבין האחר.
וכאמור - אין לי אפשרות להיות בחיבור לאחר
(לא בהיבלעות בו, אלא בחיבור)
אלא אם אני מגיעה מתוך החוסן הפנימי שלי
ובחיבור אלי ומשם - "חוצה את הגשר" אל האחר.
~~~~~
אז לא,
זה לא פשוט, במיוחד כי הפיתוי לצדקנות גדול..
אבל...בהחלט נושא הבטחה ראויה
ומאפשר לכל אחד כפרט ולנו כחברה
לצמוח אל הגרסה הטובה יותר של עצמנו
שיהיה סופש נעים
והלוואי והפסקת האש תביא אתה
רוחות של שפיות, ביטחון ושקט
ואת החטופים שלמים ובריאים,
אמן
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
💓💓💓💓💓
מפגש זוגי חד פעמי:
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה